מאז תחילת המלחמה, תלמידי ישראל מוצאים את עצמם שוב בשגרת חירום. מלחמת "חרבות ברזל" והצורך הביטחוני בפינוי תושבי העוטף ותושבי גבול הצפון, הביאו לסגירתם הזמנית של מערכות החינוך, וכמו בתקופת הקורונה – שוב נפגעו סדרי הלימודים. רבות נאמר ונכתב על הצורך בניהול שגרה עד כמה שאפשר, וודאי כשהילדים בבית ללא מסגרת והוריהם מגויסים.
ברשת אמית זיהו כבר בתחילת המלחמה שהתקופה הקרובה תדרוש מעבר משגרת לימודים רגילה לשגרת חירום. "כמו כל עם ישראל, קמנו בשבת בבוקר לאזעקות בירושלים, שם חגגנו את שמחת תורה, ולדיווחים על הטבח הנורא", משתף ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל הרשת.
"כבר במוצאי אותה שבת זימנתי ישיבת הנהלה שהתנהלה בזום. הניסיון שצברנו בחמ"ל שהתנהל בקורונה והיה מוצלח ביותר, בהיענות לצורכי השטח של בתי הספר שלנו, גרם לנו לעבור מיד למצב חירום, וכך החמ"ל הוקם מחדש, בראשותו של סמנכ"ל חינוך ולמידה ברשת, יובל אלימלך.
"הנחת היסוד של אמית היא שלקהילה יש 'כוח־על', גם על הקהילה כקבוצה וגם על כל פרט ופרט בקהילה. על כן, בתי הספר מתנהלים כקהילה חינוכית לומדת ולכל תחום קיים מוביל או מובילה ומנהל או מנהלת שעומדים בראש הקהילה. "כבר ביום ראשון למחרת החג, עלינו לאוויר עם 'אמיתTV' – פלטפורמת שידור לתכנים עדכניים שיעניקו מענה לצרכים הדחופים", אומר אלדר, "ההתעשתות המהירה נתנה עוגנים לתלמידים ולצוותים, שהיו בהלם מהמאורעות. בכל יום הייתה תוכנית של ארבע שעות בזום ובערוץ היוטיוב שלנו, שתלמידים וצוותים נכנסו לצפות בה. הכלי והצוות כבר עמדו לרשותנו ולא היה צריך לבנות פלטפורמה חדשה מעכשיו לעכשיו".
"התשתיות הקיימות שלנו הצליחו לתת מענה מיידי לכלל תלמידי הרשת", מפרט יובל אלימלך, "בתוך 24 שעות הפעלנו מערך לימודי מרחוק שנגע בשני תחומים – הפוגה וחיזוק הרוח. שיתפנו הרצאות של מומחים לחוסן כמו פרופ' מולי להד ואנשי טיפול וייעוץ, לצד אישים מעוררי השראה ששוחחו עם תלמידים ומורים, כמו למשל הרב בני קלמנזון והרב תמיר גרנות, שבניהם נפלו בקרבות. הצענו לתלמידים גם שידורים להסדרת הנשימה, לדוגמא – סדנת אפייה בשידור חי עם הקונדיטורית אור שפיץ. הורים, סבים וסבתות, יחד עם התלמידים, השתתפו בסדנה הזו, ואת העוגות שהוכנו הם תרמו לחיילים.
"בשלב הראשון, העיקר מבחינתנו היה לשים את הדגש על העשרה רוחנית, על חיזוק החוסן וחיזוק האחדות" אומר אלדר, "בשלב הבא הקמנו שבעה צוותים לשגרת חירום, בהם צוות הרווחה וה־well being, צוות שדאג לצוותים, למורות שבעליהן התגייסו, למשפחות המגויסים ברשת ולמשפחות שכולות. כבר בשבוע הראשון נפלו חללים רבים במעגל הקרוב של התלמידים ואנשי הצוות. לצערי הרב, רשת אמית איבדה שלושים וארבעה בוגרים. זו כמות בלתי נתפסת".
אלימלך משתף מצדו בשני סיפורים שמלמדים על התגייסות צוותי החירום: "דאגנו לעטוף את משפחות הצוותים המגויסים ושלחנו להם ארוחות ערב בהפתעה. להבדיל, אנשי הצוות ברשת יצאו למשפחות האבלות עם 'ערכת אבלים' מיוחדת ובה מוצרי מזון ועוד, שהכנו כדי להקל עליהם במעט. ממש בימים הראשונים הגיע איש מטה אמית לשדרות המפונה ל'שבעה' של משפחה שביקשנו לנחם. כשהגיע, מצא משפחה אבלה ללא אף מנחם שכן העיר פונתה, אבל אותה משפחה לא רצתה לעזוב. הוא יצא משם בתחושה שהנסיעה והביקור היו משמעותיים מאוד. תחושת השליחות שלנו מתחזקת בעקבות סיפור שכזה".
