ד"ר שירלי יפה-ליפשיץ, סגנית מנהלת מחלקת רפואת האם והעובר במרכז הרפואי 'מעיני הישועה'. רופאה מומחית לגינקולוגיה ומיילדות ורפואת האם והעובר (הריון בסיכון גבוה)
מסע אישי: גדלתי במנהטן, אליה הגענו בעקבות עבודתו של אבי כרופא נשים. למדתי רפואה בארה"ב, וכשהכרתי את בעלי, ישראלי במקור, הסכמנו שאת ילדינו נגדל כישראלים. אחרי לידת הבן השני חזרנו ארצה.
בעקבות אבא: אחרי לימודי הרפואה חיפשתי את ההתמחות המדויקת שאתחבר אליה. ניסיתי לא לבחור במסלול ההתמחות של אבא, אבל בסוף לא יכולתי לברוח מתחום ההיריון בסיכון, שידעתי עוד מילדות כמה הוא מיוחד. אבא נפטר מסרטן לפני שהתחלתי את תת־ההתמחות בהריון בסיכון, אבל זכה לדעת על הבחירה שלי. הוא שמח בה מאוד ואמר שזה תחום הרפואה היפה ביותר בעולם.
בגובה העיניים: אני מתאימה את עצמי לעולמה של המטופלת. כשגדלתי בארה"ב לא הכרתי את התאריכים העבריים והמושגים ההלכתיים. במפגש עם האוכלוסייה החרדית והדתית שפוקדת את מעיני הישועה אני מאמינה שעליי להכיר אותה כפי שהיא, לראות את האישה שמולי ולשוחח איתה בגובה העיניים.
להיות שליחה: אני עוזרת לנשים לוודא שההיריון שלהן יהיה תקין ושהילד ייצא הכי בריא שאפשר. הליווי והאחריות שלי מתחילים מהרגע שהאישה נכנסת אליי להתייעצות, ועד יציאת הילד לאוויר העולם. אני רואה את עצמי כשליחה, הן כדי לגלות בעיות חלילה בהריון, והן כדי למצוא להם טיפול ופתרון.
צחוק ודמע: לא אחת אני מוצאת את עצמי רגע לפני המפגש עם בני הזוג, כאשר אני יודעת שבפי בשורה טובה שתוציא אותם מהחדר מאושרים, ולעיתים, לצערי, בשורה רעה שתעכיר את חייהם. בעיניי תפקיד הרופאה הוא גם להעניק תמיכה וליווי. לא תמיד אני יכולה לשנות את המציאות, אבל אני כן יכולה לעזור בהתמודדות ובמאמץ להביא סוף טוב.
ההתרגשות שלפני: אני תמיד מבקשת מהמטופלות שלי להשתדל לשלוח לי דרישת שלום אחרי הלידה, לבשר לי שהכול עבר בשלום. בכל פעם כזו אני נושמת לרווחה. אני מלווה נשים שעוברות תהליך ארוך ומתרגשת מאוד להיפרד מהן לפני הלידה, כאשר התקווה לבשורות טובות מציפה את הלב.
