אין אישה שעבורה לידה היא לא אחד מרגעי השיא העמוקים והעוצמתיים ביותר בחיים. נשמה חדשה הופכת בני זוג להורים או למשפחה אחרת ממה שהייתה עד היום, וזו שמחה עצומה. אבל יש נשים שעבורן לידה עלולה להיות מפגש עם טראומה של פגיעה מינית או טראומה מלידה קשה. מי שחוותה הריונות ולידות טובים, תתקשה אולי להבין עד כמה כל בדיקה עלולה להיות משימה בלתי אפשרית, אבל מסתובבות בינינו לא מעט נשים שההיריון דורש מהן לגייס כוחות נפש, שהן לא תמיד מאמינות שקיימים בהן, ושבמקרים רבים באמת נזקקות למעטפת הדוקה יותר.
בשנים האחרונות קמו מרכזי ליווי היריון בכמה בתי חולים בארץ – באסותא, אסף הרופא, בילינסון, בני ציון, הדסה הר הצופים, הדסה עין כרם, הלל יפה, העמק, וולפסון, כרמל, ליס, ובבית החולים מאיר. ד"ר לורין לויט (42, ואם לחמש בנות), מנהלת היחידה להיריון בסיכון והעומדת גם בראש מרפאת לידה מתקנת בבית החולים הדסה הר הצופים סבורה שהשטח אמר את שלו, והמרכזים האלו החלו לצוץ "מתוך תחושה שאנחנו לא נותנים מענה מספיק טוב לכלל הנשים, ומתוך רצון לעזור לנשים שיש להן חשש מחדר הלידה וקושי עם המפגש איתו".
היא מספרת לי על ש' ש"הגיעה למרפאת הלידה המתקנת עם חששות גדולים מההיריון ומהלידה ובמצב נפשי וגופני לא פשוט, כשבהיסטוריה שלה נמצאת גם פגיעה מינית שעברה. בניגוד לדברים אחרים שאפשר לדחות ולהדחיק – ההיריון מתקדם והלידה מגיעה בסוף, ולכן יש משמעות גדולה לתהליך המשותף שאנחנו עוברות עם הנשים. זה מה שעשינו גם עם ש'. היא הגיעה למיון יולדות אחרי שהתוודענו אליה, היינו איתה בקשר קרוב והצוות היה מודע לסיטואציה העדינה שלה. שמרנו עליה ווידאנו שאף אחד לא ייכנס לחדר שלה, ובסופו של דבר היא עברה חוויית לידה מצוינת מבחינתה".
המקרה של ש' הוא דוגמה אחת מני רבות לנשים שעבורן הכנה ללידה עם צוות המרפאה איננה בגדר מותרות, ויכולה לשנות את חווית הלידה מן הקצה אל הקצה. "לא יכולתי לצפות ללידה טובה יותר", סיפרה לי ש' בשיחת טלפון. על אף שעברו כמה חודשים מהלידה, היא מתרגשת מאוד בשיחה, לפעמים עד כדי בכי. "אין לי מושג איך הייתי עושה את זה לולא העזרה והתמיכה של ד"ר לורין. אם יהיה לי עוד ילד, זה יהיה לא מעט בזכותה, ובזכות הידיעה שיעזרו לי לעבור את זה". גם עבור ד"ר לויט היה זה אירוע מרגש מאוד. זה בדיוק מה שהיא חלמה לעשות במרפאה הלידה המתקנת שבראשה היא עומדת בשנתיים וחצי האחרונות: לעזור לנשים לעבור את הלידה בצורה הטובה ביותר.
"אני כמעט בוכה כשאני מדברת איתך", אומרת ש', "הלידה שלי הייתה רגע שיא שהייתי בטוחה שכל הקושי יתנקז אליו ובסופו של דבר זה היה רגע עוצמתי ומדהים. גם בדמיונות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שיהיה כל כך טוב. אחרי הלידה הייתה לי התמוטטות לא פשוטה בכלל. אני לא כל כך זוכרת מה היה מיד אחריה. גם לא את היממה הראשונה לאחר הלידה. אני רק יודעת שבשלב מסוים הייתי ממש אאוט. בלילה של הלידה בעלי אמר לי שהוא חשב שבחיים לא אחזור לעצמי. היה לי מבט חלול ולא תקשרתי. אין לי כל כך משפחה, וד"ר לורין לא עזבה אותי. היא נשארה איתי כל הלילה, ושלחה את בן הזוג שלי לנוח כי ידעה שהוא יזדקק לכוחות כדי לטפל בי. ראו אותי, ראו אותו, ראו אותנו וזה מה שעשה את כל ההבדל. לא יכולתי לדמיין שמישהו מסוגל לעשות עבורי את מה שהיא עשתה, היא פשוט מלאך. החוויה של הליווי, גם בהיריון וגם בלידה, באמת אפשרו לי להתאושש בצורה הרבה יותר טובה. אבל עד עכשיו הלידה הזו היא נקודת אור ענקית בחיים שלי".
