כך יכולה החברה הישראלית לצמוח בעזרת תלמידים עם מוגבלויות

הוריו של יוני (השם המלא שמור במערכת), תלמיד על הרצף האוטיסטי, קיבלו הפניה לדיון בוועדת חריגים זמן קצר לאחר שנכנס לכיתה שבה אמור היה להשתלב, על אף שהוא מחונן בעל יכולות לימודיות גבוהות. כשעו"ד רויטל לן־כהן, פעילה בתחום זכויות ילדים ובוגרים עם מוגבלות, ביררה את סיבת ההפניה, התברר שהצוות היה מוטרד מכך שיוני הלך יחף. "במקום ללמד אותו, התמקדו ברגליים שלו וזה גרם לבעיות התנהגות", היא אומרת. "כשהם הפסיקו להתעסק בסנדלים, הפסיקו ההפרעות".

• יותר ויותר בנות חרדיות נושרות מבתי הספר, אך משרד החינוך הפסיק את התמיכה
• משימתו של שר החינוך החדש: לטפל בדלות הרוח של התלמידים

בקיץ 2018 אישרה הכנסת את תיקון מספר 11 לחוק החינוך המיוחד, שנועד לקדם הכלת תלמידים עם צרכים שונים ובהם תלמידים עם מוגבלויות, כחלק ממהלך מערכתי במשרד החינוך.

עיקרי התיקון, העוסק בעיגון זכות התלמיד להשתתף באופן שוויוני בכל תחומי החיים ולאפשר להורים בחירת מסגרת חינוכית, נועדו לתת מענה מותאם לכל תלמיד בהתאם לצרכיו הייחודיים, למאפייני התפקוד שלו ולתמיכה הנדרשת לו כדי למצות את יכולותיו הלימודיות ואת יכולותיו החברתיות והרגשיות ולקדם אותן.

לראות את הילד

"הכלה" היא המילה שמנחה כיום את החינוך המיוחד, אך מי שמכיר את המערכת מקרוב אומר שלעיתים אין בה ממש. "במדינת ישראל יש שילוב, אין הכלה אמיתית", טוען אורן הלמן, מייסד מיזם "סיכוי שווה" ואב לילדה הלומדת בחינוך המיוחד. "בעולם המערבי הנאור קיימת ציפייה מהחברה להכיל אנשים עם מוגבלויות, כלומר האחריות היא על החברה. לעומת זאת, בישראל האחריות היא על האנשים עם המוגבלות. ההבדל עצום".

איך הדבר מתבטא בחינוך המיוחד?

"בבתי הספר בישראל יש כיתות שילוב כדוגמת כיתה קטנה, בקצה המסדרון. תלמידים עם מוגבלויות לומדים בכיתה נפרדת בבית ספר כללי, לא עם הילדים האחרים. במדינות אחרות, דוגמת ארה"ב ובריטניה, יש בתי ספר מכילים. אני לא מדבר על ילדים עם מוגבלות חמורה", מסייג הלמן, "אלא על ילד על הרצף, ילד עם מוגבלות שכלית, או עם מוגבלות שמיעה או ראייה. בעולם המערבי, הילדים האלו לומדים בבית ספר רגיל".

עו"ד רויטל לן־כהן: במקום לזוז, הוא עמד ליד הלוח ונתן למחשבות המהירות שלו לצאת בציור. כך שבסוף שיעור היסטוריה מערך הלחימה שנלמד בשיעור היה מצויר על הלוח. לא רק שהוא עזר לעצמו, זה הוסיף לו נקודות זכות בעיניי הילדים האחרים

עו"ד רויטל לן־כהן מסכימה עם הלמן ומסבירה שהבעיה במילה הכלה היא שמפרשים אותה בהיבט רגשי. "את הילדים עם המוגבלויות צריך לכלול בכיתה, ולא כמו בשילוב שמגדיר מי שייך למיינסטרים ומי משתלב. כאילו אומרים לילד עם מוגבלות, 'אם אתה יכול להיות כמו כולנו, תוכל להיות פה'. לעומת זאת, הכלה היא הגדרה פשוטה הרבה יותר: קמת בבוקר? יש לך זכות להיות פה. זה לא קיים בישראל, על אף שזה כתוב בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות וגם בחוק חינוך מיוחד.