יובל אלימלך: "המנהלים והצוותים החינוכיים התגייסו בצו 8 חינוכי. מורים מפונים משדרות שבשעה כזו דאגתם על תלמידיהם או בתי ספר שמתפקדים למרות שהצוות במילואים – זו גבורה חינוכית אמיתית"
מישהו שיראה כל תלמיד
כעת, משהועמדו התשתיות הראשוניות של חיזוק החוסן והרוח של התלמידים ואנשי הצוות, ברשת אמית עמלו על האתגר הלימודי. בשבוע הראשון, כזכור, פונתה העיר שדרות מיושביה, ואיתה שלושה בתי ספר תיכוניים הפועלים ברשת: קריית חמד אמית, התיכון המקיף הכללי ואולפנת אמית בארי. "תושבי שדרות פונו לארבעה מרכזים: אילת, ים המלח, ירושלים ותל־אביב", מסביר אלדר, "יובל וצוות מיועד יצאו מיד למרכזים האלו במלונות השונים כדי לתכלל את האירוע. הבנו שאנחנו צריכים לתת מענה כאן ועכשיו. כשהגענו לים המלח, ניגשה אלינו ראש השירות הפסיכולוגי באזור וסיפרה שיש ברשותה עשרות פסיכולוגים ועובדים סוציאליים עבור התושבים המפונים ועבור הילדים, אבל אף אחד לא רוצה לדבר איתם. כאנשי חינוך, הבנו את הצורך קודם כול ליצור להם קבוצת שייכות. עשינו זאת על ידי התשתית הקיימת ברשת, הפועלת על פי מודל המנטור – המחנך לא חולש על 35 תלמידים אלא על 15 בלבד, ולצידו מורים מקצועיים נוספים המשמשים כמנטורים לתלמידי הכיתה".
אלימלך מסביר שהמנטור נותן מענה בשני היבטים: "הוא המחנך בהיבט הקלאסי, כלומר מעביר מידע ומתווה דרך. הוא גם נותן מענה אישי בעבודה אישית מול כל ילד ובהפיכת הקבוצה לקבוצה תומכת ומצמיחה. על פי התפיסה הזו, אנחנו רוצים שלכלל תלמידי אמית, 37 אלף במספר, יהיה מחנך־מנטור, מישהו שרואה אותם".
"זהו מודל שהתחלנו לפני שנתיים, וכיום יש לנו מעל 500 מחנכים־מנטורים", ממשיך אלדר, "ראשית כול, יישמנו את המודל הזה בארבעת מרכזי המפונים. זיהינו את המורים שנמצאים בכל אזור, חילקנו את הילדים לקבוצות ויצרנו להם תוכנית עם קבוצת שייכות. אחרי כמה ימים, הפסיכולוגים יכלו להיכנס לאותן קבוצות ולפעול ברמה האישית".
למעשה, רשת אמית הקימה בתוך ימים ספורים בארבעת המרכזים ארבעה בתי ספר עבור תלמידיה המפונים משדרות. אלה החלו לתפקד במסגרת מצבת כוח האדם הקיים ברשת, אבל זה לא הספיק. "פניתי למנכ"ל מִנהלת השירות הלאומי אזרחי ראובן פינסקי, וביקשתי ממנו עשרות בנות שירות. למחרת, 75 בנות שירות לאומי עמדו לרשות התלמידים שלנו ופיזרנו אותן בין ארבעת המרכזים, וגם דאגנו להם ללינה וארוחות", מספר אלדר.
"ביום ראשון שלאחר החג קיבלתי טלפון מנשיאת אמית בארה"ב, שרי ספרא, והסגן הבכיר שלה אנדי גולדשמידט. שניהם אמרו לי: 'אמנון, יש לך צ'ק פתוח לכל מה שתצטרך'. בזכות זה חילקנו מאות מחשבים ויכולנו לתת מענה מיידי לאלפיים התלמידים שלנו שפונו מיישוביהם".