ד"ר לורין לויט: "אנחנו בונות עם האישה תוכנית לידה, וכותבות אותה בהסכמה עם היולדת. כך מי שיטפל בה ידע מה סיכמנו".
מטראומה לחוויה
לפני כשנתיים וחצי הוקמה בהדסה הר הצופים המרפאה ללידה מתקנת. "בראש ובראשונה המטרה שלנו היא שאישה תעבור חוויה חיובית בלידה, גם כשהיא בחדר לידה וגם כשהיא מתאוששת לאחר מכן במחלקה. חוויית לידה טובה שווה שנים של טיפול. היא נוסכת ביולדות ביטחון. פתאום הן מסוגלות לעשות משהו ש'כל הנשים' עושות, יש תחושת מסוגלות של 'אני יכולה לעשות את זה', תחושת נורמליות".
צוות המרפאה שמורכב מד"ר לויט וחמש מיילדות אחרות, מטפל בשלוש קבוצות עיקריות: "הקבוצה המרכזית היא של נשים עם היסטוריה של פגיעה מינית", מסבירה לויט, "מבחינתן כניסה לחדר לידה היא כמו כניסה לשדה מוקשים. יש נקודות רבות שיכולות לעורר קשיים בלידה – חוסר שליטה מהול בכאב, מגע באזורים אינטימיים וחשיפתם. נשים שעברו פגיעות מיניות עוברות ניתוקים (דיסוציאציה) – כמנגנון הגנה, דבר שעלול להקשות מאוד על הלידה ולא לאפשר לאישה לחוות את הלידה.
"הרבה פעמים בני הזוג של הנשים האלו לא קשורים לפגיעה וכל הסיטואציה ביניהם מאוד מורכבת. יכול להיות שאלו נשים שלקח להם שנים לקיים יחסים, והן במצב רגיש ומורכב, ולא תמיד הן אפילו יודעות בעצמן להצביע על הקושי שהן חוות. נשים אחרות נפגעו מבעלי סמכות ומאנשים שהיו אמורות לבטוח בהם ולוקח להן זמן לתת אמון גם בנו, בצוות. אבל אז הן מגיעות למפגשים איתנו ומגלות שהן לא לבד, שמבינים אותן".
"קבוצה שנייה היא של נשים אחרי לידה טראומתית או חוויה של לידה טראומתית. טראומה היא דבר סובייקטיבי מאוד ולכן יכולות להיות שתי לידות דומות, שאצל אישה אחת לא תשאיר משקעים שליליים ואצל אחרת כן. טראומטיות בלידה יכולה קשורה לקצב הלידה, למהלך לידתי סוער מאוד, ללידת ואקום או לדימום בלתי נשלט. כמובן גם הריונות שהסתיימו טרם זמנם, הפלות ולידות שקטות או לידות שהסתבכו עלולים ליצור טראומות. קבוצה שלישית היא של נשים שיודעות שצפוי להן קושי כלשהו – למשל בבדיקות פנימיות או מחרדה ממקום סגור שהמפגש עם חדר לידה יציף ויעורר אותה, ועוד ועוד".
מה עושים עם אותן נשים?
"עבודת ההכנה כוללת פגישה ראשונה שתארך כשעה ולאחריה ניפגש לפי הצורך. כשאישה תגיע ללידה ותראה פנים מוכרות, היא תהיה הרבה פחות לחוצה. בשלבים מתקדמים מדברים על הרקע – אם יש לידה טראומטית, מעבדים את סיפור הלידה ומנסים להבין אם יש דברים שהיו תלויים בצוות הרפואי. לפעמים עצם זה ההסבר מה עמד מאחורי הבחירה של הרופאים, יכול לשנות את החוויה של הטראומה, כי פתאום יש הסבר ויש סיבה. עוברים על מה צפוי לקרות בלידה ומהן האפשרויות שעומדות בפני האישה בכל מיני מצבים, התמודדות עם בדיקה פנימית, איך יתקבלו החלטות, איך להתמודד עם מצבים דחופים.
