היום שבו נולדת הוא היום שבו הקדוש ברוך הוא החליט שהעולם הזה לא יכול להתקיים בלעדייך" (רבי נחמן מברסלב). זה הפתגם המופיע על השלט המקבל את פני התלמידות בכניסה למדרשת אמית במודיעין, ונדמה כי הרעיון הזה מלווה את המנהלות ברשת לאורך כל הדרך. הן מסייעות לכל תלמידה למצוא את הבשורה והכוח שהיא מביאה לעולם, ולממש את הכישורים שקיבלה בצורה הטובה ביותר, כל זאת תוך העמקת עולמה הרוחני והנפשי של כל בת וכיוונה לשירות לאומי או צבאי משמעותי. קשה להתעלם מהלהט בקולן של ארבע המנהלות שעימן נפגשנו. הן פועלות במערכת החינוך ורואות כבר שנים בעבודתן שליחות אמיתית.
ליאת וגשל, מנהלת מדרשת אמית מודיעין, מספרת כי ההחלטה הראשונה שלה בתפקיד הייתה לשנות את שמו של בית החינוך למדרשה. "השם של בית החינוך הוא לא סתם מדרשה, השאיפה שלנו היא שכל אחת תכתוב את המדרש שלה, ממקום של מחקר – לדרוש, לברר, מתוך לימוד עצמי ולימוד בחברותות. יש כאן בית מדרש ללימודי קודש ומדרשה למדעים ואומנות".
המדרשה פועלת תחת הכותרת "נולדת להשפיע", וזו אמירה שמועברת לבנות מכיתה ז'. "בכיתה ח' יש שעתיים שבועיות שבהן הבנות מחליטות מה הן רוצות ליזום. זה יכול להיות בתחום המחשבים, בתחום עבודת האדמה, בספורט ואתלטיקה, והכוונה היא ליצור משהו משלהן ולהביא אותו לעולם החיצוני. הקו הזה ממשיך לאורך כל הדרך".
מירי גיל, מנהלת בית החינוך אמית הלל ברחובות, אומרת כי בתור מנהלת היא מעוניינת בראש ובראשונה להעניק לבנות "מרחב של התפתחות אישית. לבנות איתן יחד סולם להתפתחות שלהן. אנחנו בית חינוך שמביא כל בת למיצוי אישי והכנה לחיים, באופן שבו הן חוזרות אלינו גם אחרי שסיימו את בית הספר כדי להתייעץ ולשמוע". גיל מדגישה כי היא מחנכת גם למצוינות, אך גם למיצוי היכולות: "חשוב לי שכל אחת תממש את עצמה בכוחות שקיבלה".
מירי גיל, אמית הלל ברחובות: "אני מעוניינת לבנות מרחב של התפתחות אישית. צוות המורים בונה מרחב שמביא כל בת למיצוי אישי והכנה לחיים, באופן שבו הן חוזרות אלינו גם אחרי שסיימו את הלימודים כדי להתייעץ ולשמוע."
שולה לוי, מנהלת מדרשת אמית קמה בירוחם, קוראת לזה תצ"א – תוכנית צמיחה אישית לכל תלמידה. בבית הספר שלה מגוון של בנות מכל הקשת הדתית והלימודית. "יש כאן מבחר של דעות, עדות, בתים ותפיסות עולם, ואנחנו כאן כדי לתת לכל בת מה שנכון לה, להצמיח קומה נוספת באישיות שלה. אנחנו פועלים במשולש שצד אחד שלו הוא הזהות הנשית-דתית-משפחתית של הבת. אנחנו עמלים לבנות את הזהות הזאת אצל כל בת לפי המקום שממנו היא באה.
"הצד השני הוא לימודי. כל בת מירוחם והאזור שאומרת 'רוצה אני', בית הספר פתוח לפניה. לחלק מהבנות אנחנו צריכים לסייע לצמצם פערים ולאחרות אנחנו מספקים תוכניות הצטיינות, בכל מקרה מאה אחוז מתלמידות בית הספר משלימות בגרות ו-30-40 אחוזים מקבלות תעודות מצטיינות".
צד אחר של המשולש הוא רגשי-חברתי: "אנחנו עוסקים בבניית תוכנית רגשית שתלווה אישית כל תלמידה. מעניקים לבנות כלים לבניית האישיות שלהן, פשוטו כמשמעו".
