100 שנה עברו מאז הקים זאב ז'בוטינסקי את תנועת בית"ר. "תפקידה של בית"ר הוא פשוט בתכלית, ואף על פי כן קשה מאוד: 'ליצור את הטיפוס היהודי שהעם זקוק לו כדי להקים את מדינת היהודים במהירות גדולה יותר ובאופן מושלם יותר'". זו הייתה מטרת התוכנית ב־1923. היום כשהתנועה ממשיכה להיות פעילה בכל רחבי העולם, נותר לגלות איך היעדים עברו שדרוג ועדכון למאה ה־21.
הפעילות של תנועת בית"ר כיום מתחלקת לשלושה תחומים עיקריים: העשייה היומיומית במרחב הציבורי ברוח ז'בוטינסקי, פעילות המעוזים ברחבי העולם והתוכניות עבור צעירים יהודים מחו"ל שמגיעים לישראל.
החלק הראשון, שעוסק בפעילות הציבורית בישראל, נובע מתפיסתה של התנועה את עצמה כמובילת דעה וכסמן ימני להעצמת הציונות ולהגשמת ערכי מייסד התנועה בארץ.
הפעילות כוללת ועידות, ימי עיון, כנסים, סיורים ברחבי הארץ, הוצאת כתבי עת, הוצאת ספרים ועוד, וכמובן הטקס הממלכתי לקראת יום פטירתו בכ"ט בתמוז.
בחלק השני של פעילות התנועה, נמצאים סניפי בית"ר, הלוא הם המעוזים, שבראש כל אחד ואחד מהם עומד מפקד.
מי שמחוברת מאוד למעוזים ולתנועת בית"ר בכלל היא מאי אלון, בת 18, שגדלה ביישוב שקד שהוקם על ידי תנועת בית"ר יחד עם שורת יישובים נוספים, והצטרפה לפעילות התנועה כבר בכיתה ג'. "תמיד הסתכלתי בהערצה על המדריכים בתנועה, ואמרתי לעצמי שגם אני אהיה מדריכה כשאגיע לגיל המתאים. לפני שהפכתי למדריכה יצאתי לשבוע הכשרה, שהיה השבוע הכי מדהים שהיה לי בחיים. הוא זכור לי לטובה בכל תחום. איך שהגעתי התחברתי מיד עם כל שאר האנשים", היא אומרת ומספרת שהדריכה במשך מספר שנים במעוז ביישוב מגוריה, ובמהלכן עשתה קורסים רבים בתנועה ואף הדריכה בהם.
נופר גולן־לוי, סמנכ"לית בית"ר: "בדור כזה, שהוא דור המסכים, דור ה'אני' – צריך להזכיר לנו ולנוער שלנו שבלי נטילת חלק בפעילויות, בקידום הרצונות והשאיפות שלנו בקרקע המציאות ולא רק ברשתות החברתיות – לא יהיה מחנה לאומי. אנחנו זקוקים לנוער שהאידאות שלו נמצאות מול עיניו"
כשהגיעה השאלה היכן עליה לעשות את שנת השירות לפני הצבא, לא היו לה ספקות: "אמרתי לעצמי שלא מעניין אותי, גם אם אהיה לבד – אני הולכת על זה", והיא אכן הלכה על זה – והפכה להיות שי"ן־שי"נית דרך תנועת בית"ר. אלון מתגוררת בקומונה בבת־ים ועושה את דרכה מספר פעמים בשבוע למעוז באשדוד שאותו היא מנהלת בעצמה.
למה התנועה משמעותית עבורך?
"היא נתנה לי המון כלים והפכה אותי למי שאני היום", אומרת אלון בעיניים בורקות, "למדתי על המון ערכים שיש רק בתנועה הזאת ולא באף אחת אחרת – ערכי ז'בוטינסקי, שהיה בן אדם חכם מאוד והגה את חמשת המ"מים, שמדברים על הזכויות שעל המדינה לספק לכל אדם – מזון, מלבוש, מורה, מרפא, מעון. אלה דברים בסיסיים. ז'בוטינסקי האמין באדם ובאנושיות. הוא דרש ייצוג ראוי לנשים בכל המסגרות, דיבר על ארץ ישראל השלמה ועל זכותנו עליה. בזכות התנועה הזאת יש לנו מדינה. גם את ההתנהגות המכבדת, ה'הדר', הוא הגה וזה הולך איתי היום".
