מסע ייחודי לכפרי הסטודנטים של החלוצים החדשים

ארוחות שבת המוניות, פאבים עם מסיבות, ערבי שירה של קודש וחול, מגורים בלב העיר ושעות של נתינה ועשייה בקהילה העוטפת. כל אלה הם רק חלק ממאפייניהם של כפרי הסטודנטים בשנת 2022, והם ממש לא אלה שהכרתם לפני חמש ועשר שנים. התבנית עצמה קבועה: סטודנטים שלומדים באחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה המוכרים בארץ מקבלים מלגה של כמה אלפי שקלים בתמורה לעשייה חברתית קהילתית, מתוך מטרה להתחבר לאוכלוסייה המקומית. כל זאת לצד חיי חברה תוססים ומגובשים.

"כפרי הסטודנטים הם דבר מבורך וחשוב", אומר אלחנן פלהיימר, יו"ר התאחדות הסטודנטים. "בכל מקום שאפשר אנחנו תמיד מסייעים ועוזרים. הקמה של כפרי סטודנטים זו ציונות עכשווית בעיניי. זה יוצר אימפקט חברתי גדול מאוד. סטודנטים שנמצאים בכפרי סטודנטים תורמים לקהילה ובסביבת מגוריהם ועוזרים בהמון תחומים. בסוף, זה חוזר גם לאוניברסיטה או למכללה. השינוי ניכר ביותר".

פרדס כץ – תוצרת הארץ

כמה סטודנטים: 50

כמה שנים פעיל: 6

גובה המלגה: 16,000 שקל

מאפיין: מיועד לסטודנטים חרדים בלבד

פה אסור לומר את צמד המילים "כפר סטודנטים", ואם תתעקשו אז מדובר ב"קהילות סטודנטים". זה אולי אחד ההבדלים המרכזיים בין כפרי הסטודנטים הוותיקים לאלו הצעירים יותר. המסגרת בקהילות בנויה מ־25 חברים שמחציתם בני המקום והשאר מבחוץ. הם מחויבים לשבע שעות שבועיות, מתוכן שלוש שעות מפגש משלהם שבו הם בונים את החזון הקהילתי ועוד ארבע שעות של עשייה חברתית. הם מתגוררים בבניינים במרכז העיר, שוכרים דירות בשוק הפרטי ולא בכפר מנותק.

"המטרה שלנו היא לבנות ולייצר קהילות סטודנטים בפריפריה גיאוגרפית וחברתית. הסטודנטים הופכים לתושבים לכל דבר ועניין, וזה עוזר לנו להגשים את המטרה שיישארו לגור כאן", מסבירה ליאור ז'ורנו־חפץ, מנכ"לית תוצרת הארץ ועמיתה בבית הספר מנדל למנהיגות. ז'ורנו־חפץ עלתה לארץ ממקסיקו עם משפחתה שהתיישבה בהרצליה והייתה ממייסדות כפר הסטודנטים בלוד. "אחרי הצבא הרגשתי תחושת ריקנות לחזור ככה הביתה, אז אחרי המחאה החברתית ב־2011 הגעתי ללוד עם חברים והתאהבתי. הייתי בטוחה שאני באה לשנתיים לסיים את התואר, אבל נשארתי עשר שנים".

פנחס איינהורן, פרדס כץ: "יש משמרות בלילות. הסטודנטים מקימים עמדה עם אוכל ושתייה, מאתרים את הנערים המאותגרים ומפנים אותם לרכזים העירוניים של בנֿי־ברק להמשך טיפול"

את העמותה "תוצרת הארץ" הקים שר הרווחה לשעבר איציק שמולי לפני עשור והיא מכילה קהילות מכל המגזרים: חילונים בקריית־שמונה, בדואים ברהט, ערביות ישראליות בצפון וחרדים בבני־ברק. לצורך ניהול הקהילות החרדיות גייסו את פנחס איינהורן, בן 29 מבני־ברק, שמכיר את עולמם של הסטודנטים החרדים מבפנים. "עולמו של הסטודנט החרדי הממוצע הוא שונה לגמרי מהחוויה האופיינית של סטודנט ממוצע במגזר הכללי, שהוא בדרך כלל חופשי להקדיש את כל כולו ללימודים", אומר איינהורן. "לסטודנט החרדי, בהכללה, יש עוד הרבה דברים ועיסוקים, כמו לימוד תורה ומשפחה. אז אנחנו כקהילה מוצאים את עצמנו נותנים מענה לצרכים השונים ומאפשרים לדברים שלא נאמרים בקהילה הקלאסית שלהם לצאת החוצה, כמו, למשל, דיכאון אחרי לידה או גירושין".

