1. ניגודים. קצת קשה להאמין, אבל כחול לבן, המפלגה השנייה בגודלה, עדיין לא בת חצי שנה. המותג הפוליטי הטרי מהבחירות הקודמות הפך במהירות לדינוזאור בא בימים ומרובה ראשים. הֶלחם המפלגות הזה, שבן־לילה היה, הוא תעלומה פוליטית. כמו שמן ומים, כמו כחול ולבן, ניגודים הם לפעמים לא יותר משני צדדים שמתעקשים לגור יחד בנסיבות מכמירות, ללא הצלחה רבה.
2. אסטרטגיה. הטענה העיקרית נגד אנשי כחול לבן היא שהם אינם מסתערים על הבחירות, שהנוכחות שלהם חסרת אמירה, ממלכתית מדי, ולפיכך שקופה ציבורית ונטולת אופי. פרווה. בפרסום נרחב ובציוצי טוויטר ברנז'איים לא כובשים את השלטון. בשבוע שעבר יאיר לפיד הפסיק להיות פרווה ותקף את החרדים בבוטות בסרטון הווטסאפ שהפיץ. גנץ ויעלון גינו מיד, אבל בדיעבד התגלה חשד שהמהלך היה מתואם איתם. הוא השוטר הרע, והם השוטר הטוב.
3. לוגו. לפני שבועיים התמלאה הארץ מקצה לקצה בשלטי חוצות שחורים־צהובים: "נתניהו דואג רק לנתניהו". מסר חריף ותוקפני, נוסח אלדד יניב וחבורת פתח־תקווה שלו, שכלל לא ברור מהי מטרתו. האם לאחד את מחנה "רק לא ביבי", או שמא לייצר תמונת ראי לא מוצלחת לאלטרנטיבה הממלכתית (בעיניהם) של גנץ ושותפיו? בקצה השלטים, בגודל זעיר, מתחבא לו הלוגו של כחול לבן, בצבע לבן כמובן.
4. תקריב. בשבוע שעבר התחלפו השלטים במחלפים: "ישראל לפני הכול", לצד תמונת תקריב של פנים מיישירות מבט חודר ותכולות עיניים. מי האיש הזה? קשה לזהות וגם קשה לדעת, כי לא כתוב מה שמו. לפיד, השותף הבכיר, גם הוא נעלם מהשלטים. ברשת העלו צילום מסך מיישומון התמונות של גוגל: הבינה המלאכותית של התוכנה הציעה לצרף את צילומי שלטי החוצות הללו לאלבום של אחד, בנימין נתניהו. "האם זה אותו אדם?" שאלה האפליקציה. שאלה טובה.
5. כחול עמוק. אנחנו אמנם רק בשלב הראשון של מערכת הבחירות, רגע אחרי סגירת הרשימות, אבל כבר עכשיו אפשר לקבוע שבכחול לבן אין בשורה חדשה. צילום מצב מהבחירות הקודמות. שם המפלגה מכתיב מעצמו את הצבעים ולא מותיר מרחב של אפשרויות או פתח לשינויים דרמטיים, אז גוני הכחול נעשו עמוקים ואפלים יותר. מעבר לכך אלו אותם המסרים, ואותם הגופנים.
6. פוטושופ. זוכרים את תמונתו של בוז'י הרצוג משיאן של בחירות 2015? גם אם תכפילו את מידת הפוטושטופ לא תגיעו לסך הריטוש המופרך בתמונה של בני גנץ, איש נאה בעיני רבים גם בלי שיזיע ממאמץ ממוחשב מיוחד.
7. סקאלה. בדיוק כמו בבחירות הקודמות, כחול לבן שומרת על פלטת צבעים פשטנית: הרעים בשחור־צהוב, הטובים בכחול־לבן. אז היו אלו נתניהו, סמוטריץ', בן־גביר ובן־ארי עם הכיתוב "כהנא חי", ולעומתם רביעיית כחול לבן. עכשיו זה רק נתניהו, שדואג רק לנתניהו, ולעומתו גנץ, רק גנץ, שישראל שלו מרחפת מעל הכול. שני המועמדים לראשות הממשלה מתמקדים באופן טבעי בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. לפי המועמד שסקרנו בשבוע שעבר, אביגדור ליברמן, השאלה היא לא מי יעמוד בראש, אלא איזו ממשלה זו תהיה.
8.רע ומכוער. תופעה שהחלה כבר בבחירות הקודמות וחלחלה הפעם גם אל מפלגות מרכזיות יותר היא שימוש בתמונות "מביכות" של היריב הפוליטי, לרוב בעיבוד שחור־לבן. נתניהו פוזל הצידה, מרים גבה ומעווה את פיו. רפי פרץ בפה פעור ובלסת בולטת, ובעוד פריימים לא מחמיאים להגברת הדמוניות. בעולם פשטני כזה יש טובים יפים ויש רעים מכוערים. המציאות, מה לעשות, קצת יותר מורכבת.
9. לפני הכל. באמצע השבוע עלתה גם מפלגת העבודה עם קמפיין. הסלוגן – קל להבחין – לא מקורי.
