בימים הראשונים של המלחמה הבנו שאנחנו נכנסים לאירוע רחב יותר שעוד לא ברור לנו מה הוא, ומיד התחוור לנו שהדבר הכי חשוב כעת הוא עשייה", מספרת גפנית גרין, ראש אולפנת בני עקיבא הדר גנים בפתח־תקווה. "הרגשנו שיש צמא אדיר של התלמידות להיות בעשייה, לפעול למען אחרים ולתת מעצמן מה שאפשר בתקופה הקשה הזאת".
עוד לפני פרוץ המלחמה הפעילו בנות האולפנה מועדונית לילדים בחינוך המיוחד מרחבי העיר, שלושה ימים בשבוע. בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר, כשהבינו שהמסגרות הפורמליות יישארו סגורות לעת עתה, נרתמו הבנות להפעיל מסגרת חלופית לילדי המועדונית; הן פתחו בעבורם את שערי האולפנה וארגנו ימי פעילות לכל אורך התקופה. "הבנות יזמו ודאגו לכול, ניהלו את המועדונית, גייסו מתנדבות, יצרו פעילויות ותפעלו את כל האירוע", מציינת המנהלת.
בתחילת המלחמה, כשהתקיימה למידה חלקית, הצליח צוות האולפנה להביא את הבנות ללמידה פרונטלית, אך התלמידות ביקשו מצוות המורות וההנהלה לשלב עשייה והתנדבות בשעות הפרונטליות. "חלק הלכו לעזור בחקלאות, היו שהתנדבו בחמ"ל גדול שתמך במשפחות המגויסים או הכין ושלח דברים לחיילים בחזית. כל קבוצה מצאה את העשייה המתאימה לה, הן לא יכלו לשבת בבית בחיבוק ידיים או להמשיך ללמוד כרגיל".
מתוך הפעילויות שהפיקו התלמידות מציינת גפנית את קייטנת ימי שישי לילדי מגויסים, הפנינג גדול לילדי מגויסים ונשות מגויסים מהשכונה, יריד לעסקים מהדרום שבו נמכרו מוצרים מהדרום, אריזת חלות והכנת צ'ופרים למשפחות מילואים בשיתוף הנהגת ההורים, ועוד.
במהלך השנה המשיכו בנות האולפנה למצוא הזדמנויות לפעול למען מי שזקוק לסיוע, עידוד, תמיכה או סתם פינוק. "אנחנו לא בקו העימות, ובפתח־תקווה מתנהלת שגרה יחסית, כך שהבנות היו פנויות יותר ליזום וליצור וגם רצו להרגיש מחוברות למתרחש. לכן, הן המשיכו במהלך השנה לחפש דרכים לממש את כוחות החיים שלהן בעשייה, מעבר לשגרת הלימודים. כל רעיון שאנחנו כצוות העלינו – הבנות פשוט היו מוכנות למשימה.
"בעיניי, התמורה ברורה", מדגישה גפנית. "העשייה נתנה להן תחושת משמעות ואפשרות להרגיש חלק מהקהילה. הרצון הזה לתת אִפשר להן לתעל את התחושות המורכבות מול המלחמה – לעשייה, ואני רואה איך זה מרפא אצלן את הנפש. תמיד אנחנו אומרים ששגרת למידה חשובה כי היא יוצרת חוסן, השנה ראינו איך גם שגרת עשייה יוצרת חוסן וכוח עבור הבנות".
הייתה התלבטות אם לתת לתלמידות להתנדב על חשבון הלימודים?
"אחת השאלות הכי בוערות של התלמידות בתחילת המלחמה הייתה 'למה מביאים אותנו בכלל ללמוד'. הן הרגישו שהצורך בעורף ובחזית גדול. אנחנו, כמוסד חינוכי, הבנו שהמקום שלנו הוא ליצור מערכת למידה סדירה שמקדמת את הבנות לעבר היעדים האישיים שלהן, ולהצליח לממש את המשימה שבעבורה קיים בית הספר, ומצד שני, נתַנו להן מרחב עשייה גם מנקודת מבט חינוכית; אמרתי להן שכל הזמן יחשבו מה תהיה התשובה שלהן כשישאלו אותן בעוד כמה שנים, 'מה עשית בתקופה הזו?' מה עשיתי עבור מישהו אחר, והאם אני נותנת ועושה מתוך עוצמה. אין שאלה אם לצאת להתנדבות, זה ברור מאוד. יש לנו התנדבויות בחיי האולפנה השוטפים.
הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בני עקיבא גבעת־שמואל: "לתלמידים חשוב להרגיש שיש להם מה לעשות למען עם ישראל, זה מה שמתחזק את רוח ההתנדבות והעשייה שלהם מתחילת המלחמה ועד עכשיו"
"חינוך לעשייה לא קורה רק סביב אירועי קצה", מחדדת גפנית. "גם בשגרה, כשמשהו חשוב לנו ואנחנו מעבירים את זה לתלמידות, הן רואות בזה ערך. הנוער שלנו מורגל לעשייה ורוצה בזה. אצלנו באולפנה נותנים בכל מחצית תעודת הוקרה על עשייה חברתית, ערכית משמעותית – 'מגן הנני' על שם הרב חיים דרוקמן זצ"ל. אני מאמינה שככל שאתה מאפשר לנוער להוציא את כוחות החיים שלו החוצה זה בהכרח מחזק את הצד הלימודי. הכוחות האלה חוזרים פנימה – התלמידה מועצמת מזה, וגם המוסד מרוויח מהנתינה ומהקשר והשייכות לאולפנה שמעודדת אותה לפעילות".
מוסד נוסף שנרתם רבות לעשייה הוא אולפנת בני עקיבא צפירה. תלמידות האולפנה קיבלו על עצמן פרויקטים עוד בתחילת המלחמה, והן ממשיכות אותם גם עכשיו, בחלוף שנה. "פרויקט הדגל שלנו הוא אימוץ עסקים מהצפון ומהדרום", מספרת דקלה שיינדל, רכזת החינוך החברתי בצפירה. "הבנו כבר בהתחלה שהעסקים הקטנים נפגעים מאוד מהמלחמה ורצינו למצוא דרך לעזור להם. בתחילה סייענו לעסקים מהעוטף ומהדרום ובהמשך התרחבנו גם לעסקים מהצפון". איך זה עובד? "בכל חודש אנחנו מתמקדות בעסק אחר, מפרסמות אותו להורים וברחבי המושב, מארגנות אפשרות לקנייה מרוכזת, ועוד", מסבירה דקלה. "ככה קונים ונהנים מהמוצרים ואנחנו מחזקות את העסקים".
גפנית גרין, ראש אולפנת בנ"ע הדר גנים: "תמיד אנחנו אומרים ששגרת למידה חשובה כי היא יוצרת חוסן, השנה ראינו איך גם שגרת עשייה יוצרת חוסן וכוח"
בשנת הלימודים הקודמת וגם בשנה זו, תלמידות מאולפנת צפירה יוצאות להתנדבויות חקלאיות באזורים שונים, וכן לבסיסי צה"ל, לסייע במיון ציוד צבאי והכנת חבילות לחיילים בחזית. "אנחנו מפעילות גם שתי התנדבויות הקשורות להנצחת הנופלים; הבנות הרגישו שבגלל מספרם הגבוה של החללים, לפעמים שמותיהם הולכים לאיבוד ולא מקבלים מספיק הכרה והנצחה. לכן, הן יזמו את 'המשפט היומי' – קבוצה של שמיניסטיות שולחות לכל הצוות ולתלמידות בכל יום משפט של חייל או חיילת שנפלו, ופעם בשבוע הן נכנסות לכיתות ומספרות על חלל אחד. בנוסף, בשיתוף עם התלמידות אנחנו עובדים על ספר הספדים לחללים מהמלחמה. קבוצה של בנות, בשיתוף ההורים, בחרו כ־40 הספדים מעוררי השראה, יצרו קשר עם משפחות הנופלים וביקשו טקסטים, תמונות ומידע. אנחנו עובדים על עיצוב וכריכה של הספר כך שההספדים המיוחדים יישארו בין דפי ההיסטוריה".
התארכות המלחמה משפיעה על הכוח של הבנות להמשיך בהתנדבות?
"הבנות מבינות שאנחנו עדיין במלחמה ולא נגמרו המשימות, הן מאוד מגויסות למשימות ורוצות להמשיך ולתת. הפרויקטים שהתחלנו בשנה שעברה ממשיכים גם עכשיו והבנות מנהלות את הפעילות ביד רמה".
