משה מזרחי
בן 17, תלמיד כיתה י"ב בישיבת אמית כפר–גנים בפתח תקווה, גר בשוהם
קצת על עצמי
הייתי מדריך חוץ שנתיים בבני עקיבא, בסניף בית עריף, ובתחילת השנה הצטרפתי לעמותת “שמחה לילד” שם אני עושה חונכות אישית. בזמני הפנוי אני אוהב לצאת, לטייל או לבשל.
שמחת תורה תשפ”ד
בבוקר שמחת תורה התעוררנו לקול אזעקה, לא נבהלנו מדי והלכתי לבית כנסת כרגיל לשמוח בשמחת התורה. כשיצאתי מהבית השכנה שאלה אותי במבט מבוהל אם אני יודע משהו ואמרתי לה עם חוסר ידע וחיוך: “בטח סתם הפצצות מעזה, כרגיל”, שכן שעבר במקום הוסיף מילה על חדירת מחבלים. במהלך התפילה התחלנו להבין שהפעם קורה משהו שונה מהפעמים הקודמות שבהן היו אזעקות במרכז. תוך כדי תפילה התחילו לגייס חיילים שהיו בבית כנסת, בסדיר ובמילואים, וזמן קצר אחר כך הגיעו שוטרים לבית הכנסת ובקשו מכולם לחזור לבתים. כבר היה ברור לכולם שהפעם מדובר במשהו רציני מאוד.
ההחלטה להתנדב
השמועות על מה שקורה בדרום התחילו לטפטף וכולנו ישבנו עצובים והמומים ממה שמתרחש. אחרי תפילת מנחה בשמחת תורה דיברתי עם שני חברים על מה שקורה ועל כך שחבל שאנחנו לא חיילים ולא יכולים לעזור, והתחלנו לגבש רעיון – לקחת את כל האוכל שנשאר מבתי הכנסת שהיה מיועד לקידושים, ואז לעבור בבסיסים באזור שוהם ולחלק להם. חשבנו שזה רעיון טוב וחיכינו למוצ"ש. גם לפני המלחמה התנדבתי, אבל המלחמה עוד יותר גרמה לי, כמו לרוב עם ישראל, לחשוב איך אפשר לסייע בדברים הקשורים למלחמה (כמו עזרה למשפחות מפונות, שינוע ציוד ואוכל לחיילים מגוייסים, ועוד).
חמ"ל אישי
ביום ראשון בבוקר לאחר אותה שבת, התחלנו לאסוף אוכל מאנשים ביישוב, שאותו ייעדנו לשלוח לבסיסים. זה התפתח, וכך נוצר חמ"ל שוהם שהפך למוסד ענק של תרומות ושינוע ציוד ואוכל לחיילים ולמשפחות מפונות. בימים הראשונים עזרתי הרבה בחמ"ל, וכשהתווספו עוד מתנדבים רבים פיניתי להם את תפקידי. בשבועות האחרונים אני משתדל לצאת לפחות פעם בשבוע להתנדבות בחקלאות (קטיף קלמנטינות, פומלות, מסיק זיתים, שתילת תותים ועוד].
התגובות
אני מקבל תגובות חיוביות ואוהדות. המורים שאני מבריז להם מהשיעור קצת פחות אוהבים את העניין…
ההשפעה
אני חושב שלילדים ולנוער יש כוח להשפיע. החמ"ל בשוהם התחיל מרעיון ומביצוע של הנוער, והפך לדבר גדול שמבוגרים הצטרפו אליו. יש חשיבות רבה להתנדבות כנער, כי בנוסף לעזרה לאחרים, כך נבנית האישיות ויש הנאה וסיפוק.
כשאהיה גדול
אני מקווה שאהיה אדם טוב שעוזר לאחרים, מתנדב, ונהנה מכך יותר ממה שאחרים נהנים.
ספיר כהן
בת 16, תלמידת כיתה י"א באולפנת אמית גבעת–שמואל, גרה בגבעת–שמואל
קצת על עצמי
אני הרביעית מתוך ארבעה אחים, ודודה לאחיין בן שנתיים. מדריכה של שבט זרעים בבני עקיבא סניף גבעת־שמואל כבר שנה שנייה. מאוד אוהבת ומחוברת לתנועה. אני רוקדת בסטודיו מגיל 8 עד היום. אוהבת להיפגש עם חברים.