"הורה לילד משולב שפונה לבית הספר בבקשה, פעמים רבות ייענה בתשובה: 'סליחה, כאן זה בית ספר רגיל. למילוי הדרישות, לך לבית ספר מיוחד', בטענה ש'הוא לא כמו כל בני כיתתו'. ואני שואלת – אז מה?".

כיצד הכלה יכולה לבוא לידי ביטוי?

"למשל, יש שיטת עבודה חינוכית שנקראת UDL, עיצוב אוניברסלי בלמידה. בשיטה זו בונים את שיטת הלימוד, את חומרי הלימוד ואת צורת ההוראה באופן שיתאים לכל התלמידים ויאפשר לכל אחד מהם להשתתף. לדוגמה במשימה של כתיבת חיבור, אם התלמיד קיבל נושא שהוא לא מכיר ולא יודע להתבטא בעניינו, הוא יקבל ציון נמוך. אבל אם המשימה היתה למצוא דמות שמעניינת אותו בנושא מסוים, כל תלמיד יכתוב על דמות שהוא מתחבר אליה. לאפשר לילד ללמוד בצורה שמתאימה לו זו לא חדשנות פדגוגית, זה פשוט לראות את הילדים".

לן־כהן מעלה עוד דוגמאות לדרך הלמידה בשיטת UDL: "תלמיד עם מוגבלות שאינו יודע קרוא וכתוב, אבל בעל יכולות גבוהות באנגלית, יוכל להשתלב בקבוצת המצטיינים ויבנו עבורו תוכנית עבודה מותאמת. מורה להבנת הנקרא תחבר שאלות שונות לכל קבוצת ילדים על סיפור שנקרא בכיתה, בהתאם ליכולות של הילדים".

לן־כהן בעצמה היא אם לילד על הרצף האוטיסטי. היא ייסדה ומנהלת את עמותת ה"בית של רויטל" למשפחות לילדים עם מוגבלויות, ופעילה חברתית במסגרת קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "הבן שלי צריך להיות כל הזמן בתנועה, ללכת. בבית ספר רגיל המורה אפשרה לו לצאת מהשיעור לריצה בחוץ, אבל בינתיים הוא הפסיד חומר לימודי. מאוחר יותר המורה המשלב היה צריך לעזור לו לצמצם את הפערים.

"בבית הספר הדמוקרטי שאליו הוא עבר המורים עזרו לו להתאוורר בלי להפסיד חומר. השאירו את החומר שנכתב על הלוח והוא השלים כשחזר, הוא גם יכול היה להתאוורר בחלק האחורי של הכיתה, בלי שהפריע לשאר התלמידים. כך הוא היה בתנועה והמשיך להקשיב. מורה אחר פשוט שאל אותו, למה אתה צריך לזוז כל הזמן? והבן שלי ענה שזה מכיוון שהמוח שלו עובד מהר מאוד, המחשבות שלו רצות, והוא צריך לצמצם את הפער בין המוח לגוף.

"המורה הציע לו לעשות ניסוי: במקום לזוז, לעמוד ליד הלוח ולתת למחשבות המהירות שלו לצאת באמצעות ציור. כך יצא שבסוף שיעור היסטוריה הוא צייר את מערך הלחימה שנלמד בשיעור. הוא לא רק עזר לעצמו, אלא גם העביר לילדים אחרים את המידע בצורה ויזואלית. זה הוסיף לו נקודות זכות בעיניי הילדים האחרים. יש המון פתרונות שאפשר לקרוא להם חדשנות פדגוגית, אבל למעשה הם פשוט יצירתיות חינוכית".

אורן הלמן: אם היו לוקחים אנשים עם מוגבלות ומלמדים אותם להיות לוחמי סייבר, אפשר היה לנצל את היכולת שלהם לשים לב לפרטים, את הזיכרון הצילומי שלהם, יכולת הריכוז ועוד. הם יכולים לתת תפוקה מדהימה ולתרום לחברה מתוך האלבום המשפחתי

"ב־2018, כשעברו תקנות הנגישות הפרטניות, משרד החינוך והרשויות המקומיות היו אמורים להעביר לשטח את עצם קיומן, וזה לא נעשה", אומרת לן־כהן. "החוק קובע זכות, והתקנות מסדירות את אופן קבלת הזכות. הגעתי לבתי ספר שמעולם לא שמעו על תקנות הנגישות הפרטנית, שמאפשרות לכל תלמיד מגיל 3 הנגשות והתאמות בדרכי לימוד, בחומרי לימוד ובדרכי וחומרי היבחנות.

