כשבניהו יום־טוב שהה לפני כשנתיים בטיפול נמרץ לצד מיטת בנו הפעוט, שהובהל לשם לאחר סיבוך של חיידק הסטרפטוקוקוס, היה לו הרבה זמן לחשוב. הוא העביר במוחו את השנים שעשה בייעוץ לפוליטיקאים וח"כים, מה שכלל תרגילים ותככים שונים ומשונים, כיאה לעולם הפוליטי, ושאל את עצמו: האם זה מה שאני רוצה להמשיך לעשות?
"פתאום הבנתי שעם כל הקשרים והכוח שצברתי, תכונות שהתפארתי בהן ונהניתי מהן, בדברים המהותיים של החיים, כמו המצב שהייתי נתון בו אז, אין לקשרים שצברתי שום יכולת להשפיע. בעזרת הרשתות החברתיות ביקשתי שיתפללו לרפואת הבן שלי, וכל כך הרבה אנשים נרתמו. אנשים קראו למעלה מ־100 אלף פרקי תהילים למען ילד שלא הכירו, וזה חימם את הלב".
הילד, אליאב, חזר לאיתנו לאחר עשרה ימי אשפוז, ויום־טוב חיפש את הדרך להשיב תודה. "התייעצתי עם ידידיה מאיר וסיון רהב־מאיר ששהו אז בשליחות בארה"ב, ועלה רעיון לקמפיין חוצה מגזרים על השבת. אבל כשניסיתי להרים את זה, זה לא צלח, מהרבה סיבות. רציתי שהרבה טאלנטים ואנשי תקשורת מסורתיים ישתפו פוסטים וסטוריז על השבת שלהם, אבל לא הצלחתי בזמן קצר להגיע לכולם, והקמפיין לא התרומם. ואז הבנתי שיש צורך גדול בהקמת סוכנות שתייצג אנשי במה וטלוויזיה שפועלים בעולם התוכן היהודי, כדי שקמפיינים כמו זה שרציתי להריץ יוכלו לעבוד ביתר קלות".
"אמרתי לסיון: יש פיצ'ר חדש בפייסבוק, של העברת שידורים חיים. יש לך 20 אלף עוקבים, אז במקום למלא את אצטדיון טדי, בואי פשוט נעביר את השיעור בשידור חי בפייסבוק. זה תפס בצורה לא נורמלית"
היום, אחרי ניסיון שצבר כסוכן של סיון רהב־מאיר ודמויות מוכרות נוספות בעולם ההרצאות וההנחיות, הקים בניהו את "באז", סוכנות לייצוג וניהול אמנים, שמציגה בפרסומיה בין השאר את צבי יחזקאלי, עופר חדד, עודד מנשה ועדן הראל, קובי אריאלי, איה קרמרמן, נועה ירון־דיין, דנה ורון ועודד הרוש.
החלק היומי
הוא בן 34, יליד אשדוד ומתגורר בראשון־לציון. חובש כיפה שחורה, "אבל בורח מהגדרות מגזריות", כפי שהוא אומר. הוא אב לארבעה ילדים שהגדול שבהם כבר כמעט מצטרף למיוצגים של אביו, ומצלם מדי שבוע סרטונים על פרשת השבוע שזוכים לוויראליות מרשימה.
אחרי הנישואין, למד ב"כולל הוראה" ללימוד הלכה, ולצד התואר הראשון והשני שלו במנהל עסקים יש לו גם סמיכה לרבנות וכושר לרב שכונה. במקביל הקים מדרשייה לבני נוער. "סחבו אותי להקים מדרשייה לנוער חילוני מתחזק. העברתי להם שיעורי תורה בסגנון המותאם להם, וכמות המשתתפים הוכפלה משיעור לשיעור. במסגרת הזאת נפגשתי עם בני נוער חילונים שלראשונה פגשו באופן בלתי אמצעי אדם חרדי, ובכל שיעור עלו כמובן השאלות הרגילות: למה ההוא ירק בבית־שמש על ילדה, ולמה החרדים לא מתגייסים. מצאתי את עצמי בעמדת דובר המגזר שמנהל איתם דיוני עומק על מגזריות ויהדות. ואז הם שאלו: למה אדם כמוך לא מדבר בתקשורת? למה רק החרדים הקיצוניים הם אלה שנראים על המרקע? השאלה הזאת הדהדה לי בראש, ולמעשה מהדהדת בי עד היום. למה בעצם התקשורת לא נותנת במה לקולות מיושבים, פייסניים ולא קיצוניים? אז הלכתי ללמוד קורס תקשורת שכלל גם אסטרטגיה ויח"צ וגם עמידה מול קהל ומצלמה".