שמחת תורה תשפ"ד
בשמחת תורה הייתי בבית ואירחתי ילד מתוק וחונך מעמותת "להושיט יד". בשעה 6:30 בבוקר שמענו אזעקה, הערנו את החונך והחניך ונכנסנו לממ"ד. תוך כדי השהות שאל שאל אותי החניך אם מדובר בצפירה של יום השואה, עניתי לו וחיבקתי אותו שמדובר באזעקה, שיורים עלינו טילים ושאנחנו צריכים להישאר בממ"ד.
ההחלטה להתנדב
החלטתי להתנדב ביום השני למלחמה. אני גדלה בבית שיש בו הרבה חסד ונתינה, לכן היה ברור לי מהיום הראשון שאני לא אדישה למצב במדינה ושאתנדב במקומות שזקוקים למתנדבים.
חמ"ל אישי
במהלך המלחמה התנדבתי במספר מקומות. בחמ"ל העירוני, שבו ארזנו לתושבים המפונים בגדים, משחקים ומוצרי היגיינה. התנדבתי במלון כפר המכביה, שם עזרתי להעסיק את ילדי המפונים מהדרום. התרמתי בכניסה לסופרים מוצרי מזון ומוצרי הגיינה לחיילים. התנדבתי בחמ"ל של מדיסון, שם ארזנו ציוד צבאי לחיילים. עזרתי למחנכת שלי להרים פרויקט שכבתי של כתיבת מכתבי תודה והערכה לאנשי ארגון זק"א. הלכתי לבית החולים תל השומר לשמח חיילים פצועים בשירה ונגינה. עזרתי לנשים שהבעל שלהם במילואים בשמירה על הילדים הקטנים. במסגרת האולפנה נסענו להתנדבות חקלאית בצפון השרון, בקטיף עגבניות שרי. ה"אני מאמין" שלי הוא לעזור היכן ומתי שצריך, לכן בכל פעם שעלה צורך, או שהייתה קריאה או פרסום, לא חשבתי פעמיים ויצאתי להתנדבות.
התגובות
אני לא מתנדבת כדי לקבל פרגון, אלא נטו כדי לעזור ולסייע. בדרך כלל אנשים אומרים "תודה רבה", "כל הכבוד", וקיבלתי גם תגובה יוצאת דופן במהלך התנדבותי בחמ"ל העירוני: בסוף היום, כשסיימנו לארוז את כל האריזות, ניגש אליי האחראי על החמ"ל ואמר שהוא צפה בעבודתי מהצד, שהוא מעריך אותי מאוד וגאה בי, ושאוכל לתרום למדינת ישראל כשאהיה גדולה. התגובה הזו ריגשה אותי מאוד!
ההשפעה
לילדים ולנוער יש כוח עצום להשפיע בפעילות התנדבותית. באמצעות ההתנדבות יוצרים השפעה חיובית על האחרים ומטפחים תחושה של אחדות, כוח, גאווה ,שייכות ואחריות בקרב בני נוער.
כשאהיה גדולה
אני עדיין לא יודעת ולא חושבת על זה, בכל מקרה אני בטוחה שארצה לעבוד במקום שבו אוכל להשפיע.
רוני כץ
בת 17, תלמידת כיתה י"ב במדרשיית אמית קמה בירוחם, גרה בקיבוץ כרמים
קצת על עצמי
אמא שלי מרצה לסיעוד באוניברסיטה ואבא שלי מנתח התנהגות. אני אחות לשלושה אחים: איתם אחי התאום, לביא אחי הקטן ויש לי גם אח בשם אפיק, שהוא אח אומנה מזה שבע שנים. אני אוהבת לאפות ולהיות עם הנוער בקיבוץ. בשנה הבאה אני מתכננת לעשות מכינה או שנת שירות בכפר נוער.
