הבנקים בישראל עברו כברת דרך ארוכה מאוד עד היום. בעידן שבו העברות תשלומים וקבלת הלוואה נעשים באפליקציה בהינף אצבע כדבר שבשגרה, אף אחד לא מתרגש ממכשיר למשיכת מזומנים או מיכולת לגהץ כרטיס אשראי. אולם לפני 40 שנה הפעולות הללו היוו חידוש גדול במערכת הבנקאית של מדינת ישראל.
לכבוד יום העצמאות, הבאנו כמה מאבני הדרך המעניינים בתחום הבנקאות. אז הנה קצת נוסטלגיה.
ממתינים לבנק הנייד
בשנים האחרונות הבנקים סוגרים יותר ויותר סניפים ומנתבים את הלקוחות לשימוש באמצעים הישירים. גם בעבר התמודדו לקוחות עם בעיות בפריסת הסניפים הבנקאיים – שלא היו קיימים בכל היישובים, במיוחד בתקופות בהן לא ניתן היה לבצע פעילות באינטרנט או אפילו לא להשתמש במוקד טלפוני.
כך נוצר הבנק הנייד. בשנת 1977 פתח בנק המזרחי בצורה ניסיונית את הבנק הנייד הראשון בארץ באזור ישובי המועצה האזורית שפיר. הניידת שירתה כ-13 ישובים וביקרה בכל ישוב פעמיים בשבוע, כאשר יום אחד נוצל לטיפולים ותחזוקת הרכב.
הניידת חנתה במרכז המושב, ליד הצרכניה בימים ובשעות קבועים, תוך רצון ליצור תדמית של יציבות, אמינות וקביעות למכונית הנוטלת עימה את כספי המפקידים ונעלמת. חשדנות התושבים נעלמה ככל שהוסיף וחזר והופיע הבנק הנייד במועדים המתוכננים.
המכונית הייתה משוריינת ומחולקת לשלושה חלקים: תא נהג, תא פקידים ודלפק לקוחות. בחודשי ההפעלה הראשונים הופקדו בסניף הבנק הנייד של בנק המזרחי כ-2.5 מיליון ל"י פיקדונות, 8 מיליון ל"י במשמרת ניירות ערך ונפתחו כ-500 חשבונות.
ב-1981 החל בנק דיסקונט בהפעלת "בנקונית" בחבל לכיש. שירות זה פעל מספר שנים בהצלחה. שנה קודם הפעיל בנק לאומי שירות דומה בחבל התענכים. הניידות הללו שרדו מספר שנים בודדות בלבד.
בקיץ 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, הבנקים הניידים עשו קאמבק ואיפשרו לתושבי הצפון לבצע פעולות בנקאיות שונות בזמן שהסניפים נסגרו לזמן ממושך. כיום חלק מהבנקים מפעילים מספר ניידות בודדות למתן שירות בריכוזי אוכלוסייה מבוגרת, כגון בתי אבות, וזאת ברקע סגירת הסניפים וצמצום השירותים הבנקאיים, שמקשה על אותו ציבור לבצע את הפעולות הבנקאיות שהיה רגיל אליהן.
דרייב אין: לא רק לבדיקת קורונה
יוזמה דומה נוספת שצצה אף היא במהלך השנים הציעה ללקוחות שירות בנקאי הפוך: במקום שהרכב של הבנק יגיע ללקוח, הלקוח יגיע לתוך סניף הבנק עם רכבו. כך נפתח ב"עיר המכוניות" בתל אביב סניף בקונספט חדש – הלקוח מקבל את השירות ללא צורך לקום מהכיסא. פשוט לפתוח את חלון המכונית ובאמצעות מיקרופון לתקשר עם הפקיד ולבצע את הפעולות.
שלוש שנים לאחר מכן נפתח סניף דומה בצומת הצ'ק פוסט בחיפה. סניפים אלה היו היחידים בארץ והתקיימו במשך מספר שנים.
את שירותי הדרייב אין כולם מכירים כעת מבדיקות הקורונה הפזורים ברחבי הארץ. אבל שירות כזה, מסתבר, שימש בעבר גם את המערכת הבנקאית. אם כי לתקופה קצרה.
