לקראת כנס "עשור לחינוך הממלכתי-חרדי – הצלחות, אתגרים והשלב הבא", שיתקיים מחר (שלישי) בכנסת, מפרסמת קרן ברל כצנלסון מחקר חדש שעוסק בזרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח). לפי המחקר, שטוען כי זרם החינוך המדובר הוא הפתרון הטוב ביותר לשילוב של החברה החרדית בחברה ובכלכלה הישראלית, רק כ-4 אחוזים מהתלמידים החרדים בגילאי 3 ועד כיתה ח' לומדים בו.
מיכל צ'רנוביצקי, חוקרת בכירה בקרן ברל כצנלסון, כתבה מחקר בן 133 עמודים על החינוך הממלכתי חרדי, מתוך ניסיון להבין כיצד יוכל החינוך הממלכתי חרדי להפוך למסלול הלימודים העיקרי בחברה החרדית, ולמפתח לשינוי מערכת היחסים בינה לבין מדינת ישראל. במחקר מוצגים מספר צעדים, שלטענתה, אם ממשלת ישראל והרשויות המקומיות ינקטו, בתוך עשור הזרם הממלכתי חרדי יהפוך לזרם הלימודים המרכזי של החברה החרדית, ולפחות חצי מהתלמידים החרדים ילמדו בו.
לפי נתוני המחקר, ב-2016, אחוז התלמידים החרדים הלומדים בממ"ח עמד על 1.5 אחוזים, ותוך שנים כמעט ושילש את עצמו כשבשנה האחרונה עמד על 4.4 אחוזים. יש שטוענים שלמרות האחוז הנמוך יחסית למגזר החרדי, קצב הגידול מעודד מאוד.
הצעד הראשון שמציין המחקר הוא עיגון בחקיקה של זכותם של הילדים החרדים לחינוך ממלכתי חרדי. כבר כיום יש חוזר מנכ"ל שהוצא בשנה שעברה על מנת להסדיר את מעמדו של הזרם בנוהלי משרד החינוך. החוזר קובע מפורשות כי על הרשות המקומית לאפשר להורים להקים מסגרות כאלו בתחומה בהתאם לדרישה. יחד עם זאת, הורים ופעילים חרדים ברחבי הארץ נאלצים להיאבק במשך שנים על כל בית ספר ממ"ח חדש שמנסים לפתוח, לעיתים ללא הצלחה. חוק חינוך ממלכתי שיחייב לספק חינוך כזה לכל ילד חרדי המעוניין בכך יכול לזרז ולהרחיב את פתיחת המוסדות.
בעיה נוספת המעכבת את צמיחתו של הממ"ח היא העובדה שהן פתיחת מוסד ממלכתי חרדי והן מעבר של מוסד קיים ממעמד חינוך מוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) לממ"ח, הם מורכבים בהרבה מפתיחת מוסד במעמד מוכש"ר או פטור – מבחינה ביורוקרטית, וגם מבחינת הסטנדרטים שבהם יש לעמוד. צ'רנוביצקי מציעה במחקרה לבטל את הקלות היתר של החינוך החרדי בבעלות פרטית, להקשיח את הליכי ההכרה בבתי ספר במעמד מוכר שאינו רשמי, ולמנוע פתיחת בתי ספר בבעלות פרטית במקרים שבהם הדבר יפגע בהצטרפות של תלמידים לממ"ח.
באוצר, במסדרונות הממשלה ובכנסת רווחת המחשבה שהתלמידים בממ"ח מגיעים מהשוליים החרדיים, ושהמיינסטרים החרדי כמעט לא נמצא שם – אך זה רחוק מהמציאות. מהמחקר עולה כי 30 אחוזים מהתלמידים בממ"ח מגיעים מהזרם החרדי האשכנזי הכללי, 30 אחוזים מחב"ד, 12 אחוזים הם חרדים לאומיים, 11 אחוזים הם ספרדים, 8 אחוזים הם בעלי תשובה ו־4 אחוזים הם חסידי ברסלב.
בעיה נוספת היא שבמשרד החינוך אין מספיק כוח אדם שמטפל בהקמת מוסדות ממ"ח חדשים. כך, מורגש גם מחסור חמור במבני ציבור ובשטחים בכל רחבי הארץ. כמו כן, קיים מחסור עצום במורים חרדים העומדים ברף ההשכלה הנדרש, ומחסור בספרי לימוד המתאימים לזרם. צ'רנוביצקי ממליצה על הקמת אגף ממ"ח במחוז החרדי במשרד החינוך והוספת תקנים עבורו, לצד תוספת תקציב לבינוי ותיעדוף זמני של הממ"ח בתחום בינוי מוסדות חינוך – עד להתבססותו כמסלול הלימודים המרכזי והמועדף לילדי החברה החרדית. כמו כן יש לערוך הכשרת מורים מסיבית באמצעות מלגות.
מכשול נוסף שעומד בפני הממ"ח הוא הלחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות, כך טוען המחקר. מערכת החינוך החרדי הפכה לבסיס הכוח העיקרי של המפלגות והממסד החרדיים, והם אינם רוצים לאבדו. לכן מפלגות יהדות התורה וש"ס מתנגדות לחלוטין לזרם הממלכתי חרדי. הלחץ הפוליטי של המפלגות החרדיות ברמה המקומית משפיע על החלטת ראשי הרשויות האם לאפשר פתיחת מוסדות ממ"ח, והלחץ הפוליטי שלהן ברמה הארצית מונע חקיקה להסדרת מסלול זה.
המחסור בלימודי ליב"ה הוא רק קצה הקרחון של בעיות מערכת החינוך החרדית, שנמצאת בפער עצום מאחורי החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי כמעט בכל תחום – שיטות הלימוד, הפדגוגיה, רמת ההכשרה של המורים ושל המנהלים, שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים ועד למבנים ולתנאים שבהם מועסקים עובדי ההוראה. הפערים מודגשים מהעובדה כי בעוד שיעור התלמידים בחינוך הממלכתי ירד תוך שני עשורים מ-50 אחוזים ל-42 אחוזים, שיעור התלמידים בחינוך החרדי עלה בצורה דרסטית מ-14 אחוזים ל-20 אחוזים.
במוסדות החינוך לבנים של החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני עומדת כמות לימודי האנגלית על 55 אחוזים ממה שבתי הספר מחויבים לו ביסודי, ועל 33 אחוזים מכמות הלימודים בהם מחוייבים בכיתות ז' עד ח'. במוכרים שאינם רשמיים מחוץ לרשתות עומד שיעור לימודי האנגלית על 14 אחוזים ממה שבתי הספר מחויבים לו ביסודי, ועל 8 אחוזים בכיתות ז' עד ח'. במוסדות הפטור אין כלל מחויבות ללמד אנגלית.
מבחינת היחס של הציבור החרדי לממ"ח, ניתן ללמוד על פוטנציאל ההצלחה של הזרם. מסקר של ד"ר נחומי יפה עולה כי 43 אחוזים מהציבור החרדי מביעים יחס חיובי לממ"ח. מהסתכלות על נתוני המיצ"ב ניתן ללמוד כי הישגי התלמידים החרדים הם הנמוכים ביותר: בשנת תשע"ו עמד הציון הממוצע בבחינות המיצ"ב על 63 בחינוך הממלכתי, 57 בחינוך הממלכתי־דתי ו־25 בלבד בחינוך החרדי.