מה מביא בחור חרדי לכפר סטודנטים?

"הצורך שלו להיות חלק מקבוצת השווים. אין לו את זה בקהילה המסורתית. יש אולי בבית הכנסת שהוא מתפלל בו אנשים שעובדים או אקדמאים אבל הם לא הרוב. רבים מהם נמצאים לבד בחוויות שייחודיות לעולם התרבותי שממנו הם מגיעים. עולם המושגים של סטודנט חרדי הוא שונה לגמרי. שיעור הנשירה של סטודנטים חרדים עומד על כמעט 50 אחוזים ואילו אצלנו בקהילות אנחנו עומדים על חמישה עד שמונה אחוזי נשירה. היכולת שלנו לתת לסטודנט חרדי בית ויציבות היא דבר נדיר". גם עבור נשים חרדיות המעטפת טובה. "הן לומדות במכללת שנקר שהיא לכאורה אליטיסטית – מה לה ולחרדים? אבל היא מגויסת לתוכנית כדי שהיא תקום ותצא אל הפועל. בסוף הן גם לומדות, גם עובדות וגם מנהלות משפחה, וזה מתאפשר הודות להשתייכותן לקבוצה שיש בה נשים כמוהן".

מיזם הדגל של הקהילה הוא הקמת חנות בגדי יד שנייה, "ביגודית". "בקהילה החרדית זה משהו שהוא פחות מפותח. אומנם יש הרבה ילדים והרבה בגדים, אבל חנות יד שנייה זה דבר שלא היה קיים. הם עיצבו את החנות במו ידיהם ומתפעלים אותה", מציין איינהורן. מיזם נוסף הוא איתור לילי וסיוע לנוער חרדי שנמצא במצוקה. "יש משמרות בלילות. הסטודנטים מקימים עמדה עם אוכל ושתייה, מאתרים את הנערים המאותגרים ומפנים אותם לרכזים העירוניים של בני־ברק להמשך טיפול".

 

 

הכפר השיקומי עדי נגב, נחלת ערן

כמה סטודנטים: חמישה זוגות ושלושה רווקים

כמה שנים פעיל: שנה

גובה המלגה: 16,000שקל

מאפיין: שילוב אנשים עם מוגבלויות

 

זה אולי הכפר הכי מיוחד ומרגש שתפגשו. הראשון והיחיד בארץ המשלב בין סטודנטים לילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות שונות – קוגניטיביות ומוטוריות, מולדות – התפתחותיות או כאלה שנגרמו עקב פגיעות ופציעות. לצד הלימודים משלבים הסטודנטים חיי עשייה והתנדבות במחלקות הכפר השונות. "זו פריפריה חברתית, החוליה החלשה של החברה", מספר אחיה סאסי, מנהל כפר הסטודנטים. "ראשית, העבודה שלנו היום היא ליצור קהילת חברים חזקה ומגובשת וביחד להיכנס למחלקות כדי לתת מענה לדיירי הכפר ולצוות המטפלים. בכפר הסטודנטים חיות משפחות צעירות עם ילדים קטנים, מה שמוסיף אווירה משפחתית ורוח התיישבותית צעירה ותוססת. הכפר בשנתו הראשונה, וכמו בכל התחלה חדשה היו גם חששות, אבל ברגע שהבנתי מה הרמה האנושית של קהילת הסטודנטים, נרגעתי".

