אחרי דרך ארוכה ואינספור דייטים ואכזבות, נישאו לפני כמה חודשים מירי (34) ודני (37, השמות בדויים). בתור רווקים, המחשבה על הולדת ילדים העסיקה אותם לא פעם, וכעת, משנישאו בגיל לא צעיר, היא מעסיקה אותם אף יותר. מתוך הרצון למשפחה גדולה, למרות גילם, הם שוקלים לקיים תהליך של הקפאת עוברים. "עצם המחשבה על הורות מאוחרת מעוררת חשיבה, שאלות ותהיות בעניין העתיד", אומרת מירי. השניים פנו למכון פוע"ה להתייעץ בנוגע להליך. "קיבלנו המון ידע הלכתי ורפואי, שיתפנו בחזון הילודה שלנו והבנו שכדי לעשות את ההשתדלות שלנו יהיה עלינו לשקול בכובד ראש את התהליך. עד לא מזמן לא ידענו, כמו רוב הציבור, אם עדיף לעבור תהליך שאיבת ביציות או תהליך הקפאת עוברים. ההבדל ביניהם משמעותי וחשוב להפיץ את הבשורה – סיכויי הפריון בתהליך הקפאת עוברים הוא גבוה הרבה יותר".
ועדיין מדובר בהליך כואב ויקר. האם המחירים הנפשיים והכספיים מוצדקים בעיניכם?
"אנחנו מייחלים לבית מלא שמחה. שקלנו את המחירים הרגשיים, הנפשיים וכמובן גם הכספיים, והבנו שיש לנו כאן מטרה גדולה יותר מאיתנו".
יהיו מי שיגידו שאתם מסתכנים לשווא. הרי יש סיכוי שתצליחו להקים משפחה ברוכה באופן טבעי.
"אנחנו חושבים שכל זוג בתחילת דרכו צריך להביא בחשבון את מאפייני הגיל ואת חזון הילודה שלו ולשקול את המשך הדרך בצורה מחושבת. עצם זה שהתחתנו לא אומר שאנחנו צריכים להישאר שאננים. אנחנו לא נמצאים בטווח גיל שיכול לאפשר לנו זמן לתמרון. איפה ההשתדלות שלנו בסיפור הזה? איפה הפעולות שאנחנו נוקטים כדי לאפשר לנו להביא ילדים לעולם? הרפואה המודרנית והיתרונות שהיא מביאה בזמננו ניתנו כדי לענות על צורך מובהק של הדור הנוכחי".
בשביל השקט הנפשי
בשנים האחרונות אנו שומעים על עוד ועוד פעולות הנעשות כדי לשמר פוריות ולאפשר ילודה בגיל מאוחר יותר עבור נשים שלא מצאו את בן זוגן או מעדיפות מסיבות שונות לדחות ילודה. ככל שגיל הנישואין עולה, כך מתעורר אצל יותר נשים הצורך לדאוג לעצמן לתעודת ביטוח ולהקפיא ביציות.
הקפאת עוברים כוללת שאיבה של הביציות מהאישה והפרייתן עם זרע של בן הזוג או עם זרע מתורם בתנאי מעבדה. העוברים שהופרו מוקפאים לשם שימוש עתידי. היתרון המרכזי בהקפאת עוברים הוא סיכוי גבוה יותר להשגת היריון. ההליך הרפואי דומה מאוד לזה המתבצע במסגרת טיפול הפריה חוץ גופית. תחילה האישה מקבלת טיפול לגירוי שחלתי הגורם לכך שיתפתחו בשחלות כמה זקיקים במקביל. לאחר שישנם מספר זקיקים בגודל מתאים, מתבצעת שאיבה של הביציות תחת הרדמה כללית. בתהליך הקפאת עובר, נעשה שימוש בביצית מופרית שגדלה בתנאי מעבדה במשך כמה ימים ולמעשה כבר החלה להתפתח לכדי עובר בשלביו הראשוניים. העובר המזערי מועבר למכלים מיוחדים המכילים חנקן נוזלי בטמפרטורה נמוכה מאוד, כדי לשמר אותו למשך זמן רב במצב ההתפתחותי שאליו הגיע. העוברים המוקפאים מאוחסנים בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס ואף נמוך מזה, ולמעשה כמעט ולא משתנים בזמן ההקפאה. כאשר הזוג רוצה להשתמש בעוברים, אחד העוברים (או יותר) "מופשר" ומוחדר אל הרחם, כדי ששם ימשיך להתפתח, עד לכדי יצירת הריון תקין ולידה רגילה וטבעית בתום התהליך.
