זה לא רק הזיכרון ההיסטורי המהדהד שאסור שיישכח. תחושת חוסר הנוחות הישראלית מול נציגה רשמית של גרמניה נוגעת גם במעורבות האקטואלית של ארצה במיזמים פנים־ישראליים, כמו בנייה בעבור הפלסטינים בשטחי C, או מימון ארגוני חברה אזרחית מהצד השמאלי של המפה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הדור הזה עולה עשרת מונים על קודמיו"
– זום אין: כך מתנהלים הלימודים בתקופת הקורונה
– קואליציה באופוזיציה: ח"כ עבאס לא מוכן שיקראו לו משת"פ
ד"ר סוזנה ואזום־ריינר, שגרירת גרמניה בישראל מזה שנתיים, היא דיפלומטית ותיקה. את התודעה ההיסטורית שבין העם הגרמני ליהודי היא נושאת איתה באופן מתמיד. גם את העוינות הישראלית לאיחוד האירופי היא מכירה היטב, אף שלדבריה היא לא ממש מצליחה להבין אותה. "לפעמים אני נעצבת לראות את הרגשות הקשים בישראל כלפי האיחוד האירופי, בזמן שעל שולחני נערמים עוד ועוד פרויקטים של שיתוף פעולה בשלל תחומים", היא אומרת ממשרדה שבתל־אביב.

"לא תמיד אני מבינה מדוע התחושה כלפי האיחוד לא יכולה להיות ידידותית יותר. לישראל ולמדינות האיחוד יש המון במשותף, ויש גם כמה נקודות מחלוקת. לפעמים נדמה שמתמקדים יותר בהן. מה שאני יכולה להבטיח הוא שהאיחוד האירופי כארגון, והמדינות החברות בו, מחויבים לחלוטין לחברות ולשותפות עם ישראל".
מאז חודש יולי ועד תום 2020, גרמניה משמשת הנשיאה התורנית של מועצת האיחוד האירופי. "לישראל ולאיחוד יש ערכים משותפים", אומרת ואזום־ריינר. "ישראל נחשבת באירופה כמי ששייכת למדינות המחויבות לזכויות אדם, לדמוקרטיה, לליברליות, לחופש דת, חופש התקשורת והפרדת רשויות. אנחנו מרגישים דומים בעניין הזה. בין ישראל והאיחוד האירופי יש שיתוף פעולה הדוק שאין כמוהו עם שום מדינה אחרת בעולם. ישראל היא שותפת סחר חזקה, לישראלים רבים יש דרכונים אירופיים. יש שיתוף פעולה מבחינה תיירותית ותרבותית, וגם מבחינה צבאית ומודיעינית.
"נכון שיש גם חילוקי דעות בחלק מהסוגיות. ה'כיבוש' – כפי שהוא מכונה באיחוד האירופי ובחוק הבינלאומי, הוא אחד הדברים שלגביהם אין בינינו תמימות דעים. גם לא בעניין ההתנהלות מול איראן, או החלטות מסוימות של האו"ם. אני חושבת שלגיטימי לא להסכים על הכול. האיחוד האירופי עובד כדי להפחית את מספר ההחלטות נגד ישראל באו"ם. לעולם לא נצביע בעד החלטות שכוללות חרם על ישראל או אנטישמיות".
להיות היום אנטי־אנטישמיות, זה כמעט קל. ברור לחלוטין שזה לא מקובל. אבל נדמה כי הביקורת הקשה שרווחת באירופה על ישראל היא לעיתים סוג של אנטישמיות חדשה. שיש קו דק בין ביקורת פוליטית לשלילה של המדינה היהודית.
"אני שותפה לדאגה הזאת. אנחנו מודעים לגמרי לכך שהאנטישמיות השתנתה. יש לפעול בנחישות וביעילות כלפי תופעות כאלה, כולל באמצעים משפטיים. גם חינוך הוא חשוב מאוד. הבונדסטאג הגרמני אימץ בשנת 2019 החלטה בנוגע ל־BDS בגרמניה, והצהיר בבירור כי ממשלת גרמניה לא תקבל ולא תתמוך בשום סוג של חרם על ישראל. הוא קבע כי התנועה משתמשת בטיעונים אנטישמיים. החלטה זו היא כמובן הקו המנחה שלנו בנושא. אני מצטערת מאוד שאחרי השואה יש עוד מעשים כמו אירוע הירי בעיר האלה ביום כיפור בשנה שעברה, זה מבייש מאוד. בעיניי זו מתקפה כלפי כל החברה הגרמנית. זה לחלוטין לא מקובל וגם מסוכן. הקורונה למרבה הצער מגבירה תופעות כאלה. יש להילחם בזה יחד, בכל מקום".
