התלמידים ירדו מהרכבת, צעדו מרחק מה עד לתחילתו של המסלול, ולאחר מכן התחלקו לקבוצות, ניווטו בשטח ומצאו צמחים שמהם יוכלו להכין מאכלי שטח לארוחת הבוקר. זה אולי נשמע כמו טיול או הכנה לגיבוש צבאי, אבל מדובר ביום די שגרתי של תלמידי מסלול “רגבים בתיכון" בבית הספר "אמית המר".
אם תהיתם, אין קשר לעמותת רגבים. התוכנית החלה לפעול בבית הספר בפעם הראשונה, והצפי הוא שגם בשנה הבאה תיפתח כיתה נוספת במחזור הבא. הנערים, תלמידי כיתה ז’, מחלקים את זמנם בין בית הספר ללימודים בשטח. שלושה ימים של לימודים בכיתה, ובהם המסלול הקלאסי שכולל את מקצועות הליבה ולימודי הקודש, אך יומיים בשבוע, כל שבוע, הם יוצאים לשטח, עובדים בחווה החקלאית ברחובות, לומדים להתנהל בתנאי מזג אוויר שונים ומתגבשים כקבוצה.
חני ברוט, יועצת: "עבודה בחווה חקלאית מדי שבוע משרישה הרגלים אישיים, כמו הלמידה שכדי להגיע לתוצר צריך להשקיע עמל"
זוהי תוכנית דגל בתיכון שהתלמידים עברו מיונים קפדניים כדי להצטרף אליה. מחנך הכיתה הוא דורון ליברמן, ראש מסלול "רגבים בתיכון" ובוגר אמית בעצמו. “יש שישה מסלולים בבית הספר", הוא מפרט, “מסלול רגבים הוא כיתה בתוך שכבת ז’ שלומדת במסלול הזה. השנה התחלנו את המחזור הראשון והתלמידים עברו מיונים ומבחנים כדי לאתר את מי שמתאים ביותר. עוד לפני תחילת שנת הלימודים, בחודשי הקיץ, ערכנו שלושה ימי מבחן. התלמידים נבחנו בנושאים שקשורים ללינה בשטח, דינמיקה קבוצתית, התנהלות בתוך טיול, פרזנטציה ועוד. בדקנו איך התלמיד קולט את החומר שמועבר בסיור, אם הוא מסוגל לזכור ולהבין וגם להעביר הלאה את הידע. כך התגבשה לה קבוצת תלמידים שמתאימה לכיתה של מסלול רגבים בתיכון".
התלמידים מנהלים את כל השגרה שלהם בשטח?
“לכיתה יש שלושה ימים בשבוע של למידה רגילה. בימים האלו הם לומדים מקצועות כמו גמרא, מתמטיקה, היסטוריה, אנגלית וכל לימודי הליבה. היומיים של המסלול מחולקים ליום בשבוע של עבודה בחווה חקלאית ויום בשדה. הם לומדים ליקוט צמחים, ניווטים, בעלי חיים, הליכה במסלולי שביל ישראל ועוד".
איך נראה יום לימודים בשטח?
“כל יום עם התוכן שלו, ובכל פעם בוחרים למקד את הלמידה בנושא אחר. יש הרבה מאוד מה ללמוד בשטח. התלמידים יוצאים לנווט ומתחלקים לחוליות. הם לומדים על תרבות טיול, כיצד להתכונן ליציאה, לשמור על ציוד, לארוז נכון, להתארגן בשטח, בישול שדה עוד. בכל פעם אני לוקח נישה אחרת ומתמקד בה. נוסף לסיור עצמו, אנחנו לומדים על דברים שקשורים לאותו אזור. אנחנו נכנסים להיסטוריה של ההתיישבות, לדברים המיוחדים שיש בו".
נשמע שזו למידה חווייתית ושונה, אבל מה הכלים שהתלמידים יוצאים איתם אחר כך?
“השאיפה היא לשלב אותם בפקולטות לחקלאות, להרחיב את הלימודים והכלים כל הזמן. אנחנו עובדים על כך שגם בעתיד תהיה להם הכרה ללימודים האלה מעבר לבית הספר, למשל – שבצבא יראו במי שעבר את המסלול כבעל כישורים לתפקידים שדורשים ידע והיכרות בשטח. תחשוב על זה שלצה"ל יגיע מישהו עם ידע והכשרה כזו; מישהו שכבר למד על עבודה קבוצתית, על התחשבות באחר, אלו איכויות שהם מחפשים. המטרה היא שבתיכון הם יתחילו מגמת ארץ ישראל או גיאוגרפיה, והשאיפה היא שתהיה להם תעודה של בוגר מסלול, כמו שיש תעודה של מש"צים, למשל. אנחנו עובדים על זה יחד עם רשת אמית, כדי שתהיה הכרה ראויה למי שעבר את המסלול שלנו".
