על קירות מכינת "כנפי רוח" של תיכון אמית המר ברחובות, מופיעים זה לצד זה המשנה המפורסמת ממסכת אבות "בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה" וכו', ושירי סוף הדרך של לאה גולדברג עם הציטוטים המוכרים: וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ, וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם, וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ". חניכי המכינה רחוקים מזקנה אבל המסר שמבקשים להנחיל להם באמצעות המשנה והשיר הוא חשיבות ניצול הזמן. המסר הזה מקבל כאן משנה תוקף מכיוון שחניכי המכינה הזאת נמצאים באמצע שנת כיתה י"ב שלהם, שנה שרבים במערכת החינוך רואים כלא מנוצלת מספיק, ויש שיאמרו בפירוש – מבוזבזת.
אבל השמיניסטים שפגשתי במכינה של אמית המר יוכלו בסוף השנה להביט לאחור בסיפוק. לצד הלימודים למבחני הבגרות הם מקדישים את רוב השבוע שלהם לדברים שצעירים בגילם עושים בדרך כלל רק במסגרות המשך לאחר התיכון – סדנאות מנהיגות, לימודי העשרה ביהדות וציונות, הכנה לצבא, מסעות בארץ והתנדבות. ובכל זאת, אף שהם מקדימים מעט את המאוחר, השנה הזאת גורמת לרבים מהם לבחור ללמוד בשנה הבאה במסגרת המשך כמו מכינה קדם-צבאית או ישיבה. באמית המר, ששיעור התלמידים הפונים למסגרות המשך עומד בדרך כלל על כרבע, ילכו בשנה הבאה כתשעים אחוז מהתלמידים למסגרות המשך.
הרעיון להפוך את שנת י"ב לשנת מכינה נולד בתיכון הזה לפני כשנתיים. "שנת י"ב מבוזבזת בדרך כלל ורוב הבחורים לא מסיימים אותה בתחושת שיא", אומר מנהל התיכון הרב רפי מימון (גילוי נאות – גיסי). "גם תלמידים טובים לא ממש מתחשבים במערכת בשנה הזאת ומתנהלים באופן עצמאי. התסכול גובר כשבוחנים את אותם בחורים שנה לאחר מכן, כשהם במסגרות המשך או בצבא. פתאום הם ממצים את עצמם הרבה יותר. כששאלנו את עצמנו איפה נכשלנו, הגענו למסקנה שאנחנו לא מדברים איתם בשפה הנכונה. הבחורים בגיל הזה כבר גדולים וחושבים על העתיד שלהם, ואם לא תדבר איתם על כך – לא תהיה רלוונטי. בגלל זה אנחנו קוראים למסגרת שיצרנו 'מכינה לחיים'. זו לא מכינה קדם-צבאית אלא מכינה שמדברת איתם על הרבה דברים שרלוונטיים להמשך החיים שלהם, וכשמתחילים לדבר בשפה שלהם זוכים לשיתוף פעולה".
הרב רפי מימון (בתמונה), מנהל התיכון באמית המר: "יצרנו 'מכינה לחיים', זו לא מכינה קדם-צבאית אלא מכינה שמדברת על הרבה דברים שרלוונטיים להמשך החיים, וכשמתחילים לדבר בשפה שלהם זוכים לשיתוף פעולה"
המסגרת הנוכחית של המכינה לחיים התגבשה במהלך שנת הלימודים הקודמת. בהשפעת הקורונה, וכחלק ממגמה שמוביל משרד החינוך, חלק מבחינות הבגרות הופכות לבחינות פנימיות שמקיים המוסד הלימודי, והשינוי הזה מאפשר למנהלי התיכונים גמישות ניהולית ופדגוגית רבה יותר בעיצוב שנת הלימודים. בשנה שעברה החליטו אנשי הצוות של אמית המר להעמיד את מסגרת המכינה לבחירת התלמידים ולקיים אותה רק במחצית השנייה של השנה, לאחר סיום בגרויות החורף. שליש מ-90 תלמידי י"ב בחרו להיות חלק מהמסגרת והשאר המשיכו את לימודיהם כרגיל. בעקבות ההצלחה, החליטו בתיכון ברחובות לקיים השנה את המכינה לכל השכבה ולאורך כל השנה. במשך שלושה ימים בשבוע תלמידי י"ב אינם מגיעים לכיתתם בבניין התיכון שבו למדו עד השנה, אלא למבנה אחר שהקצתה העירייה. "מתוך תפיסה שגם 'המקום גורם', החלטנו להוציא אותם למקום אחר, עם אווירה אחרת, כדי שירגישו את השוני", מספר הרב מימון. "בין השאר יש להם פה בית כנסת וחדר אוכל שהם מנהלים בעצמם".