מלבד אימוץ ההגדרה שלפיה תנועת החרם נגד ישראל היא אנטישמית, גרמניה החלה לפעול בחודשים האחרונים באופן אקטיבי נגד ארגון חיזבאללה בשטחה. נוסף על כך, היא אחת משבע המדינות ששלחו לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג חוות דעת מקדמית הטוענת כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה הפלסטינית נגד ישראל.
להפסיק את ההאשמות
לפני כחודש נפגש שר החוץ גבי אשכנזי בפעם הראשונה עם עמיתו מאיחוד האמירויות, עבדאללה בן־זאיד. זה קרה בברלין, בהזמנת שר החוץ הגרמני הייקו מאס. העניין העלה את השאלה אם יש לגרמניה שאיפות לתווך בהסכמים דומים בעתיד.
"דווקא מתוך הידידות שלנו והמחויבות שלנו לביטחון ישראל, לא שוכנענו שצעד חד־צדדי של החלת ריבונות, שכל המדינות בעולם ביקורתיות כלפיו, יהיה חיובי בעבור ישראל"
"אנחנו מקדמים בברכה את התהליך שבין ישראל וכמה מדינות ערביות, ורואים בו הזדמנות גדולה למען האזור", אומרת השגרירה. "אנחנו תומכים בכל יוזמה שמביאה יציבות למזרח התיכון וביטחון לישראל, ואסירי תודה לארה"ב שקידמה זאת. ברור לנו שישראל עבדה במשך שנים רבות כדי להשיג את מה שקורה עכשיו. קיום הפגישה הראשונה בין שרי החוץ של ישראל והאמירויות בגרמניה היה כבוד גדול בעבורנו, זה נבע מיחסי הידידות שיש לשר מאס עם עמיתיו משתי המדינות. היה מרגש מאוד לראות את שלושתם יחד באנדרטת השואה, חותמים יחד בספר הזיכרון. גרמניה והאיחוד האירופי יהיו מוכנים לתמוך בכל תהליך שיחזק שלום ויציבות באזור, גם כשזה מגיע לסכסוך הוותיק ביותר באזור – ישראל והפלסטינים. אנחנו תמיד מוכנים לתמוך בכך. אם נוכל לסייע וישראל תרצה, ודאי שנהיה מוכנים לעזור".
בכל הנוגע לפלסטינים – נדמה שגרמניה והאירופים דבקים בהנחות שאבד עליהן הכלח. ישראל והעולם הערבי מתחברים, והפלסטינים נלחמים בכך מהצד. האיחוד האירופי וגרמניה תמיד מטילים את האחריות ליישוב הסכסוך על כתפי ישראל. האם ישראל לא הציעה מספיק במשך השנים, כשהפלסטינים תמיד השיבו בשלילה וחזרו לדרך הטרור?
"לגרמניה יש יחסים טובים עם ישראל אבל גם עם הפלסטינים. גרמניה היא אחת התורמות הגדולות למיזמים הומניטריים אצל הפלסטינים. אנחנו תמיד מוכנים לעזור לשני הצדדים בצעדיהם לכיוון השלום. נכון שהיו ניסיונות רבים בעבר למצוא פתרון לסכסוך המזרח־תיכוני, והגדול שביניהם היה הסכם אוסלו. אנחנו מרגישים שחזרה לדיאלוג היא נדרשת. לעשות שלום זה קשה. לא עושים שלום עם חברים, אלא עם אנשים שיש להם דעה פוליטית שונה. לישראל ולפלסטינים יש עבר קשה. אם מסתכלים על ההיסטוריה האירופית, רואים שגם שם אחרי שנים של מלחמה, הגיע הרגע שבו מנהיגים אמיצים ועמים אמיצים החלו לומר שצריך לפעול באופן שונה. זה מה שנדרש פה. כל אחד מהצדדים אומר שהאחר אשם, אבל צריך להפסיק עם ההאשמות, ולא להפסיק לפעול למען עתיד טוב יותר".
הזכרת את המימון לפלסטינים. השקיפות בעניין הארגונים שגרמניה מממנת מועטה. גרמניה ממשיכה לתרום לאונר"א, סוכנות האו"ם שמטפלת רק בפלסטינים. ארה"ב עצרה את המימון לגוף הזה והסבירה שהוא מנציח את בעיית הפליטות ולא מסייע לה. איך אתם יכולים להיות בטוחים שהכסף שמועבר לפלסטינים אכן מגיע למטרות הומניטריות?
