מה גורם למשפחה ירושלמית רגילה לגמרי לעזוב הכל ולקנות משק במושב? אולי הרצון לחיים פשוטים, קרובים לאדמה, אותם חווה אבי המשפחה בחופשות הקיץ אצל הדודים בקיבוץ. אולי איזה חלום רומנטי. כך או כך, לפני שלושים שנה ארזו בני הזוג צבן את ארבעת ילדיהם ואת מטלטליהם ועברו לטל שחר, מושב סמוך ללטרון.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
קינמון מוסיף המון: התבלין הקסום שמשאיר חתימה סודית
קידוש השם בלילות סוערים: הרב סיני אדלר נפטר בגיל 92
"הטרמפיסטים": זרקור מחמם לנוער בשולי הדרך
"היה כאן משק פעיל: היה כאן לול קטן ומטע תפוחים שנאלצנו לעקור אותו כי הזדקן והפסיק להניב. היתה זאת השקיעה של החקלאות הקטנה כפי שהכירו אותה. המשק החקלאי הפך למתועש יותר, גדול יותר, עם מכונות גדולות ועובדים זרים. בשנים הראשונות עסקנו בגידול עופות כעיסוק צדדי אבל זה הפסיק להיות כלכלי בסדר גודל הזה". מספר אלון צבן (43), הבן הבכור. בשביל להתפרנס המשיכו הוריו לעבוד מחוץ למושב, כמו רוב התושבים במקום. אביו בתחום הנדל"ן ואימו כלבורנטית.
היה לכם רקע בחקלאות לפני שהגעתם למושב?
"לא. לא היה לנו שום רקע בחקלאות, אבל היה ועדיין יש, הרבה רצון ללמוד. כשהגענו הנה, אבא לי התייעץ עם תושבים כאן בכל הנוגע לגידול תרנגולות, וקפץ למים", מסביר אלון. בינתיים דרור, האח הצעיר, ביקר ב"משק יערן", חוות צאן קטנה בהרי ירושלים, והתאהב. "דרור נדבק בחיידק הזה של האהבה לעיזים, והצליח לשכנע את אבא שלי לקנות 25 עיזים צעירות. זה שינה את הכל. בשלב מסויים סגרנו את הלול והתמקדנו בגידול עיזים לחלב, ממנו אנחנו מכינים יוגורט וגבינות". מספר אלון.
בינתיים אלון הלך ללמוד חקלאות והמשיך את לימודיו בפינלנד. שם פגש את מי שעתידה להיות אשתו, רות. כששמע שהמשק המשפחתי הפך להיות משק צאן, התאהב גם הוא מהרעיון מרחוק. "זה היה מגרה מידי. רציתי לממש את החיים כחקלאי". הוא מספר. דרור, שבמקביל לטיפול בעדר למד רפואה, קרא לו לשוב מהגלות ולהצטרף למאמץ המשפחתי. אלון הגיע מיד.
והמשפחה זרמה?
"כן, בגדול. לרות לא היתה זיקה לחקלאות בחיים, אבל לכל מי שאומרים "משק עיזים" זה נשמע קסום, אני מתאר לעצמי. אז גם היא החליטה לנסות. היא עזבה את הכל והגיעה לפה. מה שהיה לה יותר קשה זה העלייה לארץ, תוך פרידה מהמשפחה, החברים וכל מה שמוכר לה".
כיום, דרור עוסק ברפואה בתל השומר, והמשק הופקד בידי אחיו הבכור. אך הוא לא עושה את זה לבד: אחת מהמחשבות שעמדו בבסיס הקמת העדר היתה, שכשרוני, אבי המשפחה, ייצא לגמלאות, יהיה לו משהו משמעותי לעשות. ובאמת, לאחרונה, לאחר שהפסיק לעבוד, הוא שותף פעיל בטיפול בעיזים, בניקיון הדיר ובחליבה.
הכנת גבינות זה לא דבר אינטואיטיבי, צריך ללמוד את זה ברצינות. "כחלק מהרחבת הידע שלי בתחום, ליווה אותנו בתחילת הדרך טכנולוג מזון שלימד אותנו את הבסיס בהכנת גבינות רכות, גבינות עובש וגבינות צהובות, צעירות ובשלות. אבל זה תחום שאפשר ללמוד בו עוד ועוד ורציתי לראות ולהיחשף לעוד דברים. אז נסעתי פעמיים לצרפת, פעם אחת גרתי במשק צאן, עבדתי בו ולמדתי להכין את הגבינות המיוחדות שיש להם שם, ופעם שניה הלכתי ללמוד באופן ממוקד אצל גבן מקצועי. כמובן שבעתיד אשתדל ללכת ולהיחשף לעוד מקומות בעולם בהם מכינים עוד סוגי גבינה".