סאסי מספר ש"האגרוף בבטן" הראשון שהוא קיבל היה כשעשו לו סיור בפעם הראשונה בכפר השיקומי. "באתי חדור מטרה, הייתי מוכוון עשייה, לא ידעתי לאיזה מסע אני הולך לצאת. במהלך הסיור נתקלתי בבחור צעיר יפה תואר, בשנות העשרים המוקדמות לחייו. הבחור היה משותק. לרגע איבדתי כיוון, העיניים שלו היו מלאות חיים, נראה היה שהרגע הוא חזר מהטיול הגדול. תהיתי – מה הוא עושה כאן? הסבירו לי שממש לפני שבוע הוא עשה עם חברים טיול טרקטורונים, ובעקבות תאונה שטותית הוא יבלה את שארית ימיו כאן. פתאום זה הכה בי – איך עיניים שעדיין מראות סימני צימאון לטרוף את העולם כלואות בגוף משותק. הרגשתי שנפל עליי טון של פרופורציה, ששום דבר לא מובן מאליו בחיים האלה ושברוך השם זכיתי להיות חלקיק ממשהו גדול ועוצמתי, שנקרא עדי נגב".

אחיה סאסי: "הרגשתי שנפל עליי טון של פרופורציה, ששום דבר לא מובן מאליו בחיים האלה ושברוך השם זכיתי להיות חלקיק ממשהו גדול ועוצמתי, שנקרא עדי נגב"

מה אומרים על זה המשפחה והחברים?

"ראשית, זאת אשתי, שקד היקרה, שהיה לה ברור שהיא תומכת ויוצאת איתי ביחד למסע הזה. בהמשך היא גם נכנסה לעבוד כאן במעבדה כחלק מלימודי התואר שלה. המשפחות באופן כללי לא בדיוק הבינו מה זה המקום הזה ומה בדיוק אנחנו עושים שם, אבל ברגע שביקרו בפעם הראשונה הם הבינו שמעבר לעשייה המיוחדת למקום הזה יש קסם. יש לנו כפר סטודנטים מיוחד במינו, יפה ומושקע בטירוף. חוץ מזה, כאן אפשר לראות את השקיעות הכי יפות בארץ, בהתחייבות, וכמובן רקמת האנשים הכי מיוחדים בחברה. אז איך המשפחות לא יתאהבו?"

בשבוע הבא יצא לדרך מיזם חדש בכפר, של היכרויות בין בעלי מוגבלויות. את הפרויקט "אין מגבלה לאהבה" קידמו הסטודנטים יחד עם מטופל ממחלקת השיקום. הפרויקט הוא חלק ממספר מיזמים אחרים שהסטודנטים מקדמים במהלך השנה.

 

 

מכורה – קדמה

כמה סטודנטים: 22

כמה שנים פעיל: 4

גובה המלגה: 11,500 שקל

מאפיין: דתיים וחילונים יחד, פועלים בעיקר ביהודה ושומרון

בין הרי השומרון הקרים לאדמת הבקעה החמה שוכן המושב מכורה, שבו חיות 200 משפחות, ובו גם שוכן כפר הסטודנטים של עמותת "קדמה". העמותה אומנם שמה לה כמטרה את ההתיישבות ביהודה ושומרון, אך לא רק שם. ל"קדמה" כפרי סטודנטים גם במטולה, ניר־עוז ורימונים, ובכולם נשמר השילוב בין בנים ובנות, דתיים וחילונים. "בשלב המיונים אני יודעת שמי שנמצא בצד הקיצוני של הסקאלה – דוסים בטירוף או חילונים ממש – לא יתאים לו לגור אצלנו", מסבירה מעיין גולן, מנהלת כפר הסטודנטים מכורה. "לגור בקהילה שלנו זה לדעת שאתה גר עם אנשים שונים ממך. אם יש מישהו שהכלים שלו לא כשרים ומבשלים ארוחה משותפת – הוא ינסה למצוא פתרון, אבל אם לא מצא, אז מי שמקפיד לא יאכל. לא עושים מזה עניין אצלנו. האווירה יחסית שבתית אבל יש חבר'ה שיוצאים לעשן בחוץ".

אלחנן פלהיימר: "הקמה של כפרי סטודנטים זו ציונות בעיניי. זה יוצר אימפקט חברתי גדול מאוד. סטודנטים שנמצאים בכפרי סטודנטים תורמים לקהילה ובסביבת מגוריהם ועוזרים בהמון תחומים"

למי מתאים לגור בכפר סטודנטים?