התהליך העתידני הזה כבר קורה, ומעורר דיון באשר לנחיצותו כאשר מדובר בזוגות שנישאו בגיל מתקדם, ועדיין מעוניינים במשפחה ברוכת ילדים. "אנחנו חיים בחברה שבה מקובל כיום לתכנן הכול, אז למה לא לתכנן גם את עתיד הילודה שלנו, ככל שהוא תלוי בנו", כך אומרת שני הזה, אחות מלווה תהליכי פוריות, העובדת במחלקת יולדות במרכז הרפואי לגליל. "מדברים הרבה על רווקות מאוחרות, על נישואין מאוחרים, אלו תהליכים שגוררים גם הורות מאוחרת. האוכלוסייה כיום יודעת להתייחס לעתיד ולתכנן אותו. אנחנו יודעים שמגיל 35 יש ירידה חדה בפוריות, בכמות הביציות ובאיכותן. אני מלווה לא פעם רווקות בתהליך של הקפאת עוברים ושימור פוריות, כדי לתת להן רוגע נפשי, שגם אם הן עדיין לא מצאו בן זוג, הביציות שלהן נשמרות.
"אני יכולה גם להבין את הצורך אצל זוגות שמקפיאים עוברים. לא פעם זוגות שנישאו בגיל מאוחר יולדים ברצף ילדים צפופים, מה שאינו מאפשר לבני הזוג מרווח נשימה, ולעיתים אף גורם לדיכאון אחרי לידה. מצד שני ישנם זוגות שמדמיינים משפחה גדולה, וזה לא תמיד יכול לקרות באופן טבעי, והקפאת עוברים היא הליך שיכול לסייע להם להקים משפחה בקצב שלהם". לדברי הזה, המודעות לשימור פוריות הולכת וגדלה עם השנים. "אני מעודדת נשים שלא מצאו עדיין בן זוג להקפיא ביציות, לא מתוך חוסר אונים, אלא מתוך מקום של עוצמה ויוזמתיות. אני פורשת בפניהן את המציאות ומסבירה להן מהן האפשרויות העומדות לרשותן". בנוגע לזוגות נשואים אחרי גיל 30 ואינם מצליחים להרות במשך חצי שנה, הזה ממליצה להתחיל בבירור ביחידת פוריות. "זהו תהליך ראשוני ולא מחייב שנותן תמונת מצב לזוג". אחת מהבדיקות שהזה ממליצה עליהן היא בדיקת AMH. "זו בדיקה להערכת הרזרבה השחלתית, כלומר מספר הזקיקים שנותרו בשחלה. בבדיקה מודדים את הורמון ה־AMH (ההורמון האנטימולריאני), והיא חשובה מאוד לטיפולי פוריות, בייחוד IVF".
לא מכונת ילודה
במדינת ישראל ממוצע הילודה עומד על קרוב לארבעה ילדים", אומר הרב ליאור שגב, רב פוסק במכון פוע"ה. "זוגות מעוניינים ביותר מילד אחד או שניים, ונכנסים לטיפולי פוריות גם עבור ילד שלישי ורביעי, וקל וחומר במגזר הדתי. היו לנו גם מקרים שבהם האישה מוכנה לעבור טיפולים לא פשוטים גם עבור ילד חמישי או שישי. בשנים האחרונות אנו נתקלים בפניות של זוגות מבוגרים שלמרבה הצער לא הצליחו ללדת יותר משני ילדים בשל גילם המבוגר והם שואלים אותנו מה ביכולתם לעשות. המכון מתלבט אם לצאת בהמלצה גורפת לזוגות שנישאים לאחר גיל 34 כדי לוודא שיש להם את האופציה הבטוחה הזו בכיס".