"מי שלא יודע על קיומן של התקנות, לא ידע מהן האפשרויות לקידום הילד שלו. למשל, עבור ילד שלא מצליח לשבת וללמוד יש הנגשות מותאמות, כמו כדור פיזיותרפיה שאפשר לשבת עליו בשיעור, או שולחן מתכוונן שהופך לשולחן עמידה. הרבה הורים, צוותים ואפילו רשויות מקומיות אינם מודעים לכך".

התלמידים לא ניצבים

בישיבת בני עקיבא עלי משולבים תלמידים עם צרכים מיוחדים באפיונים שונים, כולל בפנימייה. הרב עובדיה בן־משה, ראש הישיבה שמלווה תלמידים אלו מקרוב, אומר שישנה התקדמות גדולה בחינוך המיוחד, אך גם הוא מודה שצריך  לעלות קומה.

אורן הלמן: הסיסמה של החינוך המיוחד היא 'לא מוותרים על אף ילד, גם אם הוא ויתר על עצמו'. הצוותים מסורים לילדים באופן מיוחד, הם מקצועיים, אכפתיים וערכיים. מרגש לראות את ההשקעה שלהםשירלי פינטו

"מעל כל החדשנות, הטכנולוגיה ושאר העזרים, יש אצלנו תפיסה שאנו לא יודעים הכול", מסביר הרב בן־משה. "התלמידים חכמים. הם שחקנים ולא רק 'ניצבים' במשחק שלנו. הבחירה שלהם מסייעת לחיבור, ורק מורה שבקיא במה שהוא מלמד יכול להביא את תלמידיו לרמת בקיאות גבוהה. לצד זה אנחנו נעזרים בתוכנות, בקורסים ובתוכניות רבות שרכשנו לטובת התלמידים והצוות".

אשר ללמידה משולבת דיגיטל בחינוך המיוחד, אומר הרב בן־משה שיש עוד לאן להתקדם בתחום. "אומנם מצד המורים יש צורך גדול וחיפוש כלים וחומרים מותאמים, בייחוד בתחומי הקודש, שלצערנו פעמים רבות יש התאמה רבה מדי בין החינוך המיוחד לבין הקושי המתגלה בלימודי הקודש, וכפועל יוצא הדבר מתבטא גם בפן החינוכי של חינוך ליראת שמיים. עלינו למצוא דרך ולפלס נתיבות לחינוך גדוש ביראת שמיים ועם זאת מותאם בסגנונו לתלמידים עם צרכים מיוחדים ומערך החינוך המיוחד בכללו, ואנו עמלים על כך באופן תדיר".

לא מוותרים

אורן הלמן מרוצה באופן כללי ממוסדות החינוך שהוא מכיר, אך מדגיש כמה הסתייגויות. "יש מקרי קיצון שבהם ילדים אינם משתלבים, למשל ילד עם מוגבלות שלא מצליחים להתגבר עליה בהיבט החינוכי ושהמערכת לא גמישה מספיק להכיל אותו. או תלמיד שאין בתי ספר לחינוך מיוחד בקרבת ביתו. במקרים כאלה הילדים מבלים שעות רבות בישיבה ברכב וגם סובלים מבידוד חברתי, כי החברים מבית הספר לא גרים בקרבת הבית. בית הספר של בתי נמצא בקצה השני של העיר. אם היא רוצה לפגוש חברים אחר הצהריים היא צריכה לנסוע שוב בפקקים".

קושי אחר לתלמידים עם מוגבלות עולה במצבים משתנים, "כל שינוי שנכפה על מערכת החינוך יכול לגרום נסיגה חריגה בהישגי הילדים. יש אצלם חשיבות עצומה לשגרה ולתרגול שלה. יציאה מהשגרה בעקבות עיצומים או קורונה פוגעת בהם מאוד. בכל הנוגע לחינוך תלמידים עם מוגבלויות, יש לא מעט בעיות מערכתיות".

העלית לא מעט קשיים. איך ייתכן שבכל זאת אתה מרוצה?

