ראש ממשלת יפן שינזו אבה נחת אתמול (יום ג') במוסקבה כדי לשוחח עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. זו תהיה הפעם ה-25 שבה השניים נפגשים במהלך חמש השנים האחרונות. בדידותה הגוברת של רוסיה בזירה הבינלאומית לא השפיעה על מערכת היחסים שלה עם השכנה ממזרח: בשונה מהממשלות החברות ב"קבוצת השבע", טוקיו מקפידה שלא להתייחס לרוב לפגיעות בזכויות האדם שלהן אחראי הקרמלין, פעולותיו הצבאיות בסוריה ולעוינותו המתמשכת כלפי אוקראינה.
לפי הדוברות של פוטין, נושא הפסגה יכלול "שיתוף פעולה בנושאים פוליטיים, כלכליים והומניטריים… ונושאים הקשורים לחתימת הסכם השלום בין שתי המדינות". המשפט האחרון מסביר את היחס המפייס של ממשלת יפן כלפי הקרמלין. ראש הממשלה אבה מקווה להירשם בספרי ההיסטוריה כמי שפתר את הסכסוך הטריטוריאלי שמתמשך כבר עשורים באוקיינוס השקט, והשיב חלק מהשטח שיפן הקיסרית איבדה במהלך מלחמת העולם השנייה.
עד כמה שזה נשמע מפתיע, אותה מלחמה עדיין לא נגמרה. לאחר שב־1951 החרימה את טקס חתימת הסכמי השלום בסן־פרנסיסקו, ברית המועצות אף פעם לא חתמה על הסכם שלום משלה מול יפן. בין הסיבות לכך היה הסירוב היפני להכיר בריבונות הסובייטית על האיים הקוריליים – שרשרת איים באורך כ-1,300 ק"מ המשתרעת בין הוקאידו לקמצ'טקה, ומפרידה בין ים אוחוצק לאוקיינוס השקט. האיים החליפו בעלות בין יפן לרוסיה במהלך כמה מאות שנים ושולבו כחלק מברית המועצות ב־1945, כחלק מהסכם שנחתם בוועידת ילטה. מאז 1946, האיים הם חלק ממחוז סחלין הרוסי.
יפן אף פעם לא הכירה באובדן האיים, ומחשיבה אותם כחלק מה"שטחים הצפוניים" הכלולים במחוז הוקאידו. באוקטובר 1956, מנהיג ברית המועצות ניקולאי בולגנין וראש ממשלת יפן איצ'ירו הטויאמה חתמו על הצהרה משותפת שכוננה יחסים דיפלומטיים דו-צדדיים וקבעה שברית המועצות "מסכימה להעביר ליפן את איי הבומיי ואי שיקוטן… לאחר סיום הסכם השלום". בתמורה לכך, יפן הייתה אמורה להכיר בריבונות הסובייטית באיטורופ וקונשיר, שני האיים המרכזיים האחרים בשרשרת האיים. הסכם השלום מעולם לא נחתם.
בפגישותיהם בסינגפור ובבואנוס איריס בשנה שעברה, פוטין ואבה הצהירו על כוונתם "להאיץ את המו"מ המבוסס על ההצהרה המשותפת משנת 1956", ואף מינו שליחים מיוחדים שיקיימו את השיחות בנושא. האזכור המפורש של שנת 1956 נתפש בתור הצהרה על נכונותו של פוטין לוותר על טריטוריה רוסית לטובת יפן. מוקדם יותר החודש, אבה נשבע על קברו של אביו שהוא "יסיים את הסכסוך".
"העניין המרכזי עבור פוטין הוא לא האיים, אלא הסכם השלום", אמר אלקסי ונדיקטוב, העורך הראשי של תחנת הרדיו העצמאית הגדולה ביותר ברוסיה. "הסכם שלום עם יפן יסיים בעצם את מלחמת העולם השנייה. פוטין מוכן לוותר על כמה איים כדי להיות האדם שחתום על סיום המלחמה. תשכחו מגרגורי ז'וקוב, תשכחו מצ'רצ'יל".
זו לא הפעם הראשונה שיפן נראית קרובה להשבת שטחה לשעבר מרוסיה. בנובמבר 1997, בפסגתם בקרסנויארסק, רמז נשיא רוסיה דאז בוריס ילצין לראש ממשלת יפן ריוטארו השימוטו כי ייתכן שיהיה מוכן לוותר על האיים. סגן ראש הממשלה, בוריס נמטסוב, יו"ר הוועדה הדו-צדדית של רוסיה-יפן, הופקד על המשא ומתן. נמטסוב ראה בוויתור הטריטוריאלי אסון, משום שהוא יעניק לקומוניסטים וללאומנים בפרלמנט הרוסי תחמושת כדי לדחות את ילצין, והוא השתמש תפקידו כדי לחבל בעסקה ולגבש את ההצעה באופן שיבטיח את דחייתה על ידי היפנים.
יש אירוניה בלתי נמנעת בכך שנמטסוב, יריבו הפוליטי העיקרי של פוטין, שהוקע על ידי תעמולת הקרמלין כ"בוגד", הגן על הריבונות הרוסית בטריטוריה שפוטין, האדריכל כביכול של רוסיה חזקה, כנראה יסגיר בקרוב. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהמציאות המעוותת של הקרמלין מתנגשת עם האמת – וגם לא תהיה זו ההעברה הראשונה של אדמת רוסיה לה אחראי פוטין. ב־2004 וב־2015 הקרמלין ויתר על שטחים באזורי חברובסק ופרימוריה לטובת סין – כ-340 קמ"ר. "פוטין תוקף את אלו שחלשים יותר, כפי שהוא עשה באוקראינה כאשר זו הייתה משותקת לאחר בריחתו של הנשיא ויקטור ינוקוביץ'", אמר ולדימיר מילוב, פוליטיקאי אופוזיציה רוסי וסגן שר האנרגיה לשעבר. "כשמדובר במדינות חזקות כמו סין או יפן, פוטין נשכב על הגב ומוכן להתמקח".
מערך הטלוויזיה של הקרמלין יעשה כמיטב יכולתו להציג את העברת האיים באור נוח לטובת ולדימיר פוטין. אולם כוחה של התעמולה אינו מוחלט. רפורמת הפנסיה האחרונה של פוטין, שהעלתה את גיל הפרישה, לא התקבלה יפה על ידי העם, למרות מיטב המאמצים של תקשורת הקרמלין. פרשנים פוליטיים כבר מזהירים כי ויתור על שטחים רוסים לטובת יפן עלול להנחית "מכת מוות" על בסיס התמיכה הלאומנית של המשטר.
תרגם: אלחנן שפייזר