הרב שגב מסביר שככל שגיל האישה עולה, איכות הביציות שלה יורדת, והדבר כמובן מגביל, למרבה הצער, את יכולתה להקפיא ביציות או עוברים ויוצר עוגמת נפש גדולה בעתיד. הדבר יכול היה להימנע לו רק בני הזוג היו עוברים בזמן את הפרוצדורה הנכונה.
"זוגות רבים חוששים מתסמונת דאון ומהפלות, שהסבירות להן עולה עם הגיל. מגיעות לכאן גם נשים שנישאו מבוגרות וחוששות להניק את התינוק שלהן זמן רב כדי לא לדחות את היכולת להרות שוב, ובכלל למהר וללדת ילד אחרי ילד כדי להספיק ולקיים משפחה גדולה. למה זוג צריך להיות בלחץ? לכולם ברור מה הם יתרונות ההליך, אבל צריך לדבר גם על המחיר".
מה המחיר?
"קופות החולים לא מממנות טיפולים כאלה, וזו הוצאה לא קטנה. הקפאת עוברים עולה 10־12 אלף שקל".
לוריא שמואלי, מנהלת השב"ן בקופת חולים מאוחדת, אומרת שמאוחדת היא הקופה היחידה שמציעה למבוטחות סבסוד ניכר להקפאה ולשימור ביציות. "בשאר קופות החולים מממנים את התהליך רק בשל התוויות רפואיות, אבל במאוחדת 'שיא', נשים בנות 30־41 יכולות לבקש הקפאת ביציות לצורך שימורן לעתיד. אנחנו מאמינים שבראייה ארוכת טווח יש חשיבות חברתית וכלכלית גדולה לאפשר לידה גם לנשים שמסיבות חברתיות, מקצועיות או אישיות בוחרות לא להרות בגיל צעיר. להקפאת ביציות בגיל צעיר יש סיכויי פריון גבוהים יותר, והתהליך חוסך טיפולי פוריות יקרים בהמשך. לכן חשוב לנו לסייע בזה".
במאוחדת מאפשרים לכל אישה לקבל סבסוד של 60 אחוז לארבעה מחזורי טיפול או 20 ביציות. ההשתתפות העצמית עומדת על 4,245 שקל בכל סבב. בשנת 2017 ביקשו 35 נשים להצטרף לשירות, וכיום נעזרות בו 250 נשים בשנה. "הצורך בשירות עולה כל העת", אומרת שמואלי.
מעבר לעלויות, סבור הרב שגב שיש להעמיד בסך השיקולים גם היבטים רגשיים. "האם זוג שרק עכשיו הכיר ונישא צריך להכניס את עצמו לסחרור בנושא הזה? האם להציע לזוגות ללא בעיות פוריות להיכנס לחדר הניתוחים ולטיפול לא פשוט? זו בהחלט שאלה".
בסופו של דבר זה להכניס ראש בריא למיטה חולה.
"אנחנו מדברים על חיים במדינה שמעודדת פוריות. במדינת ישראל מאפשרים טיפולים גם לילד שלישי ורביעי, מה שלא קורה במדינות אחרות. צריך גם לזכור שאנחנו מדברים על זוגות שיש סבירות גבוהה שיגיעו לטיפולים בכל מקרה. ובמקרה כזה – זוג שעבר הקפאת עוברים בגיל 35 יצליח יותר מאשר זוג בגיל 42. בסופו של דבר הזוג חוסך טיפולים שעלולים לא להצליח. אבל זה אכן תהליך שלא מתאים לכל זוג, והם צריכים לדעת למה הם נכנסים. זוג שעושה זאת מבחירה, יכול להיות אחר כך במקום רגוע יותר. יש להם עוברים שישמשו אותם במידת הצורך".
"מתוך תחושת אחריות ושליחות, אנו עוסקים כל הזמן ברווחת ושמחת זוגות בישראל ובניסיון להקים משפחות", מוסיף הרב מנחם בורשטיין, העומד בראש מכון פוע"ה, "אף כי ברור לנו שאישה היא לא מכונת ילודה, אנו רוצים לגבש עמדה שתיתן לזוגות הנישאים מאוחר חומר למחשבה על עתידם המשותף".