ארבעה מנהלים לשעבר ברשת ואנשי מטה, גויסו לנהל את ארבעת בתי הספר. צהלון סרי מהושעיה ירד לנהל את בית הספר באילת; דוד דביר מחצור קיבל על עצמו לנהל את בית הספר בים המלח; ליאור הלוי מנהל כעת את בית הספר בירושלים ודני שטיינר – את בית הספר בתל־אביב. "אנשים נקראו לדגל לאירוע של אי־ודאות, עזבו את המשפחה ועשו זאת תוך שבוע ימים. לאט־לאט גם התחלנו לעבות את הצוותים עם עוד מורים שגייסנו", מספר אלימלך.
ד"ר אמנון אלדר: "ברגע שהחל הפינוי למלונות, הבנו שאנחנו צריכים לתת מענה מיידי. זה התאפשר בזכות התשתיות הקיימות שלנו ובזכות ארגון אמית בארה"ב שהעמיד לנו מיידית משאבים"
אלדר מציין כי הליווי של הרשת לא היה רק למפונים, אלא לכל בתי הספר של הרשת. "חוסן למנהלים שלנו הוא אחד הדברים החשובים עבורנו", הוא מסביר. "ערכנו פגישת זום לכל המנהלים שלנו כדי להבין את הצרכים של כל אחד מהם. הלמידה במציאות הזו לא פשוטה, ואת התשתית ההיברידית, שיש לנו 6,000 תלמידים שלומדים בה בשגרה, הרחבנו כעת לעשרות אלפי תלמידים".
במסגרת בית הספר ההיברידי של אמית, כל תלמיד בוחר קורס מסוים שאותו ילמד מרחוק עם תלמידים מבתי ספר שונים ברחבי הארץ ועם המורה המיועד. חלק מהשיעורים מקוונים וחלקם פרונטליים, והם מיועדים לבגרות וגם להעשרה. אם בחצור, למשל, אין מספיק תלמידים למגמת פיזיקה או חסר מורה, השיעור יילמד באופן היברידי באמצעות מורה מאשדוד או מרחובות שילמד מרחוק.
"מעבר לכך", מוסיף אלדר, "יצרנו גם מענים רגשיים בחיבור עם מכון ארבל, שמעניק מענה פסיכולוגי כולל קו חם טלפוני, מוקד זמין למקרים דחופים".
ד"ר אמנון אלדר: "הלמידה במציאות הזו לא פשוטה, ואת התשתית ההיברידית, שיש לנו 6,000 תלמידים שלומדים בה בשגרה, הרחבנו כעת לעשרות אלפי תלמידים"
"המוקד הטלפוני הזה פועל בכל יום משמונה בבוקר ועד שש בערב", מפרט אלימלך, "לצד שיתוף הפעולה הזה לקחנו פסיכולוג ייעודי לטובת מקרים רשתיים, כשמנהל או יועץ מפנה לפסיכולוג תלמיד או אחד מאנשי הצוות ברשת".
"בצד האסון והמכה הגדולה שעם ישראל קיבל, התגלתה רוח עצומה וענקית", אומר אלדר בהתרגשות, "אני מדבר עם בוגרים שלנו בצבא, אני רואה את זה בצוותים שלנו, רוח ההתנדבות בקרב התלמידים שלנו היא עצומה – בחקלאות, באריזות מזון והעיקר – באהבת חינם. ביקרנו בבתים של בוגרים שלנו שנפלו. יש מהם בוגרי בתי ספר דתיים ויש בוגרי בתי ספר ממלכתיים, ומכולם עולה רוח גדולה. מתן אברג'יל ז"ל, שקפץ על רימון והציל את חייליו, היה בוגר שלנו מאור עקיבא. אביו סיפר כיצד חיילים אמרו לו 'הבן שלך הציל את חיינו'. הרוח הזו שאתה שומע מכל עבר, מחזקת את מה שכולנו מבקשים – האחדות בעם".
בקשה זו מגלמת בעיני אלדר את אחת ההחלטות החשובות שקיבלה רשת אמית לפני כעשור: "ראינו בשנה האחרונה שאנחנו יכולים לריב עד כלות. ישבנו בזמנו עם הרמטכ"ל שאמר לנו שהאיום האסטרטגי מספר אחד על ישראל הוא לא איראן, חמאס או חיזבאללה, אלא אנחנו בעצמנו. לפני עשר שנים החלטנו שרשת אמית לא תהיה רק רשת ממלכתית־דתית אלא רשת כלל ישראלית. יש לנו כיום ברשת ישיבות ואולפנות, תיכונים דתיים ותיכונים ממלכתיים, וכן תלמידים חרדים שלומדים לימודי ליבה. היום, לקראת העתיד המשותף שעלינו לבנות, נכון שנלמד להדגיש את המכנים המשותפים שלנו, מתוך ברית הגורל שממנה אנחנו לא יכולים לברוח. את ברית הגורל הזו האויבים שלנו הזכירו לנו, את ברית הייעוד אנחנו צריכים לבנות ביחד".