יום ניהול עצמי
רועי פיזם, מחנך באמית המר ולשעבר רכז חברתי של התיכון, מונה לעמוד בראש המכינה. "מכינה היא שפה חדשה שצריכים ללמוד, כי יש בה יותר חופשיות וניהול עצמי. מתחילת השנה עד אחרי החגים התלמידים הגיעו רק למכינה ולמדו את השפה של החירות והבחירה, כי הם לא היו רגילים לשפה הזאת. אחרי החגים התחלנו לשזור את תוכנית המכינה בימי הלימודים. את לימודי הקודש והאזרחות התאמנו לשפה יותר 'סדנאית' והם מתקיימים במסגרת שלושת ימי המכינה. המרנו מבחנים בסיורים ועבודות, ובמקום שיעורים מסוימים באזרחות יצאנו לסיורים שעסקו בחברה הישראלית בבני-ברק ובדרום תל-אביב. לצד זה, יש מקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית שבהם התלמידים נבחנים בבגרות חיצונית ולכן יש בהם פחות גמישות, ואותם התלמידים לומדים ביומיים שהם נמצאים בתיכון".
בימים שני וחמישי התלמידים משתתפים במסגרת המכינה בתוכנית "מעגלי צמיחה", שבה הם מקבלים כלים וכישורי חיים מעולם האימון (קואוצ'ינג), הכשרה פיננסית והכנה לחיי משפחה. יום שלישי מוגדר כיום ניהול עצמי שבו התלמידים בוחרים אם לעבוד, להתנדב או ללמוד. "יום הניהול העצמי הוא החידוש הכי גדול", אומר פיזם. "בדרך כלל הצרכים האישיים של התלמידים מולידים עימות עם בית הספר, ופה אנחנו אומרים להפך. אנחנו מכבדים את זה שתלמידים עובדים ומפרנסים את עצמם או את משפחתם. חלקם עובדים, חלקם משלימים מבחנים, חלקם מדריכים שכבות גיל צעירות יותר בתיכון וחלקם פעילים במסגרת ייחודית של של"ף (שמיניסטים לעיירות פיתוח), שיצרנו בשבילם. שכרנו להם דירה בשכונת קריית משה בעיר, הם פעילים בשכונה ומדריכים בסניף של בני עקיבא".
איתמר הויכבוים, תושב רחובות, הוא אחד מתלמידי המכינה שמתגורר בדירת השל"ף בקריית משה. "אנחנו מנהלים בעצמנו את התקציב של הדירה, וזה חלק מהניהול העצמי שלמדנו השנה. עד השנה היה לי קשה לנהל את הזמן שלי. הניהול העצמי שלנו עזר לי מאוד בעניין הזה". בימי שלישי, ימי הניהול העצמי, הויכבוים מתנדב בכנסת בתפקיד יו"ר הנוער של מפלגת תקווה חדשה. עד השנה הוא חשב להתגייס לצבא בתום כיתה י"ב, אך בעקבות השיחות ששמע השנה במכינה, הוא שינה את תוכניותיו ובחר להמשיך בשנה הבאה למכינת בית ישראל בירושלים.
