ועידת החינוך הלאומית של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא והעיתון מקור ראשון מתקיימת זו השנה החמישית. הוועידה נפתחה בנאום ברכה של מנכ"ל מרכז יב"ע, אלחנן גלט שדיבר על חשיבות החינוך לחוסן הלאומי.
בפתח דברי הברכה אמר גלט: "לא ניתן להתעלם מחלקו הגדול של הציבור הציוני הדתי שנרתם למען עמו. בהם ראינו את בוגרינו ואת תלמידי ותלמידות ישיבות ואולפנות בני עקיבא לדורותיהם, נחלצים להגנת המולדת בחזית ומחזקים את העורף שבבית. ראינו אותם בלוחמה, בפיקוד העורף, במערך הרפואה, ברבנות, בהסברה ועוד. ראינו עשייה מסביב לשעון – ממעשים של גבורה עילאית ועד רגעי חסד קטנים לאדם הזקוק לסיוע. בין אם מדובר במשימה קדושה של חילוץ חטופים ובין אם משימות קדושות, לא פחות, מחיי היומיום כדוגמת שמרטפות וסיוע למשפחות מילואים".
Video: צילום: גו-לייב שידורים
גלט הדגיש כי הערכים שבלטו בציבור הדתי לאומי במהלך המלחמה היו פרי של חינוך לאורך השנים: "הערכים שטיפחנו לאורך השנים – אהבת התורה, אהבת העם ואהבת הארץ – התגלו במלוא עוצמתם. ראינו כיצד החינוך לתורה ועבודה, לציונות, למעורבות חברתית ולתפילה הפך ממילים לאורח חיים של ממש. בוגרינו ותלמידנו הוכיחו כי השילוב בין קודש לחול, בין לימוד תורה לשירות צבאי, בין תפילה לעשייה – הוא המפתח לבניית חברה חזקה ומוסרית".
רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, איבדה 65 מבוגריה במהלך חודשי המלחמה. גלט בחר לספר על בוגר אחד שמסמל לדבריו את חשיבותו של החינוך בישיבות ובבית: "בעוד מספר ימים נציין את יום השנה לנפילתו של עמנואל פֶלֶקֶה הי"ד, לוחם ביחידת דובדבן שנפצע קשה בקרבות בעזה, ולאחר יומיים עלה לישיבה של מעלה. עמנואל, יליד אתיופיה עלה לישראל עם משפחתו לבת ים בהיותו בן 4. עמנואל הפך באופן טבעי למלח הארץ, כשכל כולו משולב ומוביל בתוך החברה הישראלית. עמנואל, שהיה תלמיד בישיבת בני עקיבא אדר"ת שבבת ים, היה תלמיד למופת.
לצד הלימודים היה מדריך אהוב בסניף בני עקיבא בעיר, אהבה שלא תמה עד יומו האחרון. עמנואל התנדב גם בשירות הכבאות והצלה של ישראל, בארגון הצדקה "עזרא מגד" וחנך ילד במסגרת התנדבותו בעמותת "כנפי רוח".
"איזו תורת חיים שיוצאת מפיו של אדם שחי לצערנו רק 22 שנים" אמר גלט, "אבל ראינו כי הדמות שהיה עמנואל לא הגיעה יש מאין. משפחת פֶלֶקֶה היא משפחה שמדינת ישראל רק יכולה להתגאות בה. כמה כוח קיבלנו משני ההורים החלוצים ושני אחיו ושתי אחיותיו של עמנואל. בית בו כל אחד ואחת נותן מעצמו את המקסימום, בעשייה וברוח. העוצמות שקיבלנו מהמפגש עם משפחת פֶלֶקֶה ועוד עם עשרות ממשפחות הבוגרים שנפלו, יחרטו בנו לעד".