"ראשית, אנחנו משוכנעים בכך ואנחנו עוקבים מקרוב אחר כל מה שנעשה בכסף שלנו. אין ולו פרויקט אחד שאנחנו מממנים שתומך באלימות או בשיח שנאה. יש לנו הסכמים אישיים עם כל הארגונים שעימם אנחנו פועלים. עליהם להיות חוקיים ובעלי מטרות הומניטריות, חינוכיות או רפואיות מוגדרות, וזה מנוהל בקפדנות. כל ניסיון להשתמש במימון להסתה או לשיח שנאה, פשוט לא יקרה. אני בטוחה בכך לחלוטין. אני מבינה את הבעייתיות שישראל מצביעה עליה, אבל אני יכולה להתחייב שמהכסף שלנו, אפילו אגורה אינה מגיעה למימון פעילות טרור. אנחנו עובדים רק עם ארגונים שהם חוקיים בישראל.
"כשזה מגיע לתמיכה באונר"א, השקפתנו היא שלכל אדם יש הזכות לחיות בכבוד, ויש לספק לו את הצרכים הבסיסיים. זה נכון גם לגבי המתגוררים בעזה, שאונר"א מטפלת בהם. המבקרים לא הציעו כל חלופה לאונר"א, אלא רק להיפטר ממנה או לא לממן אותה. אנחנו משוכנעים שמהלך כזה לא יתרום ליציבות באזור. הביקורת הישראלית על תכני ספרי הלימוד בבתי הספר שלהם ידועה לנו, ואנחנו עוקבים בקפדנות. לא נסבול ניצול לרעה של הכספים ולא שיח שנאה. אונר"א אינה ארגון פוליטי אלא הומניטרי, והתפקיד שלה אינו לפתור את הבעיה, אלא רק לסייע. העובדה שבעיית הפליטים הפלסטינים נמשכת אינה כישלון של אונר"א אלא של ההליך הפוליטי".
אתם באמת עוברים על כל ספר ומוודאים שאין בו אנטישמיות או הסתה? יש שם ספרי לימוד שמשבחים בגלוי טרוריסטים שביצעו פיגועים.
"ברור שאין לנו אפשרות לבדוק כל ספר, אבל זה נמצא גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלנו. היו"ר החדש של אונר"א היה לאחרונה בשיחות בברלין וזה היה הנושא הראשון שדנו עליו עימו. לשיח שנאה אין מקום בשום מערכת חינוך או בכלל. השימוש בילדים לתעמולה מסוכן ופסול, ולעולם לא נשתף עם זה פעולה".
בישראל טוענים כי ישנה מעורבות של גורמי ממשל גרמניים במימון גופים שנתונים במחלוקת בחברה הישראלית. גרמניה הייתה מקבלת מעורבות זרה כזו בענייניה הפנימיים?
"אחת המטרות של הפוליטיקה הגרמנית בתוך גרמניה היא חיזוק החברה האזרחית. אנחנו תומכים בפרויקטים לא במימון ממשלתי ישיר, אלא באמצעות ארגוני חברה אזרחית. יש אצלנו הרבה ארגונים שעובדים עם גופי חברה אזרחית בכל העולם, ואנחנו לא רואים בכך בעיה. מה שלא נקבל, הוא שארגון בלתי חוקי או ארגון שעוסק בעבודה פלילית יקבל מימון. אבל חברה אזרחית תוססת שדנה בסוגיות ומשתפת פעולה ויש לה קשרים מעבר לים – זה עניין שבהחלט תומכים בו בגרמניה. כשגרירה אני רואה שיתוף פעולה בין ישראל וגרמניה בפרויקטים בתחומים שונים, שמתרחשים בלי שאני כגורם רשמי מעורבת בהם".
דיפלומטיה בימי קורונה
זו הפכה כבר לשאלה תיאורטית במקצת, אבל לו ישראל תחיל ריבונות על יהודה ושומרון, תהיה לכך השפעה על היחסים בין המדינות?
"החוק הבינלאומי קובע כי סיפוח של שטחים אחרי מלחמה אינו מקובל. זו העמדה שהייתה מקובלת תמיד על האירופים, על ארה"ב וגם על ישראל. אירופה לא שינתה את עמדתה בנושא. חשבנו שהפרה ישראלית של החוק הבינלאומי בעניין הזה לא תהיה חיובית מבחינתה. דווקא מתוך הידידות שלנו והמחויבות שלנו לביטחון ישראל, לא שוכנענו שצעד חד־צדדי כזה, שכל המדינות בעולם ביקורתיות כלפיו, יהיה חיובי בעבור ישראל".
גרמניה והאיחוד האירופי לא ממש הסתירו בשבוע שעבר את שביעות הרצון מניצחונו המסתמן של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב. "מאז ייסוד הרפובליקה הגרמנית אחרי מלחמת העולם השנייה, שיתוף פעולה עם ארה"ב היה אבן יסוד בפוליטיקה הגרמנית. בשנות ממשל טראמפ היה שינוי במסורת יחסי החוץ של ארה"ב, והיה איבוד אימון אמריקני באיחוד האירופי כשותף. באחת ההזדמנויות, כשהתייחס לסחר, טראמפ אפילו התייחס אל האיחוד כאל 'אויב'. אנחנו מרגישים שבכל הנוגע לבעיות אקלים, מאבק בטרור העולמי, מאבק במגפת הקורונה, נדרש שיתוף פעולה. החזרה המסתמנת של ארה"ב למדיניות של שיתוף פעולה היא משמחת".