זיו חוטר, תושב המושב צלפון שבמועצה האזורית מטה יהודה, מתגורר גם הוא בדירת השל"ף של המכינה, ובנוסף מדריך את כיתה י"א בתיכון שלו. "הדבר החשוב שקיבלתי במכינה הוא היכולת לקבל החלטות. אמנם כבר חשבתי ללכת למכינה בשנה הבאה, אבל בלי המסגרת שבה הייתי השנה הייתי מבזבז הרבה זמן ומשאבים עד לקבלת ההחלטה. השיחות ששמענו על ההשלכות של כל בחירה עזרו לי, והחלטתי ללכת למסלול של עתודה במדעי המחשב במסגרת מכון לב. אם לפני שנה חשבתי על עתודה במסגרת של מכללה או אוניברסיטה, בזכות השנה הזאת בחרתי בעתודה של מסגרת תורנית".
דניאל שלום, תושב ראשון-לציון, מספר שההדרכה בתיכון במסגרת המכינה היא זו שבנתה אותו. "לא הייתי פעיל ומדריך בבני עקיבא, כמו רוב החברים שלי בכיתה. רק השנה התמודדתי עם אתגרים כמו העברת פעילות לילדים ואני מרגיש קצת כמו מורה. קיבלתי תכנים של מנהיגות אישית וחברתית והאחריות האישית בנתה אותי". בשנה הבאה הוא ימשיך למכינה הקדם-צבאית עֹצם (עצמונה). מי שילמד איתו בעצמונה הוא חברו לכיתה פקאדו דנקו, שמגיע לתיכון אמית המר יום יום מקריית-גת. דנקו מספר שהדבר המשמעותי בעבורו במכינה הוא הגיבוש החברתי שלא היה קיים מספיק במסגרת הלימודים הרגילה. הוא תכנן להתגייס בתום התיכון, אבל החליט להמשיך למכינה קדם-צבאית. "השיחות ששמעתי במכינה השנה גרמו לי להבין עד כמה לימודים במכינה יתרמו לי".
טעם של עוד
בעקבות פעילות המכינה, גם חגיגות פורים בתיכון המר נראו אחרת השנה. "בעבר כמעט לא היו אצלנו הכתרות כמו שיש בישיבות תיכוניות", מספר הרב מימון. "אירועי פורים היו בניהול של הצוות ובדרך כלל היינו מביאים אומנים חיצוניים שישמחו את התלמידים. השנה, בזכות הגיבוש החברתי שנוצר במכינה ובזכות יכולת הניהול שהם פיתחו, תלמידי המכינה ניהלו קיוסק, גייסו כספים, והכינו את ההכתרה".
לכאורה, שנה כזו הייתה עלולה לייתר את הצורך במכינות לאחר התיכון. איך אתם מסבירים את העובדה שהיא דווקא מעודדת אותם להמשיך במסגרות המשך?
"במהלך השנה הזאת אנחנו מפתחים בתלמידים רעב ללמוד עוד", מסביר מימון. "יש לנו במה נרחבת יותר לדבר איתם על מהות החיים ועל העתיד שלהם, והם מבינים טוב יותר את הצורך שלהם ללמוד עוד כדי להכין את עצמם לחיים. המסגרת השנה גם סיפקה תשובה טובה לאלה מהם שחשבו שלהקדיש שנה נוספת למכינה זה בזבוז זמן".
"במהלך שנה כזו יש לנו הרבה יותר זמן לשבת איתם באופן אישי, ולדבר על השנה הבאה ועל השפעת מסגרות ההמשך על העתיד שלהם", אומר פיזם. "בנוסף, אנחנו מפגישים אותם עם בוגרים של התיכון שהמשיכו למסגרות כאלה, ויש גם פעילות של ארגון 'מעגלים' שאחת ממטרותיו היא לכוון אותם למסגרות המשך".