"בן־אדם שהוא קהילתי, שרוצה לפגוש אנשים ששונים ממנו, שמחפש משהו שהוא מעבר ללימודים שלו ושרוצה לתרום מעצמו. אבל יש גם אנשים שמגיעים לפה סתם כי זה מאוד נוח וכלכלי ונעים. לא חייבים להיות אידיאליסטים כדי לגור כאן. במיונים אני טורחת לציין שחיים בקהילה זה גם משהו שדורש ממך לפעול. מי שמחפש מקום לשים ת'ראש כחלק מתואר אינטנסיבי זה לא מתאים, זה בית וצריך להשקיע באיך שהמקום נראה ובמי שנמצא בו".

לאחרונה בנו הסטודנטים בסמוך ליישוב מצפה לזכר בחורה מהמושב שנרצחה, דבר שאמא שלה חלמה לעשות. בנוסף, הם מתפעלים את ה"ברבקעה" – פאב חברתי "מגניב לגמרי עם קרחנות", כלשונם, הפועל אחת לשבועיים, ביום חמישי. "המטרה הייתה שיהיה מקום לאנשים ואורחים מהאזור", אומרת גולן. "בסוף אנחנו גרים ב'חור', אבל עצם זה שיהיה לתושבים במושב לאן לצאת ולבלות זה כבר מספיק".

 

 

רמת אשכול, לוד – בני עקיבא

כמה סטודנטים: כ־50

כמה שנים פעיל: 9

גובה המלגה: 10,000 שקל

מאפיין: שכונה שספגה את רוב אירועי הפרעות

אינפלציה של כפרי סטודנטים? זה אולי מה שקורה בלוד. בעיר אחת פועלים שמונה כפרים, ארבעה מתוכם של בני עקיבא ואחד מהם של זוגות נשואים. את הכפר בשכונת רמת אשכול מנהל כבר שלוש שנים מתן היבשר (28): "עצם זה שיש גרעין של חבר'ה צעירים שבזמן שהם סטודנטים בחרו לגור בלוד ולא במעונות האוניברסיטה או במקומות אטרקטיביים אחרים, זו בחירה שנותנת חיות וחיוניות לעיר, עוד לפני שהתחלנו לפעול. מעצם הבחירה זה משפיע על האיכות".

היבשר מציג לנו את פרויקט "מייק־אובר", פרויקט הדגל של הכפר, המשלב בין שכנות טובה לאחריות סביבתית. מדובר בסיירת מתנדבים שעוברת בעיקר בבניינים מעורבים, של יהודים-ערבים, ומטפלת בבעיות כגון חיבור לחשמל, נראות וטיפוח. מדובר בתהליך שבו אנשי הבניין מקימים ועד בית ומתחילים לייצר סוג של אוטונומיה, ובתמורה הם מקבלים כצ'ופר חיבור לחשמל. כלומר, מכסים להם את החוב שהצטבר והסטודנטים עושים שיפוץ בכניסה.

מתן היבשר, לוד: "עצם זה שיש חבר'ה צעירים שבחרו לגור בזמן שהם סטודנטים בלוד ולא במעונות האוניברסיטה או במקומות אטרקטיביים אחרים, זו בחירה שנותנת חיות וחיוניות לעיר"

העיר המעורבת לוד ידעה חודשים קשים מאוד כשהייתה תחת מתקפה בפרעות שפרצו במהלך מבצע "שומר החומות", בחודש מאי האחרון. את המוקד העיקרי של המהומות ספגה שכונת רמת אשכול, ובתוכה הסטודנטים שנדרשו להתייצב בשכונה כדי לעזור למשפחות. היבשר מספר שלמרות הקושי בחר לא לתת למאורעות האלימים להשפיע על תחושת הביטחון שלו בשכונה. "אני מתנהל כרגיל בשכונה. אני מרגיש שזה הבית שלי, המקום שלי. אני הולך ברחוב בלילה וביום ואין סיבה שמישהו ימנע את הפעילות הסדירה שלי. חוץ מזה, כמות הסטודנטים רק התרחבה, גדלנו ביחס לשנה שעברה".

עם זאת, הוא מודה כי לפרעות יש השפעה גם אחרי תשעה חודשים. "השכונה היא קשה ולא הכי נורמטיבית. יש לכך השלכות – היינו צריכים להיות מתואמים יותר עם המשטרה, לפקוח עין מסביב, אבל לא ברמה של ביטול אירועים. בתקופת הפרעות הכפר תמך במשפחות שהיו במצוקה והסתגרו בבתים. הוא היה סוג של גורם מתווך החוצה, קלט מתנדבים והכווין אותם. המטרה שלנו היא לחזק את התושבים במקום".