שמחת תורה תשפ"ד
בשמחת תורה הייתי בבית שלי בקיבוץ. קמתי בבוקר ולא הבנתי למה לא מתארגנים ללכת לתפילה. אמא שלי בצח"י (צוות חירום יישובי) בקיבוץ ולכן יצאה מוקדם בבוקר, אבא שלי הסביר שהתחיל אירוע גדול בעוטף. כמעט לא ידענו מה קורה, חוץ מהירי שהתחיל מוקדם בבוקר. בהמשך הבוקר יצאנו לחלק את האוכל שהיה אמור להיות בקידוש למשפחות בבתים.
ההחלטה להתנדב
את ההחלטה להתנדב קיבלנו כשכבה במוצאי שבת. ישבנו עם רכזת הנוער של הקיבוץ והחלטנו לקחת לידיים כל מה שיהיה צריך לעשות. פתחנו קבוצת ווטסאפ בשם "עושים טוב" וכמה דקות אחרי הישיבה הגיעה המשימה הראשונה: משפחות ותאילנדים מפונים מנחל עוז יגיעו עוד שעתיים לצימרים שבקיבוץ וצריך להכין עבורם את הצימרים. ההתגייסות הייתה מטורפת, ותוך רבע שעה כל הנוער היה שם, גם נוער שכבר סיים י"ב ואפילו חיילים – כולם באו לנקות ולהכין את החדרים.
חמ"ל אישי
מהערב הראשון התגייסות הנוער לעזרה הייתה 100%. כל דבר שהיה צריך נתפס תוך כמה דקות: הכנת אוכל, בייביסיטר למשפחות שבהן האבות במילואים, סידור ומיון של תרומות בגדים שהגיעו לקיבוץ, הכנת פעילויות ועזרה למשפחות המפונות, והכנת שלטים ותליית דגלים להרמת המורל.
התגובות
בשבועות הראשונים לא עזבנו את הקיבוץ, לכן לא היו כל כך תגובות מבחוץ, אבל כשהתחלנו לחזור לבתי הספר התגובות היו טובות מאוד וזה נתן עוד כוח להמשיך קדימה.
ההשפעה
למדתי מהתקופה הזאת על הכוח של הנוער. יש המון מה לעשות בעורף שמשפיע ישירות על החזית. לנוער יש כוח להוציא דברים לפועל ולעזור לחיילים בחזית להיות רגועים.
כשאהיה גדולה
אני עדיין לא יודעת במה ארצה לעבוד כשאגדל, אבל אחרי התקופה הזו ברור לי שאעבוד בעבודה שאוכל לעזור בה לכמה שיותר אנשים.
עדי עוז
בת 17, תלמידת כיתה י"ב בבית החינוך אמית רננים ברעננה, גרה ברעננה
קצת על עצמי
לפני 14 שנים עליתי לארץ מקליבלנד, ארצות הברית. יש לי 3 אחים גדולים: שיראל, יוני וליאב, והורים מדהימים: רונית ויואל. הדרכתי בכיתות י–י"א בסניף בני עקיבא מרכז ברעננה את כיתות ח–ט. אני אוהבת לטייל, לנגן, לבלות ולצחוק עם המשפחה והחברים.
שמחת תורה תשפ"ד
בערב שמחת תורה הייתי בהקפות עם בני עקיבא, ובבוקר אחרי האזעקה והטילים הבנו מה המצב ונשארתי בבית.
ההחלטה להתנדב
ביום ראשון בבוקר שאחרי שמחת תורה, שני חברים מצוות ההדרכה שלי התקשרו ואמרו שחייבים לפעול ולעשות משהו לחיילים ולמשפחות המפונות. לא ידענו מה בדיוק נעשה והתחלנו להעלות רעיונות.
חמ"ל אישי
ראינו שיש חוסר גדול בביגוד, היגיינה ואוכל לחיילים ולמשפחות מפונות. החלטנו להקים חמ"ל ברעננה בשיתוף "הקרן לעזרה הדדית רעננה". חיפשנו מקום גדול, ובית הכנסת ״משכן מיכאל״ ברעננה הקצה לנו את האולם שלהם בשמחה ובהתנדבות. הפצנו הודעת דרושים, מאות התגייסו למשימה והביאו לאולם את מה שביקשנו, וגם הצטרפו לקבוצת הווטסאפ שהפעלנו. המון מתנדבים הגיעו ומיינו את הדברים שהביאו לנו לפי קטגוריות, סידרו בקרטונים וארזו. אחר כך, כשמצאנו יעד למשלוחים, חיפשנו רכבים לשינוע ושלחנו לבסיסים ולמשפחות. כל אחד עשה את החלק שלו בשרשרת והגענו לתוצאות מדהימות, זה היה ממש מרגש. שלחנו אלפי ארגזים לבסיסים ומפונים בכל רחבי הארץ.
