יום חמישי בערב, בית משפחת קרמר בגבעת־שמואל. מלבד מיטל, הבת הנשואה, המשפחה כולה מתייצבת למפגש עם מומחיות 'מכבי שירותי בריאות': שירה פולישוק, דיאטנית, וריקפית חננאל, פיזיותרפיסטית. מתברר שמדובר באירוע נדיר למדי, שכן מפאת עיסוקיהם הרבים קשה לכנס את כל בני המשפחה יחד ביום חול.
שירה פותחת בדברי הרגעה: "אנחנו לא עומדות לשנות לכם את הבית ב־180 מעלות, אלא לקבוע יעדים שהם בני שינוי. המטרה היא לא לעשות דיאטה או משהו זמני, ומצד שני גם לא להציב יעד גבוה מדי – אלא לתת לכם יעדים שתצליחו לאמץ כאורח חיים, ושההרגלים שתרכשו ייכנסו לרוטינה היומיומית שלכם. השינוי לא יהיה פתאומי אלא הדרגתי, כמו שאדם שנכנס בפעם ראשונה לחדר כושר לא ירים מיד עשרים קילו".
שירה וריקפית שולפות קלפי היכרות ומבקשות מבני הבית לבחור קלף שמאפיין אותם, וקלף נוסף שמבטא את הרגשתם בנוגע לתהליך שהם עומדים לעבור, וכן לספר על הפעילות הגופנית שהם מבצעים. כל אחד מבני המשפחה בוחר בתורו קלף. אחרון המשתתפים- אריה, האב (50), הצליח לשים את ידו על קלף שכמעט כל בני המשפחה חמדו. "עמוּס", הוא מתאר את עצמו, ושואף "ליהנות" מהתהליך. הוא מספר כי יש להם מנוי משפחתי לחדר כושר סמוך והוא נוהג להשתמש בו לפעילויות שונות, אך לאחרונה צמצם את היקף האימונים בשל כאבים שחש בגב. ריקפית מסבירה בתגובה שחשוב לשמור על המשכיות בצורה מתונה ותוך הקשבה לגוף; לא לבצע פעולות שיגרמו לנו כאב, אבל כן לשמור על המשך הפעילות. היא מבררת אם במרכז הכושר יש בריכה, וכשאריה עונה בחיוב היא מציעה לו לשקול להתאמן במים.
גם יתר בני המשפחה מקיימים פעילות גופנית קבועה. ריקפית מביעה שביעות רצון, אך ממליצה להגביר את שריפת הקלוריות באמצעים פשוטים: למשל, להגדיל את כמות הצעדים היומית. היא מעניקה לכל אחד מבני הבית פדומטר – מכשיר המאפשר מדידת צעדים יומית, ומציעה להם להתחרות זה בזה במספר הצעדים. המספר המומלץ ליום הוא עשרת אלפים, וריקפית מציעה להם לנסות ולעבור אותו.
עצה נוספת היא לעשות ספורט "על הדרך", למשל באמצעות טיפוס במדרגות במקום במעלית. המשפחה מתגוררת בקומה 13, וריקפית מציעה לעלות לפחות חלק מהקומות ברגל. עצות נוספות הן ללכת ברגל לחוגים ולהגביל את שעות הישיבה הרבות, או לפחות לקום מדי פעם כדי לשחרר את הגוף. העצה הזו מכוונת במיוחד לאריה ולבתו רינת, שעובדים יחד שעות רבות במשרד.
שירה מגיבה ששייק זה גיוון נחמד, אך צריך להיות זהירים בכמות הפירות שמכניסים, "לא יותר מ־2-3 פירות"
עושים סלט
שירה, הדיאטנית, מנתחת את דו"ח התזונה המשפחתי. הנתון הראשון הבולט לדבריה הוא שהבנות לא אוכלות מספיק פירות וירקות. גילי מספרת שאבא מכין לה כל יום תפוח לבית הספר אך לא תמיד היא מספיקה לאכול אותו. שירה ממליצה לנסות לשמור את התפוח להפסקה הבאה. שולמית, האם, מוסיפה שגילי אוכלת גם את הירקות שהיא חותכת לארוחת הערב – מלפפון ועגבנייה. נגה משתפת שהתחילה לאכול בננה על הבוקר במקום עוגייה "וזה ממש משביע וטעים". שירה מעודדת אותה: "זה תחליף נהדר, תמשיכי בזה". ואילו עינב (17.5) מספרת על השייקים שהיא מכינה. שירה מגיבה ששייק זה גיוון נחמד, אך צריך להיות זהירים בכמות הפירות שמכניסים, "לא יותר מ־2-3 פירות, ובכל מקרה עדיף לצרוך את הפרי בצורתו הטבעית. הסחיטה של הפרי מפחיתה בצורה ניכרת את הסיבים התזונתיים ואת הוויטמינים ומגדילה את הסוכר", היא מסבירה.
עינב ושאר הבנות מעידות שכאשר יש ירקות חתוכים ונגישים, הן בדרך כלל יאכלו מהם. שירה אומרת שהן מספיק גדולות כדי לקחת אחריות ולהכין צלחת ירקות גדולה שתעמוד על השולחן זמינה. עצה נוספת היא להכין סלט ולתבל אותו בשמן בלבד וללא מלח, להעביר את הכמות המיועדת לאכילה מיידית לקערה נוספת, שאותה אפשר לתבל כמו שאוהבים. את הסלט שנשאר, בתיבול שמן בלבד, ניתן לדברי שירה לשמור במקרר גם למחרת והוא יישמר טרי, בפרט ירקות כמו גזר, כרוב וקולרבי.
"ההמלצה היא לאכול חמישה צבעים של ירקות ופירות ביום, כי לכל אחד מהם יש הוויטמינים והסגולות שלו והם מעלים את תחושת השובע במהלך היום", אומרת שירה.
בני המשפחה מקבלים על עצמם להגביר ולגוון את צריכת הפירות והירקות, וכן לקבוע יום אחד בשבוע – מלבד שבת – שבו כל המשפחה תאכל יחד. במפגשים הבאים ינסו שירה והמשפחה למצוא יחד אלטרנטיבות מגוונות ובריאות יותר. נושא נוסף שיטופל הוא בעיית האכילה מול המסכים, במיוחד של נגה שנוהגת לאכול עם הסמארטפון. האחיות הגדולות מציעות לה אלטרנטיבות כמו האזנה למוזיקה או שיחה עם הסובבים. "את יכולה לגלות פתאום שאנחנו די נחמדות", הן צוחקות.