"אנחנו בונות עם האישה תוכנית לידה, וכותבות אותה בהסכמה עם היולדת. כך מי שיטפל בה ידע מה סיכמנו. היא יכולה לציין למשל שיש לה העדפה לצוות נשי, או הערות קטנות שישנו את החוויה שלה לחלוטין. למשל הייתה מישהי שביקשה שלא נכבה את האור בחדר. לנו יש נטייה לעמעם את האור כדי שהאישה תוכל לנוח. זה משהו פשוט וקטן שנשמח לעשות עבור אישה אבל הוא צריך להיות כתוב כדי שנדע. אנחנו בקשר עם הנשים ומעדכנים אותנו כשהן מגיעות לחדר לידה. אם יש לידות שאפשר לתכנן מראש אנחנו נדאג לכך שהצוות שלנו יהיה שם, אבל באופן כללי הצוות כולו מכיר את התוכנית, מחויב אליה ומשתף פעולה".
מהן האתגרים שנשים שמגיעות אלייך מתמודדות איתם?
"יש נשים שלא מסוגלות להיכנס לחדר לידה או לחדר ניתוח. איתן נעבוד על חשיפה איטית והדרגתית. בפעם הראשונה רק נעמוד בפתח ובפעם הבאה ניכנס ונשב כמה דקות. בפעם רביעית החדר כבר יהיה מוכר ורמת החרדה תרד.
"היו נשים שאישרנו להן להיות לבד בחדר אחרי הלידה. זה לא משהו שאני מבטיחה אפילו לרופאה שלי שיולדת. אני נותנת את המשאבים של המחלקה לפי הצרכים, אבל אם יש אישה אחרי פגיעה מינית שמבחינתה אין אפשרות שמישהו זר ייכנס אליה באמצע הלילה לחדר – אנחנו נעשה הכול כדי להימנע ממצב כזה.
"הייתה אישה שהגיעה אחרי שלוש לידות ואקום. היא רצתה לקבוע ניתוח קיסרי כי מבחינתה היא לא הייתה מסוגלת ללדת, אלו מילים ששמעה ממיילדות ומהצוות שטיפל בה, ולכן כדי להביא לה ריפוי היינו צריכים לפרק את הסיטואציה ואת הלידה הצפויה למרכיבים בסיסיים. בסוף היא הבינה שגם בוואקום הכי טוב בעולם היא חייבת ללחוץ ולהיות חלק אקטיבי מהלידה, ואז נפתח לה פתח והיא החליטה ללכת ללידה רגילה והייתה לה לידה מצוינת בלי ואקום.
ואם באמת אישה מגיעה למרות ההכנה למצב דחוף, נניח קיסרי?
"סיבוכים של לידה יכולים לקרות גם לאישה שישבה איתנו כמה פגישות לפני הלידה, וזה כמובן משהו שאנחנו מדברים גם עליו. אנחנו מנמיכים ציפיות, כדי שנשים לא יחשבו שהכול יהיה מושלם כי ישבנו ודיברנו בחדר. לידה היא אירוע שיש בו דברים לא צפויים, אבל דינמיקה בריאה בחדר מביאה לתוצאות טובות יותר".
"אם נחזור לקיסרי הבהול – הנוהל שלנו אומר שלא מכניסים מלווים לניתוח קיסרי בהול. אם נדע למשל שיש יולדת שלא יכולה להיכנס לניתוח בלי מלווה, אז נכניס לה מלווה אפילו שהיא הולכת להרדמה כללית כיוון שהיא לא מסוגלת לשאת את המחשבה שתהיה לבד. ייתכן שיהיו מצבים כאלו שנזהה בזמן אמת וגם אם תגיע אלינו אישה שלא עברה איתנו הכנה – נדע להגמיש את הנהלים".
אחד הדברים המייחדים את המרפאה בהדסה הר הצופים הוא שיתוף פעולה הדוק מאוד עם מרפאת הילה – מרפאה לבריאות הנפש ייחודית לנשים שנועדה לתת מענה לבריאות הנפש של האישה בתחומי פוריות, ההיריון, הלידה ואחרי הלידה. "אנחנו בקשר רציף עם ד"ר ענבל ראובני, שהיא פסיכיאטרית שמנהלת את המרפאה בהדסה עין כרם ועושה עבודה מדהימה עם צוות פסיכולוגיות", אומרת לויט. "היא הכתובת ליולדות שצריכות משהו מעבר למה שאני כגניקולוגית יכולה לתת".
