אירועים מסוג זה עלולים לפגוע באמון של הילד באנשים ובקשר עם הוריו, זאת מכיוון שילדים צעירים מאוד רואים בהורים כ-“מגנים שהתרשלו בתפקידם” או אף “משתפי פעולה” עם הצוות הרפואי. לעיתים, בעקבות טראומה מאובחנות בטעות בעיות התנהגות והפרעת קשב וריכוז- ( (ADHDוזאת בשל סימפטומים התנהגותיים דומים לסימפטומים של PTSD (למשל, קושי להתרכז, סף תסכול נמוך, חוסר מנוחה והתקפי זעם). אחת ההפרעות הנפוצות בעקבות פציעה מתאונה וכוויה ובעקבות מחלות מסכנות חיים ופרוצדורות רפואיות לטיפול בפציעה או במחלה היא הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). למשל, 19% מהילדים בגילאי 8-48 חודשים אובחנו עם PTSD ו-42% עם סימפטומים פוסט-טראומטיים בעקבות מחלת סרטן והטיפולים במחלה; ו-35% מהילדים בגילאי 1-6 שנים אובחנו עם חרדת נטישה, PTSD, בעיות התנהגות ו-ADHD. 50% אחוז מהילדים ממשיכים לסבול מתסמונת פוסט-טראומטית שנתיים לאחר שקיבלו אבחנה.
תמונה קלינית: כיצד נראית PTSD בגיל הרך?
רק בשנת 2013 התווספו לראשונה הקריטריונים לאבחנת PTSD בגיל הרך למהדורה החמישית של המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות רגשיות. נתון זה מצביע על תת מודעות ותת הערכה של האבחנה בילדים צעירים חרף הנתונים על השכיחות שלה באוכלוסייה זו.
הקריטריונים לאבחנה הינם:
- איום או חוויה ממשית או עדות ל: פציעה חמורה;אובדן הורה או קרוב אחר כמו אח או אחות;אלימות; פגיעה מינית; תקיפת בעלי חיים; טרור; מחלה מסכנת חיים; פרוצדורה רפואית פולשנית; התעללות; תאונה.
- הילד או הילדה סובלים באופן מלא או חלקי מהסימפטומים הבאים: חוויה מחדש: סיוטי לילה, שחזור התכנים הטראומטיים במשחק או בהתנהגות, שאלות חוזרות על הטראומה, מצוקה רגשית וגופנית במצבים או בנוכחות חפצים שמזכירים את הטראומה, דיסוציאציה (הילד נראה מנותק ואינו מגיב);הימנעות: הילד מנסה להימנע ממקומות ואנשים ומלדבר על האירוע. לעיתים קרובות הסימפטומים קשורים למחלה או לפציעה וגם לטיפולים הרפואיים שהילד או הילדה עברו למשל, במדגם של 76 פעוטות (גילאי 12-49 חודשים) הפחדים וההימנעויות היו קשורים לאירוע עצמו (למשל כאשר שמעו קומקום רותח), אך הם היו קשורים בעיקר למצבים, מקומות ואנשים שנקשרו לטיפול בבית החולים (למשל, אנשים שלובשים חלוק לבן, כאשר הילד נשאר ללא הוריו);סימפטומים נוספים הם ירידה ברגשות חיוביים ועלייה ברגשות שליליים: הילד מרגיש פחות הנאה ושמחה ומרגיש יותר רגשות שליליים כמו אשמה, כעס וחרדה, ומפגין פחות התלהבות והנאה ממשחק מחברים; עוררות יתר: דריכות יתר, סף תסכול נמוך, התפרצות זעם, כעסנות ורוגזנות, תגובות בהלה מוגזמות, קשיי ריכוז, קושי להירדם ויקיצות תכופות במהלך הלילה; חרדת פרידה ונסיגה התפתחותית (הופעה של פחדים שהילד או הילדה התגברו עליהם לפני הטראומה, נסיגה בחינוך לניקיון (הרטבת יום או לילה והימנעות מעשיית צרכים בשירותים, קושי רב להיפרד בבוקר מההורים); הסימפטומים מפריעים להתפתחות ולתפקוד של הילד או הילדה ולהתנהלות המשפחתית; הסימפטומים מופיעים במשך חודש מאז שהאירוע הטראומטי הסתיים.
טיפול ממוקד טראומה וטיפול CBT – קוגניטיבי התנהגותי Cognitive Behavioral Treatment)) מאוד יעילים בריפוי של PTSD אצל ילדים בגיל הרך והוריהם.
לסיכום, המודעות וההפניות להערכה וטיפול בפעוטות וילדים בגיל הרך הסובלים מסימפטומים פוסט-טראומטיים נמוכות ביחס לשכיחותם של אירועים טראומטיים באוכלוסייה זו. הורים, רופאים, אחיות ואנשי טיפול נמנעים מטיפול משום שהם מקווים או מאמינים ש-“הוא ישכח את מה שקרה לו כשיגדל”. הורים רבים אינם פונים מכיוון שאין להם מידע על סוג הטיפול שמתאים לילדיהם או שאינם מוצאים מטפל מומחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ממוקד טראומה. משום כך, ילדים רבים מופנים לטיפול רגשי שאינו CBT ממוקד טראומה. לא כל טיפול רגשי מסייע לילדים להתגבר על טראומה ולכן טיפול שהוכח במחקרים כיעיל הוא המומלץ.
ד”ר לילך רחמים מנהלת היחידה לטיפול בפוסט-טראומה בגיל הרך ומחברת הספר “לגלות את הגן הנעלם: ילדים בטיפול” הוצאת פרובוק דיונון
ניתן לפנות לטיפול ב-PTSD ל: מרכז “חוסן” – רחוב אשרמן יוסף 18א‘, תל אביב 6719958
טל: 03-7339304 פקס: 03-7339339 או במייל:chosen@hosencenter.org.il