אורית קאופמן, מנהלת מדרשת אמית אשדוד, מספרת שלפעמים היא שואלת את התלמידות איזה תמרור הייתן מציבות בשער? מבחינתה התשובה ברורה "זהירות, כאן בונים!". "בית ספר הוא מרחב שחייב לאפשר לכל הבאים בשעריו להתפתח. התלמידות והצוות, כולנו בתהליכי התפתחות. המסר לבנות ברור: השמיים הם הגבול והמעיזות מנצחות. תראו בעיניים שלנו כמה אנחנו מאמינות בכן". בשיחה עם אורית, אי אפשר שלא לחוש כי הדבר החשוב ביותר בעיניה הוא המגע האישי. "חשיבות הפדגוגיה של המאה ה-21 קריטית, למידה במרחבים עושה פלאים. אבל אסור לשכוח שהכל מתבסס על מרחב 40 הסנטימטר בין העיניים של המורה לתלמידה. זה מרחב קדוש שבו מתפתח קשר. משם – מורה תאמר לתלמידה, אני סומכת עלייך, תפרצי ותשפיעי, והיא תאמין לה."
השראה נשית
ליאת וגשל ממדרשת אמית מודיעין, אם לחמישה, למדה קולנוע במעלה, ושני תארים שניים – אחד בחינוך ותנ"ך ואחד בניהול. היא הספיקה להיות במאית, מורה לקולנוע ומורה לנוער בסיכון, להיות בצוות ההקמה של תיכון ברנקו וייס, ללמד בתיכון 'יחד' בעיר – ואז הגיעה לבית הספר אמית בנות מודיעין. ניהול נשי בעבורה הוא "ניהול עם הכוחות הנשיים. אני לא שואפת להיות כמו מנהל גבר – קשוח, חותך עניינים, אלא לבוא דווקא מהמקום הרך והעגול. זהו ניהול שיש בו כלים של נשים והוא מצליח להביא קול נשי אמיתי".
ליאת וגשל, אמית מודיעין: "השאיפה שלנו היא שכל אחת תכתוב את המדרש הפרטי שלה מתוך שותפות וחיבור לעולם התורה ולעולם היצירה"
מירי גיל מאמית הלל רחובות נושאת בתפקידי ניהול חינוכיים מגיל 29. היא אם לשלושה וגם סבתא. "רשת אמית גידלה אותי והצליחה לגרום לי לגדל את החממה שלי שנקראת בית החינוך אמית הלל. זו רשת שמאפשרת לחלום חלומות ולממש את המאוויים שלנו, לא כל מנהל זוכה לחלום חלום ולראות אותו קורם עור וגידים".
מהו ניהול נשי לדעתך?
"ניהול שנעשה עם מבנה פנימי ייחודי שיש לאישה, שמאפשר לי לתמרן מצד אחד וגם להבין לעומק את סוד עולמן של הבנות והצוות מצד שני. לדעת מה קורה שם באמת. אני קוראת לזה 'ניהול מאפשר' שמכיל את הבנות. יש לי אפשרות להיות אמפטית, להיות יותר חופשייה איתן, הטבעיות הנשית שזורמת בי מוקרנת גם כלפי חוץ, גם בקשיים ובאתגרים שהחיים מובילים אותנו אליהם. אני מאמינה שכאשר מנהל חושף את עצמו ובא טבעי, זה מקל מאוד על משימת הניהול, שהיא מאתגרת מאד, במיוחד בצל קורונה.
"אני משתדלת מאוד להיות מחוברת לקול הפנימי שלי. למשל, אחד הדברים שאני אומרת לתלמידות ולמורות הוא שלנו כנשים חשוב למצוא זמן למילוי עצמי. אם לא ממלאים את הכוס עד הסוף, הכוס לא נשפכת, אם את לא ממלאת את עצמך, בהרצאה טובה, בפעילות גופנית, במשהו שעושה לך טוב – לא יהיה לך ממה להעניק הלאה. נשים הן גם מודל טוב לשמירה על איזונים, אני עצמי מוצאת את עצמי משלבת בין שלושה ילדים נשואים ונכדים. זו מציאות החיים וצריך לשלב הכול".
לדעת שולה לוי, העומדת בראש אמית קמה ירוחם, ניהול נשי הוא פשוט "להביא את עצמי לתוך התפקיד, וכשמדובר בנערות צעירות קריטי בעיניי שתעמוד בראש המוסד אישה". לדבריה, גם חדר המורים של בית החינוך הוא נשי, לא מאידיאל, אבל "כך יצא".