האם בעולם אידאלי לא היה ראוי שכל אישה במצב עדין כל כך של לידה תקבל טיפול רגיש כזה?
"את צודקת לגמרי, כל אישה צריכה לקבל את היחס המכבד ביותר בלי קשר למה שעברה. אני לא רוצה לעשות טראומה עכשיו ולא רוצה לעורר טראומה חדשה. צריך להקפיד בקלה כבחמורה אצל כולן, אבל אנחנו לא מושלמים, זאת המציאות, ועל גבי ההנחה הזו ואנחנו מנסים לתת עוגן לנשים שאנחנו יודעים שעברו משהו.
"אני חייבת לציין שעצם קיומה של המרפאה מחנך את חדר הלידה. הסטנדרטים שלנו משתפרים כי עבודה על מקרי קצה משפיעה על הנורמה. אם מיילדת תשמע סיפור של אישה שממנו היא תבין מה הפריע לה בצורה שבה דיברו איתה או בדקו אותה – זה יחדד את העבודה השוטפת שלה. היא תבין למשל כמה הסבר נוסף יכול להיות משמעותי עבור יולדת. לא צריך שיח והסבר של 45 דקות, לפעמים כל מה שנשים צריכות הוא מבט, או עוד 2–3 מילים שמבהירות מי נמצא מולן ואיפה הדברים עומדים. העבודה במרפאת לידה מתקנת פוקחת את העיניים. הרי אחת משלוש נשים היא נפגעת מינית והן לא באות עם סימן על המצח. הן כנראה עוברות פה הרבה יותר ממה שאנחנו יודעות".
"אין ספק שהעבודה של המרפאה מגדלת אותנו כצוות. גם כשדברים לא עובדים לפי הספר. הייתה מישהי שממש רצינו בשבילה לידה פסטורלית ובסופו של דבר היא הלכה לקיסרי. באתי לדבר איתה אחרי הלידה והיא עצרה אותי ואמרה, 'הכול היה בסדר'".
יכול להיות שהדור הקודם יגיד שיש פה "פינוק"? הרי הן ילדו בלי כל זה "והכול היה בסדר".
"אף אישה שפגשתי לא הייתה אישה מפונקת. חוויות לידה של נשים בדורות קודמים הן מזעזעות. את שומעת איך נשים ילדו ואת נחרדת. ואת גם רואה איך הנורמות שהיו עברו מהעולם. אני חושבת שפעם לא הייתה לגיטימציה לטיפול בכאב, אמא שלי ילדה בלי אפידורל אז ברור שאני גם יכולה, אבל החיים מתקדמים. יש מודעות לכך שאפשר לעבור את הדברים בצורה טובה יותר.
"חשוב לציין שלא נוכל לצרף כאן 'טיפים' ליולדת, אלא רק להדליק נורות אזהרה. מי שמבינה שהיא זקוקה לליווי עוטף יותר, אני ממליצה לה להתקשר לאחד ממרכזי הליווי ומי שמזהה את החברה שלה בסיפור הזה, כדאי שתציע לה עזרה".
אורית לייזרסון: "בזמן לידה, שהיא חוויה עם עוצמה ורגשות קיצוניים עבור האישה, כל הדברים שנמנעתי מלפגוש אותם עלולים להציף אותי, ולכן בשיטה שאני מלמדת, חלק מהתהליך שאני עושה עם נשים הוא דווקא לפגוש את הפחדים"
ארון הקודש הנשי
אוּרִית לייזרסון, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, מנחה למיניות הוליסטית ומפתחת השיטה של הכנה ללידה מתוך עונג, חושבת שמרפאות הלידה המתקנת שקמו בשנים האחרונות בכמה בתי חולים הן בשורה של ממש. "זו מהפכה חשובה מאוד", היא אומרת ומוסיפה כי היא תופסת לידה "כחלק מהרצף המיני של נשים. זה אירוע שקשור למיניות של האישה, בעוד בעולם המערבי יש מין סטריפ כזה. התינוק יוצא דרך שער הורתו; בלידה עצמה מעורבים בדיוק כל ההורמונים שמעורבים בתהליך היצירה והסיפוק, כמו אנדרופינים ואוקסיטוצין. לפי הפסיכותרפיה הגופנית, הגוף מחזיק תאי זיכרון בתוך התאים הפיזיים שלנו. כשתינוק עובר בתוך תעלת הלידה הוא כמו מעורר זיכרונות שצבורים בה, לפעמים זיכרונות שנשים לא ידעו עליהם אפילו, יכולים להיפתח דווקא תוך כדי תהליך של לידה".