כך גם בכל הנוגע לכוונת ממשל ביידן לנסות לכונן מחדש את הסכם הגרעין עם איראן. "אם האיחוד האירופי וארה"ב נוקטות שתי אסטרטגיות שונות לחלוטין לגבי איראן, כפי שהיה בתקופת טראמפ – המטרות המשותפות לא מושגות. כולנו מסכימים שאסור שיהיה לאיראן נשק גרעיני וגם לא התקדמות בפרויקט דיוק הטילים. אנחנו מקווים שכעת נשוב לפעול יחד עם ארה"ב. נבהיר יחד את החסרונות שהיו בהסכם הגרעין, ונחליט יחד איך מתקדמים. עד סוף 2018 איראן שיתפה פעולה עם ההסכם, היא לא הפרה אותו. היא קיבלה את הפיקוח של הוועדה לאנרגיה אטומית. עם זאת, בימים אלו אנחנו מאוד מודאגים כי אנחנו רואים שאיראן אכן מפרה את התחייבותה. אנו מקווים שבחודשים הקרובים נוכל להגיע שוב להבנות משותפות עם ארה"ב, לגבי המשך הצעדים. אפשר למשל לחשוב על הסכם מורחב, כך הגדיר זאת שר החוץ הגרמני הייקו מאס בתחילת השבוע שעבר, כדי לענות על החששות בדבר אי־הבנות שהיו קיימות עד כה. כל זה יתברר בשיחות מדיניות בחודשים הקרובים. גם לגבי הסכסוך במזרח התיכון, אני לא חושבת שזה היה יכול להוביל לפתרון ארוך טווח, כשהנשיא טראמפ שבר מסורות של עשרות שנים בנוגע לפוליטיקה של האזור".
"כל ניסיון להשתמש במימון שלנו להסתה או לשיח שנאה, פשוט לא יקרה. מהכסף שלנו אפילו אגורה אינה מגיעה למימון פעילות טרור. אנחנו עובדים רק עם ארגונים שהם חוקיים בישראל"
רבים בישראל חשים כי העובדה שטראמפ שינה מהמדיניות שנהגה עשרות שנים, רק הועילה לאזור. למשל ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין.
"כולנו בירכנו על הסכמי הנורמליזציה, הן דוגמה טובה למה שאפשר להשיג באמצעות דיפלומטיה. לעומת זאת, המצב בין ישראל והפלסטינים שונה מאשר עם המדינות הללו. לא צריך ללכת להכחשה של המציאות, אלא למצוא פתרונות אפשריים שירחיקו עימות. אני חושבת שבתקופת ממשל ביידן, ישראל וגרמניה יכולות להיות קרובות יותר".
התקופה הנוכחית אינה קלה בעבור שליחים דיפלומטיים. שגרירים מרבים בנסיעות ובמפגשים אישיים, וכעת הם נאלצים להימנע מהם. "מורכב יותר להיות שגרירה בימי קורונה", מסכימה ואזום־ריינר. "יש לי הרבה אחריות לעובדים שלי ולבריאותם, אנחנו רחוקים מהמשפחות שלנו וזה לא קל. מעבר לזה, קשה מאוד ליצור חיבורים ולעשות את עבודת השגריר כאשר הדברים נעשים באופן וירטואלי".
כשהיא נשאלת על מצב הקורונה בגרמניה, השגרירה נאנחת לרגע. "המצב כרגע קשה. הווירוס מתפשט ממקורות רבים, ולכן האזרחים מתבקשים להשתדל להישאר בבית ולא לצאת לנסיעות שאינן נדרשות. עליהם להימנע גם מכינוסים משפחתיים וממסיבות, שכרגע לא אחראי לקיימם. רוב הגרמנים משתפים פעולה עם ההוראות. היו הרבה דיונים ציבוריים אילו אמצעי הגבלה ראויים ואילו לא. הממשלה מנסה לשמור על קונצנזוס בחברה בנוגע לפעולות שיש לנקוט. מנסים גם להרחיב את הבדיקות. אנחנו צריכים הרבה יותר כוח אדם כדי לקטוע בהצלחה את שרשרות ההדבקה. כמו ישראל, גם אנחנו נמצאים בשלבי ניסוי וטעייה. ההצלחה תלויה הרבה מאוד בשיתוף פעולה ציבורי".