תלמידת כיתה י' מאחת האולפנות המובילות בארץ ניגשה בחשש מה אל פנינה קינדרמן, הרכזת הפדגוגית של מרכז ישיבות בני עקיבא, וביקשה לשתף אותה בתחושותיה. "אני לא אוהבת ללמוד בצורה הזאת, זה מאתגר ודורש ממני ללמוד כפי שלא למדתי מעולם", היא סיפרה באכזבה. עבור קינדרמן, הפנייה הזאת היא ביטוי נוסף להצלחה במסע שהיא מובילה לגיבוש "נבחרות למידה מבוססות ערכים" ברשת הישיבות והאולפנות של בני עקיבא. "התלמידה הסבירה לי בכנות שבלמידה רגילה היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, לפעמים להקשיב ולפעמים לסכם ובעיקר לחלום ולחכות שהזמן יעבור עד סוף השיעור. בתור חברה בנבחרת היא עובדת בקבוצות קטנות, המורה הרבה יותר ערה ללמידת התלמידות, והאחריות על הידע לא נופלת רק על המורה, אלא על הקבוצה כולה", מתארת קינדרמן. בסוף השיחה בין השתיים יצאה התלמידה מחויכת ומאמינה יותר בעצמה. "רוב התגובות מביעות הרבה עניין והתרגשות מהדרך החדשה שנסללת בפני התלמידים והתלמידות. זו דרך שמעמידה אותם בפני אתגרים חדשים של רכישת ידע ואחריות משותפת", מתארת קינדרמן, לשעבר מנהלת התיכון באולפנית ישורון בפתח תקווה.
זה 4 שנים היא מובילה במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא את יישום מודל "נבחרות למידה" שפיתח יעקב הכט, מנכ"ל ערי חינוך. התוכנית הותאמה למודל ייחודי שמשלב ערכים ומצוינות ברוח בני עקיבא והגרסה הרשתית זכתה להיקרא: "נבחרות למידה מבוססות ערכים". בנבחרות הלמידה כל חברי קבוצה הלומדים יחד נעשים לנבחרת בעלת מטרה משותפת. כך למשל, כדי להפוך את הלמידה ליעילה, כל חבר בקבוצה מקבל תפקיד המתאים לכישוריו, מנצל את חוזקותיו, ונותן ביטוי ליצירתיותו. כך נוצרת הכרה בשונות ובייחודיות של כל אחת ואחד, והקבוצה יוצאת נשכרת. "באופן שונה מהתפיסה הרגילה שבכיתה יושבים כ־30 תלמידים שלכל אחד מהם מטרות משלו וכל אחד רוצה להגיע להישגים בעצמו, אנחנו הופכים את הכיתה לנבחרת אחת שיש לה מטרה משותפת, כמו קבוצת כדורגל שהמטרה שלה להבקיע כמה שיותר שערים ופחות משנה מי הבקיע אותם. חשובה התוצאה הסופית", היא מסבירה.
פנינה קינדרמן: "במציאות שבה אפשר לרכוש ידע בדרכים רבות, רבים כיום שואלים למה צריך בעצם בית ספר. תוכנית "הנבחרות" מחדדת מאוד את האמונה שלנו שיש לבית הספר ערך מוסף ויש בו דברים שאי אפשר לעשות בדרך אחרת"
בתוכנית "נבחרות למידה מבוססות ערכים" כל אחד מחברי הנבחרת הוא לומד ומלמד, ויחד התלמידים והמורים מוצאים אילו דברים יכול כל אחד מחברי הנבחרת ללמוד מאחרים וללמד אותם. לדברי קינדרמן, "המורה הוא כבר לא היחיד בעל הידע שנכנס לכיתה כדי ללמד 30 תלמידים שבאו ללמוד. אנחנו יוצאים מהשבלונה ואומרים שיש כיתה וכולם באו אליה גם כדי ללמוד וגם כדי ללמד. המורה הוא זה שמארגן ומנחה את הלמידה וגורם לה לקרות, אבל לכל אחד יש גם תפקיד בללמד מה שהוא יכול ללמד".