"הנרתיק, גם בגישה הסומטית, הוא כמו ארון הקודש של האישה, ובזמן לידה – שהיא חוויה עם עוצמה ורגשות קיצוניים עבור האישה – הארון הזה נפתח. כל הדברים שנמנעתי מלפגוש אותם עלולים להציף אותי, ולכן בשיטה שאני מלמדת, בניגוד לגישות ניו-אייג'יות שבהן 'מעיפים את הפחדים', אני אומרת שהפחד בא כדי לעזור לי. חלק מהתהליך שאני עושה עם נשים לקראת לידה הוא דווקא לפגוש את הפחדים. אני רוצה לסדר את ארון הקודש הזה בשעת הפתיחה שמתרחשת בלידה. אם לא סידרתי את הארון הרגשי שלי ואת הארון של הטראומות שלי, הוא עלול ליפול עליי עם כל הבלגן שלו.
"אין אישה שאין לה פחדים לקראת לידה ולא משנה כמה היא יולדת בקלות ובפשטות. לקראת כל לידה יש תוכן רגשי ואינפורמציה שהולכים להיפתח עם הפתיחה הזו, ואין אישה שלא פוגשת את הקצה של עצמה באופן חזיתי בלידה. ולכן חשוב מאוד לפתוח את הארון הזה, על הזיכרונות שצבורים שם והטראומה שאולי יש שם, ולהיפגש עם התוכן הזה לפני הלידה. כי בלידה עצמה הדבר האחרון שאני רוצה זה שכל הארון הרגשי שלי יתמוטט עליי בתוך הצירים. אני קוראת לזה להתיידד עם הפחד, להניח את הפחדים ליד, כצידה לדרך. אני לא מעיפה אותם. אני חושבת שחשוב שאישה תכיר את התוכן הרגשי שנמצא בארון שלה, וממליצה לנשים להיות בדיאלוג עם הגוף שלהן לקראת הלידה, להיות בהקשבה למה שצף שם".
למה דווקא בלידה עלולות לצוף טראומות מיניות?
"קודם כול לידה בעצמה היא אירוע מטלטל. אני לא רוצה לקרוא לזה אירוע טראומתי, כי היא יכולה להיות אירוע מכונן ומעצים מאוד, אבל זה אירוע שהוא על הרצף המיני שלנו. בפשטות, לידה לוקחת אותנו למקום של חשיפה עמוקה, של חיבור עם המקום הפראי וההישרדותי שלנו; למקום של להיות בחוסר אונים ולמקום שדורש לשחרר שליטה, ועבור רוב בני האדם זו חוויה קשה ומטלטלת, ובטח למי שחוותה את חוסר האונים שבפגיעה מינית.
"כמי שחוותה פגיעה מינית, אני יכולה להעיד על עצמי שלקראת הלידה האחרונה ממש הרגשתי את הרצון שלי לעבד שוב את התוכן הזה. יכול להיות שגם משום שזו הייתה לידה של בת בפעם הראשונה התחזק אצלי הרצון לא להשאיר את זה סגור, לפגוש את זה ולהעמיק עם זה עוד. זה התעורר מתוך ההיריון, מתוך הגוף. כמו שיש לנשים רצון לקנן – לסדר את הבית, יש גם רצון לקנן רגשית, לפנות עומסים רגשיים ופיזיים שנמצאים בתעלת הלידה מהטראומה שלי.
זה מצריך הרבה כוחות.
"זה תוכן שיצוף בין אם ארצה ובין אם לא, אבל אם אפגוש אותו לפני הלידה, אוכל להתחבר אליו ממקום שלא יתקוף אותי בלידה, שלא יצוף בצורה שתשתק אותי, אלא זה יהיה פחד שאני מכירה וכבר לחצתי לו את היד וכבר אמרתי לו שלום לפני הלידה. בעיניי חשוב מאוד שאישה תיפגש עם עצמה רגשית לפני הלידה. אם יש טראומות, לא רק מיניות, אלא גם מלידות קודמות, כדאי להתמודד איתן.