אין קיצורי דרך
במבט ראשון, יש מי שיחשוב שהמסלול מיועד לתלמידים שמתקשים בלימודים הפורמליים בכיתה ומוצאים את עצמם יותר בשטח. בפועל, צריך להכיר את עומק הסצנה של השנים האחרונות. בתי הספר החקלאיים והסביבתיים נהנים מעדנה מחודשת, ולרוב הם צריכים לסנן תלמידים. מגיעים אליהם בני נוער מכל הסוגים שהמשותף לכולם הוא אהבת השטח ועבודת הכפיים. גם ליברמן מבקש להזים את הסברה הזו ואומר כי הוא מחפש בשלב זה דווקא את התלמידים המצטיינים.
דורון ליברמן, מורה בתוכנית: “אנחנו עובדים על כך שבעתיד תהיה הכרה ללימודים האלה מעבר לבית הספר. למשל שבצבא יראו במי שעבר את המסלול כבעל כישורים לתפקידים שדורשים ידע והיכרות בשטח. תחשוב שלצה"ל יגיע מישהו עם ידע והכשרה כזו. אילו איכויות שהם מחפשים”
“אם ילד רוצה להצליח בתוכנית כזאת יחד עם שאר הלימודים בבית הספר, הוא צריך להיות חזק בלימודים באופן שיאפשר לו ללמוד בשלושה ימים את כל החומר ולהקדיש עוד יומיים ללימודי המסלול. צריך לדעת להשלים פערים, כך שהמסלול הזה מתאים דווקא לילדים חזקים יותר לימודית. בעתיד אני רוצה לפתוח מסלול כזה גם לתלמידים מתקשים או לילדי חינוך מיוחד".
אילו תגובות אתה שומע מהמורים או מההורים?
“כולם מתחברים מאוד למסלול ומבינים שזו הדרך ללמידה הנכונה. הידע הטכני נמצא היום בלי סוף ברשתות, בבינה המלאכותית, בגוגל. דווקא השטח מאלץ את התלמידים להתמודד עם הקושי הפיזי ולא לרוץ לחפש פתרונות באינטרנט. פה אין קיצורי דרך".
אליחי דדי, מנהל: “הצטרפתי אליהם לאחד המסלולים שהם עשו, הליכה רגלית מבית הספר לחוף פלמחים בראשון לציון. ההורים באו בג'יפים עטופים בניילון כדי לא להתלכלך מהחול, אבל כשהם ראו את התלמידים זוחלים על החוף הם כל כך התלהבו, שחלקם פשוט הצטרפו אליהם”
על אף שנראה כי היוקרה מושכת את התלמידים וההורים לעולמות של מדעי המחשב, ההייטק, הפיזיקה והאנגלית, ליברמן סבור שדווקא יש ביקוש גדול ללימודים במסלול שהוא מציע: “אלה נערים, בסופו של דבר. הם נמצאים בגיל של פיתוח האישיות והחוסן העצמי. זה הגיל לעבוד על הדברים האלה. מי שיבנה בעצמו יכולות התמודדות וחוסן אישי יהיה מוכשר יותר בעתיד לעבוד בהייטק, להיות איש צבא טוב, שוטר או כלכלן. שום דבר לא בא במקום משהו אחר, אלא בעיקר כתוספת".
נותנים כנפיים
את המסלול מלווה היועצת חני ברוט, שרואה בו פנינה חינוכית של ממש. “מסלול רגבים משלב בתוכו אדם ואדמה", היא אומרת לנו, "יש בו את הצד של האדם – המסלול מחנך ומיטיב לראות את האדם, את התלמיד ואת הצרכים שלו. כל פעילות, מסע או שיעור מטרתם קודם כול לגדל בילדים כוחות ומיומנויות שיאפשרו להם להתפתח בצורה הכי טובה. יש פה חיבור חזק מאוד לעולם האדמה ולארץ ישראל. צעידה בשביל ישראל לאורך שנות הלימוד במסלול בוודאי מאהיבה את ארץ ישראל על הילדים, ומלמדת אותם על ציונות ועל התהליך שעם ישראל עובר. לא סתם על אחד מקירות הכיתה כתוב 'לכל מקום אליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל'. עבודה בחווה חקלאית מדי שבוע משרישה הרגלים אישיים, כמו הלמידה שכדי להגיע לתוצר צריך להשקיע עמל, ואף מקנה מיומנויות והרגלים חברתיים של עבודת צוות ושיתוף".