התגובות
אני מרגישה שבני הנוער ברעננה נרתמו באהבה ובשמחה, וגם הם הושפעו מהנתינה. זה היה מקום ללכת אליו ולפעול בו בתקופה הקשה הזו. המבוגרים יותר התגייסו בכיף למערך ותרמו המון. הם שמחו לקבל את העובדה שהפעם דווקא אנחנו, הנוער, מנהלים את החמ"ל.
ההשפעה
הרבה פעמים אנחנו חושבים שהמעשים שלנו קטנים ולא משמעותיים, אבל עובדה שהעשייה שלנו התפתחה והגיעה להישגים שלא חשבנו שיקרו אף פעם. החמ"ל פעל מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, והצלחנו להגיע להרבה בסיסים צבאיים ומשפחות מפונות. בנוסף, העשיה הייתה משמעותית לנוער ברעננה כמקום של עשייה ותרומה במהלך היום במקום לשבת בבית. אני חושבת שבכל אחד יש את הכוח לעשות, להשפיע ולהפיץ טוב. כל אחד בדרכו, במיוחד בני נוער וילדים. חשוב להשתמש בכוח שלנו לעשייה טובה ולהשפעה חיובית על הסביבה – בחקלאות, בבתי חולים, בהתגייסות קבוצתית ואפילו בדברים קטנים: אריזת משלוחים, הבאת מוצרים וציורים לחיילים, או אפילו לצעוק "עם ישראל חי" בצמתים. אפשר לעשות כל כך הרבה, גם מעשים קטנים בסופו של דבר משפיעים ומשמעותיים.
כשאהיה גדולה
מקווה להמשיך בעשייה למען עם ישראל ולמען הסביבה שלי, במסגרת שנת שירות או מדרשה וגם בהמשך הדרך.
אסיף וייס
בן 18, תלמיד כיתה י"ב בישיבת אמית עמיחי ברחובות, גר ברחובות
קצת על עצמי
יש לי ארבע אחיות ואח. זו השנה השלישית שאני מדריך בבני עקיבא. התפקיד של תנועות הנוער חשוב מאוד בהובלת הנוער הנהדר שלנו למקומות טובים.
שמחת תורה תשפ"ד
בערב שמחת תורה השתתפתי במסורת מדהימה של שנים אצלנו בסניף בני עקיבא רחובות – הלכנו לשמח ולהוסיף אווירה צעירה לבית כנסת שמורכב ברובו מאנשים מבוגרים. כולנו היינו בציפייה ליום עצמו, בשמחת תורה החניכים והמדריכים עושים הקפות בהרבה בתי כנסת ברחבי העיר ומסיימים בישיבה תיכונית לתפילת מוסף, וכולם דיברו כל הערב על כמה מהנה ושמח הולך להיות מחר בבוקר. בבוקר התעוררנו עם האזעקה הראשונה שהובילה לשלוש שעות רצופות של אזעקות בלתי פוסקות. הבנתי ששמחת תורה עם החניכים כבר לא תקרה השנה, ולא ידעתי שזו ממש לא תהיה הדאגה שלי בהמשך. לאחר שנגמרו האזעקות מיהרנו להגיע לבית הכנסת ומשם הידיעות כבר התחילו לזרום.
ההחלטה להתנדב
ביום ראשון בבוקר קצין במילואים מיחידת מגלן שאל אותי אם אני יכול לארגן לחבר'ה שלו ציוד. מקום ההתכנסות שלהם היה לא רחוק מאיתנו, אז מיד שלחתי הודעה עם הבקשות שלו לכמה חברים, וההתנדבות החלה.