בינתיים המשיך יום־טוב בפעילות לנוער, והקים מועדונית נוספת. "מסרתי גם שם שיעורים, והייתי בקשר יומיומי עם בני הנוער. אבל כל הזמן חיפשתי רעיונות איך לשמר את הקשר שלהם עם היהדות מעבר לשעות הפעילות, ואז נתקלתי בפייסבוק בפוסט שהעלתה סיון רהב־מאיר, ובו רעיון אקטואלי שהתקשר לפרשה, פוסט יומי שעלה – ועולה עד היום – תחת הכותרת 'החלק היומי'. אז, זה עוד היה בחיתולים. אהבתי את הרעיון, צילמתי מסך, ושלחתי את זה בקבוצות הווטסאפ של המדרשיות לבני הנוער, כמה קבוצות עם כמה עשרות משתתפים בכל אחת מהן. בכל בוקר שלחתי את הפוסט, ולאחר מכן היינו מקיימים עליו דיון קצר בקבוצה. זה התאים בול בשבילי, כי מצד אחד יש כאן חומר תורני טוב, ומצד שני הוא מותאם לשפה שלהם, וזו גם מישהי שהם מכירים מהמסך בחדשות ולכן היה להם הרבה יותר קל לקבל את הדברים ממנה".
באחד הימים הפוסט היה ארוך מדי ולא נכנס בצילום מסך, אז הוא פנה אל רהב־מאיר וביקש ממנה את הטקסט. "היא התרגשה מאוד לשמוע שעשרות בני נוער קוראים את הפוסט הזה. זה היה אצלה אז עוד בשלב הניסוי והטעייה. היא לא ידעה כמה ביקוש יש לזה, הייתה מאוד אדיבה והתעניינה, ושאלה אם ארצה שהיא תשלח לי את הטקסט כל בוקר. אמרתי לה: ודאי. ואכן, היא החלה לשלוח לי כל בוקר את הפוסט באופן מסודר, ואני הייתי מעביר אותו לקבוצות השונות שלי".
כשראה שהפוסט תופס עניין בקבוצות הווטסאפ שלו, פרסם יום־טוב בפוסט בפייסבוק הזמנה לגולשים להצטרף לקבוצות שמפרסמות את "החלק היומי". "כך נפתחה הקבוצה הראשונה מעבר לבני הנוער שעבדתי איתם. כשפתחתי את הקבוצה השנייה, סיון שיתפה את הפוסט, ואז כבר הגיעה מסה של אנשים, והיינו צריכים לפתוח קבוצות רבות. כשכבר לא יכולתי לעמוד בקצב, גייסתי מתנדבים שיעזרו לי בניהול הקבוצות".
במעבר חד להווה, יום־טוב מספר כי "בערב ראש השנה האחרון עשיתי הרמת כוסית אצלי בחצר לכל המתנדבים והמתרגמים של 'החלק היומי' שמתורגם כיום ליותר מ־15 שפות שונות, מיידיש ועד ערבית ופרסית, והוא עובר בכל הפלטפורמות: SMS, ווטסאפ, אינסטגרם, טיקטוק, אימייל, פודקאסט בקבוצות ייעודיות ללקויי ראייה – שבמסגרתו סיון מקריאה את הפוסט – ועוד ועוד. בעברית יש למעלה מ־300 קבוצות ווטסאפ שונות. בעיניי, זה מפעל השלוחים הווירטואלי העולמי. בנוסף, כל הזמן אנחנו מתפתחים עוד ועוד. כעת אנחנו מצרפים קהילות יהודיות ובתי חב"ד שונים מרחבי העולם, שיהיה להם חומר עדכני ואקטואלי".
