את הסיפור הזה לא תקראו בשום עיתון, אך מקורות דיפלומטיים בברלין ובבגדד מאשרים את אמינותו. בשבוע שעבר, כך לדברי המקורות, נערך בברלין מפגש יוצא דופן בהשתתפות "עיראקים לאומיים", אישים כורדים ונציגים אמריקנים. נושא המפגש היה חדירת ההשפעה האיראנית לעיראק, והדרך לעצור אותה. אולם עוד לפני ברלין, חשפו המקורות, התרחש מפגש דומה במישיגן שבארה"ב, ובו השתתפו "עיראקים לאומיים" וגם סנטור אמריקני אחד. זהותו, לבקשת המקורות, תישאר בשלב זה עלומה.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–זעקת המתוסכלים: הטענות נגד שקד אינן ענייניות
–מטות ערים: ההתיישבות היא מרכז עירוני בעצמה
–"חברי מפלגת העבודה יותר שמאלנים ממצביעיה"
–אקדמית למתקדמים: תרגום שפת האוניברסיטה העברית
המונח "עיראקים לאומיים", על פי המקורות, הוא תיאור מכובס לאנשי מפלגת הבעת', שהיו חלק ממשטרו של סדאם חוסיין ונותרו נאמנים לאידיאולוגיה של המפלגה. מאז הפלישה האמריקנית לעיראק ב־2003 והפלת שלטונו של סדאם הם הורידו פרופיל, נסוגו לפריפריה של עיראק וחיכו לשעת כושר. חלק מהם עזבו לסוריה, למדינות המפרץ ולאירופה, ואחרים הגיעו לארה"ב.
אולם הגרעין הקשה שלהם המשיך להילחם בתוך עיראק גם בזמנים הקשים ביותר. בזמן מלחמת האזרחים בעיראק הם היו חלק מהכוח הסוני, שנלחם עד חורמה בממשלה השיעית שקמה בעיראק בתמיכה אמריקנית. היו להם גם חיבורים אד־הוק עם אל־קאעידה בעיראק, הכול כדי להפיל את המשטר השנוא בארצם. עד כה, כאמור, ללא הצלחה. אולם כעת, אומרים המקורות, הזמנים השתנו. הפעם אלה לא רק הבעת'יסטים שמרימים ראש. עכשיו שותפים למרד גם ערבים שיעים, שהם חלק בלתי נפרד מהתחייה הלאומית הערבית בעיראק, שבראשה עומד מוקתדא א־סאדר, תיאולוג אסלאמי ומנהיג פוליטי. הכוח המניע של ההתארגנות החדשה הוא הרצון לעצור את התפשטות ההשפעה האיראנית בעיראק, וסלידה מהשחיתות והריקבון שפשו בממשלה העיראקית.
כסף, אומרים המקורות, לא חסר. הסעודים מזרימים מזומנים כחלק מהניסיון לעצור את התפשטות ההשפעה האיראנית. עד כה הנהנים העיקריים ממנו היו הכוחות הסאדריסטיים. תמיכה מגיעה גם מחוגים בעת'יסטיים בסוריה, במצרים ובאיחוד האמירויות. המנהיג הבלתי מוכתר של ההתארגנות הזו הוא הגנרל עבדל ואחיד שנאן א־רביט, בעת'יסט שיעי, שכיהן כרמטכ"ל תחת משטרו של סדאם חוסיין וחי כיום באיחוד האמירויות. א־רביט הוא דמות מוכרת היטב בחוגים בינלאומיים, בעיקר בזכות ניסיונו לתבוע בבריטניה את טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת בריטניה בזמן הפלישה לעיראק.
ההתארגנות החלה כבר בחודש יולי, אולם לגוף החדש אין עדיין שם. זהו חלק מטקטיקה שקטה שנועדה לזרוע בלבול בקרב הממשלה בבגדד, אומרים המקורות. בינתיים ישנן התארגנויות חשאיות של קבוצות שונות בעיראק תחת שמות שונים. במפגשים בברלין ובמישיגן השתתפו אנשים שאפשר להגדירם חלק מהזרוע הפוליטית של ההתארגנות החדשה. לא צריך לטעות בזהותם של האנשים, מזהירים המקורות. הם מצליחים לתקשר עם אמריקנים ואירופים, אך מדובר באנשים עם אידיאולוגיה קיצונית. בשורה התחתונה הם רוצים לא רק להפיל את הממשלה בבגדד, אלא לסלק את כל הכוחות הזרים מעיראק.
