שוב. חזרנו, הנה אנחנו כאן, ולמה? בגלל ליברמן. בהתפטרותו מתפקיד שר הביטחון הוא גלגל את קריסת הממשלה הקודמת, ובסירובו התמוה להיכנס לממשלה החדשה בראשות נתניהו הביא אותנו אל פיזור הכנסת ואל הקלפיות. שוב.
1. קמפיין. בגלל ליברמן יצאנו למערכת הבחירות, ואין ספק שישראל ביתנו היו הראשונים להרוויח מכך. הכפלה יציבה של מספר המנדטים בסקרים, קביעת סדר היום התקשורתי סביב נושאי דת ומדינה ובידול מובהק מהימין הכרוך אחר נתניהו בכל מצב. המפלגה של ליברמן הייתה גם הראשונה להשיק קמפיין חוצות, בשלב שעוד לא היה ברור אם זהו שילוט חדש או שאריות מהמערכה הקודמת.
2. יהודי. בפעם שעברה סיסמת הבחירות של ישראל ביתנו הייתה "גם ימין, גם חילוני". הפעם חודדו המסרים, ומסוציולוגיה עברנו לאידיאולוגיה: "כן למדינה יהודית, לא למדינת הלכה". ליברמן לא צועק ימין, לא מתחייב להמליץ על מועמד המחנה לראשות הממשלה, מקווה במפורש לממשלת אחדות שבמרכזה מפלגתו, אבל מציב את עצמו בכל זאת במחנה היהודי בחלוקה העדכנית של "יהודית מול דמוקרטית" (מה שפעם היה "ימין או שמאל", אך עבר זמנו). אהוד ברק התחבר לסתיו שפיר ולמרצ ויחד נולד "המחנה הדמוקרטי", ליברמן אולי רוצה לקרוא לצד שלו במפה "המחנה היהודי".
3. נורמלי. בזמן שהליכוד פונה למצביעי ליברמן ברוסית ועם תמונות של פוטין, ישראל ביתנו פונה לקהל באנגלית ובאזכור של טראמפ, עם הסיסמה Make Israel normal again. זו סיסמת הקרב שבתוך "המחנה היהודי": במקום מיהו יהודי, נתווכח מיהו נורמלי. הרי הנורמלי שלי הוא הלא נורמלי שלך, ולהפך. מול "דתי נורמלי" של אורי אורבך ז"ל (והגרסה היהודית־ישראלית שלה שבנט מנופף בה בימין החדש) ומול ה"נורמלי" של מפלגת נעם החרד"לית, איווט ליברמן מציע את היהודי־חילוני־נורמלי שלו.
4. אנחנו ואתם. בסרטון תעמולה אנטי־חרדי מנסה ישראל ביתנו להעמיד את עצמה בראש החץ במאבק נגד הלא־נורמליות החרדית. "אנחנו לא דורשים שתתגייסו לסיירת מטכ"ל, רק שתתגייסו. אנחנו לא דורשים שתעבדו שעות נוספות, רק שתעבדו". פעמיים מופיעים בסרטון חיילי צה"ל אלמונים לצד חרדים אלמונים, בכותל. אבל בפעם נוספת, בקטע שעסק בדרישה שהחרדים יצאו לעבוד, הוצג לצד סוחר בשוק הרב אלישע לוי, שדווקא עבד כל חייו בהוראה וחינוך, שירת בצה"ל, לחם בעצמו במלחמת ששת הימים, ונכדיו ונכדותיו משרתים בצבא. הניסיון להציב "אנחנו" מול "הם" או "אתם" הוא תמיד מסוכן. אנשים נופלים בין הכיסאות. ישראל ביתנו הסירו את הסרטון ותיקנו אותו, אבל המסר נותר זהה: אנחנו הנורמלים, אתם לא.
5. דיוקן. בחלוף פחות מחצי שנה, עיצוב הכרזות לא השתנה. אותו גופן חינמי של גוגל, אותו ליברמן כשם נרדף לשם המפלגה, אותה תמונה אימתנית מעט. יהודי רחב ומזוקן מביט אלינו. קשה להוציא מליברמן רכות בתצלומי חדשות, כל שכן בתצלום פורטרט. חיוך לא בא בחשבון: עם הרווח שבשיניו הקדמיות, תמיד נחשוב שהוא רוקם איזו מזימה, לאו דווקא לטובתנו. כנראה יש מי שתמונת פרופיל סטנדרטית עם הבעה ריקה משכנעת אותם להאמין להבטחותיו של האיש.
6. רקע. מגן דוד. דגל המדינה מתנפנף אלינו בגנריות ציונית. סימן קריאה. לפעמים הוא עצמו באדום, לפעמים על רקע משיחת מברשת אדומה, להגברת הנחרצות. אולי בקמפיין הייעודי ל"בייס" שלו, עולי מדינות ברית המועצות לשעבר, ליברמן משקיע קצת יותר.