"מכיוון שעל אף הכשלים שציינתי, כל אנשי הצוות מדהימים. הסיסמה של החינוך המיוחד היא 'לא מוותרים על אף ילד, גם אם הוא ויתר על עצמו'. הצוותים מסורים לילדים באופן מיוחד, הם מקצועיים, אכפתיים וערכיים. מרגש לראות את ההשקעה שלהם".

לצד התפתחות פדגוגית תמידית, כניסת הטכנולוגיה לעולם החינוך שינתה את יכולת הלמידה של תלמידים במערכת החינוך. לילדים עם מוגבלויות, חדשנות אינה רק גורם משפר, אלא גורם חיוני. "הטכנולוגיה יכולה לפתור כל סוג של מוגבלות", אומר הלמן, "יש מוגבלות נראית ויש מוגבלות שאני קורא לה מוגבלות שקופה. על אלה אפשר להתגבר בעזרת נגישות, אלא שבתי הספר בישראל אינם נגישים, לא פיזית ולא אחרת".

הרב עובדיה בן־משה: לא רק שההכלה לא מכבידה על התלמידים בלי מוגבלות, אלא שהיא מגדלת ומפתחת אותם להיות רגישים יותר, סובלניים יותר, ללמוד לחיות בתוך מורכבות ואילוצים ועוד עקרונות שבמקום לדבר עליהם, פשוט חיים אותם כדבר טבעי ומובן מאליו. זאת הבשורה

הוא נותן דוגמה לפתרון לא נגיש, שלא רק שלא תרם לנגישות אלא פגע במצבה החברתי של תלמידה: "בבית הספר של הבת שלי, שעדיין לא נגיש, ילדה נפלה ושברה את הרגל. כדי שהיא תוכל להגיע ללימודים, העבירו את הכיתה שלהם לקומת קרקע,  כדי שתוכל להשתתף בשיעורים, וכל הילדים כועסים עליה, שבגללה העבירו את הכיתה.

"נגישות משמעותה גם פתרונות טכנולוגיים רבים שמסייעים לילדים שלא יודעים לקרוא ולכתוב למשל, לא משום שהם לא למדו, אלא כי הם לא יכולים. למשל, אם אין לילדה מוטוריקה עדינה, היא כמעט לא יכולה לכתוב בטלפון שלה. היא יכולה אבל לדבר אליו, להקליט הודעות קוליות או לומר לו מה להקליד. כשהמורה מדברת, יש היום אפליקציות שכותבות במקום התלמיד, יש אמצעים שעוזרים בראייה ובשמיעה. עיוורים לא רואים קובץ PDF, אבל יש אפליקציות שמנגישות להם את הקובץ באמצעות דיבור".

למרות שפע האמצעים הטכנולוגיים שעומדים היום לרשות אנשים עם מוגבלות, הלמן אומר שהוא אינו מכיר שפע בחינוך המיוחד. "יש מחשבים וטאבלטים, אבל הם לא מבטאים חדשנות. חדשנות אמיתית יכולה לעזור למדינת ישראל לעבור להכלה, כהורה אני לא מרגיש שמישהו מעוניין להכיל את הבת שלי".

למידה משולבת דיגיטל היא בעינייך כלי שרת בידי מורי החינוך המיוחד?

"ודאי, הטכנולוגיה קריטית למוגבלויות. העולם הולך לכיוון של פתרונות פרסונליים. כל אחד עם הצרכים שלו. יש פיתוחים שונים שמאפשרים להתמודד עם מוגבלות ולהגיע למקסימום היכולת. אני לא מצפה שינגישו רכבת הרים בלונה פארק, אבל שתהיה הנגשה למה שטריוויאלי. הנגשה למוגבלות שקופה, רגשית או קוגניטיבית היא באמצעות טכנולוגיה".

הבעיה לדבריו עם פיתוחים טכנולוגיים היא שהם בדרך כלל פיתוחים של חברות סטארט־אפ, שתלויות בתוכנית עסקית. "התוכנית העסקית לא מגיעה ללקוח שהוא למעשה האדם עם המוגבלות, היא מגיעה לרווחה ולמשרד החינוך והם מעוניינים לשלם כמה שפחות, וזה פוגע בתוכנית העסקית של פיתוח האמצעי הטכנולוגי.

