טרמינל 1 בנתב"ג, שלישי, 12:20
מילה לפתיחה: זו כנראה מחשבה קלישאתית, אך קשה לא לחוש פרצי נוסטלגיה בזמן השהות בטרמינל 1, שהיה פעם שער היציאה העיקרי של אזרחי ישראל לנכר. שורות התור הקצרות והצרות והדוכנים המסחריים המעטים נראים כמו יישוב שלו ורגוע שנותר קפוא בזמן ב־1989, אל מול ההמולה בטרמינל 3 השכן. נראה שאפילו האנשים המתהלכים במרחב מקבלים עליהם בשמחה וברוגע את כללי המשחק בשמורת הטבע הזאת, ועושים את דרכם לשערי הטיסות בהילוך איטי יותר, בלי לרוץ אל מבצעי הדיוטי פרי.
דודו דרויאן (32, רחובות, מקים קו חשמל של מסוע חדש)
בחירות: הצבעתי לאיחוד הימין. לא יודע אם שמת לב אבל לפי הכיפה אפשר להבין שאני חב"דניק. הרבי אומר שצריך גוש ימין מאוחד וגדול. יש לנו בחב"ד קריטריונים ברורים לאן הולכים הקולות שלנו, וזה לשלמות ארץ ישראל ולמפלגה דתית. לכן סביר שאצביע לאיחוד שוב. בזבוז של כסף, הבחירות האלו. חלוקת האשמה יושבת יפה גם על ליברמן וגם על נתניהו. אם היו רוצים היה אפשר להגיע לפתרון. זה כנראה פחות דחוף כי זה על חשבון הכסף של כולנו.
נתניהו: באופן כללי עושה את תפקידו כראוי, למרות שאולי הוא שומע יותר מדי לקול אשתו. אם היו בחירות ישירות לראשות הממשלה, ברור לי שהוא זה שצריך להמשיך. אם מטרת החוקים שהוא מקדם היא לעזור לו אישית במשפט, אז ברור שזה לא צריך להיות. אבל אני לא משוכנע שזה נכון. חייבים הגבלה של בית המשפט העליון שיכול להתערב בכל דבר, זה ממש מופרע ומופרך בעיניי.
מדינת הלכה: שמעתי רק את הדיונים מסביב. ברור שזה חארטה, ובטוח הוציאו מההקשר. בטח יקפצו על זה מהשמאל כדי להגיד, אה, הנה הם הולכים להשתלט עלינו. גם אם הייתי חילוני לא הייתי בכלל חושב על זה. זה כל כך רחוק ולא ב־zone. גם חרדים, אין להם אינטרס שתהיה מדינת הלכה. בכלל אין מושג כזה. זה תואר חסר תוכן. הדת היא לא חלק מהתהליך של המדינה, חוץ מלנסות לעזור למי שרוצה לקיים מצוות. אבל אין כזה דבר באמת מדינת הלכה. יש מדינה ויש הלכה, זה לא קשור.
תקשורת: ברוך השם אני לא יותר מדי אובססיבי על תקשורת. שומע רדיו מדי פעם בעבודה, אבל אוהב בעיקר ללמוד תורה וללכת להתוועדויות. היית פעם בכזה דבר? צמחתי דווקא במקומות אחרים, הייתי בישיבה תיכונית, ישיבת הדרום ברחובות, ואחר כך בהסדר במעלה־אדומים, ואז הגעתי לרבי. היום ראש חודש סיוון, צריך אהבת ישראל ואחדות אמיתית כדי להגיע באמת למתן תורה. זה מסר שתעביר הלאה. במהרה הרבי יתגלה ובכלל יהיה כאן טוב.
רפעת פאדיל (41, קבלן אלומיניום) ופאטמה פאדיל (27, עקרת בית)
בחירות: רפעת: הצבעתי למרצ, זאת הייתה הפעם הראשונה שהצבעתי להם. יש להם כוח יותר מהערביות. לא מסתכלים עלינו, בתוך מסגרת גזענית. מרצ לא גזענית אז הצבעתי להם. גם בבחירות הבאות אצביע להם. אני מרוצה, למרות שאין הרבה. אני לא שמח מהבלגן של עוד בחירות, אבל זה עוד צ'אנס לתת לדור החדש להיכנס ולעשות שינויים. אנחנו צמאים לפנים חדשות. גם בליכוד. יש לא מעט אנשים בטירה שמצביעים להם. אני לא מת על פוליטיקה – אומר מה שאני חושב אבל לא נכנס לעומק.
נתניהו: רפעת: לפני שהוא מסתכל על גזענות, הוא מסתכל על איך לתת ביטחון לארץ. ככה צריך להיות ובזה הוא מצליח. זה טוב, כי צריך קודם כול לחיות. אחר כך? אנחנו חיים ביחד, מה ההבדל בין רמת הכובש לטירה? 150 מטר, תכלס אנחנו עיר אחת. לוד? ערבים ויהודים ביחד בעיר אחת. חיפה? ערבים ויהודים ביחד? אני רוצה שיסתכל על זה. שלא יבנה את הדור החדש על גזענות. שיבנו פה על חיים טובים, על לתת עבודות לכולם. החוק בסדר, בעם יש בעיה. אני לא רוצה שהילדים היהודים והערבים יגדלו ככה.
