ד"ר דפנה וינשטיין, רופאה בכירה במחלקה הכירורגית ומנהלת יחידת השד במרכז הרפואי מעיני הישועה
הפיזיקה שהולידה כימיה
אבי יוסף אמרי ז"ל היה פיזיקאי ישראלי, חתן פרס ישראל, פרס וולף ועוד. בעקבותיו למדתי תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית. בחוג לפיזיקה פגשתי את בעלי. תמיד התלבטתי אם ללמוד רפואה, וכשהבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים ולא במעבדה החלטתי לעבור לרפואה.
אין כמו בארץ
בילדותי נדדנו בין ארצות הברית לישראל בעקבות עבודתו של אבי. שם הבנתי כמה מדינת ישראל חשובה לעם היהודי ושאת ילדיי אני רוצה לגדל כאן. העבודה במעיני הישועה מפגישה אותי עם כל חלקי האוכלוסייה הישראלית, הן כקולגות והן כמטופלים. אני פוגשת יהודים וערבים, חרדים וחילונים, וכולנו עובדים יחד בשיתוף פעולה. אני חושבת שאם אנשים היו מכירים האחד את השני מקרוב, אז הרבה ויכוחים היו נמנעים.
השותף המלא
במהלך הלימודים נולדו לנו שני ילדים. זה לא היה קל. ובכלל, להיות אמא כירורגית זה אומר המון תורנויות וכוננויות. אי אפשר להגיע לכל מסיבה ויום הורים. אצלנו בבית יש שוויון מלא, אהרון מבשל הרבה יותר טוב ממני ומנקה לא פחות ממני. היום יש לנו ארבעה ילדים וגם נכדים. אי אפשר לעשות מסלול כזה בלי שיתוף פעולה.
מלאכת היד שהפכה למקצוע
כילדה אהבתי מאוד את חוגי מלאכת היד – תפירה, אמייל, קרמיקה וכדומה. זו אחת הסיבות שבחרתי לעסוק בכירורגיה. בכירורגיה האפקט הוא מיידי – אם זה מוצלח זה נהדר, אם זה לא מוצלח זה נורא, אבל ברוב מוחלט של המקרים אנחנו עוזרים לאנשים ובמהירות גדולה. כשאני מנתחת אני מקפידה גם על האסתטיקה של המקום המנותח שחשובה לא רק לי, אלא לדעתי גם למטופל/ת.
גילוי מוקדם מציל חיים
ככירורגית ובמיוחד כמנהלת יחידת השד במרכז הרפואי "מעיני הישועה", אני פוגשת נשים ברגעים לא פשוטים. רגע הגילוי של מחלה הוא תמיד רגע קשה. אני חושבת שצריך לדבר בגובה העיניים, להשתמש במילים ברורות, לא בכל מיני מונחים רפואיים בלטינית, ואז יש שיתוף פעולה טוב יותר. היום בעזרת גילוי מוקדם אפשר לרפא חולי סרטן, ולכן חשוב כל כך ללכת להיבדק ולא להזניח.
המטופלים שלא אשכח
תמיד יש מטופלים שאתה חושב עליהם בבית – על דרך חדשה לטיפול, או קולגה שניתן להתייעץ בעניינם. אחרי כל כך הרבה שנים בתחום יש מטופלים שנכנסו לי ללב. למשל מטופלת שישבה מולי במהלך בדיקת שד ושמתי לב שיש לה בלוטה מוגדלת בגרון. ביקשתי שתלך לבדוק את זה. היא חזרה אחרי שלושה חודשים עם עציץ ענק ואמרה שהצלתי לה את החיים. זה סיפוק שאי אפשר לתאר במילים.
