תאי הסטודנטים שהופכים את חווית הלימודים לערכית יותר

בדרך כלל התמונות המוכרות מרחבי הקמפוסים, שעולות מידי פעם באתרי החדשות וברשתות החברתיות, יציגו מחאות פוליטיות. סטודנטים שעד לפני רגע ישבו יחד והעתיקו סיכומים ועבודות בית, יכולים בהינף הודעת ווטסאפ קבוצתית למצוא את עצמם בשני צידי מתרס של הפגנה סוערת, כשכל אחד מחזיק דגל אחר וצועק מעמקי נשמתו על חברו לספסל הלימודים. כנראה הדבר מצטלם טוב יותר מאלפי סטודנטים אחרים שפועלים באופן יומיומי במסגרת עשרות תאים אקדמאיים ששואפים לקדם חברה ערכית יותר, אך המסגרת האקדמאית היא הרבה יותר מפוליטיקה. "האקדמיה היא לא מגדל שן מנותק“, אומר פרופ‘ משה כהן אליה, “היא לא רק מקום שרוכשים בו ידע אקדמי וכלים מקצועיים לעתיד, אלא גם חממה שבה אנשים, צעירים בדרך כלל, מתוודעים לאתגרי החברה הישראלית ומנסים לחולל בה שינוי“. המסגרת האקדמית להנעת שינויים אלו תהיה על פי רוב תא סטודנטים, התאגדות סביב מצע עקרונות משותף ודרכי פעולה מוסכמות, ואז קופצים למים העמוקים של התרומה החברתית.

פרופסור משה כהן־אליה: תאים סטודנטיאליים הם דבר מבורך. לסטודנטים צעירים יש פנאי ומוטיבציה לעסוק בפעילות ערכית. זו ההזדמנות שלהם לעצב את דמותם ואת עולם הערכים שלהם דרך עשייה במוסד הלימודים

פרופסור משה כהן־אליה, משפטן בכיר ומי שהיה עד לא מכבר נשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן וכיום מרצה בו, מצביע על החשיבות הגדולה בפעילות הסטודנטיאלית, “תאים סטודנטיאליים הם דבר מבורך. לסטודנטים צעירים יש פנאי ומוטיבציה לעסוק בפעילות ערכית. זו ההזדמנות שלהם לעצב את דמותם ואת עולם הערכים שלהם דרך עשייה במוסד הלימודים. לא מעט מנהיגים צמחו בתאי הפעילות באקדמיה בעודם סטודנטים“.

מנגד הוא מזהיר ממקומות שאליהם פעילות התאים יכולה לגלוש, “חייבים להימנע ממצב שבו סטודנטים עם השקפה פוליטית מנוגדת לקו המקובל באקדמיה ירגישו לא בנוח או שאינם שייכים למקום שבו הם לומדים. צריך לעודד תאים סטודנטיאליים שמייצגים את מגוון הדעות, שיקדמו את הערכים שלהם, ולהיזהר מסתימת פיות“.

סיוון בורינסקי: נקודת המבט שלנו היא לדאוג לרווחת הסטודנטים והסטודנטיות בקמפוסים ולהעניק להם מרחב למעורבות חברתית. בדרך כלל התקופה הסטודנטיאלית היא שלב מכונן בחיים, ומי שמעורב בעשייה חברתית בשלב הזה, ייקח איתו את האכפתיות הזו הלאה

התא המאגד את כל הסטודנטים הוא כמובן התא של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. סיוון בורינסקי, ראש תחום מעורבות חברתית בהתאחדות, אומרת שאלפי סטודנטים משתתפים ביוזמות שהם מובילים: “בכל הפעילויות שלנו משתתפים כ־5,000 סטודנטים במסלולי ההשפעה, ועוד כ־1,500 בהכשרה. יש אצלנו שלוש קהילות השפעה ושלוש תוכניות הכשרה שעליהן אמונה ההתאחדות. קהילות ההשפעה שלנו נועדו לאחד ולאגד סטודנטים סביב שייכות וזהות, קהילות כמו האחווה הסטודנטיאלית הגאה, מיזם סמ“ן – סטודנטים מובילים נגישות – שבו משתתפים גם סטודנטים בעלי מוגבלויות וגם שאינם בעלי מוגבלויות, ופועלים למען האוכלוסייה עם המוגבלויות. בין לבין פתחנו את תוכנית פוליטיקאיות צעירות שהיא הכלאה של תוכנית השפעה ומסלול הכשרה, ועוד שתי תוכניות הכשרה, אחת בשם ‘מאני טיים‘ ואחת בשם ‘מדברים ערבים‘. בשני המסלולים הללו אנשי מקצוע מלמדים סטודנטים הכשרה פיננסית וערבית מדוברת. הסטודנטים שהם החלק הגרעיני של התוכנית עוברים הכשרה ובעזרתה הם מלמדים אצלם בקמפוסים שלהם“.

