קרן קימת לישראל חנכה בתחילת השבוע בפארק אופקים מיזם הוקרה והצדעה מיוחד לכבודן של נשות מלחמת "חרבות ברזל". בטקס מרגש בהשתתפותן של כ־ 20 נשים שפעלו בקור רוח, בנחישות ובאומץ, והצילו חיים בשבעה באוקטובר בפעולות ברחבי עוטף עזה, הושקה "דרך הגיבורות", המצדיעה לגבורתן.
את האירוע הנחתה לינור אברג'יל, ששיתפה את הנוכחות בסיפורה האישי, במאבקה באו"ם לצדק עבור נשים שנפגעו במלחמה ובהשתתפותה במאמץ הלאומי בעורף. יו"ר קק"ל, יפעת עובדיה־לוסקי, הדגישה בפני הנשים שנכחו בטקס את מגוון דרכי הביטוי של הגבורה הנשית למן היום הראשון למלחמה ועד עכשיו. "באנו להוקיר את הרבש"ציות האמיצות, את הלוחמות והשוטרות, את הרופאות והחובשות שהצילו מאות חיי אדם, ולא פחות מכך את הנשים שנלחמו כדי להחזיק את דלת הממ"ד. הגיבורות של השבעה באוקטובר הן חלק מדרך ארוכה, שמתחילה הרבה לפנינו ותימשך הרבה אחרינו".
עובדיה־לוסקי מסבירה: "בחרנו בהקדשת דרך ולא באנדרטה למשל, מכיוון שיש בכך סמליות להמשך דרכנו כעם, דרך שאותן נשים סללו לנו. לאורך הדרך יוצבו עמדות שמע שבהן אפשר יהיה להקשיב לסיפורים של הגיבורות ולהתמלא מהרוח שלהן". בין הסיפורים ניתן יהיה להקשיב לסיפורה של טלי חדד, תושבת אופקים, שבשמחת תורה יצאה עם בנה הלוחם להציל אנשים ולסייע לפצועים. תוך כדי פעולות הסיוע, היא טיפלה בבנה שנפצע ושבה להציל 13 פצועים נוספים.
גם סיפורה של רפ"ק שושנה מאלי, שתפקדה בגבורה תחת אש מגג תחנת המשטרה בשדרות והרגה מחבלים רבים, מונצח בדרך הגיבורות, וכן סיפורה של נורית כהן, מתנדבת בזק"א שבין בתים שנחרבו למכוניות שרופות וידאה שכל אדם שנרצח יובא לקבר ישראל, ועוד סיפורים רבים ומרגשים.
גיבורה נוספת, נועה חנוכה, תושבת קיבוץ מפלסים, הייתה נעולה שעות רבות בממ"ד בבוקר שבת שמחת תורה. בעלה נועם נורה ונפצע ונועה, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, ביקשה לעשות הכול כדי להציל את העובר שברחמה. "הייתי בטוחה שאני אמות", היא מספרת. "לא הסכמתי ללדת עד שבעלי, שהגיע מורדם ומונשם לבית החולים, יתעורר". נועה חולצה ופונתה לבית החולים לאחר ירידת המים. היא הצליחה להחזיק מעמד 30 שעות, ואז ילדה את בנם הבכור. "אני לא יודעת אם אני גיבורה או שאני עקשנית. לא ויתרתי, גם כשהמחבלים ניסו לפרוץ אליי הביתה דרך החלון. הייתי בהודיה על כך שחייתי 33 שנים והדבר המרכזי שחשבתי עליו היה איך אני מצילה את התינוק שלי", היא משחזרת בקור רוח, ומספרת כיצד כיסתה את בטנה בשמיכות פוך.
לצד הדרך שנחנכה בפארק הוותיק והיפה, נטעו הנשים עצים. "נטיעת עץ מזוהה מאוד עם קק"ל ובעיניי גם הכי מזוהה עם לידה", מוסיפה עובדיה־לוסקי. "עץ הוא סיפור של לידה מחדש, של תקווה וצמיחה".
לדבריה, היוזמה לחנוך דרך חדשה לכבוד נשים בעיצומה של המלחמה הייתה חשובה משום ש"מהיום הראשון ראינו גיבורות פועלות וגם באמצע הדרך חשוב לעצור ולהגיד תודה. גבורת הנשים בולטת במלחמה הזו. קק"ל בונה את הארץ, סוללת דרכים, והייתה כאן הזדמנות לפעולת הוקרה כדי שמי שילך כאן בעתיד, יבין מה היה כאן".
פארק אופקים שמשתרע על פני כ־500 דונם של טבע ארצישראלי נבחר בין היתר משום שהעיר ספגה לא מעט בשבעה באוקטובר כשנרצחו בה 52 אנשים, "ביניהן נשים גיבורות, וכשבנינו את הטקס פנינו לארגוני נשים, ראשי רשויות ולכוחות הביטחון על מנת שנוכל לגלות ולהשמיע את סיפורן של אותן נשים", אומרת רינת אברהם, מנהלת קשרי ציבור במרחב דרום בקק"ל, שהופקדה על הפקת האירוע. רינת היא תושבת אשקלון, מהערים שספגו את מטחי הטילים הרבים ביותר. "הוקרת הגיבורות האלו היא גם עבורי, כיוון שזו הכרה בכך שהן לחמו כדי שאוכל לחיות חיים טובים יותר". את רפ"ק מורן טדגי, שפיקדה באומץ רב על הקרבות באופקים, היא מכירה באופן אישי. "מורן אמרה כי תפקידה של משטרת ישראל הוא להגן על האזרחים. כשאישה שוטרת אומרת דבר כזה אני מקנאה, ורוצה קצת מהכוח שלה".
שפרה בוכריס היא מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום. בשבעה באוקטובר היא יצאה עם שלושה לוחמים למשימת הצלה. במשך 12 שעות הם נסעו ברכבים פרטיים הלוך ושוב מסביבת התופת במסיבה ברעים והצילו רבים תוך שהם מסכנים את חייהם. "זה התפקיד שלי, לזה חונכתי ובשביל זה התגייסתי", אומרת שפרה. לשאלה אם היא פחדה היא עונה בנחרצות – לא. "זוהי זכות גדולה עבורי להימנות עם הנשים הגיבורות האלה", היא אומרת, "החל מאימותינו ודרך הנביאות ודמותה של יעל, נשים תמיד היו חלק מסיפורי הגבורה וחלק מההנהגה. הדבר שזור בהיסטוריה היהודית שלנו ואך טבעי שזה יוכר גם בדורנו. לטייל בין העצים שנטענו בדרך הגיבורות שיטיילו בה גם ילדים ואימהות – זה מבחינתי הניצחון. החזרה לשגרה, לחיים".
"מטרת ההצדעה לנשים האלו, ולנשים אחרות שיונצחו כאן, היא להראות שאלה הנשים שיתוו לנו את הדרך", אומרת עובדיה־לוסקי. "הסיפור של נשות 'חרבות ברזל' עוד יסופר כשגבורת הנשים התגלתה כאן בחוסר פחד, בתושייה וביצירתיות. מארג סיפורים שלא נשמעים אמיתיים על נשים מרגשות מתוכנו".
נשים נוספות המעוניינות לשתף בסיפורן מוזמנות לפנות במייל (tamarl@kkl.org.il) והסיפור יעלה בעמוד מיוחד שהוקם לטובת הפרויקט באתר קק"ל.