שולה לוי, אמית קמה ירוחם: "חשוב לי לראות שיש איזונים וייצוג לאוכלוסיות השונות בבית החינוך, כך שלכל תלמידה תהיה לפחות מורה אחת או יותר כדי שתוכל להזדהות איתה ולמצוא בה מודל לחיקוי"
"בית הספר נוצר על ידי שתי אימהות, וכיום יש בו 45 מורות. וכמו שבית הספר מגוון, גם חדר המורים מגוון. חשוב לי לראות שיש איזונים וייצוג לאוכלוסיות השונות בבית החינוך, כך שלכל תלמידה תהיה לפחות מורה אחת שהיא תוכל להזדהות איתה ולראות בה מודל לחיקוי. נושא הזהות הוא קריטי. קשה לייצר מצב של זהות והזדהות כשהמנהל הוא גבר. כמו שאני לא יכולה לדמיין מוסד של בנים שבראשו אישה, כך קשה לי לדמיין מצב הפוך".
אורית קאופמן ממדרשת אמית אשדוד מזדהה עם הדברים. "כמנהלת, המודלינג שלי הוא להראות נשים שיהוו השראה, זו עוצמה. הבנות חוות מיומנויות רכות, יכולת ליצור קשר, ותשוקה לגדל ולגדול, זה בונה אותן כנשים חזקות". קאופמן קיבלה את המדרשה לפני חמש שנים כבית ספר צומח ובו ארבעים תלמידות. כיום יש בו 300 תלמידות. "אנו גאות במגוון התלמידות שמגיע אלינו. היום, זה כבר לא אתגר גדול עבורנו לתת מענה איכותי למצטיינות ולכל בת שתגיע. הגיוון נתפס בעיני ככוח של חיים בריאים. בכל יום היא נוסעת 150 ק"מ מביתה שבפדואל ובחזרה, לדבריה, "רק כדי להגיע ולפגוש את חבורת המהממות הזאת". היא אם לארבע בנות וסבתא לשני נכדים, ולאורך כל עבודתה הקפידה, לשלב עבודה ובית. "תלמידותי הן חלק מהוויתי ולכן גם ביתי פתוח בפניהן. הקשר הזה מאפשר להן לראות אותי כאדם שלם בדיוק כפי שאני שואפת שיראו כל אחת מהן."
מנכ"ל רשת אמית, ד"ר אמנון אלדר, אומר כי החינוך להעצמת נשים ולעידוד התלמידות למצוינות בכל התחומים הוא חלק מהדי-אן-איי של רשת אמית שהוקמה בידי בתיה גוטספלד, מנהיגת ארגון נשות אמית בארה"ב. "זכינו למנהלות יצירתיות, יזמיות ומנהיגות המשמשות דוגמה לבנות הדור הבא, שיבינו שהשמיים הם הגבול".
אין בית ספר? נקים
כשנשות הניהול של אמית אומרות שהשמיים הם הגבול בכל הקשור למיצוי הפוטנציאל של התלמידות, הן באמת מתכוונות לכך. נדמה שאין תחום לימוד שהבנות אינן חשופות אליו, וניתן בו דגש על התנסות אישית וחווייתית.
"אסור שהקשר בין בית הספר למה שקורה בחיים יהיה כמו הקשר בין קורס הכנה ללידה ללידה בפועל… מסבירה קאופמן." כחלק מתפיסת האקוסיסטם ברשת אמי"ת נחתור תמיד למגע עם העולם שבחוץ וכך נגלה את הכוחות שלנו". לכן במדרשת אמית אשדוד מייצר הצוות מגע אמיתי עם העולם בכל התחומים. תלמידות מגמת ביולוגיה ופיזיקה שותפות בפרוייקט מדעי עם בית החולים אסותא בעיר ומכללת סמי שמעון. "זה לא עוד פרויקט של חשיפה והיכרות אלא שותפות מלאה. הבנות יביאו לידי ביטוי בפועל את הידע שלהן ויקחו חלק מעשי בפיתוחים שונים". בנות מגמת אומנות חברו לעמותת ויצו באשדוד בראשות גילה קליין. הן תעצבנה למקום מיתוג חדש, תוך למידה על ערכי המותג ואיך בונים קו עיצובי ובנות מגמת התיאטרון במדרשה עוברות את שיעורי התאטרון על במת המשכן לאומניות הבמה בעיר, "אלה רק חלק מהפרויקטים שנותנים לבנות כנפיים. אנחנו אומרים לבנות – תעזו, אתן יכולות, ויש לכן גב".