מנות קרב וריקודי שמחה
שנה עברה מאז התגייסו התלמידים בישיבה התיכונית בני עקיבא גבעת־שמואל להתנדבויות השונות. אחת היוזמות הייתה אריזת מנות קרב לחיילים במחנה צריפין. "במשך חודשיים יצאו בכל יום שתי כיתות עם שני ר"מים להתנדב בצריפין. היה שם מחסור בכוח אדם להכנת מנות קרב, והתלמידים שמחו מאוד להשתתף", אומר הרב שרגא פרוכטר, ראש הישיבה.
"לאחרונה התקשרו אליי מפקדי הלוגיסטיקה במחנה ואמרו שעלה צורך נוסף במתנדבים בשביל חיילים בצפון, והם רוצים דווקא את התלמידים שלנו. הבנים שלנו הותירו בהם רושם משום שהם הגיעו להתנדב בכל הכוח והרצון לסייע".
גם למחנה תל השומר הקרוב לישיבה הלכו התלמידים להתנדב, כשהגיע משלוח גדול של וסטים מארה"ב, והיה צורך להתאים אותם לחיילי צה"ל על פי דרישות הצבא.
כבר שנה שלמה שהתלמידים מתנדבים. מה עושים כדי לשמור על הרוח הזאת?
"מדי שבוע אנחנו מארחים בישיבה רב גדול שמגיע לדבר עם התלמידים. היו אצלנו הרב יובל שרלו, הרב יעקב שפירא, הרב אליקים לבנון ועוד דמויות רבניות. הם מדברים עם התלמידים ומחזקים את רוחם. בכל שבוע גם מגיע אלינו חייל או פצוע מאחד הקרבות ומספרים את הסיפור שלהם מהמלחמה, מה רואים ושומעים בקרב, והם מכניסים בקֶרב התלמידים את המשמעות הערכית של ההתנדבות. גם צוות החינוך של הישיבה מחדד לתלמידים את המסר שאנחנו כותבים את הדפים בספר ההיסטוריה הבא, זה שיספר על הניצחון הגדול במלחמת 'חרבות ברזל', וזה נותן להם כוח להמשיך. התלמידים מבקשים ללכת ולהתנדב ושמחים בכך מאוד".
הודות לקרבתה של הישיבה לבית החולים תל השומר ולמחלקות השיקום, נוצר קשר קרוב בין הישיבה לפצועים. תלמידי הישיבה מגיעים בכל ראש חודש לתפילה במחלקת השיקום ומרימים את רוח הפצועים בשירה וריקודים. "אירוע השיא שלנו בתל השומר היה במוצאי שמחת תורה השנה", מספר הרב פרוכטר על שיתוף הפעולה המוצלח. "תלמידי הישיבה ארגנו הקפות שניות בבית החולים עם מחלקות השיקום ופצועי המלחמה הרבים, הגיעו כ־400 תלמידים עם ההורים שלהם והשמחה הייתה גדולה, כולם התרגשו מאוד.
"לתלמידים חשוב להרגיש שגם בגילם הצעיר יש להם מה לעשות למען עם ישראל, זה מה שמתחזק את רוח ההתנדבות והעשייה שלהם מתחילת המלחמה ועד עכשיו. אני רואה התגייסות גדולה מאוד של התלמידים להתנדבויות ואנחנו גאים מאוד בתלמידים ובאנשי הצוות שיוצאים איתם".
עוד זכות בשעת מלחמה שזוקף הרב פרוכטר לתלמידיו היא היכולת להתמודד עם שגרת לימודים בזמן שרבים מאנשי הצוות מגויסים למילואים ונעדרים תקופות ארוכות. "העובדה ש־11 אנשי צוות מגויסים והישיבה ממשיכה לתפקד ולעבוד בטוב – לתלמידים יש בזה חלק נכבד. הם לא מתלוננים או מקטרים שהר"מ שלהם לא נמצא, ומצליחים להתמודד עם המציאות המורכבת שמשפיעה על כל ההתנהלות. כך התלמידים גם מרגישים חלק מהמלחמה, ובעיניי יש להם זכויות גדולות במה שנעשה".
רעות גיאת, סגנית ראש מִנהל חינוך: "הסיפור הוא ההבנה שלעשייה יש כוח מרפא. אפשר לדבר על המצב ולנסות ליצור חוסן, אבל החוסן הגדול ביותר קורה כשאני מרגיש משמעותי ועושה למען האחר"
האם זמני ההתנדבות הרבים לא פוגעים ברמה הלימודית?