עובּרים בני 40
פרופסור חננאל הולצר, מנהל מחלקת הפוריות והפריה חוץ גופית וסגן מנהל אגף נשים ויולדות במרכזים הרפואיים של הדסה עין־כרם והר הצופים, נתקל בזוגות בני 35 שמבקשים לבדוק את האפשרות להקפאת עוברים, והוא אינו ממהר להמליץ עליה. "זו תופעה שאנחנו נתקלים בה, תופעה שיש לה השלכות רפואיות וגם השלכות חברתיות. זה מצריך דיון, זו לא החלטה רפואית בלבד".
"עד היום", אומר פרופ' הולצר, "עסקנו ואנחנו עדיין עוסקים בנושא של הקפאת ביציות. אנחנו יודעים שרמת הפוריות יורדת עם הגיל, וירידה תלולה מתרחשת מגיל 35. אנחנו מקפיאים ביציות כבר 40 שנה ומציעים את השירות הזה לנשים שאין להן בן זוג. זה קיים, אבל להקפיא עוברים, זה כבר לפתוח תיבת פנדורה. כיוון שמדובר במישהי שכבר יש לה תא משפחתי, להקפיא עוברים בשביל משפחה גדולה בעתיד, זה כבר בעייתי".
מדוע?
"ביציות הן רכוש האישה שהקפיאה אותן. עוברים הם בבעלות משותפת, של הגבר ושל האישה. מה קורה במקרה של פרידה, אם אחד מבני הזוג ירצה להשתמש בעובר והשני לא? אחוז הגירושים נמצא כל הזמן בעלייה, כך שמצב כזה הוא לא היפותטי. זה עלול להיות פתח לצרות. אותו הדבר אם חלילה אחד מבני הזוג נפטר. לאישה מותר להשתמש בביצית שהופרתה לעובר אִם בעלה נפטר, אבל לבעל אסור לעשות את זה. נתקלתי במקרה שבו אישה נהרגה בתאונת דרכים ובעלה לקח את העובר לחו"ל לפונדקאות ובית המשפט אישר לו. זה פתח לדיונים אתיים ופילוסופיים.
"מעבר לכך, אנחנו יודעים שיש בעולם תופעה של מיליוני עוברים שלא נעשה בהם שימוש. זה נושא מורכב, על אף שמבחינת ההלכה עובר כזה עדיין לא נחשב יצור חי. יש בארץ מאגרים גדולים של עוברים שלא נעשה בהם שימוש, למה להגדיל אותם?"
לדברי הולצר, על פי סקר שנערך בין אנשים שהקפיאו עוברים לצורך טיפולי פוריות, רק שליש אמרו שהם בוודאי ירצו להשתמש בהם, חמישית אמרו שהם לא יודעים, ו־12 אחוז אמרו שהם לא ירצו להשתמש בעוברים. יותר ממחצית מהנשאלים ענו שלא ירצו להשמיד את העוברים. "אנשים בעצם אומרים, 'אני לא רוצה להשתמש בעוברים, אבל אני גם לא רוצה להשמיד אותם כי מי יודע מה יהיה'. יש לנו עוברים של אנשים בני שבעים, או אפילו של מטופלים שאינם בין החיים, והעוברים שלהם עדיין מוקפאים ואנחנו מחזיקים אותם. אני חושש שבעתיד תעלה בעולם השאלה אם לעשות תרומת עוברים במקום תרומת ביציות, אם הם ממילא קיימים". הנקודה האחרונה שלהולצר חשוב להבהיר היא החשש מפני זוגות שיחושו מחויבות להשתמש בעוברים רק בגלל שהם קיימים. "טיפולי ivf זה לא טיול בפארק. זו לא החלטה רפואית, אלא חברתית. אני מבין את החשיבות שבהקפאת ביציות לנשים שאין להן בן זוג ואת החשש מהעתיד, אבל לזוגות אני אומר, תנסו באופן טבעי, אם לא תצליחו נעזור לכם, אבל להקפיא באופן יזום זה תהליך לא פשוט ולא בהכרח נצרך".