הוא גם זה שיעץ לרהב־מאיר להעביר את השיעורים השבועיים שלה בשידור חי בפייסבוק, שהפכו עם הזמן ויראליים במיוחד. "במקביל לחלק היומי, גם השיעור השבועי שהיא מסרה בפרשת השבוע התחיל להתפתח. היא התחילה אותו בבית כנסת קטן בנחלאות. כשהוא היה צר מלהכיל, עברו לחצר, וכשגם זו הייתה קטנה עבור המשתתפים, השיעור עבר לבית ספר ומשם להיכל שלמה בירושלים. יום אחד, באותה תקופה, באתי ואמרתי לה: יש פיצ'ר חדש בפייסבוק, של העברת שידורים חיים. יש לך 20 אלף עוקבים – המספר שהיה לה אז – ובכן, במקום למלא את אצטדיון טדי, בואי פשוט נעביר את השיעור בשידור חי בפייסבוק, וכך היה. זה תפס בצורה לא נורמלית, זאת הייתה הפעם הראשונה ששיעור תורה הועבר בפייסבוק, וזה אדיר. בהתחלה ניסינו להעביר את השידור דרך הסלולרי, אבל הוא קרס מרוב צופים, ואז פנינו לבמאי יהודה גרובייס, והשיעור התחיל לעבור בצורה מקצועית, עם ארבע מצלמות. מאז הקורונה השיעור משודר בלייב גם ב'קשת'. עד עכשיו הוא צולם מהבית של סיון, ומהשבוע, לא תאמין, הוא מצולם מהאולפן של גיא פינס".
מה הסיבה לפי דעתך להצלחה של יוזמה כמו "החלק היומי"?
"הדור שלנו נמצא במרוץ, וכמו שבמרתון צריך להגיש למתחרים את בקבוק המים כשהוא פתוח, גם יהדות ותורה צריך להגיש היום לקהל עם 'בקבוק פתוח', רק תשתו. אז כן, אם הקהל נמצא היום בטיקטוק או באינסטגרם, צריך להיכנס ולהיות גם שם ובכל הפלטפורמות, כמו דברי הרב קוק 'הישן התחדש והחדש יתקדש'. עם ישראל נמצא שם, ולכן גם אנחנו צריכים להיות שם ולדבר בשפה שלהם, וזה כנראה סוד ההצלחה, כמובן מעבר להשקעה העצומה ביצירת התוכן האקטואלי מדי יום ביומו".
מש"ס ועד עבאס
לפני שהפך לסוכן עבד כיועץ חרדי למשרדי הממשלה השונים, וסייע בפיתוח תוכניות למגזר החרדי בנושאים של מניעת התנהגויות סיכון, במסגרת 'עיר ללא אלימות' ויוזמות נוספות.
"אלו היו כמה שנים שבהן התעסקתי בפוליטיקה ובאסטרטגיה, גם כיועץ למשרדי הממשלה וגם כיועץ לפוליטיקאים שונים מכל הקשת הפוליטית, או איך שאני קורא לזה, 'מש"ס ועד עבאס'. ייעצתי, בין השאר, לח"כים מהבית היהודי, ישראל ביתנו, העבודה וכמובן ש"ס. לפני שש שנים אריה דרעי ביקש שאעמוד בראש מטה הצעירים של המפלגה. באחד מהפאנלים שנערכו באותה תקופה יצא לי לפגוש במי שהיה אז יו"ר מטה הצעירים של יש עתיד – והיום חבר הכנסת – יוראי להב־הרצנו, ובסוף הפאנל הוא לחץ לי יד ואמר: אני מעריך את היושרה והכנות שלך, למדתי ממך הרבה דברים שלא ידעתי על המגזר החרדי. אמרתי לו, אם כך, חבל שאתה פועל מחוסר ידע על ציבור שאתה לא מכיר, וסיכמנו להיפגש. ואכן, כמה ימים לאחר מכן נפגשנו. אחרי הפגישה, להב־הרצנו אמר: יש לי אחריות שגם החבר'ה של המטה שלי יכירו את המגזר החרדי. אז יזמתי מפגשים של מובילי דעה חרדים עם צעירי יש עתיד, על נושאים שבליבת המחלוקת. לא ניסינו לשנות אותם או את הדעה שלהם, אבל לפחות לגרום להם להבין מה כואב לנו, זה שינה לחלק גדול מהם לגמרי את התפיסה. אז נכון, הם לא הפכו לאוהבי דת, אבל נהיו פחות שונאי חרדים".