"לא מדובר במיליארדי שקלים", אומר הלמן, "זו החלטה שצריך לקבל, לשים דגש על 10% מהתלמידים, וככל שישקיעו בתלמידים האלה יותר, המדינה תוציא עליהם פחות בהמשך. הרי אנשים שירגילו אותם לא לשתות משקאות ממותקים, לא יצטרכו לטפל בהם בעתיד עם סכרת. כך כשילד עם צרכים מיוחדים יכול להיות עצמאי, הוא יהיה פחות תלוי במדינה ובממסד כשיתבגר.

"מי שיש לו מוגבלות, הוא לא טיפש. אלו אנשים שהיכולות שלהם לא באות לידי ביטוי. אם היו לוקחים אנשים עם מוגבלות ומלמדים אותם להיות לוחמי סייבר, אפשר היה לנצל את היכולת שלהם לשים לב לפרטים, את הזיכרון הצילומי שלהם, את יכולת הריכוז ועוד. הם יכולים להיות אלופי העולם ולתת תפוקה מדהימה. חדשנות מהסוג הפדגוגי יכולה לקדם אותם ולהפוך אותם ליעילים ותורמים לחברה".

הלמן מתאר את הקושי הכלכלי עבור הורים לילדים עם מוגבלות, "האמצעים הטכנולוגיים קשים יותר להשגה עבור אנשים עם מוגבלות וצריך לוודא שזה לא בגלל קשיים כספיים של המשפחה. עקומת התמורה של משפחה מיוחדת היא לחם או טיפולים. בדרך כלל אין להם כסף פנוי כי ההוצאות על ילד עם צרכים מיוחדים הן אדירות. המשק מפסיד כל שנה כתוצאה מכך שמשפחות מיוחדות מתקשות, כ־7.5 מיליארד שקלים הפסד משקי", הוא מציג נתוני מחקר של משרד הכלכלה. "יש לי ילדה עם צרכים מיוחדים, אשתי צריכה לרדת באחוזי משרה, ואני מוציא כמה אלפי שקלים בחודש על טיפולים. מי יחזיר לי את הכסף? הדברים האלה הם דברים שמן הסתם תורמים לקושי לקבל את האמצעים הטכנולוגיים שהילדים האלה צריכים".

בראייה היסטורית כיצד התקדם החינוך המיוחד במדינת ישראל?

לן־כהן: "לצערי, במקום לצמצם את מסגרות החינוך המיוחד ולהכשיר יותר אנשי הוראה בחינוך של כלל הילדים המגוונים, נפתחו יותר ויותר מסגרות נפרדות. ישנה עלייה גדולה בקרב תלמידים עם הפרעות התנהגות והפרעות נפשיות. מערכת החינוך לא מותאמת לילדים עם מוגבלות, נקודה. היא גם לא מותאמת למורים, ויש נתק אדיר בין המטה לבין מי שבשטח".

הרב בן־משה: "אם בעבר תלמיד היה צריך להתאים את עצמו למערכת, היום ברוב המקומות מבינים שגם ההפך נכון, המערכת מתאימה את עצמה לתלמידים. מובן שאי אפשר לייצר אינסוף אפשרויות במערכת אחת, ויש מגבלות מובנות בכל מערכת, אך הגישה הבסיסית השתנתה לטובה.

"לא רק שההכלה אינה מכבידה על התלמידים בלי מוגבלות, אלא מעצימה, מגדלת ומפתחת אותם להיות רגישים יותר, סובלניים יותר, ללמוד לחיות בתוך מורכבות ואילוצים, לדחות את רצונם לעיתים מפני צורכיהם של אחרים ועוד עקרונות חינוכיים מהותיים שבמקום לדבר עליהם, פשוט חיים אותם כדבר טבעי ומובן מאליו. זאת הבשורה החינוכית בדור הזה".

