לפני עשור, החזון של היזם האמריקני־ישראלי בן נלסון נשמע לחלק מהאנשים מופרך ואפילו בדיוני. בשנת 2012 החליט נלסון להקים בעמק הסיליקון בארה"ב את האוניברסיטה המקוונת הראשונה בעולם, "מינרווה", וליצור מהפכה בעולם האקדמיה. כיום, שנתיים לאחר פרוץ משבר הקורונה, חלק גדול מהאוניברסיטאות הגדולות בעולם משתפות איתו פעולה כדי ללמוד כיצד אפשר לרתום את הטכנולוגיה המתקדמת ליצירת למידה חדשה, אפקטיבית הרבה יותר. ובנוסף, איך יוצרים למידה אקדמית מקוונת בדרך שתרתק את הסטודנטים ותשאיר אותם פעילים.
עשור אחרי שהוקמה מינרווה, האוניברסיטה מקבלת למעלה מ־25 אלף פניות בשנה ממועמדים מ־180 מדינות שונות. מתוך כל אלה רק שני אחוזים מתקבלים מדי שנה. הלימודים מתקיימים אונליין בכיתות של כעשרים סטודנטים ובאמצעות תוכנה חדשנית שנועדה להבטיח מעורבות מלאה. אין ספריות, הרצאות ומבחנים באולמות גדולים. אין גם קורסים כמו "מבוא להנדסת תוכנה" או "היסטוריה כללית" בשנה א'. מרבית הקורסים בשנה הראשונה מתמקדים בלימוד כישורים שישמשו את הסטודנטים בכל תחומי התעסוקה והמחקר: חשיבה ביקורתית, חשיבה אנליטית ויצירתית, פתרון בעיות ועוד. רק לאחר שנה של לימודים כלליים הסטודנטים בוחרים את תחום ההתמחות שלהם ומתמקצעים בו.
בריאיון מיוחד ממקום מושבו בארצות־הברית, מסביר מייסד האוניברסיטה בן נלסון, כי השיטה הזו היא בדיוק מה שמייחד את מינרווה מיתר המוסדות להשכלה גבוהה. "40 שנות מחקר שנעשו בידי כל אנשי החינוך בעולם כבר הוכיחו שכאשר תלמידים יושבים בכיתה ומקשיבים למרצה שמדבר מולם, בלי לשאול שאלות ובלי להשתמש במה שלמדו כדי לפתור בעיות – הם ישכחו תוך חצי שנה 95 אחוז מכל מה שהם למדו. זו לא למידה. זה שינון למבחן ושכחה. גם אם תבחר את המרצה המוצלח והכריזמטי ביותר ואת הסטודנט החכם ביותר – זו התוצאה שתקבל. אף סטודנט לא חושב: מה באמת למדתי? אז עברתי את המבחן – אבל מה מהידע הזה באמת נשאר אצלי? מה אני לוקח איתי הלאה לחיים עצמם?
"אם לפני הקורונה הייתה סקרנות מסוימת להכיר אותנו ולהבין מה אנחנו עושים, עם פרוץ המגפה פתאום כולם רצו להבין איך לעשות את זה. המצב השתנה דרמטית"
"אם לוקחים את אותו מרצה ומשנים את השיטה ללמידה אקטיבית – אובדן הידע ורמת השכחה פוחתת מ־95 אחוז ל־30 אחוז, תוך שנתיים ולא תוך חצי שנה. זה הבדל עצום ומשמעותי. לכן הבעיה טמונה בעיניי בשיטת הלמידה המסורתית, וזו הסיבה שאנחנו עיצבנו מחדש את תהליך הלמידה, כדי שהוא יהיה אפקטיבי. הטכנולוגיה היא הכלי המאפשר זאת. לא צריך לשנות את מטרות הלמידה, הן עדיין יכולות לכלול מבחנים, עבודות וציונים. צריך לשנות רק את התהליך. הטכנולוגיה היא הלב של השינוי מכיוון שהיא מעניקה כלים ומאפשרת לעקוב אחר ההתקדמות של כל סטודנט וסטודנטית. העובדה שהיא מדידה מאפשרת לעקוב אחר כמות גדולה של סטודנטים, מה שמרצה בכיתה רגילה לא יכול לעשות".
למינרווה מעונות סטודנטים בשבע ערים גדולות ברחבי העולם: סן־פרנסיסקו, סיאול, ברלין, טייפה, בואנוס־איירס, לונדון והיידראבאד, כאשר העיר עצמה משמשת להם כקמפוס המעניק להם שירותי תרבות ופנאי. "הקמפוסים האוניברסיטאיים האמריקניים הם בועה בפני עצמה ומספקים עבור הסטודנטים את כל שירותי הבילוי והתרבות, אפילו כשהם ממוקמים בתוך עיר גדולה. לכן עלות שכר הלימוד באוניברסיטאות האלה הרבה יותר גבוהה מאשר במינרווה", מסביר נלסון. "מישהו צריך לממן את עיר הסטודנטים הזו. אצלנו הקמפוס הוא העיר עצמה, עם כל אפשרויות הבילוי שהיא מציעה לצעירים כגון מוזיאונים, היכלי תרבות, אצטדיונים וחדרי כושר או מועדונים. אין קמפוס פיזי, אבל יש לסטודנטים תוכניות לימוד ייחודיות לכל עיר. תוכניות הקושרות את חומר הלימוד למקום עצמו – לפוליטיקה המקומי, לארגונים מקומיים וכן הלאה. כך הסטודנטים לומדים לקחת חלק ממשי במארג החברתי, הפוליטי והתרבותי של הסביבה הפיזית שבה הם חיים".