מודל נבחרות הלמידה הולך ומתרחב בהצלחה במערכת החינוך הישראלית, אך בזו של רשת ישיבות בני עקיבא הוא זכה כאמור לקומה ערכית נוספת. "אנחנו מאמינים שדרך הוראה בשיעור אפשר ללמד הרבה מאוד ערכים של הקשבה ועזרה הדדית, סובלנות, אמון ועוד", היא מתארת. "כשעובדים כולם יחד ולא כל אחד חושב רק על עצמו, נוצרת בכיתה דינמיקה שסוחפת את כולם ועוזרת להסתער קדימה על היעד. גם ברמה החברתית, אנחנו רוצים להוציא תלמידים שלא רק עסוקים בעצמם וחושבים על ההישגים שלהם, אלא גם יודעים לעבוד יחד, להסתכל ימינה ושמאלה ולראות שהם חלק ממשהו גדול יותר. יש פה גם ערך לימודי וגם ערך חינוכי שמשפר את התוצאות של כל הנבחרת".
כמו שינויים רבים אחרים שהביאה עמה מגפת הקורונה, שטלטלה גם את מערכת החינוך, קינדרמן מאמינה שלמודל הנבחרות יש תשובות טובות לסוגיות שעלו בימי הבידוד והלמידה מרחוק. "הקורונה חידדה מאוד את ההבנה שתלמידים יכולים גם לשבת בבית מול האינטרנט או מול אפליקציות ללמידה, ואחר כך לגשת לבחינות ולהצליח בהן. במציאות שבה אפשר לרכוש ידע בדרכים רבות, רבים כיום שואלים למה צריך בעצם בית ספר. תוכנית "הנבחרות" מחדדת מאוד את האמונה שלנו שיש לבית הספר ערך מוסף ויש בו דברים שאי אפשר לעשות בדרך אחרת. קשה מאוד להקנות את כל עולם הערכים שאני מקנה דרך הלמידה, כשאין מפגש ולא עובדים יחד".
במסגרת המודל הייחודי, המורים שהוכשרו במרכז יב"ע מוצאים מסילות לליבם של התלמידים שלא תמיד פנויים ללמידה. שיעור של נבחרת מתחיל במשימת "נפגשים": "כל שיעור נפתח בפעילות בקבוצות קטנות שבו משתפים התלמידים בנושא מסוים שהמורים מציגים בכיתה. כל אחד בא מהבית ומהסיפור שלו ומעולם אחר, ואנחנו מבינים שאי אפשר עכשיו 'ליפול עליו' עם שיעור מתמטיקה או היסטוריה. לכן קודם נפגשים, ובחמש הדקות הראשונות של השיעור כל תלמיד אומר משהו וגם מקשיב לחבר שלו, לפעמים בנושאים אישיים ולפעמים בנושאים שקשורים לתוכן השיעור".
אחרי הפתיח השיתופי מתחילים התלמידים ללמוד סביב יחידות למידה בנות כעשר דקות שבהן רוכשים ידע חדש, ואז עוברים לעבוד ולהעמיק את הלמידה ולתרגל אותה בקבוצות קטנות. "המחקרים מראים שכיום יכולת הקשב האיכותית של תלמידים ושל מבוגרים ללמידה של דבר שלא ידעו לפני כן, עומדת על כעשר דקות ואחריהן הקשב הולך ודועך. בשלב הזה עוברים ללב הלמידה בקבוצות עם פעילות מונחית". קינדרמן מתארת כי בשיטת הנבחרות ניתן ללמוד גם מקצועות ריאליים וגם מקצועות הומניים. "זו השיטה שהכי מצליחה במתמטיקה", היא אומרת. המורה מלמד 10 דקות ומקנה ידע, נותן תרגילים על הלוח ושולח את התלמידים לעבוד בקבוצות. ובהיסטוריה למשל, במקום לעמוד ולקרוא לתלמידים פרק מתוך ספר לימוד, התלמידים מתרכזים בדיון ביניהם ובעיבוד של החומר בקבוצות".
חגית יוגב: "בזכות מרחב הלמידה הווירטואלי אנחנו יכולים להציע לכל התלמידים אפשרויות בחירה רבות יותר, וזה מרגש שאפשר להעניק להם ידע והשכלה רחבה בתחומים שבאמת מעניינים אותם, גם מחוץ לגבולות הכיתה ובית הספר"
בשנה שעברה הובילו במכון סאלד – המכון הארצי למחקר במדעי ההתנהגות – מחקר הערכה בתום 3 שנות פעילות של התוכנית ברשת בני עקיבא והתוכנית הוכתרה כהצלחה גדולה.