כשאני שואלת את ד"ר אלדר מה המטרה הפדגוגית בניהול שגרת חירום, ואם היא שונה מהמטרות לאורך השנה, הוא עונה: "אחד הדברים החשובים שלמדנו מהתלמידים הוא עד כמה חשובה השגרה. יזמנו בתחילת המלחמה טיולים, הפוגות ותוכן רגשי, והגיעו להפעלות האלה כ־30 אחוז מהתלמידים. ברגע שהתחלנו ללמד, נרשמה נוכחות של 80 אחוז. לכן אנחנו מחזירים את כולם ללמידה ולא מזניחים את ההקשבה וההכלה".
יובל אלימלך מתאר כמה דברים שהבין במסגרת ניהול שגרת החירום. "ראשית, הבנתי שאנחנו עכשיו לא בריצת חמישה קילומטר ולא במרתון, אלא בטיפוס הרים. בתחום הספורט הזה, כשמגיעים לאחר טיפוס לנקודה מסוימת שנחשבת כיעד, נגלה פתאום למול עינינו ההר הבא ואנחנו צריכים לטפס גם עליו. אנחנו צריכים להבין שכדי לייצר חוסן, כדי לחיות באי־ודאות, עלינו להפעיל שריר מסוים שצריך לאמן אותו. הנקודה השנייה שהתחדדה לי היא יצירת התשתיות. לא נוכל להמציא את הגלגל לא בקורונה ולא במלחמה, אלא תוך כדי השגרה".
הנקודה השלישית היא החיבורים בחברה: "יש לנו תפיסה חינוכית שאומרת שאנחנו לא אוסף של בתי ספר, אלא רשת עם תפיסת עולם שמורכבת מחיבורים בחברה הישראלית. את זה אנחנו שמים במרכז. אנחנו לא רק דורשים על 'כלל ישראל', הרשת באמת חיה את זה. אנחנו נמצאים באור עקיבא בתיכון הממלכתי וגם בישיבה – ואין בכך סתירה. להיפך, נחפש איך הם יהיו משלימים".
"במרכז התפיסה הפדגוגית ברשת עומדת ראיית התלמיד באופן הוליסטי ושלם", מדגיש אלימלך, "כשהצירים המרכזיים הם הצד הרגשי, האישי, הקבוצתי, החברתי, הערכי והלימודי. הסיפור הגדול שלנו בעולם החינוך היום הוא תצא"ם – תוכנית צמיחה אישית מקצועית. איך רואים ילד, איך הופכים אותו להיות שייך ואיך נותנים לו להיות משמעותי. מיד עם פרוץ המלחמה ערכנו מיפוי לתלמידי שדרות, להבין היכן נמצא כל אחד ומה מצבו. אמא שפונתה לאילת שהיא גם מורה ברשת בבית ספר אחר, התקשרה אלי ואמרה: 'מדהים אותי שגם בימים האלה הצלחתם להגיע לבן שלי ולחברים שלו. זה מרגש אותי'. האולפנה שלנו בשדרות החליטה שהיא לומדת כאולפנה בירושלים, וממש בימים הראשונים כבר התארגנה שם התנדבות של התלמידות. את משדרות, את פליטה כרגע, איך את מוצאת כוח לצאת להתנדבות? זו באמת שעה גדולה של עם ישראל, שגם תלמידינו ואנשי הצוות שלנו שותפים לה. עד כדי כך הרצון לנתינה גדול, שפתחנו מוקד התנדבויות רשתי והשאיפה היא שכל תלמיד יתנדב לפחות יום בשבוע. מוקד ההתנדבות פועל לפי כללי משרד החינוך, ומי שאחראית עליו דואגת לתאם ולהפנות מנהלים להתנדבויות מתאימות".
ללמוד לחיות באי־וודאות
החזרה לשגרה היא האתגר הבא של רשת אמית. אמנון אלדר: "אנחנו מדברים הרבה על כך שהיום שאחרי לא יהיה כמו מה שהיה. אנחנו שואלים את עצמנו ומתכוננים ליום המחר; בראש ובראשונה אנחנו מבינים את הצורך להעמיק את תפיסת הזהות היהודית והציונות בקרב כלל בתי הספר, כשכל קהילה נותנת את הדגש והרוח הנכונים לה. נמשיך להגשים את החלום ונשנה את תפקיד המחנך. במקום מחנך של 35 תלמידים, מנטור של 15. לצד זאת, נמשיך בלמידה התנסותית בעולם האמיתי ובעיגון ההתנדבות במערכת כחלק משותפות תלמידים בחברה, ורתימת ההורים, הרשות המקומית, בעלי עסקים, מוסדות אקדמיים ועוד לעשייה בבית הספר. לצד זה עלינו לזכור כי הרעיון המרכזי הוא פרסונליזציה בלמידה, לוודא שכל תלמיד ילמד בצורה המתאימה לו.