מימון ופיזם מספרים שגם הלימודים לבחינות הבגרות הועשרו מקיומה של מסגרת המכינה. "כל התלמידים שהשתתפו במכינה בשנה שעברה, תעודת הבגרות שלהם הייתה טובה יותר", מספר מימון. "החינוך לאחריות אישית ולניהול עצמי השפיעו גם על הלימודים שלהם. הרבה מהם באים לתגבורים או יושבים ב'מרכז חברותא' אצלנו בבית הספר, ומתגברים זה את זה". "מבחינתנו, חלק מההכנה לחיים הוא גם תעודת בגרות כמה שיותר טובה", מוסיף פיזם. "כל תלמיד קיבל בתחילת השנה תוכנית לימודים אישית בהתאם למצב מבחני הבגרות שלו, והמסר העיקרי שהם מקבלים בהקשר הזה הוא שהם צריכים לקבל אחריות ולנצל את הזמן, כי זמן שעובר לא חוזר".
זיו חוטר (בתמונה), תלמיד של"ף ברחובות: "השיחות ששמענו על ההשלכות של כל בחירה עזרו לי, אם לפני שנה חשבתי על עתודה במסגרת של מכללה או אוניברסיטה, בזכות השנה הזאת בחרתי בעתודה של מסגרת תורנית"
אחת התובנות של השניים מהצלחת המכינה היא הצורך להכניס תכנים דומים למערכת הלימודים בשלבים מוקדמים יותר של התיכון. "במסגרת ההכנה לחיים שינינו גם את התעודה שמקבלים התלמידים בתיכון", מספר מימון. "הכנסנו במרכיבי הציון של כל מקצוע מיומנויות כמו ניהול עצמי, עבודת צוות ותקשורת בין אישית. היעד שלנו הוא להכניס את הסדנאות שמקבלים פה במסגרת המכינה למערכת הלימודים בשלב מוקדם יותר, ולהביא את תלמידי כיתות י' או י"א ליום בשבוע במתחם של המכינה, עוד לפני שיגיעו לכיתה י"ב".
להתחבר ללא מוכר
מודל אחר של מכינה בכיתה י"ב התקיים בשבועות האחרונים בשני תיכונים אחרים של רשת אמית – אמית באר-שבע הממלכתי-דתי, ואמית גוטוירט שדרות הממלכתי. קבוצת תלמידי י"ב נבחרת בכל אחד מהתיכונים יצאה בחודשים האחרונים לכמה שבועות מלאים של חיי מכינה מחוץ לכותלי בית הספר. "חיפשנו איך להפוך את כיתה י"ב לתקופה משמעותית, עם פחות בזבוז זמן", מספר צוריאל רובינס, מנהל אמית באר-שבע. "בנוסף, רצינו למצוא מענה לתלמידים רבים אצלנו שאינם ממשיכים למסגרות אחרי התיכון".
לא במקרה, נבחרו התיכונים בבאר שבע ובשדרות להוביל את המהלך. מדובר בתיכונים שבהם יש אחוז נמוך של תלמידים הממשיכים למסגרות המשך. בתיכון של רובינס פונים למסגרות המשך מדי שנה רק כ-10-15 אחוזים מהתלמידים, ומדובר בנתון הגבוה ביותר מבין התיכונים בבירת הנגב. באמית גוטוירט בשדרות הנתונים נמוכים עוד יותר. מתוך שכבה של כ-150 תלמידים, רק כארבעה עד שמונה תלמידים ממשיכים למסגרות המשך. מסגרת המכינה תוך כדי כיתה י"ב נותנת מענה לחלק מהחסמים שבגללם התלמידים אינם ממשיכים למכינות. היא חסכונית יותר, קצרה יותר, והתכנים בה מותאמים יותר. מסגרת המכינה של תלמידי אמית מבאר-שבע ומשדרות מתקיימת בקמפוס של מכינת 'דרך ארץ' בכפר הנוער ניצנה, מכינה המשתייכת לרשת מכינות חצי-שנתיות המסיימות את לימודיהן בחודש מרץ. גם המכינה נהנית משיתוף הפעולה עם התיכונים, כשהיא מעמידה לרשותם את המבנים ואנשי הצוות שלה שהתפנו.