חמ"ל אישי
התנדבתי בתפעול חמ"ל של ציוד ואוכל לחיילים ולמפונים מהעוטף. פתחנו חמ"ל שעבד מסביב לשעון וקיבל כל הזמן מידע על איפה צריך את העזרה שלנו. פתחנו קישור לתרומות שאיתן הלכנו וקנינו ציוד ואוכל. כדי לשנע את כל הציוד פתחנו קבוצת ווטסאפ שנכנסו אליה אנשים שרצו להסיע ובכלל לעזור. ניצלנו את זה שלחלקנו יש רישיון נהיגה כדי להסיע בעצמנו ציוד ואוכל לבסיסים ושטחי התכנסות. ברוך ה' הגענו להרבה מקומות. אנחנו גרים ברחובות אבל זה לא הפריע לנו לשלוח ציוד למקומות כמו מבוא דותן ולאזורים אחרים שרחוקים מאיתנו. בחרתי בהתנדבות הזו כי היא הזדמנה לי, אבל בכל מקרה הייתי מתנדב.
התגובות
התגובות היו מחזקות מאוד! כל הזמן אמרו שאנחנו מרימים את המורל ושהעזרה שלנו נותנת כוח. כמה ימים אחרי פתיחת החמ"ל קיבלתי הודעה מלוחם שהייתי חניך שלו. הוא כתב לי שהוא מתחזק מהעשייה שלנו ושזה נותן לו כוח להילחם. רצינו לחזק את עם ישראל ואת החיילים, ובעצמנו קיבלנו כוח מהתגובות המרגשות.
ההשפעה
לילדים ולנוער יש כוח עצום שרק צריך לתעל לעשייה חיובית. במקום שילד ישב בבית ויהיה בטלפון שלו 24/6, עדיף שיצא החוצה, שיעשה משהו. לבני נוער יש הרבה אנרגיה פנויה, בניגוד לאנשים מבוגרים שמחויבים לעבודה ולמשפחה, והפנאי שלהם מצומצם. לכן זהו תפקיד הנוער, נוער שמלא באנרגיה שרק צריך לקחת אותה קדימה ולעשות טוב!
כשאהיה גדול
השאלה מה אעשה כשאהיה גדול היא שאלה גדולה שאין לי עליה תשובה ברורה, אבל אני יכול להגיד שבכל מקום שאהיה בחיי, לא משנה באיזו עבודה ואיפה אגור, תמיד אשתייך לכלל עם ישראל, כך חונכתי וכך אמשיך לחיות. כפרט יש לי כוח, אבל כשאני שייך לכלל, הכוח שאני שייך אליו הוא עצום וגדול הרבה יותר. כך חונכתי וכך גם למדתי מספריו של מורנו ורבנו הראי"ה זצ"ל.
אביהו לידני
בן 17, תלמיד כיתה י"ב בישיבת אמית נתיבות דרור באור־עקיבא, גר במבוא־דותן שבצפון השומרון
קצת על עצמי
תמיד אהבתי לעזור ולהרגיש שאני יכול לתרום מעצמי. התחלתי להתנדב בגיל 13 בצורות שונות: עזרה לילדים מהיישוב בשיעורי הבית, הדרכה בבני עקיבא, קורס מד"א והתנדבות במד"א מספר פעמים בשבוע. היום אנחנו הולכים לשמח חולים בבתי חולים, לתת להם כמה דקות של רוגע ושירה בכיף, להרים את המורל ואת מצב הרוח
שמחת תורה תשפ"ד
בשמחת תורה הייתי בבית. מתחילת המתקפה בעוטף עזה התגייסתי לעזרה בחמ"ל היישובי באִיוש עמדות תצפית של מצלמות היישוב, וסייעתי בהקמת בית חולים שדה למקרה ויהיה בו צורך.
ההחלטה להתנדב
כשפרצה המלחמה הרגשתי ריקנות והבנתי שזה הזמן לצאת מאזור הנוחות ולבדוק איפה אוכל לסייע ולעזור, להתנדב ולנסות לשפר את המצב. התגייסתי לכל מיני דברים שהזדקקו לי בהם.
חמ"ל אישי
בנוסף להתנדבות בחמ"ל היישובי, התנדבתי לגייס דברים למילואימניקים שהיו במוצב. אני מתנדב בארגון הצלה ומסייע לחולים רפואית ופיזית. בחרתי למלא את זמני בהתנדבויות כי אני חושב שהעזרה לזולת היא ערך עליון, וכרגע אני מתנדב 4–5 שעות ביום. בחרתי דווקא בהתנדבויות אלו מכיוון שיש בהן אינטראקציה עם אנשים, אני שמח לעודד מי ששרוי בקושי.