מדינת הלכה: רפעת: זה שייך למה דיברנו עכשיו. כל מה שאמרתי יכול לקרות רק אם יפרידו בין הדת לפוליטיקה. העם לא צריך לסבול את זה. אנחנו נוסעים לאילת, לעשות חיים, ליהנות בחגים. יש לנו עכשיו שני חגים ביחד, עיד אל־פיטר וחג שבועות. נסעתי לאילת כבר הרבה בחיים, אבל זו הפעם הראשונה שאני נוסע עם אשתי. אני אוהב הכול במדינה, שתדע, גם הממשלה בסך הכול טובה, אבל רק דבר אחד הייתי משנה: ללמד את הילדים ואת הדור החדש איך להימנע ולהתרחק מגזענות.
מאיה פרי (24, תל־אביב) מיטל קמחי (24, מצפה) וגל בן־דוב (24, רחובות)
בחירות: גל: כולנו לומדות תקשורת בבאר־שבע, אז אנחנו שוחות בחומר.
מאיה: נפלת פה על מפלגה אחת, שלושתנו מצביעות כחול לבן. עכשיו אני מתלבטת קצת, אולי העבודה. ליכוד זה כנראה לא יהיה, גם הפעם.
גל: יש איזו המתנה עכשיו לראות מה קורה עם הרשימות, לראות איך גוש השמאל מתפתח, ואז להחליט. ההתנהלות של כחול לבן בבחירות הייתה בעייתית, כי הם עבדו רק עם המפלגה ולא כגוש, וזו בעיה. הבחירות האלו הוכיחו שיש פה גוש ימין חזק, בסופו של דבר, ואולי כדאי שידברו גם יותר על אחדות. זה לא אופטימלי בראשות נתניהו, אבל אני מעדיפה את זה על מה שצפוי אחרת.
מאיה: לא אופטימלי, אבל כן, גם אני מעדיפה.
נתניהו: גל: הוא נכנס לתפקיד עם טונה מוטיבציה ורצון לשנות דברים במדינה, אבל אחרי שתי קדנציות זה פשוט לא יכול לעבוד יותר. בשלב הזה אתה כבר עסוק באיך אתה שומר על הכוח שלך ולא איך אתה מקדם דברים. אני לא רואה צעדים שנעשים כדי לשפר את מצב המדינה, ומה שהוא עושה כדי לשבור את המילה של התקשורת זה לא טוב. חוק החסינות למשל הוא יריקה בפנים גם למצביעים שלו. הוא היה זה שאמר ב־2006 נגד אולמרט שעם כתב אישום אי אפשר להיות ראש ממשלה. אגב, לגבי התקשורת זה לא נכון שהכול מוטה. אני עושה עבודה עכשיו על עיתונות משנות השבעים. כל צד פוליטי חוטף כשהוא חזק. ברור שהידרדרנו לקטנות, כי באמת למי אכפת מה צבע השיער של ביבי או כל מיני פרטים קטנים מתוך החקירות שלא באמת צריכים לדווח עליהם. הכול צריך לעמוד בפני ביקורת.
מיטל: שתבין, החלום שלי הוא הסברה ישראלית, זה מה שאני מתכננת לעשות עם התואר שלי. יהיה לי קשה להסביר את נתניהו, כי לא תמיד מובן מה הוא עושה. אבל עד שזה יקרה הוא כנראה כבר יהיה בפנסיה. ראיתי אתמול את הסרט על אהרן ברק – זה היה יותר סרט תדמית, אבל צריך שמישהו יגן על האזרח הקטן, ואם אני צריכה לבחור בין המילה האחרונה של השופטים לזאת של הפוליטיקאים אז עדיף שהמילה האחרונה תהיה אצל השופטים.
מאיה: אני מסכימה מאוד עם מיטל, זה נכון. אגב, אני רוצה מאוד לעבוד בכאן 11, זה החלום שלי כרגע, אם כבר הזכרנו עתיד.
מדינת הלכה: מיטל: סמוטריץ' הבהיל אותי, לא היה נעים לשמוע אותו. אני מבינה שלא תמיד דברים מובאים כמות שהם באמת, אבל למי שלא מכיר את העולמות האלו של שפת ההלכה לעומק, זה מרגיש כמו משהו שיכול להתגלגל למקומות פחות נעימים. אנחנו לא שם, וגם לא נראה לי שנגיע בטווח הקרוב, אבל אני במקור ממושב ליד טבריה ובעיר שם מאוד מרגישים את השינוי שנובע מכניסה של גורמים שמניעים תהליכים כאלו. שם אתה יכול להרגיש איך הדת היא משהו שנכנס גם למרחב האישי שלך.