"אין לי קונפליקט בין התנדבות ללמידה, מבחינתי ההתנדבות כרגע בעורף ובעזרה לחזית במה שאפשר חשובה יותר מהלמידה הפרונטלית בכיתה. מובן שאנחנו משלימים לתלמידים את השיעורים ואין מצב שיהיו להם חוסרים בלימודים, לא נרצה שייפגעו, אבל הדבר החשוב כרגע הוא ארץ ישראל, עַם ישראל ותורת ישראל, ואנחנו מגויסים לזה בכל הכוח. הציבור שלנו תורם את כל מה שיש לו ואנחנו רוצים שהתלמידים בעת הזו יבינו שקודם כול הם בעשייה, ועושים את זה בעוצמה רבה".
מאהל בכיכר החטופים
היוזמות הרבות והשונות של תלמידים ותלמידות ברחבי הארץ לא הופיעו בחלל ריק. זו הייתה קריאת כיוון של ראשי רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא. רעות גיאת, סגנית ראש מִנהל החינוך ברשת, מספרת על מה שהוביל את ההחלטה לעודד עשייה והתנדבות בימי המלחמה. "בבוקר שאחרי שמחת תורה היה לנו ברור שאחד התפקידים שלנו כרשת הוא ליצור את החיבור בין התלמידים שלנו לבין המציאות. החיבור בא לידי ביטוי בכמה אופנים; קודם כול, דאגנו לאסוף את התלמידים מהמקומות שבהם הייתה פגיעה רחבה בשל המלחמה ולתת מענה לכל ההשלכות של הפגיעה – לפתח חוסן ומוגנות וכל מה שצריך כדי לסייע לתלמידים להתמודד עם המצב. מהצד השני והחשוב לא פחות, פעלנו לחבר תלמידים ותלמידות במקומות שבהם היה רגוע יותר, לעשייה שתחבר אותם למציאות ותייצר נתינה גדולה למען מי שצריך.
"הסיפור מבחינתנו הוא ההבנה שלעשייה יש כוח מרפא", אומרת גיאת. "אפשר לדבר עם תלמידים על המצב ולנסות ליצור חוסן דרך שיחות, אבל החוסן הגדול ביותר קורה כשאני מרגיש משמעותי ועושה משהו למען מישהו אחר. כך אני מחזיר לעצמי כוחות שנפגעים במצב של טראומה. שיח העשייה הפך להיות שפה רשתית, ככה דיברנו עם הצוותים שלנו וכך דיברו עם התלמידים".
גיאת מספרת על הנעשה מאחורי הקלעים כדי לאפשר לתלמידים להתנדב. לא לכל מקום אפשר היה להגיע, ולא בכל מקום היה בטוח; מיד בתחילת המלחמה פעלו ברשת מול מטה משרד החינוך בבקשה לקבל את האישורים הנדרשים להוציא תלמידים ותלמידות להתנדבות חקלאית. "בימים הראשונים היה ברור שהחקלאות היא אחד הענפים שניזוקו הכי קשה במדינת ישראל, ויותר מ־4,000 תלמידים ותלמידות יצאו להתנדב בחקלאות בחודשיים הראשונים של המלחמה. לא היה יום שלא יצאה כיתה מאחת האולפנות והישיבות של הרשת אל השדות לעזור היכן שאפשר. לפעמים גם יומיים של חקלאות עם לינה בשטח, לכל מקום שהיה אפשר להגיע מבחינה ביטחונית, התלמידים והתלמידות שלנו הגיעו".
פעילות נוספת שיזמו ברשת הייתה מאהל הרשת בכיכר החטופים בתל־אביב. המאהל, שנקרא "אני שייך לעם", ריכז את צוותי ההוראה, התלמידים והתלמידות, במטרה לקיים מפגש עם מגוון חלקי החברה הישראלית סביב סוגיית התפילה והבקשה להשבת החטופים. התלמידים עברו שם פעילות אקטיבית, פגשו אנשים, השתתפו במעגלי שיח והיו חלק מעשייה משמעותית. "ברמת צוותי ההוראה פעלנו בשנה זו בחשיבה על עשייה והתנדבות למען אחרים. ברבים מהמוסדות התארגנו צוותים ויצרו פעולות יזומות של קשר עם צוותים במקומות שנפגעו, מתוך הרשת ומחוצה לה, כדי להושיט יד ולסייע, לתת חיזוק איפה שאפשר, והכול כדי להיות פעילים ושותפים במאמץ המלחמתי במדינה".
ועידת החינוך הלאומית ה-5 של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומקור ראשון
תתקיים ביום חמישי 12.12 י"א בכסלו ותועבר בשידור חי באתר מקור ראשון