יש קשר בין הפעילות הזו לבין העובדה שמדובר באנשים צעירים שנמצאים בשלבי למידה ורכישת מקצוע לחיים?

“נקודת המבט שלנו היא לדאוג לרווחת הסטודנטים והסטודנטיות בקמפוסים ולהעניק להם מרחב למעורבות חברתית. בדרך כלל התקופה הסטודנטיאלית היא שלב מכונן בחיים, ומי שמעורב בעשייה חברתית בשלב הזה, ייקח איתו את האכפתיות הזו הלאה. אנחנו רואים את מעגלי ההשפעה של הפעילות כשהם מסיימים את התואר, המעורבות מלווה אותם. כך למעשה אנחנו מכשירים סטודנטים להיות אנשים מעורבים חברתית“.

 

בורינסקי מוסיפה שההתאחדות היא ארגון גג של 42 אגודות סטודנטים וזוכה לתמיכה רחבה מצד ראשי המוסדות האקדמאיים שבהם פועלים המסלולים.

בלי פוליטיקה

בין התאים המוכרים (מאותן הפגנות כאמור) שייכים לתנועת "אם תרצו" שמארגנת פעילות לסטודנטים בלמעלה מ־20 מוסדות אקדמאיים. שי רוזנגרטן, ראש אגף פעילים ארצי בתנועה והאחראי על פעילות הסטודנטים, מתאר תאים גדולים עם כ־100 פעילים מול תאים חדשים של 20־30 פעילים שפועלים באופן קבוע, "הגישה שלנו היא 'סור מרע ועשה טוב'. יש פעולות אקטיביסטיות, מחאות בהתאם לסוגיות אקטואליות, אבל בשגרה יש פעילות של התנדבויות ועשיית טוב. היא כוללת אידאולוגיה והסברה, הרצאות, סמינרים, טיולים, סיורים. מגיעים בקבוצות, לנגב, לגליל, למזרח ירושלים, יש הרצאות של דמויות מעניינות כמו עמית סגל, זיו שילון, עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, ד"ר מוטי קידר, והם מקדמים תוכן שנועד לתת לסטודנטים את הכלים האידאולוגיים להבין מה היא ציונות, מהו החזון הציוני וסוגיות של החברה בישראל. אנחנו מדברים על אתגרים של תושבים בדרום תל־אביב, מקיימים נטיעות באזורים מאוימים וגם עושים פעילויות התנדבותיות כמו חלוקת תחפושות בבתי חולים בפורים, תפוח בדבש לפני ראש השנה ודגלי ישראל לפני יום הזיכרון, ומלווים משפחות שכולות בבתי משפט. לומדים להיות אזרחים טובים ופעילים".

לא פעם עולה טענה של פוליטיזציה של האקדמיה, ששבויה בידי ידיים של גורמי שמאל, אתם מרגישים את זה כגוף ימני שפועל בתוך המחוזות הללו?

"לרוב אוניברסיטאות מעודדות פעילויות של סטודנטים. יש אפילו תקציב קטן לטובת פעילות התא. באירועים פוליטיים כמו הפגנות ומחאות לפעמים יש בעיות, מבקשים שנוציא את המחאה מחוץ לשטח המוסד ולעיתים אפילו מתנגדים להנפת דגלים או לעמדת זיכרון לנרצחי פיגועים. לא תמיד הדברים עוברים חלק".

 

לומדים איכות

תא אקדמאי שלא קשור כלל לפוליטיקה הוא התא שיסדה ד"ר שלהבת צור, ראש המחלקה להנדסת איכות ואמינות בתעשייה בפקולטה להנדסה במכללה האקדמית כנרת, בשם התא לאיכות.  "תא סטודנטים צריך להיות יחידה ארגונית שמנוהלת על ידי סטודנטים", היא אומרת, "הנושא של איכות נלמד באקדמיה ובמגזרים עסקיים. אבל לא היה שום גוף שמרכז את הפעילות הסטודנטיאלית בנושא של איכות. זיהינו את הצורך והחוסר ואנחנו המקום הראשון בארץ שמלמד איכות בתעשייה כחלק מתואר ראשון, אבל רצינו שיהיה גם גוף שמנוהל על ידי סטודנטים שייצר פעילויות ומקור ידע לסטודנטים בכל מה שהם עוסקים, בתחום של איכות, מוצרים איכותיים, שירות איכותי, זה דבר שהוא רלוונטי לכל התחומים. תעשייה, רפואה, כלכלה, תעשיית רכב, מזון, תרופות, פלסטיקה, חלל – כל התעשיות וכל המגזרים".