משכת? תחזיר את הקסטה
כיום ניתן למצוא מכשיר למשיכת מזומן כמעט בכל פינה, אבל אך לפני 30 שנה זה היה מחזה נדיר. למעשה המכונות הללו החלו להופיע בישראל רק בתחילת שנות ה-80.
המכשיר הראשון בעולם למשיכת מזומנים הוצב על ידי "סיטי-בנק" בניו יורק בשנת 1939. 34 שנה אחר כך הגיע ה"פלא" גם לישראל והמכשיר הראשון נכנס לשימוש בשנת 1973. המכשיר, שהוצב על ידי בנק דיסקונט, נקרא "דיסקונטומט". משיכת הכספים בוצעה באמצעות כרטיס מגנטי – כלי חדשני באותם ימים.
הדיסקונטומט הוצב בסניף הראשי של הבנק, ברחוב יהודה הלוי 27 בתל אביב. שטרות הכסף הוכנו מבעוד מועד בתוך קסטות ובסכומים קבועים כאשר המכשיר הכיל 200 קסטות.
לקוח שמשך כסף בחר למעשה את מספר הקסטות שרצה, הכניס את הכרטיס המגנטי והקיש מספר סודי. מיד לאחר מכן יצאה הקסטה עם הכסף, תוך השמעת רעש דומה לזו שמשמיעה מכונת משקאות בעת שמתגלגלת הפחית לפתח היציאה. הלקוח היה לוקח את המזומנים ומחזיר את הקסטה לתוך חריץ מיוחד, אליו הושלכו הקסטות הריקות. מספר המשיכות היה קטן יחסית והיו ממלאים את המכשיר רק פעמיים בשבוע. פחות מ-10% מהלקוחות עשו שימוש במכשיר.
ארבע שנים מאוחר יותר, בסוף 1977, הוכנסו לשימוש מכשירי כספומט הדומים לאלו שאנו מכירים היום. המכשירים, של החברות NCR ו-IBM, הופעלו על ידי בנק לאומי ודיסקונט במרכז בקרה משותף והם שימשו רק את לקוחות שני הבנקים. באותה עת מכשירים רבים עבדו ללא רשת תקשורת מול הבנקים האחרים, בגלל היעדר תשתית. במכשירים אלה היו רק שתי מחסניות ובכל אחת מהם 2,500 שטרות כסף מסוג אחד.
בשנת 1982 הפכו כרטיסי האשראי להיות כרטיסים משולבים, וכך כרטיס האשראי איפשר גם משיכת מזומנים במכשירים. זו היתה תחילתה של פריצת הדרך במשיכת מזומנים ממכשירים אוטומטיים שהביאה לגידול משמעותי בשיעור המשתמשים. הזינוק נמשך לאחר שבשנת 1984 הפכה רשת התקשורת לרשת משותפת לכל הבנקים, ולקוחות יכלו למשוך מזומנים גם ממכשירים המוצבים בבנקים אחרים.
הכרטיס שהגיע מאמריקה
אזרחי ישראל מחזיקים כיום ביותר מ-11 מיליון כרטיסי אשראי, כשהיקף הרכישות של הישראלים מגיע ליותר מ-360 מיליארד שקל בשנה.
כרטיס האשראי הראשון בעולם הומצא בשנת 1957 על ידי פרנק מקנמרה בעת שישב במסעדה במנהטן. בסיום הארוחה התברר לו ששכח את הארנק והוא נתן למלצר את כרטיס הביקור שלו כשהוא חתום על ידו ועליו רשום סכום החוב למסעדה. כשחזר למשרדו, הגה את רעיון כרטיס האשראי הראשון, שהיה עשוי מנייר ודמה מאד לכרטיס ביקור. בכרטיס הזה שנקרא "דיינרס קלאב" ניתן היה להשתמש במספר קטן של מסעדות.
כרטיס זה היה גם הראשון להגיע לישראל בתחילת שנות ה-60 ומספר הזכאים לו היה קטן מאד. בשנת 1975 ייסד בנק הפועלים את חברת כרטיסי האשראי הראשונה בישראל – ישראכרט וכרטיס האשראי המקומי שלה הוצע לציבור כשנה לאחר מכן.
בינואר 1978 החל שיווקו של כרטיס "דיינרס" בינלאומי, שהיה לכרטיס האשראי הראשון שאיפשר לתושבי ישראל שימוש בחו"ל.