שירלי פינטו, חברת הכנסת לשעבר ויו"ר ועדת משנה לחינוך המשלב וחברה בוועדת החינוך בכנסת הקודמת, אומרת כי "מבחינה היסטורית, חוק החינוך המיוחד עבר שינויים חשובים בשנים האחרונות. מטרת המחוקק והתפיסה שהובילה את חקיקת החוק, הן שהתקציב הולך אחרי הילד ולא הילד הולך אחרי התקציב. החוק חוקק כדי לראות את הילד, לתפור את החליפה במידות שלו ולמצוא את הדרך שבה הוא יוכל לממש את עצמו ולהתפתח כמה שיותר. החוק עבר שינויים, אבל למרות הדיונים הארוכים בוועדות, המציאות בשטח לצערי כמעט ולא השתנתה, עדיין יש נטייה לשים תלמידים בחינוך המיוחד מכיוון ששם נמצאים כל האמצעים שהם זקוקים להם, העזרים ואנשי הצוות. והתקציב הגדול ביותר נמצא שם, גם ילד שבוחר בשילוב לא מקבל את הטיפולים שמגיעים לו בחינוך הכללי, כך שההורים נאלצים לבחור בעל כורחם בין כך שהילד יתקדם בחינוך המיוחד במידה מסוימת אבל יהיו לו את כל הטיפולים, לבין לזרוק אותו למים לחינוך הכללי בלי כלום. זה בניגוד לכוונת המחוקק. אני אוסיף על זה שאחת הסיבות שהקמתי את ועדת המשנה לחינוך המשלב שהייתה בראשותי, הייתה להגיע למצב שהחוק הזה מיושם והתקציב ילך אחרי הילד, אחרת אפשר לתלות את החוק יפה על הקיר. יש כל כך הרבה בעיות שגם היום, כשאני לא ח"כ, אני מטפלת בהן. זו משימת חיי, החוק הזה צריך להיות מיושם כי המטרה שלו היא האידיאל שלנו".

פינטו מבקשת להדגיש עוד בעיה והיא שלצוות החינוכי הנלווה לתלמיד עם מוגבלות אין תנאים הולמים. "אני מדברת על מטפלים פרה־רפואיים – קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, הסייעות והמורים המשלבים, על כל אותם אנשי צוות שהם מעבר למורים. בלעדיהם, תלמיד עם מוגבלות לא יכול להמשיך ולהתקדם ולכן חייבים לדאוג להם לתנאים ולשכר הולם, צריך לאפשר ולעודד ולתמוך כמה שיותר גם בקשר שלהם עם ההורים כי הם רואים את הילד הכי מקרוב. בלעדיהם התלמיד עם מוגבלות לא יכול לעבור יום אחד במערכת החינוך. לצערי היום מערכת החינוך לא רואה את זה עין בעין. בשנה האחרונה פניתי גם למשרד החינוך בדרישות חוזרות ונשנות כדי להבהיר שהם מעודדים את עצירת הקשר בין ההורים לצוות הנלווה. לצערי בתי ספר רבים היום אוסרים את הקשר הזה ומחייבים את ההורים לפנות למורים. לשמחתי יצאה היום הבהרה ממערכת החינוך בעקבות הבקשות שלי ואני מצפה מכל בתי הספר במדינת ישראל לאפשר את הקשר הזה ולהתייחס במערכת החינוך באופן שווה והולם לצוותים הנלווים האלה".

תגובת משרד החינוך: "המשרד מייחס חשיבות רבה למענים עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים. מיד עם כניסתה לתפקיד, הורתה שרת החינוך (שאשא־ביטון – א.כ) לבחון את חוק החינוך המיוחד, הדורש שינויים ותיקונים כדי לעמוד באתגרים בתחום ולטייב את המענים לכלל התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים. לצערנו הליך החקיקה נקטע בשל התפזרות הכנסת.

כדי ליצור איזון במערכת, גדל תקציב החינוך המיוחד בשנים האחרונות בכמיליארד ש"ח. מספר התלמידים שמקבלים שירותי חינוך מיוחד גדל גם הוא באופן ניכר גם משום שהורים רבים העדיפו לשלוח את ילדיהם ללימודי חינוך מיוחד בתקופת הקורונה, בשל המענה הרציף.

במערכת החינוך בישראל לומדים תלמידים בעלי יכולות מגוונות וצרכים שונים, והיא מחויבת להכלתם ולהשתלבותם. מחויבות זו כרוכה בתפיסת עומק תודעתית שלפיה כל תלמיד זכאי ללמוד בקרב קהילתו הקרובה ולהיות שותף לה לאורך כל שעות היום, במוסדות החינוך, בשעות הפנאי ובמבחר המסגרות שמחוץ למוסדות החינוך.