התגובות
בכל מקום שבו שומעים על ההתנדבויות, אני מקבל תגובות חמות ומעודדות והרבה הערכה, אבל לפעמים גם תגובות שליליות כמו "למה שתתנדב בחינם?". הם לא מבינים שזה ממלא כל כך ומכניס הרבה כוח לנפש.
ההשפעה
לילדים ולנוער יש כוח רב להשפיע. אני קורא לכל בני הנוער לצאת להתנדב, זה מועיל מאוד וממלא את הנפש.
כשאהיה גדול
אני מתכוון להיות רופא כירורג. החלום שלי הוא לעזור לחולים ולהציל אנשים. אני אוהב את זה, והנושא מעניין אותי.
איתמר אלקסלסי
בן 17, תלמיד כיתה י"ב בבית החינוך אמית בנים מודיעין, גר במודיעין
קצת על עצמי
אני השלישי מבין חמישה אחים. בשנים האחרונות זכיתי לקחת חלק במגוון תוכניות וארגונים משמעותיים שעיקרם תרומה לקהילה. בין השאר התנדבתי ב"כנפיים של קרמבו", אני מתנדב ומדריך במד"א, השתתפתי במשך שנתיים בתוכנית המנהיגות "דרך פרת" ואני חבר בארגון LEAD – פיתוח מנהיגות בקרב נוער. הארגון מקדם יזמות חברתית כמו פרויקט למידה עירוני שהקמתי בקיץ, ובו יצרנו בית ספר קיץ לתלמידים על בסיס התנדבותי מלא. נוער מהעיר חינך ולימד ילדים צעירים וקידם אותם להשלמת פערים לימודיים. גם בהרמת הפרויקט הזה של התנדבות חקלאית, תמכו בי ב"ליד", ואני מודה להם על כך.
שמחת תורה תשפ"ד
שמעתי על פרוץ המלחמה כשהייתי בדרך לבית הכנסת לתפילת החג. שכנה מבוהלת שאלה אותי בציניות איך אני מסוגל ללכת להתפלל "כשהמדינה קורסת". היא דיברה בחרדה וסיפרה ש"פרצו למדינה". אמרה שזה גרוע יותר ממלחמת יום כיפור. בהתחלה לא האמנתי והייתי בטוח שהיא בפאניקה, אבל לצערנו הכול התברר כנכון.
ההחלטה להתנדב
כבר בבוקר יום ראשון אחרי פרוץ המלחמה ניסיתי לפקוח את העיניים לצרכים שהתעוררו. התחברתי עם הרב נחום מבית חב"ד בעיר, וסייעתי לו בתפעול קייטנה לילדי מילואימניקים שהתגייסו.
חמ"ל אישי
לאחר שנמנע מאיתנו לקיים את הקייטנה בעקבות הנחיות פיקוד העורף, עברנו למתכונת שונה שבה גייסנו מאות מתנדבים מרחבי העיר והצענו שירותי בייביסיטר בהתנדבות בבתים. בזכותם הצלחנו לעזור למאות משפחות מהעיר בשמירה על הילדים. במקביל לזה התעורר צורך גדול בידיים עובדות בענף החקלאי, ובעזרת ארגון LEAD החלטתי להוציא שני מיניבוסים עם ארבעים בני נוער לשני חקלאים. לאחר מכן, בעזרת עוד כמה חברים, הצלחנו במשך שלושה שבועות להוציא בהסעות מאורגנות כ־1,200 מתנדבים מכל הגילים לעשרה חקלאים ברחבי הארץ. אומנם לא פתרנו את הבעיה ואנחנו גם לא קרובים לכך, אבל בזכות המתנדבים המדהימים הצלחנו להקל מעט על החקלאים. הדבר המדהים בעיניי הוא שבקבוצת המתנדבים יש מאות בני נוער מכל העיר וממגוון בתי ספר. כולם מפגינים רוח התנדבות ורצון גדול לעזור.