"לתנועה יש משמעות רבה היום", היא אומרת ומסבירה איך מעדכנים את ערכי בית"ר ל־2023. "נכון, אנחנו לא מקימים מדינה אבל הערכים הם אותם ערכים. הדברים שז'בוטינסקי האמין בהם בקשר לחינוך הנוער – עדיין רלוונטיים. התיישבות, עלייה ונתינה של 'המעבר' דרך המסגרת הבלתי פורמלית שלנו".
איך משכנעים ילדים להגיע לתנועה?
"אני נמצאת בתנועה כבר עשור וקיבלתי ממנה המון כלים, היא גידלה ופיתחה אותי. אני מאוד מאמינה בערכים שייחודיים לנו. אין עוד תנועה עם ההיסטוריה, הכבוד והרזומה שיש לבית"ר. בחודש תל־חי יזמנו מפגש של המעוזים, עלינו לתל־חי ביחד – שקד ואשדוד, והטקס היה מדהים. וכן, הייתי רוצה שהילדים שלי יהיו בבית"ר", היא אומרת בנחרצות.
מנקודת מבט רחבה יותר, סמנכ"לית התנועה נופר גולן־לוי יודעת להעיד שתנועת בית"ר היא תנועה חיה ובועטת בארץ וברחבי העולם, "התנועה מפעילה מעוזים ביבשות השונות", היא מספרת, "מנהלת פעילות נרחבת לבני נוער במדינות שרחוקות אלפי קילומטרים מכאן, מייצרת קשר הדוק למדינת ישראל ולמחנה הלאומי ומביאה את הנוער הנהדר הזה לכאן בתוכניות מסע שונות שבסופן הם עולים לארץ, מתגייסים לצה"ל וחיים בישראל, עם זיקה אחורה כדי להמשיך את הקשר החשוב הזה עם התנועה בארץ מוצאם".
מה החזון שלכם?
"להיות התנועה הגדולה והמשפיעה של המחנה הלאומי בארץ ובעולם. למגזר הדתי־לאומי יש תנועות נוער כמו בני עקיבא, עזרא ואריאל. לשמאל יש השומר הצעיר והנוער העובד והלומד, למי שבאמצע יש הצופים. לימין ולמחנה הלאומי יש בית"ר".
"שנות הקורונה פירקו באופן מסוים את מעגלי הקשרים והפעילויות של הנוער, וכל תנועת נוער נאלצה לעשות התאמות לתקופה הזו", אומרת גולן־לוי, "אנחנו הסתערנו בכל הכוח לחדש את התוכניות השונות של הבאת הנוער מחו"ל, ובימים אלו ממש פועלים להחזיר עטרה ליושנה ולייצר רנסנס לבית"ר ישראל שעם השנים הלכה והידלדלה – אך אנחנו כאן כדי להחזיר אותה למרכז הבמה וביתר שאת".
אילו אתגרים יש לתנועת בית"ר היום?
"בדור כזה, שהוא דור המסכים, דור ה'אני' – צריך להזכיר לנו ולנוער שלנו שבלי השתתפות בפעילויות, בקידום הרצונות והשאיפות שלנו בקרקע המציאות ולא רק ברשתות החברתיות – לא יהיה מחנה לאומי. ראינו את זה לאחרונה במחאות בעד הרפורמה המשפטית שהוביל המחנה הלאומי, שהוא מגיב רק כשממש כואב לו וזה חבל – כי הבמה ביום־יום נשארת לצד השני ולגורמים שנכנסים לוואקום הזה. צריך לשמר את האווירה יום־יום שעה־שעה. המחנה הלאומי זקוק לנוער שלו כשהאידיאות שלו נמצאות מול עיניו".
מסביב לעולם
חוץ מהמעוזים הפעילים בישראל, מעוזים רבים פרוסים ברחבי הגלובוס: צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל, מקסיקו, ספרד, אוסטרליה ודרום אפריקה הם רק חלק מהרשימה הארוכה של המקומות שבהם בית"ר פעילה.
אנדרס טסרה יודע לספר מכלי ראשון על החוויה של מי שגדל במעוזים של בית"ר בחו"ל והיום מחזיר לתנועה ואף משפיע עליה כמנהל החינוכי של כל התנועה. הוא מעיד כי גדל בבית בית"רי מן המסד ועד הטפחות. "אמא שלי הייתה בבית"ר בצ'ילה ודאגה שהחינוך שלנו יהיה ברוח התנועה וכך גם האידאולוגיה", הוא אומר.
