חודש אדר הגיע ואיתו פעילויות של מתנות לאביונים, התנדבות וחסד בבתי הספר ובתנועות הנוער. מכיוון שזכיתי ללדת שלושה ילדים בחודש אדר אני זוכרת איך בתי החולים מתמלאים בבני נוער דתיים שמחלקים ממתקים לילדים חולים ואפילו לילדים בריאים שנולדו להם אחים. החינוך לחסד ונתינה הוא עמוק ויסודי בחברה שלנו לא רק סביב חגים ואירועים מיוחדים, ולא רק במסגרות חינוכיות. עבור משפחות רבות הבידודים הרבים הם הזדמנות להרחיב את עשיית החסד ולצרף לעשייה הזו את הילדים. כשאני שואלת הורים מה המטרה שלהם בחינוך ילדים, הרבה פעמים המטרה שיהיו אנשי חסד מופיעה במקום גבוה ברשימה. גם כשמקימים אולפנה או ישיבה חדשה הנושא של נתינה והתנדבות נתפס כערך עליון. וכמובן כשחוגגים בת מצווה – אירוע שהתוכן שלו מאד גמיש – כמעט תמיד משלבים פעילות של חסד ותרומה באירוע או בהכנות אליו.
החברה הדתית מצמיחה מתוכה מפקדים ומנהיגים שערך הנתינה עולה אצלם על ערך הקבלה וזה דבר גדול וחשוב. השאיפה שהילדים שלך ידעו להושיט יד ולתמוך היא בריאה, ערכית וראויה ביותר. יחד עם זאת אנשי חסד לעתים משלמים מחירים כבדים, כמו לשים את צרכי הזולת במקום גבוה יותר מצרכי עצמם או משפחתם או להצטמצם בפרנסה על חשבון נתינה ללא תמורה כספית. אם כך המטרה היא לגדל אנשי חסד שמחוברים לערכים ולעקרונות שלהם, ויודעים להציב גבולות לנתינה שלהם כך שתהיה בריאה ומאוזנת. אולי מדויק יותר לומר שהמטרה היא לא לגדל אנשי חסד אלא לגדל אנשים עם רגישות גבוהה לזולת ולעצמם. רגישות שמתוכה הם ידעו לתת כתף כשצריך, להציע עזרה כשמתאים ולשתוק כשזה מה שמתבקש.
רגישות לזולת ורצון לתת הם דברים שמתפתחים אצל בני אדם באופן טבעי. נולדנו כדי להשפיע טוב ולתת בנדיבות, הגענו לכאן כדי ליצור עולם טוב יותר וחברה רגישה ותומכת. הרגישות האנושית מתפתחת קודם כל מתוך ההפנמה של הילד כבר מגיל אפס את הנתינה של ההורים שלו. ילד שמקבל מההורים שלו נוכחות, הקשבה ומענה רגיש לצרכים שלו לומד באופן טבעי להיות רגיש וקשוב לצרכים של עצמו ולצרכים של הזולת. ככל שהוא מקבל מההורים יותר כך הוא מגיע מהר יותר לשלב בו הוא פחות זקוק לנתינה של ההורים ויותר רוצה לממש את הנתינה שלו. בגיל הרך הילד עדיין זקוק להרבה קבלה ונראות שלו בעיניי המבוגרים, וככל שהוא מקבל אותם אפשר לראות סביב גיל חמש שהוא מתחיל לשים לב גם לאחרים, לגשת לחבר עצוב בגן, לוותר לפעמים על המשחק שלו לאח הקטן.
ילדים תמיד מחפשים אישור למעשיהם אצל ההורים שלהם, לכן את צריכה להיות בתשומת לב לתגובות שלך. אם ילד וויתר או היה רגיש לילד אחר או למישהו במשפחה כדאי לשבח אותו על זה, ובאותה מידה אם ילד לא מוותר ושומר על הטריטוריה שלו כדאי לתת לכך את מלוא הלגיטימציה. ילד שלא פועל ברגישות לאחרים כנראה לא פנוי רגשית לכך, וזה הזמן לחזק אותו בכך שתאפשרי לו לתת מקום לצרכים שלו עצמו. נתינה מדויקת ואמיתית היא כזו שבאה מבפנים ומלב פתוח ולא מדחיפה תרבותית או חינוכית. הבסיס של לב פתוח הוא הקשבה עצמית, ורק כשזו קיימת ומבוססת הילד פנוי מבפנים וסקרן להקשיב לזולת. לכן ילדים שמקבלים עידוד לעשות מה שנעים להם (כמובן ללא פגיעה באחרים, ברכוש או בעצמם) ולהציב את הגבולות שלהם, ירגישו בטוחים ופנויים יותר להתעניין באחרים ולהיות בנתינה.
כשילדים יוצאים לפעילות התנדבותית עם הסניף עודדי אותם לשמור גם על הגבולות שלהם, ולא לעשות דברים שלא נעימים להם רק כי כולם עושים. כשהם חוזרים מהפעילות הביעי עניין אמיתי במה שנעשה שם, הדגישי את הערכים היפים של החסד ואיך מה שעשו באמת עוזר לאנשים, ויחד עם זאת כווני את השיחה גם לחוויה הרגשית של הילד כשהוא נותן, לכמה זה מעצים אותו ומתי זה נעים או לא נעים לו.
