ד"ר יואב דומני, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. מנהל מחלקת פסיכיאטריה גברים ומנהל מרפאה לטיפולים מתקדמים בדיכאון
בראש מעייני
לא היה לי ברור שאגיע דווקא לתחום הפסיכיאטריה. כשנחשפתי לפסיכיאטריה הבנתי שזה זה. אני אוהב אנשים וסיפורים, והגעתי לעבודה הזאת מתוך אהבת אדם. זה ה"אני מאמין שלי". אני אוהב את המטופלים שלי וחרד לגורלם, ושם אותם בראש מעייניי.
להבין את הזרמים
כרופא ומטפל בכלל ובתחום הזה שבעתיים, חשוב מאוד להבין את הרקע של המטופל, מאיפה הוא מגיע ומה האמונות והערכים שלו, כך שהטיפול יתאים לאורחות חייו. בין אם מדובר בחרדי, דתי לאומי, חייל משוחרר או אדם מבוגר, עלינו להבין מה כל אחד צריך ויכול לעשות ומה הקשיים שלו, וזה דבר מורכב. בצוות שלנו יש גיוון גדול מאוד של חילונים, ערבים וחרדים, ובזכות זה, ישיבות הצוות שלנו מסייעות לנו להכיר ולהבין יותר את המטופלים.
הסטיגמה השתנתה
תחום הפסיכיאטריה עובר הרבה שינויים. יש היום הרבה יותר פתיחות לשיח על הנפש, יש מודעות לנושא ודיבור עליו. במקביל גם התרופות השתפרו מאוד. גם בטיפול יש התקדמות – פעם היו המון תופעות לוואי בגלל התרופות, אבל היום יש טכנולוגיות חדשות. היום כולם מבינים שאלה מחלות של גוף האדם ולא "דמיונות", ויש תרופות מסודרות שיודעים איך הן פועלות.
מול האוורסט
בזמן הפנוי שלי אני אוהב לרוץ ולבלות עם חברים. אני אוהב גם לטייל בארץ ובעולם. אחרי הצבא טיילתי בנפאל וזה היה טיול חשוב בשבילי, כי כשראיתי את האוורסט חוויתי תחושה של התרוממות רוח גדולה.
מעשי גבורה בלתי נתפסים
במהלך המלחמה נחשפתי לשינוי שצה"ל עובר בתחום בריאות הנפש. בזכות זה שכולם מדברים על הנפש עכשיו, כל חייל שיוצא מלחימה מיד פוגש מישהו שמדבר איתו על מצבו הנפשי. מעולם לא היה דבר כזה. זה שינוי אדיר כי יש היום המון מודעות והמון שיח. המלחמה תפסה אותי בכנס מקצועי בברצלונה, אז מיד חזרתי לתל השומר, ועזרתי שם במחלקה האורותופדית שהגיעו אליה חיילים רבים שנפצעו בשבעה באוקטובר. ראיתי שם פציעות מזעזעות אבל גם מעשי גבורה בלתי נתפסים. האנשים הכי גיבורים שראיתי בחיים, עם עומס נפשי שאין לתאר.
בית מדרש שיקומי
לבוא לטיפול פירושו להיות מוכן להיחשף, ואני מעודד אנשים לדבר ולפתוח. מדובר במחלות קשות שגורמות לסבל נוראי אבל אנשים לא יודעים שהיום כבר יש טיפול ולנו יש הרבה מה להציע לאנשים האלה. בעבר חשבו שזאת גזירת גורל, היום מבינים שלא. יש אצלנו מטופלים שמקבלים טיפול משולב – תרופתי, פסיכולוגי וסוציאלי, וגם בית מדרש שיקומי, שם הולכים ללמוד כחלק מתהליך החזרה לקהילה. לפני מאה שנה היו סוגרים אותם במוסד סגור והם היו נעלמים. היום מחזירים אותם לקהילה. הציבור צריך ללמוד איך לשמור על האנשים שמתמודדים עם הנפש כי זה משהו שיכול לחזק קהילה ולא להחליש אותה.
בין הצלחה לכישלון
אני אוהב להצליח לעזור במקומות בלי תקווה. עם חולים קשים האתגר גדול, וגם הגמול גדול יותר כשהטיפול מצליח. הגיעה לכאן מישהי שסבלה מאוד והצלחנו בטיפול חדשני לעזור לה ממש. היא חזרה לעבודה, חזרה לטפל בילד שלה, ובמהלך המלחמה יצאה לבשל לחיילים. זאת הצלחה מסחררת. לפעמים יש כישלונות כואבים, אבל זה המקצוע שמדברים בו על הדברים ומנסים להבין את הקושי ואת התחושות הקשות ומתמודדים עם הכול.