אם התוכנית טובה כל כך, למה לא מאמצים אותה בכל מערכת החינוך?
"יש עוד שיטות פדגוגיות רבות ללמידה ולכל שיטה היתרונות שלה. אנחנו ממליצים למורי הנבחרות שלנו לעשות את השילובים הנכונים. לשיטה הזאת בהתחלה יש התנגדויות רבות, למשל מצד התלמידים, שרוצים שהמורה יעמוד וילמד כמו פעם ושהם ישבו ויקשיבו לו. בשיעור נבחרת תלמידים עובדים קשה יותר ולא רק יושבים ומסכמים או בוהים בחומר. גם למורים לא קל בהתחלה; הם מפחדים לאבד שליטה על מה שקורה בכיתה ודואגים שהספק החומר ייפגע".
לזכותה של הקורונה אפשר לציין גם את כניסת הקמפוס הווירטואלי של לימודי השכלה כללית באולפנות ובישיבות של רשת החינוך המובילה. זו השנה השנייה שבעשרות מוסדות חינוך ברשת נפתחה בפני התלמידים האפשרות לבחור תחומי דעת מתוך מגוון רחב, ללמוד אותם ולקבל עליהם ציון בתעודת הבגרות. "אני מרגישה שהצלחנו לשבור את הקונספציות של מרחבי הלמידה המוכרים לנו" מתארת חגית יוגב, מנהלת מרחב ומלווה מנהלים וצוותי ניהול במרחבי הדרום והמרכז במינהל החינוך של רשת בני עקיבא. "בזכות מרחב הלמידה הווירטואלי אנחנו יכולים להציע לכל התלמידים אפשרויות בחירה רבות יותר, וזה מרגש שאפשר להעניק להם ידע והשכלה רחבה בתחומים שבאמת מעניינים אותם, גם מחוץ לגבולות הכיתה ובית הספר".
יוגב, בוגרת בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ולשעבר ראש אולפנת צביה בלוד, מובילה שתי תוכניות חדשניות במרכז ישיבות בני עקיבא: "מרחיבים דעת" ותוכנית המחנכות "חושבות חינוך". "פתחנו את התוכנית ברשת בשנה שעברה עם 600 תלמידים והמשכנו לשנה שנייה", היא מציינת. "התוכנית נולדה בעקבות הקורונה, כששאלנו את עצמנו אם יש גם יתרונות בלמידה מרחוק. כשזיהינו אותם החלטנו להתמקד בנושא ההשכלה הכללית לבגרות בכיתות י'. בתעודת הבגרות כל תלמיד חייב ללמוד שני קורסים בהשכלה כללית שנלמדים בבתי הספר. כשנכנסנו לתחום הזה בנינו מערך שלם: פנינו למנהלים וביקשנו המלצות על מורים עם שאר רוח, עם פתיחות לחדשנות, שיש להם תשוקה ללמד נושא שהוא מעבר לתוכנית הלימודים – להיכנס באופן ממוקד לסוגיה אחת שרצים עליה בלימודי הבגרות או ללמד תחום דעת נוסף שהמורה עצמו בקיא בו ורוצה ללמד אותו. למשל אחת המורות לביולוגיה שהיא גם תזונאית, פתחה קורס תזונה, ומורה למדעים פתחה קורס חלל.
"אנחנו מלווים את המורים בימי עיון והשתלמויות לאורך כל התוכנית שבהם יש גם קהילה לומדת. הם מלמדים ולומדים בעצמם ואנחנו גם מובילים אותם ונותנים להם מעטפת של כלים דיגיטליים, עבודה מבוססת מיומנויות והמון רעיונות".