התא פועל רק כשנתיים ועדיין אינו גדול, אבל זוכה להצלחה גם מעבר לים. "התא זכה לחשיבות בינלאומית", אומרת ד"ר צור, "הוא אומץ על ידי האיגוד האמריקאי לאיכות ולמעשה הפך לסניף היציג שלו בארץ. יש שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמאיים בארץ וגם בארצות הברית. הסטודנטים מנהלים את התא, עם יו"ר, גזבר וכדומה, ומסייעים להם יועצים מקצועיים מהסגל האקדמי. גדעון רוט מהאיגוד האמריקני לאיכות, המייעץ לתא, אומר לנו כי לתא יש לו תוכנית עבודה שכוללת סיורים בארגונים ובתעשיות השונות, פעולות של בעלי תפקידים שונים. "יש גם גישושים לעוד שיתופי פעולה עם גורמים באקדמיה באירופה, באמירויות, ואם זה יתפתח יהיה אפשר לעשות גם חילופי סטודנטים אבל אנחנו עוד בשלב ראשוני".

לשבור את החומות

אפשר למצוא תאי סטודנטים בכל תחום פעילות – חברתי, פוליטי, ערכי או תרבותי, וגם בתחומים בלתי צפויים. גל רפפורט, לדוגמה, מנהלת את התוכנית "מעיין במדבר", הפועלת ב־18 קמפוסים ברחבי הארץ במטרה לגבש חברויות וקשר אישי בין סטודנטים יהודים לערבים ולתת לשני הצדדים כלים לבניית יכולות להמשך חייהם.

"התוכנית פועלת במטרה לחבר בין האוכלוסייה היהודית לערבית, דרך צמצום פערי שפה“, היא אומרת, "מתוך החשיבה שהאקדמיה היא המקום שבו נפגשים לראשונה יהודים וערבים באופן פורמלי, כתף אל כתף, וראינו לנכון לפעול כדי שהקשרים האלו ייבנו בשלב הזה. בשיעורים בכיתות הסטודנטים לומדים יחד, אבל כמעט ולא מתערבבים, ובהפסקות כל אחד עם החבורה שלו. התוכנית שלנו עורכת פעילויות בזוגות שבכל אחד מהם יהודי וערבי, ועושים פעילות משותפת. כך נוצרת באופן טבעי היכרות זה עם עולמו של זה ולומדים שפה. המטרה היא לתת מענה על פערי השפה – היהודים לומדים ערבית מדוברת והערבים משפרים את העברית שלהם. יש גם מפגשי קבוצה שבהם לומדים על הדמיון והשוני בין התרבויות“.

הרעיון החל לפעול בתוכנית שהחלה לפני 8 שנים, מול הציבור החרדי. “היוזמה באה מעמותת ‘ציוני דרך‘. היא הפעילה את פרויקט ‘בליבה חומה‘, שנועד לסייע לשילוב הציבור החרדי באקדמיה. תוך כדי פעילות התוכנית ראינו שיש עוד אוכלוסייה שצריכה עזרה בשילוב, ועם הזמן זה הלך והתרחב לחברה הערבית והתוכנית זוכה להצלחה“.

שי רוזנגרטן: בדרך כלל אוניברסיטאות מעודדות פעילויות של סטודנטים. באירועים פוליטיים לפעמים יש בעיות, מבקשים שנוציא את המחאה מחוץ לשטח המוסד ולעיתים אפילו מתנגדים להנפת דגלים או לעמדת זיכרון לנרצחי פיגועים. לא תמיד הדברים עוברים חלק

באילו כלים אתם מודדים הצלחה?

“אנחנו מודדים ביחס למטרות. במהלך התוכנית אנחנו בודקים אם אכן יש שיפור בשפה ובמעורבות, ובקרב הבוגרים אנחנו מעבירים שאלונים שבודקים כיצד התוכנית סייעה להם בטווח הארוך. רואים את הקשר בין הזוגות. הם ממשיכים להיפגש, בונים קשר, וחוגגים חגים משותפים. זו לא תוכנית פוליטית“, היא מבהירה, “היוזמה לא באה לפתור את הסכסוך, אלא לשים בצד את הסוגיות הפוליטיות, וליצור חברויות בין זוגות.