ובית הספר מצליח להכיל בתוכו גם מסלול כזה, שהוא רחוק מהלימודים הפורמליים?
"כאשר יש חלומות צריך שיהיה מישהו שמאפשר להגשים אותם. באמית המר נותנים כנפיים", היא מחייכת. "רפי, המנהל הקודם, ואליחי ודניאל המנהלים הנוכחיים, הם אנשים קשובים, מאפשרים ויודעים לזהות את הצרכים שעולים מהשטח. הם מסייעים לחלום, לצד התוויית הדרך לפרקטיקה. גם רשת אמית לא שוקטת על השמרים לרגע. היא פותחת אפיקים חדשים כל הזמן ועומלת על חדשנות. זה היה אך טבעי שמסלול חדשני שיוצר לא פורמלי בתוך הפורמלי ייפתח דווקא ברשת שרואה את הנולד ומחזקת את הרלוונטיות של מערכת החינוך".
מאיפה הגיע הרעיון למסלול כזה?
“רגבים הוא אחד מתוך שישה מסלולים שיש באמית המר. הרעיון של המסלולים נועד לדייק את שיטת ההוראה לכל תלמיד ותלמיד. מתוך החשיבה הזו הוקם גם המסלול הזה".
אומנם עוד לא הסתיימה שנה אחת של המסלול, אבל את מצליחה לראות את ההשפעה שלו על התלמידים?
"היכולת לשלב גם לימודי חוץ וגם לימודי פנים במסלול אחד היא נוסחה קסומה בעיניי. הילדים רגועים ואסופים. יש להם מקום לנתב בו אנרגיה ויש להם רועה, דורון, שיודע להוביל ולהכווין אותם גם באזור הפחות מוכר של הלא פורמלי. אני מרגישה שיש מינון מדויק שמאפשר לחוץ להזין את הפנים ואת הפנים להזין את החוץ".
אילו כלים לדוגמה אפשר לראות שנער בגיל בר־ מצווה קיבל?
“קודם כול, התלמידים לומדים עם דורון, שהוא אישיות בלתי רגילה ואיש חינוך אמיתי. ברגישות שלו הוא יודע איך לגשת לכל נער ואיך להעניק לכל אחד את תשומת הלב המתאימה לו. היה לנו חשוב שהלמידה תלווה בתהליך של רפלקציה אישית, ולכן לכל תלמיד יש יומן מסע שבו הוא כותב תובנות ומחשבות על טיולים ופעילויות. גם ביומן השתמשנו במושגים מהטבע, כמו 'מה היה הפרח' – מה היה טוב – 'מה התחדש לו על עצמו ומה היה הקוץ' – הקושי. היומן מדגיש גם את ערך החברות והנתינה לכל חברי הכיתה, ומבקש מכל אחד להתבונן ולראות כיצד הוא תרם לסביבתו. מעבר לכך, כל פעילות שאנחנו עושים משמשת כראי לחיים. למשל אם זה מסלול ניווט, אז איך אני לוקח את מיומנות הניווט בשטח לניווט האישי שלי בחיים, איך אני מציב יעדים וסולל את הדרך להתקדם אליהם".
כשהנערים כותבים
"הרבה דברים בחדשנות הזאת מרגשים אותי מאוד", היא אומרת לסיכום, "אבל יש שני דברים מרגשים וייחודיים ביותר. הראשון, המראה של תלמידים יושבים וכותבים ביומן מסע. לא ברור מאליו שבנים בגיל הזה יושבים וכותבים רפלקציה אישית. היכולת הרפלקטיבית וההתבוננות פנימה מגדלת ומאפשרת ראייה רב־ממדית וזה מרגש לראות אותה נרקמת הלכה למעשה. התהליך השני הוא לשמוע את השיח, את השפה שנוצרה. ישנם מסלולים נוספים שמבקשים טעימה מרגבים, מבקשים לאמץ עקרונות מהתוכנית הזאת".
