אירועי 7 באוקטובר העמידו את הרקדנית, הזמרת וכוכבת הרשת היהודייה מונטנה טאקר בפני צומת דרכים: להירתם למשימה הלאומית ולהסביר את ישראל מחוץ לגבולותיה או להמשיך לפתח קריירה משגשגת ונטולת תקיפות אנטישמיות? התשובה, מבחינתה, הייתה מובנת מאליה. "גדלתי כנכדה לסבא וסבתא ניצולי שואה שתמיד סיפרו על הזוועות שחוו בילדותם", היא משתפת. "שמעתי מפיהם כל כך הרבה פעמים את צמד המילים 'לא נשכח ולא נסלח', שהן כבר חלק ממני. הם גם אמרו לי תמיד שאם הייתה מדינה יהודית במלחמת עולם השנייה, השואה לא הייתה מתרחשת".
מונטנה ביקרה בארץ המובטחת לפני כ־12 שנה. "פשוט התאהבתי במדינה הזאת", היא נזכרת. "הבנתי שהתרבות, הערכים והנופים שלה הם חלק בלתי נפרד ממי שאני". כך, בבוקר שמחת תורה, כשעם ישראל כולו התעורר אל תוך סיוט, עברה של הכוכבת וההווה שלה נפגשו ויצרו תודעה חדשה. "כל מה ששמעתי לאורך ילדותי צף והתפרץ החוצה", משחזרת מונטנה. "הבנתי שאני חייבת לעשות כל מה שביכולתי כדי לספר את האמת על המדינה שלי ועל העם שלי. זו הצוואה של סבא וסבתא: לדאוג לכך שמה שקרה לא יקרה שוב".
לדבריה הבחירה הייתה טבעית, אך בהחלט מורכבת משניתן לדמיין. "אף פעם לא עצרתי לשאול אם אני מסתכנת או פוגעת בעצמי בקריירה שלי, פשוט ידעתי שזה הדבר שעליי לעשות", היא מספרת. "מאז 7 באוקטובר, כשהתחלתי לעסוק בהסברה, מאות אלפים הפסיקו לעקוב אחריי ברשתות החברתיות. הייתי בהלם, אבל זה לא עצר אותי אלא הדליק אותי. השנאה שלהם גרמה לי להעלות הילוך. אם סבא וסבתא שלי הצליחו לשרוד במחנות ההשמדה, מי אני שלא אשרוד כמה איומים ברשת?"
"אף פעם לא עצרתי לשאול אם אני מסתכנת או פוגעת בעצמי בקריירה שלי, פשוט ידעתי שזה הדבר שעליי לעשות"
הפלטפורמות החברתיות של מונטנה טאקר המונות כ־14 מיליון עוקבים, הפכו למפעל הסברתי של ממש. הכוכבת החלה לעלות סרטונים שבהם רקדה ושרה למען ישראל, או פשוט דיברה על ישראל – על מי שחי בה, על מי שנלחם עליה, על מי שמת עבורה. פעילותה ההסברתית הגיעה לשיאה דווקא בטקס הגראמי האחרון, כשהצליחה למשוך את תשומת הלב של דעת הקהל העולמית לסוגיה בעלת חשיבות עליונה.
"כשגיליתי שאף אחד מהמשפיענים היהודים האמריקנים לא מתכוון לענוד את סיכת החטופים בטקס הגראמי, החלטתי שאני הולכת לעשות את זה בענק", היא אומרת בחיוך. "רציתי שאף אחד לא יוכל להתעלם מאחינו השבויים במנהרות הטרור. לכן יצרתי קשר עם מעצב אופנה ישראלי שאני מאוד מעריכה, והוא תפר לי שמלה המבוססת ממש על סמל החטופים". התגובות היו היסטריות. "לא אשקר, לראשונה הייתי קצת בלחץ", היא מודה. "כשצעדתי על השטיח האדום עם סמל חטופים תפור לאורך השמלה, כל העיניים היו מופנות אליי. מארגן הטקס ביקש ממני לעזוב. לטענתו, השמלה שלי עסקה בפוליטיקה – דבר מאוד לא מקובל בגראמי. שוב הייתי בהלם, ושוב התחושה הדליקה בי את הרצון להילחם למען עמי. אמרתי לו שהסמל שאני עונדת הוא לא פוליטי אלא הומניטרי, שסוגיית החטופים היא אנושית בלבד, ולא עזבתי. למחרת קיבלתי עשרות הודעות מרגשות מאוד ממשפחות החטופים. זה היה שווה את הכול".
בשנה וחצי שחלפו, מונטנה הצעירה והציונית עד עמקי נשמתה הובילה אינספור יוזמות הסברתיות והשתתפה באינספור פרויקטים יהודיים חשובים. עם זאת, כשאני שואל אותה מה הדבר שעשתה מאז פרוץ המלחמה שנגע בה יותר מכל דבר אחר, היא מיד משיבה ללא שום היסוס: "הסרט 'הילדים של 7 באוקטובר', שהצטלמתי עבורו וראיינתי במסגרתו ילדים בני 11–17 ששוחררו מהשבי או שהוריהם נלקחו לשבי או נרצחו מול עיניהם. ילדים תמימים שלא יודעים מהי מלחמה ומהי שנאה. הסרט יתפרסם בארצות הברית ואז יגיע לישראל".
גם באשר לתוכניותיה העתידיות, מונטנה טאקר מספרת בהתלהבות כנה שהיא לא מתכוונת לעצור. "בחודש יולי אופיע בטקס הפתיחה של המכבייה. זה יהיה מדהים", היא מציינת. "ב־7 באוקטובר יעלה לאוויר סרט נוסף שהצטלמתי עבורו – הפקה ישראלית חשובה מאוד, ואני האמריקנית היחידה שהשתתפה בו". וזה לא הכול. "השבוע הקלטתי את השיר האיקוני I will survive עם המבצעת המקורית גלוריה גיינור", היא מוסיפה. "החלטנו להקדיש את השיר לעם ישראל הגיבור שהצליח לשרוד כל משבר, ושאני בטוחה – הוא ישרוד לנצח".