בבקרים, סייע בהפצת דברי תורה, אך בצהריים, בעבודה, לכלך ידיים בביצה הפוליטית. "הייתי עמוק בתחום, עבדתי עם הרבה ח"כים. לעיתים יכולתי לכתוב לשני ח"כים שונים שני נאומים שבהם הם תוקפים זה את זה, ולדעת מראש מה יכולה להיות הכותרת מחר בבוקר. זו הייתה תחושה של שכרון כוח. באותה תקופה, אמנים שהכירו אותי דרך העבודה עם סיון היו מתייעצים איתי בעניינים שונים, ותמיד שאלו: למה אתה לא פותח סוכנות משלך? אבל הראש שלי היה כולו בפוליטיקה. לא הייתי פנוי לזה". הכול השתנה כאמור, לפני כשנתיים, לאחר האשפוז של בנו, שניצל בנס.
אתה לא סוכן האמנים הראשון במגזר הדתי.
"נכון, אבל הסוכנויות שקיימות מתעסקות רק בעולמות של מוזיקה וכדומה. לא היה סוכן שהכיר את עולמות ההרצאות והטלוויזיה. לא היה מי שריכז עבודה מול מרצים, עיתונאים ומנחים, וכזה שיכול להריץ איתם פרויקטים וקמפיינים שונים. זה היה הזמן שבו עשיתי סטופ. נתתי ברקס לפוליטיקה, למרות שבדיוק קיבלתי אז הצעה גדולה בתחום. החלטתי שבמקום לתרום למפלגות שמפלגות את העם, אני מעדיף לתרום מזמני ומרצי לאנשים שמאחדים".
אבל לא הקמת עמותה, הקמת סוכנות מקצועית.
"נכון, 'באז' זו חברה מצליחה, אבל כזאת שעושה טוב לאנשים, עושה טוב לעם ישראל. החזון שלי היה להקים בית מקצועי שייתן מענה לאמנים וטאלנטים, שבגלל שהם שומרי מצוות או חוזרים בתשובה לא היה להם מענה מקצועי. אין סיבה שלטאלנטים גדולים לא יהיה ניהול אישי בנושאים הטכניים והתוכניים, רק בגלל שהם לא יכולים להשתייך לסוכנויות שפועלות גם בשבת".
שיחה קצרה של איפוס
שנתיים מאוחר יותר, מצליח יום־טוב לקדם רבים מהמיוצגים שלו לקדמת הבמה, כמרצים, כמנחים וכמגישי תוכניות שונות. "כיום", הוא מספר, "ארגונים שרוצים לייצר סדרת סרטונים שמנגישים את היהדות לקהל כמו סטודנטים או לקהילה יהודית מסוימת, פונים אלינו, ויש לנו יכולת להכין להם תוכנית על פי התקציב ולפי סוג הקהל. עיריות ומתנ"סים שרוצים להכין תוכנית פעילות שנתית, פונים אלינו ומקבלים תוכנית עבודה מותאמת על פי לוח השנה ועל פי סגנון הקהל, כל הנבחרת נמצאת בבית אחד. אז כן, אני מרגיש שבסוכנות שלנו מפיצים אהבת ישראל, אהבת תורה ואהבת השם בדרך הכי מקצועית שיש".