כל קורס מתקיים פעמיים בשבוע, וכל תלמיד בוחר לפי תחום העניין, ולפי השעה שהוא יכול להתחייב ללמוד בה ולהצטרף לקורס המתוקשב. לדבריה, אחד העקרונות החשובים ביותר בקמפוס הווירטואלי הוא למידה פעילה מבוססת מיומנויות. "השיעור בזום נמשך שעה וחצי ואנחנו רוצים את התלמידים מרוכזים, ולכן המורה מדבר פחות והתלמידים עושים יותר. כל מורה נדרש להתמקד במיומנויות מסוימות שהוא עובד עליהן לאורך הקורס, זה חלק מהסילבוס". המיזם החדשני מבקש להוביל גם פיתוח מיומנויות חברתיות: "בתוך כיתה מקוונת אחת של 30 תלמידות למשל, יש נערות מ־8 אולפנות. גם המרחב החברתי הוא ערך מוסף ואנחנו מבקשים מהמורים להקדיש לזה זמן. התלמידות מקבלות משימות שיתופיות שהן ממלאות אותן במהלך השיעורים וגם בין השיעורים. בסופו של דבר הציון שהתלמידים מקבלים לתעודת הבגרות משקף את המשימות שהם ממלאים במשך הקורס.
הרב פלטי גרנות: "אני לא מדבר על תיוג מגזרי אלא על ערכים. אני לא נאחז בשם, אלא במהות. יש ארגז כלים ערכי מלא וגדוש במשנת הציונות הדתית ואנחנו רוצים ללמוד אותה כדי ליישם אותה בדרך חיים"
בחודש הבא ייפגשו כל תלמידי המיזם עם המורים במרחב אחד פיזי, למפגש גיבוש. "אנחנו מאמינים שהמפגש הזה הוא מקפצה משמעותית לחִברוּת בין התלמידים. הם נפגשים לחגיגת לימוד משותפת שתחבר בין תלמידים מכל רחבי הארץ".
להפוך תורות לדרך חיים
תוכניות המצוינות בערכים, בלמידה ובזהות שמובילות את הרוח של מרכז ישיבות בני עקיבא הן חלק מסל הכלים שהרשת מבקשת לצייד בו את בוגריה לעתיד שאחר סיום הלימודים בתיכון. "אנחנו רוצים להכשיר את התלמידים שלנו לתחומי העשייה בחברה הישראלית תוך כדי בניית קומה משמעותית של זהותם הציונית־דתית", מסביר הרב פלטי גרנות, מנהל מרחב חינוכי במחוזות מרכז וצפון ומוביל תחום זהות ציונית־דתית ולימודי הקודש ברשת. המיזם שהוא מוביל אמון על המשימה הזאת, ב־25 מוסדות ברשת, בישיבות ובאולפנות בכיתות י'־י"ב. "פיתחנו תוכנית ייחודית בהיקף של שלוש יחידות לימוד בנושא 'ציונות דתית', במסגרת מגמת מחשבת ישראל", הוא מספר. "התוכנית אושרה על ידי משרד החינוך במסגרת התוכניות הייחודיות ומשלבת לימודי הגות של הציונות הדתית ברמה גבוהה תוך העמקה ביסודות הציונות הדתית, עם ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל, תרבות, יצירה ופנאי".
הרב גרנות מבקש למצב את הציונות הדתית כדרך חיים ואידאולוגיה ולנפץ סיסמאות, שיוכים פוליטיים או סטיגמות. "שים לב", הוא אומר לי בלהט, "שעל הציונות הדתית מדברים בהקשרים לא חיוביים, אבל מעולם לא דיברו עם הנוער שלנו על הערך המוסף שיש למשל לרופא ציוני־דתי או למנכ"ל עירייה ציוני־דתי. במה באה לידי ביטוי תפיסת העולם הציונית־דתית בעשייה – בפעילות הציבורית ובהתנהלות הערכית. זאת אחת ממטרות התוכנית.
חנן בן־ארי מבקש בשם דור שלם "אל תסכמו אותי בוויקיפדיה" ו"יישרפו המגזרים". אז מדוע לכבול את התלמידים תחת תיוג מגזרי?
אני מאוד אוהב את השיר הזה, כי אני לא מדבר על תיוג אלא על ערכים. אני לא נאחז בשם, אלא במהות. אני רוצה שהתלמידים שמשתייכים לעולם הציונות הדתית של בני עקיבא ישאלו את עצמם מה זה אומר שאנחנו חיים בארץ ישראל? מה זה אומר שאנחנו משלבים בין עולם ערכים דתי לעולם ציוני ולעולם מודרני? יש ארגז כלים ערכי מלא וגדוש במשנת הציונות הדתית ואנחנו מבקשים לצייד בו את הנוער שלנו. את העולם התורני של מרן הרב קוק, הרב סולבייציק, הרב קלישר, רבי משה חלפון הכהן, הרב עוזיאל ורבים נוספים. אנחנו רוצים לחבר את ההגות הזו אל התלמידים ולהוציא אותה מכותלי בית המדרש מתוך מטרה ליישם אותה הלכה למעשה בדרך חיים. רבי נחמן דיבר על להפוך תורות לתפילות ואנחנו פועלים להפוך תורות לדרך חיים.