לחבר השכלה גבוהה לעולם הטכנולוגי
נלסון נולד בישראל וגדל כאן עד גיל עשר, אז עבר עם משפחתו לארה"ב בעקבות עבודתו של האב, פרופסור לביוכימיה. עשור לאחר מכן חזרה המשפחה לישראל, אך נלסון נשאר כדי לסיים את לימודיו במנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה ("וורטון"). הוא נוהג לבקר את הוריו ואחיותיו בישראל לעיתים קרובות.
לאחר שסיים את לימודיו הקים נלסון את הסטארטאפ הראשון שלו, Snapfish, בקליפורניה. Snapfish, שעסקה בשיתוף ועיבוד תמונות, נרכשה ב־2005 על ידי HP, ונלסון שימש סגן נשיא בחברה במשך עשר שנים. כשהרגיש שמיצה וחיפש יוזמה חדשה נזכר בחלום ישן מימי האוניברסיטה: לחבר את ההשכלה הגבוהה לעולם הטכנולוגי, כך שחוויית הלמידה תהפוך למרתקת הרבה יותר. הוא הצליח לגייס 25 מיליון דולר מבנצ'מרק קפיטל לטובת הפרויקט המהפכני שכיום לומדים בו כ־600 סטודנטים.
"40 שנות מחקר של כל אנשי החינוך בעולם כבר הוכיחו שכאשר תלמידים יושבים בכיתה ומקשיבים למרצה בלי לשאול שאלות ובלי להשתמש במה שלמדו כדי לפתור בעיות, הם ישכחו תוך חצי שנה 95 אחוז מכל מה שהם למדו"
כשהוקמה אוניברסיטת מינרווה, אחת המטרות שהציבה לעצמה הייתה להתחרות בשכר הלימוד העצום שגובות אוניברסיטאות העילית בארצות־הברית, אך בלי להוריד מהרמה. מינרווה גובה מהסטודנטים כ־30 אלף דולר לשנה בממוצע, בעוד האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב גובות כ־80 אלף דולר בשנה. עם השנים, מספר נלסון, הוא הבין שההפרש הזה הוא לא כל כך משמעותי עבור מרבית הסטודנטים שלא יכולים להרשות לעצמם לא את זה ולא את זה. לכן נקבע במינרווה רף קבלה גבוה מאוד. הסטודנטים נבחרים בפינצטה על מנת שיוכלו לספק מלגות המגיעות מתרומות לכ־80 אחוז מהסטודנטים. זאת, לעומת פחות מ־50 אחוז מהסטודנטים באוניברסיטאות היוקרתיות שמקבלים מלגות. "בנוסף, אנחנו נותנים לסטודנטים שלנו הלוואות עבור הלימודים, ומארגנים להם עבודה כדי שיוכלו לשלם את הוצאות המחיה שלהם. אנחנו עושים עבורם מאמץ אדיר", מספר נלסון. "בהתחלה חשבנו שנגיע למספר סטודנטים גדול בהרבה, אבל אז לא היינו יכולים להעניק מלגות למרבית הסטודנטים. לכן בחרנו להישאר גוף קטן ויוקרתי שמאפשר לסטודנטים שלו באמת ללמוד בלי לדאוג לנושאים הכספיים. חשוב לי לציין שכיוון שהסטודנטים שלנו מוכשרים מאוד ומקבלים כלים יצירתיים ליישם את היכולות יוצאות הדופן שלהם, הם מבוקשים מאוד בשוק העבודה העולמי. כבר בראשית הקריירה שלהם הם מתקבלים למשרות מרכזיות בחברות מובילות או בסטארטאפים. רובם גם מתקבלים בקלות לאוניברסיטאות מובילות להמשך לימודיהם".