 

 

ירוחם – כולנא

כמה סטודנטים: 40

כמה שנים פעיל: 4

גובה המלגה: אין, מוענקת הנחה של כ־20 אלף שקלים בשכר הלימוד

מאפיין: שילוב לימודים של מוזיקה ואומנויות מהמזרח

"החלוצים החדשים", מכנה אותם יניב יצחק, מנכ"ל כולנא. "המטרה שלנו הייתה ליצור כפר סטודנטים שלומד ושואב השראה מן המקום. כפר שחי במקום ופועל במקום – בכוונה בסדר הזה, כי קודם כול אתה צריך לבוא בענווה. מה המקום יכול ללמד אותי ומה אני יכול לקבל מהמקום? אחר כך – תחיה במקום, תרגיש בנוח, בבית, ואז תראה מה אתה יכול להעניק, לתרום ולעשות פה. ובסוף, תהיה מחויב לקהילה, למסגרת".

אז הם הקימו מרכז חוץ־אקדמי עם מסלול לימודים של מוזיקה מן המזרח ואומנויות. "שתי תמות שהשתמרו בפריפריה הישראלית בגלל האוכלוסיות", מסביר יצחק את הבחירה. זה חלק מלימודי תעודה שמשתלבת עם המכללה האקדמית ספיר.

מעיין גולן: "לגור בקהילה שלנו זה לדעת שאתה גר עם אנשים שונים ממך. אם יש מישהו שהכלים שלו לא כשרים ומבשלים ארוחה משותפת – הוא ינסה למצוא פתרון, אבל אם לא מצא, אז מי שמקפיד לא יאכל. לא עושים מזה עניין אצלנו"

לפני כמה שבועות החיו בכפר את מסורת שירת הבקשות הנהוגה אצל יהודי מרוקו בחודשי החורף (החל משבת בראשית) בבית כנסת מקומי, שאליו הגיעו מאה איש, אירוע שיצחק מתגאה בו מאוד. בנוסף, הם מקיימים במקום מודלים של פעילות קהילתית. "יש לנו סטודנטיות שמשולבות בגנים ומלמדות את הילדים פיוטים מבית סבא. כך סוגרים מעגל בין־דורי ומשמרים מסורות עתיקות".

ובכל זאת, מה האתגרים?

"האתגרים הם אתגרי פריפריה קלאסית. לא הכול פה ורוד ולא לכולם זה מתאים. הקצב כאן הוא אחר ואין עשרות ברים פתוחים בשעת לילה. מי שרוצה בסוף לחיות בתל־אביב – לא בטוח שמתאים לו לבוא לפה. בעיניי, יש כאן משהו שפוי, החיים מתנהלים בנחת, בלי מרדף, בלי הפקקים, בחיבור לטבע ולאנשים. עבור סטודנט ממוצע מהמרכז זה עשוי להיות אתגר. חוץ מזה יש כאן אתגר תעסוקתי שאנחנו מנסים למצוא לו פתרון".

יצחק שואף להשאיר את הסטודנטים בעיר, למרות הביקורת. "המדינה מאפשרת תנאים טובים למי שרוצה להגיע לעיר אבל לא מספיק דואגת לשמר את המקומיים. ירוחם הייתה יכולה להיות עיר של 100 אלף תושבים אם האנשים שחיו בה ועזבו אותה היו נשארים. כיום יש כאן 11 אלף. היא צומחת מבחינה דמוגרפית אבל כנראה לא מספיק".

סיפור מיוחד שקנה אותך במהלך העבודה בכפר הסטודנטים?

"אחת הסטודנטיות שלנו ביקרה קשישה ששמה זרה פרץ. באחד המפגשים היא שאלה אותה אם היא יכולה לבוא ללמד את הסטודנטיות לבנות תנורים. את מבינה? האישה שבנתה תנורים כי לא היה חשמל בבית ולא היה איך לאפות חלות לשבת – פתאום הופכת להיות חלק מקורס אקדמי. היא הופכת להיות מקור של ידע נשכח. את יכולה לשער מה זה היה עבור הבנות עצמן ועבור זרה פרץ? מדובר בידע רב־דורי של דור הולך ונעלם".