מסלול רגבים הוא השישי מבין תחומי העניין שמציעים לתלמידי תיכון אמית המר להשתלב בהם כבר בכיתה ז’. “התפיסה היא שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ. לכל תלמיד יש את תחומי העניין והניצוצות, והתפקיד של בית הספר הוא לתת לו את הכלים ללמוד ולהתפתח במקום שהוא בחר", אומר אליחי דדי, מנהל קריית החינוך אמית המר ברחובות. “בכיתות חטיבת הביניים בתיכון שלנו כל ילד לומד במסלול. זו השיטה שהתחלנו להפעיל כאן בארבע השנים האחרונות. יש היום שישה מסלולים. כל תלמיד שמתחיל את לימודיו בחטיבה נכנס לאחד מהם, כמובן לפי מה שמתאים לו, אחרי מאמצים לשלב אותו במסלול שהכי תואם את רצונותיו ויכולותיו. המסלול הראשון הוא סנהדרין – מסלול ישיבתי תורני, שמגיעים אליו התלמידים הכי חזקים ברחובות ובסביבה. התלמידים שם לומדים גמרא ומשנה ברמה גבוהה מאוד, אלו תלמידים שאין להם סמארטפונים בכיס ואין להם מסכים בבית, ותלמידים כאלה מתנהלים ומשתלבים יפה בבית הספר יחד עם שאר התלמידים שבאים מבתים שונים ומגוונים. כל שנה נכנסים למסלול הזה שלושים תלמידים, מתוך כמאה שרוצים ומתמיינים, וזה דבר מדהים".
דדי מפרט בשיחתנו על שאר המסלולים בתיכון שהוא מנהל: “יש את מסלול מופ"ת – מתמטיקה, פיזיקה ותרבות. המסלול כולל שיתוף פעולה עם עמותה שמעודדת לימוד מתמטיקה ומדעים ברמה גבוהה. הם לומדים פי שניים מתמטיקה ומדעים משאר התלמידים, בשעות הלימוד השבועיות. מסלול רגבים – מסלול שמחבר אדם ואדמה. יש גם את מסלול יה"ב – יוצרים הרמוניה ביחד. תלמידים שלומדים באופן מקוון מרחוק עם מחשבים ניידים, במקביל ללימודים הרגילים, והמטרה היא פיתוח מיומנויות של הלומד במאה ה־21. מסלול יח"ד – יזמות חברה ודרך, תלמידים קלאסיים של התיכון. חלקם מגיעים מרקע סוציו־אקונומי לא פשוט, חלקם עם קושי לימודי או חברתי. זו כיתה שמקבלת המון מענה ומעטפת ועושים הכול כדי לאפשר להם בגרות מלאה. חלקם ממשיכים לכיתה י"ג וי"ד עם הסמכה בחשמל ואלקטרוניקה".
המסלול הנוסף הוא בארי, מסלול לתלמידי החינוך המיוחד או מי שמתמודדים עם לקויות למידה. גם עבורם ישנה התוכנית המותאמת לצורכיהם במאמץ לאפשר להם לעבור בגרות ולקבל כלים.
דדי מרחיב על תוכנית רגבים: “מתברר שיש ביקוש גדול מאוד של תלמידים היום לנושא הטבע והשדאות, הלוחמה, התנהלות בכל מני מצבים", הוא אומר, “אולי גם התוכנית נינג’ה ישראל בטלוויזיה קשורה לאווירה שנוצרה כאן בשנים האחרונות, שכנראה מעודדת ילדים מגיל צעיר לעשות ספורט. זה טרנד מטורף. תלמידים רואים בעצמם סיירת, רוצים להיות לוחמים, רוצים להיות מורעלים, רוצים לא לוותר. הצטרפתי אליהם לאחד המסלולים שהם עשו, הליכה רגלית מבית הספר לחוף פלמחים ליד ראשון לציון. ההורים באו בג’יפים עטופים בניילון כדי לא להתלכלך מהחול, אבל כשהם ראו את התלמידים זוחלים על החוף הם כל כך התלהבו, שחלקם פשוט הצטרפו אליהם".
אפשר למיין כבר בגיל 12 ילדים שמתאימים למסלולים שונים?
“ודאי. תלמידים שבאו להתמיין למסלול בכיתה ו’ היו צריכים להדליק מדורות, לבנות תנור. אני מנהל תיכון מקיף וכל תלמיד יכול להתקבל אלינו, אבל האם מתאים לכל תלמיד להיות במסלול עד חמש בערב בלי טלפונים? לא בהכרח. האם מתאים לכל תלמיד לצאת לשטח ולטייל וללמוד בחוץ? לא. התפיסה היא שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ. לכל תלמיד יש את תחומי העניין והניצוצות, והתפקיד של בית הספר הוא לתת לו את הכלים ללמוד ולהתפתח במקום שהוא בחר".