אורית קאופמן, אמית אשדוד: "אילו הייתי צריכה להציב שלט בכניסה לבית ספר, היה כתוב בו 'זהירות, כאן בונים'. בית ספר הוא מרחב שכולם מתפתחים בו, כולל אנשי הצוות, ואנחנו משדרים לבנות שהשמיים הם הגבול, תעזו"
גם באמית מודיעין נותנים לבנות את כל הכלים כדי להצליח, ומעודדים אותן ללימוד וחקר עצמי. התלמידות בכיתות ז' עד י' לומדות בכל שנה על דמויות נשיות מובילות וכותבות עבודה על אחת מהן. "כל אחת מספרת על הדמות שהשפיעה עליה וכותבת מה היא צריכה לעשות כדי להידמות לה. מה ישבור את תקרת הזכוכית שלי ויעזור לי להגיע הכי רחוק", אומרת ליאת וגשל. בבית החינוך יש מגמות אומנות ברמה גבוהה, כולל סטודיו למחול וסטודיו לתיאטרון, לצד מגמות מדעיות כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מחשבים וערבית. את השתיים האחרונות לומדות רבות מהבנות המתכוונות לצאת לשירות צבאי או לאומי ביחידות מודיעין. באמית הלל רחובות מנצלים את העיר שניחנה בחברות הייטק רבות, ומשלבים את הבנות בעשייה שם. הן לומדות יזמות ומשלבות את הידע שרכשו בלימודיהן בחברות מהשורה הראשונה. בנות המגמות המדעיות לומדות גם במכון ויצמן בעיר.
"פרויקט מיוחד שיש אצלנו הוא דיפלומטיה באנגלית", אומרת מירי גיל. "הבנות לומדות מפגש בין תרבויות, דיפלומטיה ומערכות יחסים – והכול באנגלית. יש לנו גם פרויקט של טד ודיבייט להכשיר אותן לעמידה מול קהל, והכול כדי להתאים את הלימודים למאה ה-21".
שולה לוי, מנהלת אמית קמה ירוחם, ייסדה את בית הספר עם חברתה תמי ביטון לאחר שלא מצאו מוסד לימודים מתאים לבנותיהן. בית הספר נותן מענה ייחודי לבנות באזור, שכן עד להקמתו נאלצו הבנות ללמוד בפנימיות או לנסוע מחוץ לעיר לתיכון מקיף דתי. "עד להקמת בית החינוך, לבת דתית לא היה היכן ללמוד 5 יחידות פיזיקה, או מדעים. אנחנו מעודדים את הבנות למצוינות, ועם זאת חרטנו על דגלנו את המשפט 'הסיפור שלך הוא הסיפור שלנו'. עבור שואלים כל בת מהיכן היא מגיעה, מה הרקע שלה, ותופרים לה את השמלה המתאימה ביותר כדי לייצר בעבורה את הפרק הבא בצורה הכי טובה".
ביקורים מחזקים
לצד המצוינות הלימודית, ואולי לפניה, מושם ברשת אמית דגש על מצוינות תורנית וערכית.
"אהבת התורה היא אחד מהדגלים שבית החינוך שלנו מניף", אומרת מירי גיל. באמית הלל ברחובות פועל בית המדרש "בינה יתרה" הפותח צוהר לעושרה ועומקה של היהדות. לומדים בו תלמוד, תנ"ך, חסידות והגות. צוות בית המדרש הוא בעצמו צוות לומד, שמקפיד על שיעורים קבועים.
"דרך בית המדרש אנחנו מצליחים לגעת בסוגיות מדהימות מהמקורות היהודיים", אומרת גיל. כך למשל עסקו בבית המדרש בנושא חברות. נושא מרתק אחר היה חינוך כלכלי דרך מקורות ביהדות. "חשוב לנו לתת מקום לחוויית הלימוד, להעצים אותה. 'בינה יתרה' הוא לא בית מדרש שהלימודים בו תאורטיים בלבד, אלא לימודים שתורמים לפיתוח האישי, למימוש האמיתי בחיים האמיתיים".
בירוחם פועלת תוכנית "מעיינות", אחר הצהריים של לימוד תורה לשמה. בשגרה מדובר בתוכנית הכוללת שני שיעורים, פעולת מדריכה מכיתה י"ב ופעילות חווייתית. בימי הקורונה התוכנית עברה הסבה לבית מדרש נודד – לימוד תורה ביישובים השונים שמהם מגיעות התלמידות, ופעם בשבוע בית מדרש מרחוק. בתי ספר נוספים מקבלים לימודי העשרה, כמו שיעור קבוע ייעודי של סיון רהב-מאיר בכל יום חמישי בבוקר.
אם יש דבר שמרגש את ארבעת המנהלות, הרי שאלה הן הבוגרות השבות הביתה באירועים מיוחדים, לטקסים, או סתם כדי להגיד שלום בזמן השירות הלאומי או הצבאי. "זה נותן את הכוח להמשיך ולעשות הלאה", הן מסכמות.
