מבחן נוסף למחויבותם של תומכי השוק החופשי למעשים שמעבר לדיון התיאורטי, הגיע השבוע מכיוונו של שר התקשורת שלמה קרעי, שהציג את תוכניתו המלאה לענף. עיקריה: ביטול הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, הפחתה מסיבית של רגולציה, שינוי שיטת מדידת הרייטינג בטלוויזיה, וחיוב חברות בינלאומיות כגון נטפליקס בהשקעה בהפקות מקור ישראליות. על סגירת התאגיד הוא מוותר, בינתיים. "בישראל פועלת היפר־רגולציה בתחום התקשורת, הנוקשה ביותר בעולם", קבע קרעי, והבטיח "פחות התערבות, יותר תחרות וחופש".
אכן הכרזות יפות, אבל ברשותכם, נמתין לרגע החקיקה בפועל. כפי שסקרנו בטור זה לא מזמן, מאז 1996 ישבו תשע ועדות מומחים שפרסמו המלצות לרפורמה בשוק התקשורת. כולן המליצו על דה־רגולציה של התחום, וצמצום או ביטול הרשויות שבוחשות בו. הממשלה אפילו אימצה את המסקנות בשבע החלטות נפרדות. אבל ביצוע? נאדה. מילים יפות ללא כיסוי. בשנים האחרונות הבטיחו בכירי הליכוד שוב ושוב פתיחה מלאה של התקשורת לתחרות; "לא על ידי שליטה, להפך", הצהיר נתניהו. למה זה לא קרה? מחלוקת. יש אומרים שתיקי נתניהו והוצאת מומו פילבר ממשרד התקשורת לא אפשרו לתוכניות להתממש. אחרים טוענים שהליכוד מעולם לא רצה לשלוט פחות בכלי התקשורת, אלא רק להגביר את תלותם בממשלה.
סניף של הטענה הזאת הוא הדיווחים על כך שאחד מסעיפי הרפורמה, ביטול או שינוי החוק שאוסר בעלויות צולבות בשוק התקשורת, נועד לקרוץ למיליארדר פטריק דרהי כך שיוכל להקים ערוץ טלוויזיה ימני נוסף על ערוץ 14. קרעי אישר בתחילה את הדיווח, ונקלע לעימות מול אנשי הערוץ שהרייטינג שלו בדיוק החל נוסק. לאחר מכן ננער השר והבהיר שהוא עוסק אך ורק בפתיחת השוק לתחרות ולא בעיצובו הספציפי: "שר התקשורת לא מקים ערוצים".
האם קרעי יצליח להתמקד בביצוע הרעיונות היפים שבשמם הוא מדבר? עקב חיבתו הידועה של השר לגימטריות בדקתי ומצאתי ש"רגולציה" ערכה 344, בדיוק כמו "לא יהיה כלום כי אין כלום". נקווה שיתברר שגימטריה לא שווה יותר מדי.