אנדרס טסרה: "בית"ר היא התנועה היחידה שלא שינתה שום ערך מאז שנוסדה. מעל הכול יש לנו אהבה כלפי ישראל והציונות, ואת זה אנחנו מלמדים. בנוסף, בעיניי הציונות מתבטאת גם בעלייה לישראל, ולבית"ר יש שיעור העלייה הכי גבוה מבין כל התנועות שפועלות בחו"ל"
טסרה מציין שצעירים יהודים מכל רחבי העולם פועלים בבית"ר במסגרות שונות. "חלקם מגיעים לארץ להכשרה ואז חוזרים למעוז שלהם ומשפיעים שם, ויש גם סמינרים של כל המעוזים בדרום אמריקה", הוא אומר, ומספר על תוכנית בשם "תגר", ביטוי שבו השתמש ז'בוטינסקי בעצמו בשיר בית"ר, שמושר עד היום באירועי התנועה וטומן בחובו את הקריאה לאקטיביזם באשר הוא. "זאת תוכנית של סטודנטים שמחברת אותם לחיים שאחרי התנועה, מגיל 31 והלאה. כשראיתי שאין לאנשים האלה היכן לפעול ומסגרת להתכנס בה, והקמנו את תגר. אנחנו עושים הרצאות ופעילויות חברתית רבות, ותגר פועלת היום כבר בצ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל מקסיקו וספרד".
חברי תנועת בית"ר חשים גאוות יחידה רבה, "בית"ר היא התנועה היחידה שלא שינתה שום ערך מאז שנוסדה. מעל הכול יש לנו אהבה כלפי ישראל והציונות, ואת זה אנחנו מלמדים. בנוסף, בעיניי הציונות מתבטאת גם בעלייה לישראל, ולבית"ר יש שיעור העלייה הגבוה ביותר מכל התנועות שפועלות בחו"ל", אומר טסרה.
כמנהל החינוכי של בית"ר, עם אילו אתגרים אתה מתמודד היום?
"הצעירים היום מושפעים מאוד מהתרבות החיצונית, זה חשוב להם ומעניין אותם. האידיאלים של החברות השונות נכנסים למעוזים שלנו וקשה לדבר על ציונות ומדינת ישראל כשמחוץ למעוזים יש דברים אחרים שמסיחים את הדעת".
אז איך מתמודדים עם זה?
"אנחנו מסבירים באופן ברור שהתנועה היא מאוד ליברלית ומקבלת, נותנים מוטיבציה ומדברים על דברים לאומיים, בניגוד למקומות אחרים". טסרה מספר על אחד ממובילי התנועה, שלפני כמה שנים היה מפקד המעוז בריו דה־ז'ניירו, ועם החלטתו לעשות תוכנית של בית"ר בישראל גם התקבל לתוכנית יוקרתית מאוד באוניברסיטת הרווארד. "חברים שלו לחצו עליו להצטרף אליהם לשנה הזאת בארץ והוא השתכנע. מאז הוא עשה עלייה והתחיל ללמוד בטכניון. אנחנו מספרים על המקרה הזה לחניכים כדי להסביר שהתנועה הזאת משפיעה על אנשים בצורה כל כך מרחיקת לכת שבן אדם מוותר על הזדמנות גדולה מאוד ובוחר ללמוד בארץ, וזה בזכות התנועה. תנועות אחרות מעודדות לפעול בקהילות השונות אבל הן נשארות בתחומי הקהילה ולא יותר מזה.
"בוגרי בית"ר רבים מרחבי העולם עשו את התוכנית הארוכה שלנו בישראל בגיל 18, שנה שחוץ מהחשיבות הציונית שלה היא גם מאוד מהנה, ואחריה הם החליטו לבוא ולעלות לארץ בשביל לשרת בצבא", אומר טסרה ומוסיף לספר על מיזם חדש שעומד על הפרק. "אנחנו עובדים עכשיו על תוכנית מיוחדת – בית בית"רי, מקום שכל הבוגרים שעלו לישראל יוכלו לגור בו, במקום להתפזר בין קיבוצים ודירות ברחבי הארץ. היום, כל בוגר שעושה עלייה אנחנו אוספים אותו משדה התעופה, יוצרים לו מסגרת, מלווים אותו ודואגים לו ונמצאים איתו בקשר יומיומי".
התוכנית הארוכה שטסרה מספר עליה כוללת עשרות צעירים יהודים מכל רחבי העולם שמגיעים לתקופה של יותר מחצי שנה, ובמסגרתה הם פועלים בארץ במספר תוכניות שונות בשיתוף חברת "מסע": תוכנית מבט, שנת הדרכת ומכינת גור אריה. התוכנית הראשונה נקראת "מבט ומדיה" ומיועדת לצעירים ממדינות ברית המועצות לשעבר. תוכנית זו פועלת כבר יותר מ־13 שנה ויש לה כ־700 בוגרים שרוב מוחלט שלהם מתגורר כיום בישראל, ואחוז גדול מהם הגיע בשיטת "חבר מביא חבר" או אפילו בתוך המשפחה, שאח אחד הלך בעקבות אחיו הגדול לתוכנית.
