ב־25 בדצמבר 1918 השיק תעשיין צרפתי נועז את שירות דואר האוויר הראשון בהיסטוריה, בטיסה מהעיר טולוז בדרום־מערב צרפת לברצלונה שבצפון־מזרח ספרד. בשנים הבאות טייסי החברה, שכונתה "אירופוסטל", מסרו מכתבים במרוקו, בסנגל ובהמשך גם באמריקה הלטינית.
הרעיון לשירות דואר אוויר אזרחי נולד במוחו של פייר־ז'ורז' לטקר בחודשיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה. כדי להוציא את התוכנית אל הפועל, היה עליו לבנות מטוסים יעילים בבית החרושת שלו בטולוז. בתקופה שבה טייסים נווטו לפי ראייה ובלא כלי ניווט מתוחכמים, וכשתא הטייס אפילו לא היה סגור, תוכנית כזו נראתה משוגעת. "עברתי על כל החישובים שוב, הם מאשרים את דעתם של המומחים. הרעיון שלנו אינו בר ביצוע", אמר לטקר, "נותר רק דבר אחד שעלינו לעשות, והוא לבצע אותה".
כשהאווירון הדו־כנפי שלו, "סלמסון", המריא בפעם הראשונה לכיוון ברצלונה ב־1918, ישב לטקר מאחורי הטייס רנה קורנמונט. המטוס השלים את הטיסה בשעתיים ו־20 דקות, ובו שק מלא במעטפות וחבילות. כך נולד הדואר האווירי האזרחי.
תשעה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1919, בעזרת מטוסי "ברגואט 14", הושק חיבור הדואר האווירי בין צרפת למרוקו, במיזם שהוביל הטייס דידייה דאורט. בהתאם לחוזה עם ממשלת צרפת, ערכה אירופוסטל שמונה טיסות חודשיות בין טולוז לרבאט. אולם באוקטובר 1920 איבדה החברה את טייסיה הראשונים בהתרסקות אחד המטוסים. תאונות קטלניות נוספות לא איחרו לבוא, והתקשורת כתבה על "המיזם המשוגע" ו"ההקרבה הלא סבירה".
כשהתפתחו כלי התעופה החיבור האווירי הגיע עד קזבלנקה. בסוף 1923 השתמשה החברה – ששמה כבר שונה ל"קומפני ז'נרל ד'אנטרפרייז איירונוטיק" (CGA) – בכמאה מטוסים וכבר הטיסה 3 מיליוני מכתבים ו־1,344 נוסעים אמיצים. החברה הציבה לעצמה למטרה את דקר שבסנגל, גם היא מושבה צרפתית. היעד דרש טיסה מעל מאות קילומטרים של מדבר, שבו שוכנים מורדים מוּרים. המשמעות: נדרשו שני מטוסים שיטוסו זה לצד זה לאורך כל הדרך, והאחד יסייע לאחר במקרה של נחיתת חירום. ב־1926 ייעדה החברה לפרויקט את ז'אן מרמוז, שהפך לאגדה כאשר נפל בשבי בידי המורים לאחר נחיתת אונס בשל תקלה במנוע, ושוחרר לאחר כמה ימים, לאחר שחוטפיו קיבלו כופר תמורתו.
עוד אחד מטייסיו האגדיים של דואר האוויר הבינלאומי היה הסופר הצרפתי אנטואן דה סנט־אכזופרי. את ספרו הראשון, "קוריאר סוד" (דואר דרומי), כתב כשעבד בשדה התעופה קאפ ז'ובי בתחום הספרדי של דרום מרוקו, בסוף שנות ה־20. שם, בין האוקיינוס האטלנטי לדיונות של הסהרה, הוא מצא את ההשראה לכתיבת ספרו "הנסיך הקטן", המספר על טייס שמטוסו מתרסק בסהרה ופוגש שם ילד קטן.
ב־1927 מכר לטקר את החברה שייסד לתעשיין הצרפתי מרסל בויו־לפונט, שהשיק את שירות דואר האוויר באמריקה הלטינית. הוא גם שינה את שמה של החברה בחזרה לאירופוסטל. בחודש מאי 1930 טס ז'אן מרמוז את הטיסה המסחרית הראשונה שחצתה את דרום האוקינוס האטלנטי, בין סן־לואי בסנגל לנאטאל בברזיל, במטוס הימי "לטקר 28". טייס החברה אנרי גיומה חצה באופן קבוע את הרי האנדים המסוכנים, והעביר דואר בין בואנוס־איירס בארגנטינה לסנטיאגו דה צ'ילה. ביוני 1930 הוא נחת נחיתת חירום בהרים, ולאחר כמה ימים שצעד בשלג לבדו הציל אותו כפרי מקומי. "מה שאני עשיתי, אף אידיוט לא היה עושה", אמר גיומה לסנט־אכזופרי כשנפגשו כמה ימים לאחר מכן.
בשלב הזה נקלעה אירופוסטל לקשיים כלכליים. ב־1933 החלו נכסיה להירכש על ידי קבוצת חברות תעופה שבהמשך הפכו ל"אייר־פרנס". מרמוז אבד בים ב־1936. עשרות שנים לאחר מכן, מכתביו למשפחתו ולחבריו פורסמו תחת הכותרת "חלוץ השמיים".
סיפור חברת אירופוסטל הוא הראשון ברשימה ארוכה של הצלחות אוויריות בכל העולם בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. ביניהן הייתה הטיסה הטרנס־אטלנטית הראשונה ללא עצירות, שערכו הטייסים הבריטיים ג'ון אלקוק וארתור בראון ב־1919. חברות התעופה הגדולות החלו לקום באותה תקופה: KLM ההולנדית ואחריה לופטהנזה הגרמנית קמו ב־1926, ואחריהן פן־אם האמריקנית ב־1927.