האחריות על השתלבות תלמידים עם מוגבלויות במערכת החינוך הרגיל מוטלת על מערכת החינוך, שתפקידה להתאים את התהליכים החינוכיים ואת סביבות הלמידה לצרכים ולמאפיינים של כל תלמידיה. לצד זאת, תפקידה לטפח מיומנויות להתנהלות עצמאית ואוטונומית, ייצוג עצמי והתנהלות פרו־אקטיבית בקרב כלל התלמידים, לרבות תלמידים עם מוגבלויות, לצורך השתלבותם המיטבית.

משרד החינוך גם מוביל ומקדם בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים, תוכניות המאפשרות את השתתפותם של תלמידים וצעירים עם מוגבלויות ותלמידים ללא מוגבלות בסביבות חיים שונות כגון: השתלבות בתנועות הנוער ובמכינות הקדם־צבאיות, הנגשת פעילויות וטיולים, השתתפות במסעות לפולין ולימודים במכללה לחינוך טכנולוגי.

משרד החינוך מכוון להכלה ולהכללה של תלמידים עם מוגבלויות ועם מגוון צרכים במערכת החינוך הרגיל. בהתאם לכך פורסם באפריל 2021  חוזר מנכ"ל לקידום ההכלה במערכת החינוך, המציג את התפיסה והמדיניות של המשרד.

באשר לטענה שהמגמה במשרד החינוך היא העדפה להפרדה בעזרת הקמת בתי ספר לחינוך מיוחד יותר מאשר הכלה, אומרים במשרד החינוך כי "פתיחת חוק החינוך המיוחד על ידי שרת החינוך נועד לתת מענה לטענה זו".

באשר לטענה כי לרשות התלמידים לא עומד שילוב מספיק של אמצעים טכנולוגיים, אומרים במשרד החינוך כי "מערכת החינוך פועלת ליצירת סביבה נגישה עבור כל תלמידיה, כל תלמיד על פי צרכיו, בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בכל שנה נעשה תהליך מיפוי מקיף של צורכי ההנגשה של כלל התלמידים על ידי הצוותים החינוכיים והטיפולים במסגרות החינוכיות בהובלת צוות הנגשה מומחה של כל מתי"א.

"תלמידים אשר נדרשת עבורם הנגשה טכנולוגית מקבלים במסגרת ההנגשה הפרטנית טכנולוגיות חדשניות ועדכניות שמטרתן לסייע לתלמיד בתהליכי הלמידה, לאפשר השתתפות פעילה בעיסוקים בעלי משמעות ולקדם עצמאות ושוויון בתהליך החינוכי.

"סל התמיכות של תלמידים המקבלים שירותי חינוך מיוחדים במוסדות החינוך הרגיל כולל מרכיב של הנחיית הצוות העובד עם התלמיד ובכלל זה בתחום ההדרכה לצוותים בתחום ההנגשה הפדגוגית הטכנולוגית".

באשר לטענה לחוסר יצירתיות בשיטות עיצוב אוניברסלי של למידה, אומרים במשרד החינוך כי "צוותי החינוך המיוחד מתחומי ההוראה והטיפול מדריכים ומלווים באופן שוטף את הצוותים בחינוך הרגיל העובדים עם תלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים. רכיב הנחיית הצוותים בחינוך הרגיל הוא חלק מסל התמיכות הניתן לתלמיד הזכאי לקבלת שירותי חינוך מיוחדים.

"כמו כן מתקיימים באופן שוטף תהליכי פיתוח מקצועי לכלל הצוותים בנושאים הקשורים להכלה, בין השאר בנושא עיצוב אוניברסלי ללמידה, כלומר הבניית דרכי הוראה ולמידה באופן שבו הן תהיינה נגישות ומותאמות לכלל אוכלוסיית הלומדים – לרבות תלמידים עם מוגבלויות, ואף מוגבלויות מורכבות מבחינה קוגניטיבית.

"נוסף על כך, מתקיים קשר הדוק עם המוסדות האקדמיים לפיתוח סגלי חינוך בכל הקשור לתחומי ההכלה וההשתלבות.

"בהתייחס להתאמות בדרכי היבחנות לתלמידים עם מוגבלויות, יצוין כי התלמידים מקבלים מגוון רחב של התאמות בהתאם לצורכיהם ולאפיון המוגבלות שלהם, כמפורט בחוברת בסיס הקמת הדיווח בחטיבה העליונה המתעדכנת מדי שנה".