אירנה ריידר, מנהלת תכניות חמ"ע (חבר העמים): "הרבה יהודים בברית המועצות הסתירו את המוצא שלהם, ורבים גילו את היהדות שלהם בגיל די מאוחר, דרך מסמכים שמצאו אצל סבתא. להכיר את היהדות בגיל 16 ולעלות זה לא כמו להיוולד פה. זה ממש מרגש. בוגרים רבים הגיעו עם רקע מינימלי לתוכנית ועשו תהליך גדול מאוד"
"מבט" מיועדת לצעירים בגיל 18 עד 34, דוברי השפה הרוסית, ובמסגרתה הם לומדים עברית באולפן במשך מספר חודשים אך גם לומדים ומעמיקים בנושאים רבים כמו עלייה, חינוך ציוני ובית"רי ועוד. אירנה ריידר, מנהלת תכניות חמ"ע (חבר העמים), מסבירה שזה מקל עליהם בתהליך ההסתגלות בתוך החברה. "מתקיימים הרבה סיורים וטיולים בארץ, באתרים היסטוריים, אתרי מורשת וטבע. יש פעילות בנושאים שונים: ציונות, היסטוריה, זהות יהודית, וגם אקטואליה, וכן קורס הכנה לאזרחות. בחלק מהתוכנית המשתתפים עוברים התמחויות בתחומים מסוימים לפי בחירתם, כמו חינוך ומדיה. כיום יש לנו הרבה בוגרים שעובדים בערוץ 9, שמיועד לדוברי רוסית.
"אנחנו מנסים לחנך את המשתתפים בערכים בית"ריים – אהבת ארץ ישראל והחשיבות של המקום כבית ליהודים, ההדר הבית"רי שאומר להיות איש משכיל, מנומס ומכבד, שמתייחס בכבוד לאחר, ו'תגר' – שנותן דגש לאקטיביזם ושצריך להיות יעיל ופעיל בחברה הישראלית".
איך מעדכנים את המטרות של בית"ר לשנת 2023?
"בעבר, בית"ר הייתה כלי ומסגרת לחינוך יהודי לצורך הקמת המדינה, עכשיו זה שונה כי כבר יש לנו מדינה, אז אנחנו מחנכים לקבלת אחריות, לכך שצריך להיות מעורבים במה שקורה מסביב ולבנות את העתיד שלנו כאן. מאוד חשוב להבין שהאנשים שמגיעים הם ישראלים לפי חוק השבות אבל לא מכירים לעומק את הדברים, לפעמים מגיעים אנשים שהם 'דף חלק' מבחינה יהודית וישראלית, ועל הדף הזה אנחנו 'כותבים' מחדש. נותנים מידע ומקשרים אותם למה שקורה פה. אנחנו עושים את זה בעזרת סמינרים והרבה פעילויות נוספות של תנועת בית"ר שאנחנו משתתפים בהם, כולל כנסים ומפגשים עם התוכניות האחרות של בית"ר שפועלות במדינות שונות. כחלק מהתוכנית יש לנו גם סמינר רציני שנקרא 'יום העלייה', שבו אנחנו נפגשים עם נציג של תוכנית גרעין צבר שמיועדת לחיילים שעלו לישראל, והם מקבלים מידע על האפיק הזה".
למה התוכנית נקראת "מבט"?
"כשהקמנו את התוכנית חשבנו על המסר שיוביל אותנו. בהתחלה היא הייתה מיועדת לבית"רים מכל העולם, שהיו צריכים להגיע לכאן, לעבור תוכנית ואז לחזור למעוזים שלהם. לאט־לאט הבנו שצריך לשנות את המטרות, ולייעד את התוכנית לכל מי שרוצה להכיר את המדינה והארץ ורוצה לעלות. כך הגענו למילה 'מבט' שיש לה שני פירושים: האחד הוא מבט לעתיד, הסתכלות על המדינה והקהילה וגם על השורשים והיהדות, אבל זה גם מב"ט בראשי תיבות – מנהיגות ברית טרומפלדור".
