סטונדט מהמגזר הבדואי, ביקש להתקבל ללימודי הוראה של החינוך הממלכתי-דתי בקריית החינוך בגבעת וושינגטון. המכללה, שסירבה לקבלו בשל חוסר התאמה דתי, נתבעה על ידו בבית המשפט השלום ברמלה. למרות שעל פניו הסיפור מסתמן כדוגמה מובהקת לאפליה, השופט זכריה ימיני דחה לפני כשבועיים את התביעה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חיסון וחושך משמשים בעירבוביה
– הקצנה ללא הצדקה: רבני אפריקה ששמרו על הלכה מתונה
– השליטה בהר הבית צריכה לעבור לידי אלה המכירים בישראל
הרקע לסיפור מתחיל בשנת הלימודים תשע"ח, אז קיימה המכללה לימודים לתעודת הוראה בקבוצה נפרדת מיוחדת וייעודית לסטודנטים מהמגזר הבדואי. פתיחת המסלול התאפשרה לאחר קבלת הסכמה מפורשת ואישור של מועצת החמ"ד. אולם בשל היעדר הרשמה קבוצה זו לא התגבשה, והסטודנט הבדואי פנה לקריית החינוך בבקשה להיכלל במסגרת המסלול הרגיל לתעודת הוראה, שמיועד לסטודנטים המתכוונים להיות מורים במערכת החינוך הממלכתי-דתי, ואשר תכני הלימוד בו מתאימים למגזר זה.
המכללה סירבה לקבלו לתוכנית הרגילה, היות שהיא מתמקדת בחינוך למגזר הדתי ובערכיו, הסטודנט לא נמצא מתאים לכך. כך מתואר גם מריאיון קבלה שנערך עימו, כשבאופן טבעי לא התמצא בתכני הלימוד או למשל בכתב רש"י.
בעקבות כך, הגיש הסטודנט תלונה למועצה להשכלה גבוהה בתואנה לאפליה. המל"ג השיבה על תלונתו כי בסמכותה להתערב בכל הנוגע לעניין הענקת תארים אקדמיים, אך בכל יתר העניינים המוסד נמצא באחריות משרד החינוך. משלא נענתה תלונתו גם במשרד החינוך, הגיש הסטודנט תביעה נגד המכללה בטענה כי בעצם אי קבלתו למסלול עברה על חוק איסור הפליה, ודרש פיצויים על סך מאה אלף שקלים.
המכללה טענה מצידה שחקיקה מיוחדת לחינוך הממלכתי מבחינה בין שלושה סוגי חינוך שכאלה, כשהחוק מגדיר חינוך ממלכתי דתי "חינוך שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תוכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית".
בתוך כך, חוק זכויות הסטודנט קובע כי: "לא תהיה הפליה בין מועמדים בתנאי הקבלה למוסד, והם יהיו לפי אמות מידה שיקבע המוסד לתחומי הלימוד ולמסלולי הלימוד השונים; אין בהוראת סעיף זה כדי לפגוע בהוראות לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה". משמע מכך, כך טענו בגבעת וושינגטון, שכל הוראה שניתנה על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, לרבות תקנות דוגמת תקנות חופש הפעולה, אזי אין בהוראה זו משום הפליה.
"הפרדת מסלולי הלימוד של המגזר הממלכתי דתי ציוני נעשתה עוד בתחילת הקמת המדינה מתוך הכרה בחשיבותו של החינוך הממלכתי דתי, ומתוך הבנה לשוני שבינו לבין החינוך הממלכתי", כתב השופט ימיני בהחלטתו. "מדובר במגזר חינוך ייעודי בו החינוך הדתי הערכי על פי הציונות הדתית אשר לו שיטה משלו בחינוך, ומידת הדתיות של המורים מטעמו מהווה שיקול נכבד בשאלה האם מורה, מחנך, מנהל או מפקח יכול לעבוד בחמ"ד. מכאן נגזרת גם הייחודיות של ההכשרה של מורי החמ"ד, שהנתבעת מבצעת הכשרה זו יחד עם מוסדות אחרים הקשורים לחמ"ד".
השופט ימיני קבע כי המכללה "לא הייתה אדישה לצרכי המגזר הבדואי להכשרת מורים" ולראיה, תוכנית הלימודים הייעודית שנפתחה בה. "התובע הינו זר להווי החיים הדתי לאומי, ולמרות זאת ביקש להתקבל למסלול לימודים למורי הוראה שהמחוקק בעצמו קבע שהוא ייחודי לחמ"ד. לתובע ניתנה האפשרות ללכת וללמוד הוראה בבתי מדרש חילוניים, אך הוא לא עשה זאת, ובכך לא פעל על פי הדין להקטין את הנזק לו הוא טוען".
מקרה זה הביא לקביעה כי אי קבלתו של סטודנט ערבי למוסד החמ"ד אינו מקרה של אפליה בין שווים, אלא ביחס שונה כלפי שונים וכי החלטת המוסד שלא לקבלו "משרתת את המטרה החוקית המצויה והמוגדרת בהוראות חוקי החינוך ותקנות ההשכלה הגבוהה בדבר החמ"ד". משכך, דחה השופט ימיני את העתירה, ופסק על התובע הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית.