אקדמיה מסוג חדש
בעוד מינרווה התפתחה כאוניברסיטה ייחודית, יוקרתית ונישתית למדי במשך שמונה שנים, התפרצות מגפת הקורונה הציבה אותה באור הזרקורים והפכה אותה למודל לאוניברסיטאות רגילות. "אם לפני הקורונה הייתה סקרנות מסוימת להכיר אותנו ולהבין מה אנחנו עושים, עם פרוץ המגפה פתאום כולם רצו להבין איך לעשות את זה. המצב השתנה דרמטית. תמיד אנחנו היינו אלה ששונים, אלה הקטנים שעושים את הדברים אחרת, שמשתמשים בטכנולוגיה כליבת הלימוד. זה לא היה רלוונטי עבור האוניברסיטאות הגדולות. כשהמגפה פרצה, פתאום כל המוסדות האקדמיים נדרשו לשנות כיוון ומהר. הפכנו מגוף מאוד ייחודי ונישתי לגוף מאוד־מאוד רלוונטי למציאות החדשה. הפכנו לאוניברסיטה היחידה שהמשיכה לתפקד ולעבוד כרגיל עם פרוץ המגפה – The Oldest operating University. כל שאר האוניברסיטאות נאלצו להיסגר ואז להיפתח מחדש אונליין בעזרת למידה מקוונת. אנחנו לא הידרדרנו כפי שקרה למוסדות אקדמיים אחרים, לא עצרנו. המשכנו להתפתח והפכנו לאוניברסיטת עילית. מכאן נוצר ביקוש אדיר לעשייה שלנו, והסכמנו לשיתופי פעולה כדי לעזור ולהמשיך ליצור".
"הפכנו לאוניברסיטה היחידה שהמשיכה לתפקד ולעבוד כרגיל עם פרוץ המגפה. כל שאר האוניברסיטאות נאלצו להיסגר ואז להיפתח מחדש בעזרת למידה מקוונת. אנחנו לא עצרנו – המשכנו להתפתח והפכנו לאוניברסיטת עילית"
אתם רואים את עצמכם כסמני דרך כיום לאוניברסיטאות אחרות?
"בוודאי, כיום זו הסיבה העיקרית לקיומה של מינרווה. לא תכננו להיות האוניברסיטה המקוונת המתקדמת בעולם. המטרה שלנו היא לעשות רפורמה בהשכלה הגבוהה, רפורמה שהיא הכרחית לדעתי גם בהשכלה התיכונית. ברור לגמרי שהאוניברסיטאות המסורתיות רוצות להמשיך את המודל הקיים. הוא מכניס להן כסף רב ואלה אוניברסיטאות עשירות מאוד. משבר הקורונה הוא זה שהכריח אותן להבין שחייבים להתנהל אחרת ולהתקדם. הם מבינים שיש מודל חדש שיוצר חינוך טוב יותר בהוצאות נמוכות יותר ושאפשר לאמץ אותו בנוסף להתנהלות הרגילה בקמפוס".
תוכל לספר על שיתופי הפעולה החדשים שלכם בעקבות משבר הקורונה?
"אנחנו עובדים עם אוניברסיטת מיאמי, אחת האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב, להשלמת הקמת תוכנית מקוונת ללימודי תואר ראשון עד שנת 2025. אנחנו מסייעים להם להקים את המערך הזה. אוניברסיטה גדולה בברצלונה בחרה בנו כדי להקים תוכנית ללימודים מקוונים לתואר ראשון שמתמקדת בתועלת עסקית, סביבתית וחברתית. אוניברסיטת 'זיאד' באיחוד האמירויות הצהירה שבשנים הקרובות היא תשנה כיוון לטובת לימודים מקוונים, ואנו פועלים מולה בשיתוף פעולה לקראת המהלך הזה. אלו רק כמה דוגמאות. מוסדות אקדמיים רבים נוספים פונים אלינו. אנחנו גם עובדים על הקמת אוניברסיטאות מקוונות בקוריאה ובמקסיקו".
האם המשמעות היא שכל האוניברסיטאות המסורתיות יהפכו להיות מקוונות בעתיד?
"לא בהכרח. הן יישארו אוניברסיטאות שכוללות גם לימודים פיזיים בקמפוס, אבל הן יבינו איך אפשר לשפר את כל הליך הלימוד באמצעות שיעורים מקוונים ובאמצעות הטכנולוגיה שאנחנו פיתחנו. הבעיה לא הייתה המעבר לזום. הבעיה הייתה שאף אחד לא נהנה מזה. מי שהשתעמם בהרצאה בקמפוס, השתעמם אף יותר בשיעור בזום. כדי ללמד אונליין יש לדעת איך לעשות זאת נכון, איך לעורר את העניין של הסטודנטים להליך הלימוד בכל סוגי המדיות. כשאתה חושב איך לבנות נכון ולבנות טוב את מערכי הלימוד מלכתחילה ויוצר כלים שגורמים למשתתפים להיות מעורבים ולהשתתף בשיעורים, זה נראה אחרת לגמרי. אנחנו פיתחנו טכנולוגיה שעוצבה מלכתחילה כדי לשנות את שיטת הלימוד. אם אתה עושה משהו בדיוק אותו דבר כמו מקודם, רק הוספת על זה עוד שכבת טכנולוגיה – לא שינית שום דבר. הטכנולוגיה צריכה לשנות את התהליכים עצמם. זה כמו להוסיף טכנולוגיה לחרישת שדה עם סוס ומחרשה, אבל בלי להחליף את הסוס והמחרשה בכלי מתקדם יותר".