ריידר מתקשה לבחור סיפור מסוים מכל מאות הבוגרים שעברו בתוכנית. "יש לנו הרבה בוגרים שעלו לישראל והקימו משפחה בעקבות התוכנית, ועושים דברים משמעותיים וייחודיים בחברה. הרבה יהודים בברית המועצות הסתירו את המוצא שלהם, ורבים גילו את היהדות שלהם בגיל די מאוחר, דרך מסמכים שמצאו אצל סבתא. להכיר את היהדות בגיל 16 ולעלות לארץ זה לא כמו להיוולד פה. זה ממש מרגש. בוגרים רבים הגיעו עם רקע מינימלי לתוכנית ועשו תהליך מעמיק מאוד".
שתי תוכניות נוספות שמביאות צעירים יהודים מרחבי העולם הן "שנת הכשרה" והמכינה הקדם־צבאית "גור אריה". ב"שנת הכשרה" צעירים מדרום־אמריקה ומאוסטרליה מגיעים לתקופת הכשרה להדרכה בתנועה למשך עשרה חודשים. הצעירים משתתפים בתוכנית הדרכה של הסוכנות היהודית, לומדים עברית וטכניקות הדרכה, על החברה הישראלית ועל מדינת ישראל, ציונות, יהדות ועוד. בהמשך הם יוצאים ל"מסע תנועה" – מסע מתגלגל ברחבי הארץ להתנדבות ולמידה על המדינה. בסוף התקופה הם משתלבים בקורס "מרווה" של הגדנ"ע. לאחר סיומה, בוגרי התוכנית חוזרים לארצות מוצאם להובלת המעוז והקהילה. רבים מהם עולים לישראל לאחר מכן.
שושנה (שושי) סגל היא מרכזת תוכניות בית"ר בעולם ומנהלת תוכנית "שנת הכשרה", עם דביר טובי: "גדלתי בתנועה בבית"ר אורוגוואי והגעתי לארץ לשנת הכשרה. שנת הכשרה היא בשבילי המשכיות למנהיגות היהדות בתפוצות, זו תוכנית שנוגעת בכל רובדי האוכלוסייה. בזכות השנה הזאת עשיתי את 'הספורט הלאומי', כמו שקרא לזה ז'בוטינסקי, ועליתי לארץ ישראל. זאת המטרה הסופית של כל בית"רי. בסופו של דבר הגעתי לעבוד בתנועה. בית"ר בשבילי היא ערכים, בית וחינוך".
יהודה סאלאמא מנהל את מכינת "גור אריה", שחניכיה מגיעים מצרפת. הוא לא גדל בתנועה, אך אחרי שהסתובב בעולמות החינוך במשך מספר כמה שנים, הגיע לבית"ר לפני כשנתיים. "מצאתי כאן בית חם. אני מתחבר מאוד לציונות ולעשייה של התנועה". כחלק מתפקידו כמנהל המכינה, סאלאמא מסתובב בבתי ספר יהודיים, משתתף בירידים של תוכנית "מסע" בצרפת ומשכנע בהצלחה יתרה צעירים יהודים להגיע ארצה לתוכנית שנמשכת שמונה חודשים ובמסגרתה הם לומדים על ציונות, יהדות ותנועת בית"ר, ובסופה הם מתגייסים לצבא ואחר כך עושים עלייה ונשארים בישראל.
מכינת "גור אריה" הוקמה לפני שמונה שנים, ומיועדת לצעירים וצעירות צרפתים שעלו לישראל בעשור האחרון וגם לצעירים שמגיעים במסגרת תוכנית מסע. הם לנים בתנאי פנימייה, לומדים עברית, יהדות וציונות, מסיירים ברחבי הארץ ועוברים אימוני כושר גופני. לקראת סיום התוכנית הם עוברים את קורס "מרווה" שנמשך כחודשיים ובמסגרתו הם טועמים את חוויית השירות בצה"ל ומכירים את הארץ. בסיום המכינה, רבים מהצעירים מחליטים להמשיך ולהתגייס לשירות צבאי רגיל.
סאלאמא מבקש לציין את אחת מבוגרות המכינה, רבקה מורוויל, שהתגייסה לצבא כלוחמת חילוץ והצלה וביום העצמאות האחרון הייתה מצטיינת נשיא. "החבר'ה מגיעים מצרפת, עושים צבא, ו־95 אחוזים מהם עולים לארץ ומתגייסים לקרבי. אנחנו מחנכים את המשתתפים להתנדב ולהוביל ולהיות פעילים בכל החברה, ולא מעטים כאן עושים תהליכים משמעותיים בהשראת הערכים שהם קיבלו אצלנו".