כעת, למרות השמות הרבים והמוכרים שכבר מיוצגים אצלו במשרד, הוא פנה בפוסט פומבי שהפך לוויראלי לאמנים חדשים בראשית דרכם, והציע מעטפת ליווי. הוא הודיע כי הוא פותח את הסוכנות לעשרה מועמדים חדשים שרוצים לקבל כלים ולהפוך לטאלנטים משפיעים.
למה אתה צריך עוד עבודה?
"נכון שנמצאים אצלנו השמות הגדולים והמשפיעים, אבל בשנתיים האלה קיבלתי בכל שבוע שלוש־ארבע פניות מאמנים, אנשי תיאטרון, אנשי במה, מרצים ואנשי תקשורת שרוצים להתייעץ או להיכנס לסוכנות, כי אין עוד בית שנותן להם מענה, ותמיד סירבתי. אמרתי שאני עובד רק עם הגדולים. אבל הבנתי שזה חוטא למטרה הראשונית שלי, שהיא גם לעזור לאנשים להיבנות, ולא לעבוד רק עם המובנים מאליהם.
"בנינו צוות מובחר של יועצים תדמיתיים ועסקיים ואנשי מיתוג ויח"צ, אנשים שיודעים ללמד איך לעמוד מול קהל ומול מצלמה, ויצרנו תוכנית ליווי לאמנים ואנשי תקשורת שמחפשים בית מקצועי. זו תוכנית בת שמונה חודשים, שבמהלכה אנחנו בונים יחד את הפרסונה ואת כל המנגנון. הבנתי שיש אנשי במה שטובים ביצירת תוכן אבל לא בעסקים, ואנחנו מייצרים להם את כל המעטפת המקצועית. אני רואה אנשים שמתיימרים לייצג חרדים או דתיים שמתראיינים לערוצי התקשורת מבלי שיש להם הכוונה מקצועית, והם פשוט עושים נזק, לא רק לעצמם אלא לציבור כולו".
זה בסדר מצד האמנים הוותיקים שתשווק גם צעירים בתחילת דרכם?
"בכל סוכנות יש את האמנים מהשורה הראשונה, לצד אמנים מתחילים. אני מקבל בקשות להנחיות והרצאות, ולפעמים יש תקציב מסוים מצד המזמינים, שלא מתאים עבור אמנים ידועים. ורק מההצעות האלה, שעד היום נפלו, יכולנו לפרנס כמה וכמה אמנים מתחילים". בינתיים, הוא מגלה, נרשמו כבר למעלה מחמישים מועמדים, אבל הוא עדיין מחפש שמות נוספים.
יום־טוב מספר שגם לאמנים ותיקים יש לעיתים היסוסים ופיק ברכיים לפני העלייה לבמה. "לחלק מהאמנים הגדולים יש פחד קהל. על אף שהם בקביעות על המרקע והכי רהוטים וחזקים ויוצרים את התוכן הכי מדהים, בסוף, מול קהל, לעיתים גם להם יש איזשהו חשש, מחסום שצריכים לעבור. הם שואלים את עצמם: למה שיבואו לשמוע דווקא אותי? מה יש לי להגיד? אבל כשהם מבינים שהשאלות האלה עולות גם בקרב אנשים שהרבה יותר גדולים מהם, כמו שלמה ארצי שממלא כבר 50 שנה את קיסריה ועדיין בכל פעם חושש מחדש שלא יבואו – כפי ששמעתי אותו מספר בריאיון – זה מרגיע אותם. אני מצידי נותן להם את הכלים לעבור את זה. להיות מחוברים לקהל ולמה שהם עושים. אני גורם להם להרגיש תחושת שליחות במה שהם עושים. ועדיין, קורה לא פעם שלפני הרצאה או הנחיה אנשים מקבלים פיק ברכיים, ולפעמים שיחה קצרה של איפוס נותנת להם את הביטחון לעלות לבמה ולהצליח".
