כדי לקבל פיצויים בגין עוולת לשון הרע, צריכים להתקיים שני רכיבים: האחד, הדברים שנכתבו מהווים לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע. והשני, פרסום הדברים מהווים לשון הרע לפי דרישת סעיף 2 לחוק.
חוק איסור לשון הרע נועד לאזן בין הזכות לשמו הטוב של האדם לבין הזכות לחופש הביטוי. הסעיף הראשון קובע כי כדי שתתקיים עוולת לשון הרע, אין דרישה לגרימת פגיעה בפועל בשם הטוב כתוצאה מפרסום, אלא די בכך שהוא עלול לפגוע באדם שאליו מיוחסים הדברים, כך שהחבות בנזיקין קמה גם אם המעשה לא גרם לביזוי.
כדי לבחון האם הפרסום נכלל בהגדרת החוק, כל מקרה נבחן לגופו. בית המשפט מתחשב באופן שבו הוא נתפס בעיני האדם הסביר, באופן אובייקטיבי, כלומר, ניתן לפרסום מובן שנותן לו האדם הסביר אשר נחשף לדברים. ובנוסף, משמעות הפרסום נבחנת אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות אותו, כולל היקף החשיפה, גרימת נזק כלכלי וחברתי ועוד.
חוק הגנת הפרטיות אוסר על חדירה לפרטיות ללא ידיעת והסכמת האחר. הזכות לפרטיות הוכרה כזכות חוקתית ומוכרת גם בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. בין היתר נקבע כי צילום אדם ברשות היחיד, ללא ידיעתו והסכמתו, ופרסום תמונתו ברבים באופן העלול לפגוע בו מהווים פגיעה בפרטיות. העונש המרבי על פגיעה בפרטיות שנעשתה בכוונה לפגוע הוא עד חמש שנות מאסר, לצד תשלום פיצויים בגין עוולה אזרחית.
לפנייה ישירה אל עו”ד עודד פרץ לחץ/י כאן
חשיפת שמו של אדם שהתראיין באופן אנונימי לכתבה באינטרנט
אל בית משפט השלום בתל אביב – יפו הוגשה תביעה בגין פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע במזיד באמצעות פרסום בקבוצה ברשת החברתית פייסבוק. זאת בעקבות חשיפת שמו של אדם שהתראיין באופן אנונימי לכתבה באינטרנט על ה”שיימינג” שעבר.
על פי עובדות התביעה, התובע והנתבעת הם חברים בקהילת “חובבי המדע הבדיוני” ובקבוצת פייסבוק העוסקת בתחום זה. התובע טען כי הוצג כעבריין מין ונעשה לו “שיימינג” בפייסבוק. בעקבות פרסום זה הגיש תביעת לשון הרע, אשר הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו תפורסם התנצלות בקרב חברי קבוצת הפייסבוק שבה פורסמה אותה ידיעה, וכן ישולם לו פיצוי בסך של 63,000 שקלים.
בעקבות הפרסום בפרשה הקודמת, התראיין התובע באופן אנונימי לכתבה באתר אינטרנט, בעניין הפגיעה שחווה כקורבן “שיימינג”. באותה כתבה התראיין תחת שם בדוי וסיפר כיצד הוכפש והוצג באופן שקרי כעבריין מין. בעקבות הכתבה חשפה הנתבעת את שמו של התובע בקבוצת הפייסבוק, ולטענתו, הדברים שכתבה עולים לכדי הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות.
לאחר בחינת המקרה ושמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי לאור הפרסום מצד הנתבעת, כי מדובר במטרידן ותוקפן מיני סדרתי, בצירוף שמו בהמשך לשרשור הדיון בקבוצה, ולפי מבחן האדם הסביר, אין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונת הנתבעת, אלא מה הבין האדם הסביר.
במקרה זה, ניתן להבין מהפרסום כי התובע הוא מטרידן ותוקפן מיני סדרתי. כך גם ניתן ללמוד מהתגובות שעורר הפרסום מצד הנתבעת, ולרבות תגובה של אחת מחברות הקבוצה, אשר יצאה מהדיון, לאחר שכתבה כי אין זה נכון לבזות אדם מבלי שהוא צד לפוסט כאשר הוא לא יכול להגן על שמו הטוב.
בית המשפט קבע כי יש באמירות שבוצעו על ידי הנתבעת פרסום העולה לכדי הוצאת לשון הרע כלפי התובע. ואף יש בהם פגיעה בפרטיות בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, אולם לא נמצא כי הפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע.
בהתחשב בכלל הפרסום של המשתתפים בדיון בקבוצה, בדברים שנכתבו על ידי הנתבעת, בדברים שכתבה שבהם יש לשון הרע, וכן במשמעות ובמשקל שלהם על רקע כלל הנסיבות, חייב את המשפט את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 25,000 שקלים.
ת”א 51019-09-16
כל אדם שנפגע כתוצאה מפרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות, רשאי להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום זה, ולברר האם יש מקום להגיש תביעה. עורך הדין יבחן את המקרה ויעריך האם ישנה הצדקה לפנייה להליך משפטי ולדרישת תשלום פיצויים.
הכתבה מאת עו”ד עודד פרץ באדיבות אתר עורכי הדין LawGuide.
