פרופ' יעקב נחמיאס מהאוניברסיטה העברית בירושלים הצליח לבנות דגם זעיר של הלב האנושי, עם עליות, חדרים וקוצבי לב. מדובר באחד הדגמים המתוחכמים שנבנו עד היום, בעל יכולת לפעום באופן עצמוני ובמהירות משתנה. התגלית סוללת את הדרך לפיתוח תרופות וטיפולים חדישים וכן לביצוע ניסויים תוך הימנעות משימוש בחיות מעבדה.
צוות מחקר בראשות פרופ' יעקב נחמיאס מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון וחברת טישו דינאמיקס, חשף במאמר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Nature Biomedical Engineering, את דגם הלב הזעיר החדשני שיצרו, אשר קרוב במבנהו ללב של אדם בוגר אך הוא בגודל של שליש גרגיר אורז.
Video: צילום: Tissue Dynamics
במסגרת עבודתם, גידלו פרופ' נחמיאס וצוות החוקרים על שבב תאי גזע ’רב-יכולים’ מושרים (hiPSCs) שיצרו לב אנושי פועם. נכון להיום, זהו המודל המציאותי ביותר של לב אנושי בוגר המדמה באופן מדויק גם את פעילותו. בעוד מודלים של הלב האנושי שפורסמו בעבר היו צבר של תאי שריר לב פועמים, המחקר החדש הדגים לב אנושי זעיר שמורכב ממספר חדרים, ומכיל רקמת קוצב לב (pacemaker clusters), את קרום הלב העוטף אותו (epicardial membrane) ואת רקמת פנים הלב (endocardial lining).
הפיתוח של פרופ' נחמיאס וצוותו צפוי לחולל מהפיכה של ממש באופן בו נחקרות, מטופלות ומפותחות תרופות למחלות קרדיו-וסקולריות שמהוות כיום הגורם מספר אחד לתמותה בעולם המערבי.
Video: צילום: Tissue Dynamics
מעבר לחשיבות בעצם יצירתו, דגם הלב הזעיר מכיל חיישנים שמספקים נתונים בזמן אמת, אודות פרמטרים חיוניים כגון ספיקת חמצן, פוטנציאל השדה החוץ תאי (extracellular field potential) והתכווצות שריר הלב (cardiac contraction). מדובר על יכולת שוברת שוויון בתחום המחקר הקרדיו וסקולרי הצפויה להקנות לחוקרים תובנות שלא היו ידועות עד כה, על הלב והמחלות הפוגעות בו.
כבר עכשיו, צוות המחקר הגיע לתגליות פורצות דרך, שלא היו מתאפשרות בשימוש באמצעים הקונבנציונליים. החוקרים גילו מנגנון פיזיולוגי חדש שאחראי על פעילות הלב האנושי ואינו קיים בעכברים, שעליהם לרוב נערכים הניסויים בתחום זה. הפרעה למנגנון החדש יצרה אריתמיה – הפרעת קצב לבבית, ייחודית ללב האנושי שלא קיימת בחיות מעבדה קטנות, כמו עכברים.
Video: צילום: Tissue Dynamics
דגם הלב הזעיר מהווה בשורה של ממש לתעשיית פיתוח התרופות העולמית, אשר עתה תוכל לבדוק ולהשיג תובנות, באופן קל, מהיר וזול, על ההשפעה המדויקת שיש לתרופות חדשות על הלב האנושי. לדוגמה, התרופה הכימותרפית מיטוקסנטרון מהווה חלק מהפרוטוקול המקובל לטיפול בסרטן שד מתקדם, לימפומה נון-הוד'גקין, לוקמיה וטרשת נפוצה. הטיפול במיטוקסנטרון מעלה את הסיכון להפרעת קצב לבבית ולכן ממעטים להשתמש בו.
צוות המחקר, השתמש בלב הזעיר על שבב על מנת לפצח את המנגנון שבגללו מיטוקסנטרון ותרופות כימותרפיות אחריות גורמים להפרעת קצב. השימוש בלב הזעיר סייע למצוא לא רק את הבעיה, אלא גם את הפתרון. צוות המחקר מצא שהוספת התרופה מטפורמין הפחיתה משמעותית את הפרעת הקצב שנגרמה על ידי הטיפול הכימותרפי.
פרופסור נחמיאס, מנהל מרכז "גראס" לביו הנדסה באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר בחברה המלכותית לרפואה, הסביר את חשיבות העבודה והפוטנציאל הטמון בה: "הוספת חיישנים לניטור הפעילות של דגם הלב האנושי שבנינו, הקנה לנו את האפשרות לעקוב אחר פרמטרים פיזיולוגיים חיוניים של הלב בזמן אמיתי. גילינו קשר חדש בין הפעילות החשמלית של שריר לב אנושי לקצב הפעילות המיטוכונדריאליות שלו. מדובר במנגנון שלא נצפה בחיות מעבדה. זהו פרק חדש ומרגש בפיזיולוגיה האנושית".
"באמצעות שיתוף פעולה עם חברת Tissue Dynamics , צוות החוקרים הצליח לפתח מערכת רובוטית היכולה לייצר ולסרוק יותר מ-20,000 דגמים של לבבות אנושיים זעירים במקביל. היישומים הפוטנציאליים של מערכת המיקרו-פיזיולוגית הזו נרחבים. בנוסף להבטחה העצורה בתוכם לשפר משמעותית את יכולתנו בהבנת הפיזיולוגיה של הלב האנושי, הן כוללות יכולות פורצות דרך בפיתוח תרופות חדשניות לטיפול בסרטן, טרשת נפוצה ומחלות קרדיו-וסקולריות שונות".
פיתוח תרופה חדשה לוקח בממוצע למעלה מעשור, ועלותה, מפיתוח ועד הגעה לשוק, מוערכת בלמעלה מ-2.6 מיליארד דולר. חוק חדש שנחתם בדצמבר האחרון בארצות הברית שינה את הכללים, ומנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) כבר לא מחייב תרופות לעבור ניסויים בחיות מעבדה. טכנולוגיות פורצות דרך כמו הלב הזעיר שפותח באוניברסיטה העברית יכולות כעת לשנות מקצה אל קצה את האופן בו התעשיה הפרמצבטית מפתחת תרופות חדשניות להצלת חיי אדם. הטכנולוגיה החדשה של פרופ׳ נחמיאס צפויה להציל את חייהם של מטופלים ולשפר משמעותית את איכות חייהם ואיכות הטיפול הניתן להם. מעבר לכך, דגם הלב הקטן מציע גם יתרון אתי, מאחר ומציע אלטרנטיבה יעילה והומנית יותר לניסויים על חיות מעבדה ועשוי להוות נקודת מפנה של ממש בשימוש של חיות מעבדה בתעשיית התרופות העולמית.