התגובות
ברוך ה’ אני בסביבה תומכת שמעודדת עשייה חיובית לחברה. אני מקבל תגובות טובות על מה שהצלחנו לעשות.
ההשפעה
פרויקט השגרירים בתוכנית "ליד" מוכיח שנה אחרי שנה שהכוח של נוער להשפיע קיים בהחלט. אני מרגיש שאני גדל בסביבה טובה ומוקף בחברים איכותיים בני גילי, שחלק גדול מאוד מזמנם מושקע בעזרה לזולת ועשיית טוב, והם בהחלט מעודדים אותי לעזור עד כמה שאפשר.
כשאהיה גדול
בעזרת ה’, כשאהיה גדול ארצה לשרת בחיל האוויר ולתרום שם עד כמה שאוכל.
עידן טרומפר
בן 17, תלמיד כיתה י"א בתיכון אמית כללי שדרות, גר בשדרות
קצת על עצמי
אני גר בשדרות מאז שנולדתי ומשוגע על העיר הזאת. אבא שלי הוא נהג האמבולנס של שדרות וככזה הוא חייב להשאר באזור ולסייע בשעת חירום. אמא שלי עובדת חיונית בעירייה והיא חלק ממספר מצומצם של עובדים שנשארו בעיר לדאוג לתפעול השוטף ולמעטים שבחרו להישאר.
שמחת תורה תשפ"ד
בשמחת תורה הייתי בבית, וברגע ששמעתי על חדירת המחבלים חייגתי לכמה חברים שלי שעשו קמפינג באזור פתוח וביקשתי מהם שיסתתרו בשיחים. במשך שעות הייתי איתם בטלפון, הרגעתי אותם וניסיתי לעזור עד שיחד עם ההורים שלי כיוונו את כוחות הביטחון אליהם ופינו אותם מהעיר למושב באזור. המחבלים לא הגיעו אלינו הביתה, אבל כמו רבים בעיר ראיתי את הטנדרים של החמאס נוסעים ברחובות. למחרת שמחת תורה פגע טיל קסאם פגיעה ישירה בבניין שלנו והקיר של השכנים נפגע. למרות זאת, המשפחה שלי החליטה להישאר בעיר.
ההחלטה להתנדב
בזמן שכל החברים שלי מהתיכון עזבו עם בני משפחותיהם שפונו מהעיר למלונות ברחבי הארץ, בחרתי להישאר ולהתנדב בעיר עם הקשישים שסירבו להתפנות. מאז שנולדתי אני רגיל לצבע אדום. ברור שיש חשש ושצריך לנהוג על פי ההוראות, אבל כעת אני מרגיש בטוח מאי פעם. יש כאן הרבה צבא ששומר עלינו, ולמרות כל האירועים שהיו זה הבית שלי.
חמ"ל אישי
בשבועות האחרונים אני מתנדב בחמ"ל העירוני וגם במשטרה. בין לבין סייעתי בארגון משלוחים למשפחות השוטרים שנפלו, שאת חלקם הכרתי היטב. יש בשדרות לא מעט קשישים שבחרו להישאר בעיר ולא לצאת מבתיהם למלונות. החמ"ל העירוני מכיר את הכתובות שלהם, ומדי בוקר אנחנו דואגים לארוז עבורם ארוחת צהריים ולחלק לבתים.
התגובות
הכרת הטוב של הקשישים ושל הפונים לחמ"ל העירוני היא משהו מיוחד. גם בימים רגילים הם שמחים שיש מי שדואג להם, אבל בתקופת מלחמה זה חשוב פי כמה. החברים מתעניינים מה נעשה בעיר ואפילו קצת מקנאים שנשארתי ולא צריך לנדוד. אני שומר להם על העיר ומקווה שכולם יחזרו במהרה. אני מתגעגע, זה לא קל.
ההשפעה
בני הנוער הם העתיד של מדינת ישראל, בפרט הנוער של שדרות שעבר דבר או שניים בחיים שלו וכך יכול לתת השראה וכוח לכל תושבי המדינה.
כשאהיה גדול
עוד לא סגור על עצמי לגמרי, אבל ברור שאחרי שירות משמעותי בצה"ל אמשיך לפעול למען תושבי שדרות וביטחונם.