נאלצתם לשנות את היקף החומר הלימודי בעקבות הפעלת שגרת החירום?
אלימלך: "באופן עקרוני עודדנו את המנהלים לחזור לשגרת לימודים רגילה. זה לא היה קל, כי ערערו לנו את החיים כפשוטו. יחד עם זאת, המנהלים שלנו מדהימים ביצירתיות שלהם. הייתי בשבוע שעבר בישיבה התיכונית שלנו באור עקיבא. חסרים שם למנהל 13 מורים מגויסים, ולמרות זאת, מז' ועד י"ב כולם לומדים. המנהל מצליח לנהל שגרת לימודים". אלימלך מדגיש שלצד אלה יהיו התאמות שעליהן יחליט משרד החינוך.
כיצד אתם עוזרים לשמיניסטים שחוו שלוש שנות קורונה וכעת חווים מלחמה, כשנדמה שהם בקושי הצליחו ללמוד באופן נורמלי בשנות התיכון שלהם?
אלדר: "זה השריר שהוא בעיניי הכי חשוב בתקופה הזו: היכולת לחיות באי־ודאות. הייתה לנו קורונה, עכשיו יש לנו מלחמה, ואני לא יודע מה יהיה בעוד שנתיים. ההבנה שלנו היא שאנחנו צריכים ללמד את עצמנו ואת התלמידים להסתגל לחיים ולחוסר הוודאות שלהם, לדעת איך להתמודד. זה חוסן בעיניי".
אלימלך: "להבנתי, התלמידים מקבלים השראה ממנהלים וצוותים חינוכיים שהתגייסו בצו 8 חינוכי. מורים מפונים משדרות, שבשעה כזו דואגים לתלמידיהם או בית ספר מתפקד שאחוז גבוה מהצוות בו מגויס בצו 8 – מספרים סיפור של גבורה חינוכית. התלמידים יודעים שהמורים כאן בשבילם ולא יוותרו עליהם".
פן נוסף של חוסן הוא התמודדות עם מציאות לא פשוטה של חטופים. בוגרת רשת אמית מהתיכון המקיף הדתי בבאר־שבע היא נועה ארגמני שחטופה בעזה, וזכורה מהסרטון המצמרר של חטיפתה על אופנוע. אחד מאנשי רשת אמית שחזר למערכת בהתנדבות בימים אלה הוא מנהל בית ספר בבאר־שבע לשעבר, איציק פרידמן, שמלווה את המשפחות השכולות בדרום וגם את משפחת ארגמני.
כיצד אתם מתמודדים עם חשיפתם של התלמידים לסרטוני החטופים ולסרטוני הזוועות שמופצים ברשתות החברתיות?
אלימלך: "זה נושא מורכב מאוד שדורש תיעול נכון של נוכחות התלמידים ברשתות. הקמנו צוות הסברה של תלמידים שעוסק בהכנת סרטוני הסברה באנגלית, מה שמשלב ציונות ולימוד השפה. זו עוד דוגמה לתזה ההוליסטית, שרואה חשיבות בשותפות תלמידים ואיך כל אחד מהם יכול להרגיש שיש לו תפקיד".
דבר נוסף שהתלמידים נחשפים אליו ברשת הוא העצמת הזהות היהודית והישראלית שלהם, דבר שמתחדד מול גילויי האנטישמיות וההפגנות בעולם שהתגברו מאוד. "גם בנושא הזה יש לרשת אג'נדה של ממש ומצפן", מסביר אלימלך, "אחד מהיסודות המרכזיים שלנו הוא כלל ישראל וחיבורים בחברה הישראלית. אני כסמנכ"ל חינוך מרגיש שזהו נושא שאצטרך להידרש אליו כעת – איך מחזקים את הזהות היהודית־ישראלית הציונית, קודם כול בתוך החברה במדינת ישראל. השאלה אינה אם מפגשים בין זרמים שונים בחברה שלנו צריכים לקרות או לא, אנחנו מבינים שחייבים להעמיק את החיפוש אחרי הערכים המשותפים שלנו. אחרי המלחמה – זו משימת חיינו.