"הדור שלנו נמצא במרוץ, וכמו שבמרתון צריך להגיש למתחרים את בקבוק המים כשהוא פתוח, גם יהדות ותורה צריך להגיש עם בקבוק פתוח, רק תשתו"
ההבטחות הגדולות
כעת, הוא מייצר חיבורים חדשים בין אמני הסוכנות לבין אמנים נוספים. "אנחנו יוצרים חיבורים מעניינים גם בין אמנים שאנחנו מייצגים וגם עם אמנים מבחוץ. למשל, יש לנו מופע חדש שבו עופר חדד מראיין את ישראל אטיאס, שחקן 'שבאבניקים', ואלירן מלכה, יוצר הסדרה, ששלושתם מיוצגים אצלנו. יחד, שלושתם מדברים על המגזר החרדי וממתי הוא הפך להיות הדבר הכי חם בטלוויזיה.
"אפרופו עופר חדד, אין לך מושג כמה אהדה יש לו ברחוב. הוא המנחה הראשון בטלוויזיה שהוא מזרחי, דתי־מסורתי וימני, ושמונים אחוז מהציבור רואים בו חבר ואח שלהם שנמצא על המרקע. אם שואלים אותי מה ישראלי בעיניך, זה עופר חדד. פעם הישראלי היפה היה שמאל אשכנזי לבן, ובעיניי היום עופר חדד הוא זה שמייצג את הישראלי החדש, הוא המנחה הלאומי. גם עודד הרוש ודנה ורון הם בעיניי ההבטחות הגדולות של עולם התקשורת בעשור הקרוב".
בעצם, התחלת לפעול זמן קצר לפני הקורונה, מה התקופה הזו עשתה לפעילות שלך?
"תקופת הקורונה הייתה זמן טוב לעצור רגע ולהבין מה עובד ומה לא, לייצר דברים חדשים. אז נכון, הקורונה עצרה – בוודאי בהתחלה – את ההופעות הפרונטליות, אבל לא את האירועים בזום, שאנחנו עושים כבר מהתחלה ועד היום. יש לנו הרבה תכני וידאו, שאותם המשכנו ליצור ולצלם כרגיל גם בתקופת הקורונה. התקופה הזו הייתה עבורנו זמן לפתח את התכנים האלה בדיגיטל, בווידאו ובסדנאות וירטואליות".
בנוסף, החליט יום־טוב לפעול בזירה שהתפתחה מאוד בשנתיים האחרונות – משפיעני הרשת הדתיים והחרדים. עד היום לקוח שרצה שת"פ עם המשפיענים הללו, היה צריך לעבור אחד־אחד. היום הסוכנות שלו מייצגת רבים מהם. "לקחנו את כל משפיעני הרשת המובילים, מכל הפלטפורמות, מה'סטטוסים' בווטסאפ (מדיה שחזקה במגזר החרדי, ח"ב) ועד הכוכבים והכוכבות הדתיים בטיקטוק ובאינסטגרם, ואנחנו עובדים עם כל חברות הפרסום והחברות הכי גדולות במשק. בעבר, רוב העבודה המסחרית של משפיעני הרשת הדתיים הייתה בקבלת מוצרים והעלאת סטוריז בסגנון 'תראו מה קיבלתי', ואנחנו הבנו שחייבים לצקת תוכן לפלטפורמות האלה, לחזק אותן, לעשות קמפיינים ברמה גבוהה ובמחיר מותאם.
"אני אומר תמיד למשפיעני הרשת: אם כבר יש לכם פלטפורמה ועוקבים, אתם יכולים לקדם מהלכים חברתיים – שאחר כך אנחנו יכולים לסקר בערוצי הטלוויזיה, לקדם אותם לפרונט. יש להם יכולת להשפיע על דעת הקהל. קח פרויקטים שעלו לאחרונה שוב ושוב ברשתות החברתיות בהקשר של חשיפת מטרידנים וחרמות על ילדים, תחשוב שלפעילויות כאלה יהיה סיקור ברשת וסיקור בטלוויזיה, זה ייתן מעטפת שלמה ויסייע לפעילות. אנחנו יכולים לקדם דברים מהותיים שנוגעים לציבור. בסוף, כל עסק וכל אדם שפועלים מתוך חזון אמיתי שרוצה לקדם ערכים נעלים, אין סיכוי שלא יצליחו".