"אני רואה את תעלת הלידה כמו צינור שעלול להיחסם, אם יש עומס בצנרת מפחדים ומטראומות קודמות אני רוצה לעשות אינסטלציה רגשית ולפנות מקום לתינוק חדש, לנשמה חדשה שמגיעה, לסיפור חדש שיכול להיות. אני רואה אצל מטופלות שלי כמה חוויית לידה טובה יכולה להיות חוויה מרפאת. לידה מיטיבה יכולה להיות חוויה מעצימה ומרפאת ומחזירה ל'מרכז' ולכוחות שאבדו בלידות קודמות.
"בחוויה של טראומה מינית המון נשים חוות תחושה של ניתוק בזמן הפגיעה ולאחריה, ובעצם חיות הרבה מאוד שנים בניתוק מהגוף שלהן. הניתוק הזה הוא חלק מההגנה, כי הפגיעה כל כך כואבת, שהנפש לא יכולה להכיל את זה. חוויית הלידה היא חוויה גופנית מאוד, הנוכחות בגוף משמעותית כדי לצלוח את תהליך הלידה. ולכן יכולים לצוף פלאשבקים, תחושות שכאילו השארתי שם בזירת הקרב של הטראומה המינית. בזמן לידה מתרחש חיבור חזק בין האני שלי לבין האני הגופני שלי ויש המון נשים שכאילו יעדיפו לאלחש את זה, לא לעבור דרך זה – יש שם משהו שהן מפחדות לפגוש, במודע או לא במודע".
אז איך בכל זאת עובדים עם הפחדים האלו?
"בתוך הכנה ללידה או עיבוד טראומות של לידה, אני מזמינה נשים לכתוב את כל הפחדים שהלידה מציפה בהן ולהמיר אותם ממשפטים של פחד למשפטים שנותנים מענה לפחד. לתת עוגן ריאלי, לא דמיוני ולא פנטזיונרי, שיכול להעניק כוח מול הפחד וביטחון של חיבור לעצמי. את המשפטים שהומרו מהפחדים אני מזמינה לקרוא כמו מנטרות לקראת הלידה. זה חלק מהכנת הכלים. אם פחד צף לי בתוך הצירים אני מסוגלת להרגיע את עצמי בתוך התהליך, אני מוכנה לענות לפחד בשלוף, להגיד לו 'תודה שבאת, אבל יש לי מענה בשבילך'.
כמו להכין שליפים.
"ממש ככה. חלק מההכנה ללידה הוא הדיבור על המוות, כי זה הפחד הכי עמוק של כולנו, ואני מרגישה שהוא לא מדובר מספיק. אני חושבת שהשער של הלידה ושל החיים הוא אותו השער של המוות. יש לי שיעור שלם שמדבר על מוות, על הפחד ממנו, מה ההימנעות מהפחד הזה מייצרת אצלנו ואיך אני הולכת לעבור את השער הזה וללחוץ למלאך המוות ולמלאך החיים את היד; לדעת שאפגוש בלידה שלי רגעים שיהיה בהם את הקצה הזה ולא להגיד 'הכול יהיה בסדר', אלא להיפגש עם המוות ולהתעלף עם המוות.
"עוד עיקרון חשוב שאני נותנת לתלמידות שלי הוא ההסכמה לקבל את כל מה שהלידה שלי תביא, התמסרות עמוקה לכל מה שמגיע איך שמגיע. הגמישות הזו מאפשרת לצלוח כל דבר שקורה בלידה מפרספקטיבה של בחירה והדבר הזה מונע טראומה.
"ממש לפני חודש תלמידה כתבה לי שילדה בניתוח חירום מתוך עונג ולא מתוך טראומה, כי הייתה נוכחת ובוחרת ומתמסרת בתוך מה שהתרחש שם. מבחינתי זו גם הגישה בעיבוד לידה טראומטית – לשחרר את הסכסוך והמאבק עם איך שהלידה התרחשה ולקבל את מה שהגיע בלידה כפי שהגיע, גם אם זה לא התרחש כפי שחלמתי. שינוי העמדה הפנימית מול מה שקרה יכול לשנות לגמרי את החוויה הנפשית של האישה. השלמה וחמלה לעצמה ולמה שקרה ושחרור מאשמה או מקורבנוּת הם חלק משמעותי בריפוי של הטראומה".