בניגוד למכינה של אמית המר, במכינות של התיכונים מבאר-שבע ומשדרות לא משתתפים כל תלמידי שכבת י"ב אלא רק מי שבחר בכך. גם במודל הזה מעודדים את השותפות והמעורבות של התלמידים בבניית התוכנית של המכינה ובהפעלתה. "לכאורה מדובר בסך הכול בעוד טיול ארוך", אומר רובינס, "אלא שבמקרה הזה התלמידים אחראים ללוח הזמנים, ליחידות, ולארוחות, בדומה למכינה קדם-צבאית. במסגרת התהליך המדריכים ישבו עם התלמידים ושאלו אותם מה הם פחות מכירים בחברה הישראלית, ולפי זה הם תכננו את הסיורים והיחידות".
מלבד הכנה לצה"ל, התלמידים מתחנכים למעורבות חברתית ולהשתלבות בחברה הישראלית. "הם עוברים חוויה של מסע שמבגר אותם, ולצד היכרות עם החברה הישראלית, הם לומדים להכיר טוב יותר גם את המגוון הגדול שקיים אצלם בכיתה". תוכנית המכינה של אמית באר-שבע ושדרות מתקיימת השנה כפיילוט, והמטרה מבחינתו של רובינס היא להרחיב אותה בשנה הבאה לתקופה ממושכת יותר של חודשיים-שלושה. אדי דגן, מנהל אמית גוטוירט בשדרות, מעדיף להקצות לתוכנית חמישה שבועות כולל מסע של שבוע לפולין, אבל כמו הצוות באמית המר, גם הוא שואף להכניס את תכני המכינה כבר בשלב מוקדם יותר, לקיים שבועיים של מכינה כבר בכיתה י, ו'מסע ישראלי' בכיתה י"א. דגן מדווח שהתוכנית השנה כבר השיגה תוצאות. "אחת המטרות המרכזיות שלנו היא לעורר ולהעצים את ההרשמה של התלמידים למכינות קדם צבאיות ואנחנו כבר רואים את הצלחת המהלך. למרות שאנחנו מעבר למועדי ההרשמה למכינות, התלמידים שהיו בתוכנית המכינה השנה נרשמים עכשיו, ורק היום שמונה מתוכם התמיינו למכינה קדם צבאית בערד. אם נכניס את המהלך הזה כבר בכיתות י', תהיה לכך השפעה לטובה גם על ההרשמה למכינות בכיתה י"ב".
מי שמוביל ברשת אמית את המהלך של המכינות לכיתות י"ב הוא דוד שמחון, ראש תחום חיבורים וחברה ברשת. "התרגלנו להתייחס לתלמידי י"ב כמו לתלמידים בכיתות נמוכות יותר, למרות שעוד רגע הם יהיו אזרחים בוגרים לכל דבר ועניין. היחס הזה גם גורם לבית הספר לאבד מהרלוונטיות שלו אצל רבים מהם, והשנה שלהם הופכת להיות מאוד רופפת ולא מנוצלת, ודאי המחצית השנייה שלה. בנוסף, בהרבה בתי ספר אין הליכה למסלולי המשך. עולם המכינות צר מלהכיל, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה כמותית כי הצבא מאוד מגביל אותו. לכן, אנחנו אומרים שאם תלמידי התיכונים לא מגיעים למכינות, המכינות יגיעו אליהם, ונקיים מכינות בכיתות י"ב. המטרה שלנו היא לבנות כיתה י"ב שבמהלכה התלמידים יהפכו לשותפים משמעותיים ולסוג של עמיתים. התוכנית היא לשנות את כיתה י"ב בכל הרשת שלנו למשמעותית יותר. לכל בית ספר יהיה את המודל שלו. יש תיכון כמו המר ברחובות שעושה את זה בתוך בית הספר, ויהיו תיכונים שיעשו את זה בשיתוף עם מכינה או ישיבה. בקיץ הקרוב אנחנו מתכוונים לקיים הכשרה ייחודית למחנכי כיתות י"ב, כיצד לעבוד אחרת עם התלמידים בשנה הזאת. המטרה הסופית היא שלכל תלמיד י"ב ברשת אמית תהיה שנה מצוינת".