"יש לנו בתוכנית שני עוגנים גדולים. הראשון, בכל שנה התלמידים יוצאים ל־3־4 ימי עיון וסיור ארציים בהדרכת המנחים שלהם. הם פוגשים מקומות ואנשים בחיי הציונות הדתית. העוגן השני הוא המפגש עם דמויות משמעותיות לתלמידים במעגלים הקרובים – בני משפחה והקהילה, ובמעגלים הארציים – אנשי תקשורת וצבא, שליחי ציבור בפוליטיקה, אנשי חינוך ומדע ורבנים שהם צריכים להיפגש איתם באופן אישי או קבוצתי.
איך קרה שעד היום לא הייתה ממש גאוות יחידה בציונות הדתית?
"יש תחושה שהציונות הדתית היא סיפור חדש. כמו שהחרדים אומרים, 'חדש אסור מן התורה'. אתה יודע מה? באמת מדובר בסיפור חדש, חזרנו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנה. להיות ציוני־דתי זה כביכול לחדש משהו שבאמת לא היה מזה אלפי שנים. יהודי־דתי שיש לו הוויה לאומית. דוד המלך ודאי היה כזה, שלמה המלך, ממלכת החשמונאים. התנ"ך מתאר חיים יהודיים ציונים־דתיים. לצערנו במשך אלפיים שנה אנחנו מנותקים מההוויה הזאת. וזה מפחיד כי אין לנו ממי ללמוד, אבל אין לנו פריבילגיה שלא להצליח במשימה הזאת.
אם כך, למה לא עסקנו בכך עד היום?
"עד לפני עשרים שנה, רוב הר"מים בישיבות התיכוניות השתייכו למגזר החרדי. הדור הזה של מחנכים ומחנכות שעכשיו נמצא בישיבות ובאולפנות, חובשי כיפות סרוגות שגדלו אצל מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן שליט"א, זה לא היה. לכן הייתה חלוקה ברורה בין לימודי הקודש בבוקר ללימודי החול בצהריים. היה נתק גמור בין עולם התורה לבין ההכנה לחיים ולפרנסה. התפיסה של הציונות הדתית כדרך שלמה לכתחילה מובלת כעת בידי מחנכים ומחנכות שנותנים דוגמה אישית מחיי היום־יום שלהם. זה לא היה וכעת זכינו לזה".
התפיסה הרואה במחנכים ובמחנכות גורם מרכזי להקניית ערכים וזהות, היא זו שמובילה את המיזמים החינוכיים השונים במרכז ישיבות בני עקיבא, ותיארנו כאן רק חלק קטן מהם. פנינה קינדרמן, הרכזת הפדגוגית של הרשת רואה בכך מציאות הוליסטית. "בעולם החינוכי תופסים היום אחרת את תפקיד המורה", היא מסבירה. "התלמידים מסוגלים, צריכים ויכולים ללמוד בעצמם, ואנחנו מכירים בכך שהמורה הוא לא בעל הידע היחיד שנכנס לכיתה. הגוגל שפתוח בסלולרי שלהם מחזיק בלא פחות מידע והם חשופים אליו".
ומהו תפקיד המורה בכיתה במוסד ציוני־דתי?
"המורה כיום במסע תמידי מול התלמידים שלו תוך הוספת ערך מוסף של דוגמה אישית, זהות, ערכים והקניית כלים לחיים בעולם של ידע אינסופי במרחבים שאינם דורשים לוח, כיתה ובית ספר. התוכניות הללו הן מסלולי חינוך ולמידה שאין להם תחליף בשום מרחב ומסגרת אחרת. הבנו שאין שום מערך שמסוגל להעניק להם קומה של עולם ערכי ומהות שהם מקבלים תוך כדי הלמידה ולשם אנחנו מכוונים".
