קלרה מרמן, בת 63, מניר-יצחק
בשביעי באוקטובר אירחו קלרה מרמן ובן זוגה לואיס הר לכבוד שמחת תורה, את אחותה גבריאלה ליימברג, ביתה מיה ליימברג ואחיה פרננדו מרמן. בדיעבד, כל חמשת בני המשפחה נחטפו לרצועת עזה מקיבוץ ניר-יצחק.
קלרה שעלתה לארץ מארגנטינה, הינה גננת במקצועה וטיפלה במשך 30 שנה בכל הילדים בקיבוץ. "היא גננת מיתולוגית שכולם עברו אצלה", סיפרה ביתה מעיין סיגל קורן. "אוהבת מאוד להכין עוגות וקינוחים ובאופן כללי אוהבת כל מה שמתוק. כשהיו מציעים לה שתהפוך את זה למקצוע, היא בצניעות הייתה אומרת שהסוד שלה זה פשוט אהבה. לא משהו שהיא רוצה למכור, זה למשפחה".
מעבר לעבודה היום-יומית עם ילדים, קלרה היא גם סבתא בעצמה לשלושה נכדים. "הייתה מקדישה להם המון תשומת לב. לאחותי הייתה מגיעה פעם שבוע לעזור לה והיא גם משמעותית לילדים שלי שגרים במרחק של 3 שעות נסיעה ממנה". מעיין גם מספרת על אישה שתמיד תגיד כן, לכל דבר ולכל בקשה. " גם אם זה על חשבונה האישי. היא אישה שנותנת את כל הנשמה ומעבר למען אחרים. מוכנה לעשות הכול בשבילנו, ובשביל העם". ביתה עוד מספרת שבין שלושת האחים שנחטפו, קיים קשר חזק ומדהים ושכל יום הם היו מדברים אחד עם השנייה בטלפון.
מעיין מבקשת לשתף שבחודש וחצי האחרונים, מלווה אותה המחשבה החיובית שתמיד החזיקה את אמה. "היא כל הזמן אומרת שצריך לחשוב חיובי ואז יהיה חיובי. אני בתחושה שהיא מחזיקה בגישה הזו גם בשבי, ואומרת לעצמה 'לפחות אנחנו ביחד', או ש-'לפחות הנכדים לא היו אצלי בשבת הזאת'. נאחזת בדברים הטובים, זה משהו שהיא הייתה אומרת לי כל הזמן וגם עכשיו אני בטוחה שהיא ככה, אישה חזקה וחיובית".
איך נראים הימים מאז ההודעה על החטיפה?
טירוף שלא נגמר, אני לא מפסיקה להתרוצץ. לקח יומיים להתאפס, לצאת מהשוק, ומאותו הרגע אני בהתרוצצות, מתראיינת, פוגשת אנשי ציבור, נוסעת בארץ לפגוש תלמידים בבתי ספר. טסתי למדריד ומימאי ושבוע הבא אולי אטוס שוב. המטרה היא לספר את הסיפור שוב ושוב. לייצר אמפטיה אצל מי שמקשיב, ורצון לעזור אצל מי שיכול להפעיל לחץ על חמאס. אומרים שזה מסייע אז אני עושה כל מה שאומרים שיכול לעזור".
בשל האזרחות הארגנטינאית שמחזיקים בני המשפחה, מעיין כבר שוחחה פעמיים עם נשיא ארגנטינה. "הוא שיתף אותנו בדברים שהוא מנסה לעשות. זו מבחינתו משימה שהוא רואה גם כמשימה שלו".
"המסר שלי הוא שצריך להיזהר מזה, שנהפוך להיות אנשים שונאים", היא אומרת לסיום. "אם יש משהו שמבדיל אותנו מהאנשים שעשו את מעשי הזוועה, זו האנושיות שלנו, האהבה, החמלה וקדושת החיים. אנחנו קודם כל נחזיר את המשפחות שלנו בחיים וזה בדיוק ההבדל. להם לא אכפת מהחיים ואנחנו ונעשה הכול להחזיר אותם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לשים בצד את הרצון לנקמה, וקודם כל להחזיר את החיים ואולי זה לא יהיה ניצחון במלחמה, אבל זה יהיה הניצחון שלנו כבני אדם".