מה הופך את המשק הזה למשפחתי ונעים כל כך? חוץ מהעובדה שחלק גדול מהמשפחה גרה בו (ההורים, הבת הצעירה, אלון ומשפחתו, והסבתא שהגיעה גם היא מירושלים לגור בנחלה), זו הבחירה של המשפחה להפוך אותו למשק תיירותי, ולא מסחרי על כל התאילנדים המשתמעים מכך. עובדה זו מאפשרת לבני המשפחה להשאיר אותו קטן. אלון מספר שהיום יש משקי צאן לחלב המונים אלפי ראש. למשפחת צבן יש סך הכל 75 עיזים, אותן הם חולבים ומכינים גבינות נהדרות הנמכרות בחנות שלהם. אפשר לבחור כמה גבינות, שכולן קרויות על שם בני המשפחה, להוסיף יוגורט או כוס קפה, קצת ירקות טריים, לשבת בחוץ מתחת לגפן ולהתענג. מי שהתאהב בסגנון החיים הזה אבל (עדיין) אין לו נחלה במושב, יכול לקחת קורס להכנת גבינות במקום, ולייבא את הטעמים הנהדרים האלה אליו הביתה.
העובדה שהמשק קטן, מאפשר גידול המיטיב עם העיזים. הן נלקחות פעמיים ביום למרעה, מטופלות באהבה והגדיים ממשיכים לינוק מאימם עד גיל חודשיים, בניגוד למשקים חלב גדולים, בהם הם מנותקים ממנה כעבור שעות מספר.
במשק צבן יש אוירה מיוחדת: של שורשים הנטועים עמוק באדמה, המאפשרים חופש, רגישות, וקור רוח. הצוות מחייך, אדיב ונדיב. נעים וטעים כאן וקשה לעזוב ולחזור למירוץ היום יום. אז החלטתי להשאר עוד קצת, ולשמוע את הסיפורים על הילדים, ואיך זה לגדול במקום כזה.
סיגל שוורצשטיין מנהלת את מרכז המבקרים, מספרת על יונתן, בנם הבכור של אלון ורות, שהוא רקדן מקצועי. "בשיא הגל הראשון של הקורונה, כשהמקום היה ריק ושומם, הוא העלה סרטון לאינטרנט שבו הוא רוקד בדיר ועל הגג ובכל מקום שאפשר במשק. לעומתו, הבן הצעיר, אביב, שהיה בן 8 לא מזמן, רוכב על חד אופן בכל מקום. אחת מהילדות יותר קשורה לדיר, ויודעת לנבא בדיוק מושלם מתי כל עז תמליט. היא אף פעם לא טועה. יש משהו מקסים בצורה המיוחדת בה הם מגדלים את הילדים שלהם. מאוד צנוע וטבעי. פחות חשיפה למדיה, לרעות החולות להן חשופים רוב ילדי ישראל".
אלון, אתה מצרף את הילדים לעבודה?
אף פעם לא לחצתי עליהם להצטרף שלא מרצונם. הם קצת יותר חיים את העיזים, את הטבע ואת החקלאות מאשר ילד ממוצע, וכשהם רוצים הם נוטלים חלק פעיל ועוזרים. כשהם לא רוצים – הם עושים מה שהם רוצים. יש להם המון תחביבים כמו ששמעת.
החיים האלה נראים קסומים למתבונן מהצד. זה רומנטי כמו שזה נראה?
תראי, בסוף עבודה זה עבודה. כשאנחנו חיים את זה ביום יום אנחנו לא עסוקים לראות את הרומנטיקה שבעניין. אנחנו במרוץ של החיים כמו כולם. הזמן היחיד שבו אנחנו מצליחים לעצור ולקחת אויר ולהסתכל במה שיש לנו זה בשבתות, כשאנחנו לא עובדים, ויכולים לראות את המשק כמו שהוא וליהנות ממנו, מהשקט, מהסביבה ומבעלי החיים.
גבינה בסגנון צ'רקסי, באדיבות משק צבן:
מתכון לכ – 200 גר' גבינה,
ליטר חלב
כף יוגורט
40-50 מ"ל חומץ 5%
כפית מלח
תבלינים לפי הטעם
אופן ההכנה: מחממים את החלב תוך בחישה לטמפרטורה של 85-90 מעלות, מורידים מהאש. מוסיפים יוגורט תוך בחישה. מוסיפים חומץ תוך בחישה עדינה מאוד, עד שמי הגבינה צלולים בצבע צהבהב. שימו לב: מעט חומץ יניב מעט גבינה, אבל אם תוסיפו יותר מידי חומץ תקבלו גבינה במרקם גומי.
נותנים לגבן (החומר הלבן) לשקוע, ומוציאים 3/4 ממי הגבינה. מוסיפים מלח ותבלינים לפי הטעם
מערבבים בעדינות ומעבירים לתבנית רשת כשהגבינה עדיין חמה. ניתן להשתמש בבד סינון בנוסף.
כשהגבינה מתייצבת הופכים אותה כדי לנקז את המים ומשהים במשך שעה.
לאחר כשעה אורזים ושומרים במקרר.
עיזה פזיזה, מושב טל שחר. שעות פתיחה: א׳-ו׳ 08:30-16:00, סגור בשבת ובחג. נגיש לנכים, כשר למהדרין (רבנות מטה יהודה), חנייה חינם, שירותים מסודרים. יש לרשום בווייז: עיזה פזיזה מחלבת עיזים.
