אם גם אתם חשתם השבוע שמשהו בסיסי נעדר מהפרשנויות הצבאיות המלומדות סביב הפצצת שדה התעופה הבינלאומי בדמשק, אתם כנראה לא טועים. הממד הצבאי של ההפצצה הוא רק חלק ממאבק הרבה יותר גדול הניטש כעת בין רוסיה לאיראן על כוח, כסף, שליטה והשפעה בסוריה.
עם סיום המלחמה נפתחה בחודשים האחרונים גם המערכה על פירות הניצחון. המשטר הסורי לא רק שרד אלא ניצח בגדול, וכעת הגיע הזמן לשקם את ההריסות. אחד מסמלי השיקום והריבונות הוא שדה התעופה הבינלאומי של דמשק. ולמשטר, מסתבר, יש כבר עכשיו תוכניות גדולות לגביו. רק בשבוע שעבר הודיע שר התחבורה הסורי עלי חמוד כי לדמשק יש תוכניות להקים טרמינל אזרחי חדש, לשלש את הקיבולת של שדה התעופה מחמישה מיליון איש בשנה ל־15 מיליון, ולהפוך אותו לכוורת תעופה אווירית אזורית.
אלא שכידוע לא מדובר בעוד שדה תעופה אזרחי רגיל. שדה התעופה בדמשק מארח בתוכו את המטה הלוגיסטי של 'כוח קודס' האיראני בסוריה. מטוסים איראניים נוחתים בדמשק ונושאים בבטנם נשק וציוד לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות בסוריה. ישראל, המנהלת מאבק מתמשך נגד הנוכחות האיראנית בסוריה ונלחמת בזליגת נשק איראני מסוריה ללבנון, שבה ומפציצה את המתקנים האיראניים בשדה פעם אחר פעם, מה שגורם לשיבושים קשים בפעילותו. מעטים הקווים וחברות התעופה הבינלאומיות המוכנות להסתכן ברולטה רוסית של המראה ונחיתה באזור מלחמה.
אבל לסוריה לא הייתה ברירה. עד לא מכבר הייתה הנוכחות האיראנית בשדה התעופה של דמשק חיונית לשימור שרידותו של המשטר. בשאר לא יכול היה להגיד לא למשטר האייתוללות, שסיפק לו בשנים האחרונות את בשר התותחים שאפשר לו לכבוש מחדש חלקים גדולים של סוריה, ושהעניק לו אשראי, מזון, נשק ותחמושת. אולם כעת דברים מתחילים להשתנות. בשאר שרד, וגם אם הוא אסיר תודה לטהרן, תוכניות השיקום אינן עולות בקנה אחד עם המשך הנוכחות שלה בשדה התעופה. קשה לחשוב על שיקום כאשר ישראל נחושה במלחמתה נגד המשך הנוכחות האיראנית בסוריה בכלל ובשדה התעופה בפרט.
המשך הנוכחות האיראנית בשדה מפריע לא רק לבשאר אלא גם לפטרוניתו השנייה, רוסיה. לפני כארבעה חודשים דיווחנו כאן כי ב־9 בספטמבר נחתה בדמשק משלחת של ענקית הטכנולוגיה הרוסית, אלמז־אנטיי. לאלמז, המייצרת בין השאר גם את מערכת ההגנה 300־S, כמו גם את 400־S המתקדמת ואת 500־S הסופר מתקדמת, יש תוכניות גדולות בנוגע לשדה התעופה של דמשק. יו"ר המשלחת וסגן יו"ר אלמז־אנטיי, אלכסנדר ודורוב, הודיע אז כי ענקית הטכנולוגיה הרוסית תשפץ את שלושת שדות התעופה המרכזיים של סוריה בדמשק, בלטקיה ובחאלב, ותציב בהם ציוד תעופתי חדיש, החל ממתקני רדאר וכלה במערכות בקרת תנועה אווירית.
אך כאמור, תוכניות השיקום הגרנדיוזיות אינן עולות בקנה אחד עם המשך הנוכחות האיראנית בשדה התעופה של דמשק, ההופכות אותו מועד למתקפות ישראליות חוזרות ונשנות. אז האם בשאר אסד, או הרוסים לצורך העניין, כבר רמזו לאיראנים כי נוכחותם בשטח רצויה אבל פחות? יש סיבה לחשוב כי בעקבות המתקפה הישראלית השבוע על השדה, החל לחלחל בקרב האיראנים החשד שמא ישראל החלה להזהיר את הרוסים לקראת מתקפה על מתקניהם. לא זו בלבד ששום סוללת 300־S לא הופעלה במהלך המתקפה הישראלית הנוכחית, אלא שעל פי דובר צה"ל, הסורים קיבלו הפעם אזהרה מראש שלא להתערב במתקפה על המתקנים האיראניים. נכון, הם לא שעו לאזהרה. לא הפעם. התוצאה הכואבת היא הרס של שורת סוללות נ"מ סוריות מתוצרת רוסית. אך אולי היה מוגזם לצפות מהם לכך. אילו שעו לאזהרה, זו הייתה בגידה מפורשת בבת בריתם האיראנית. מעתה והלאה יהיה מעניין לעקוב אחרי אבולוציית התגובה הסורית.
ידיעה מקדימה
אבל עוד לפני כן, כדי להבין טוב יותר את ההתפתחויות בשטח צריך לחזור ליום שישי שעבר. באופן שעל פניו נראה ביזארי ביותר, יומיים לפני שהמתקפה בכלל יצאה לדרך, פרסם העיתון 'אל־קודס אל־ערבי' ידיעה שלפיה מקורות רוסיים אמרו לעיתון, היוצא לאור בלונדון, כי מוסקבה לא תסבול עוד הפצצות ישראליות על שדה התעופה הבינלאומי של דמשק וסביבתו. רוסיה, כך על פי אותם מקורות עלומים, מובילה כעת מהלך לשיקום שדה התעופה של דמשק, ואילו ההפצצות הישראליות מרתיעות משקיעים פוטנציאליים ומפריעות לקידום המהלך.
העובדה שהרוסים פועלים לשיקום שדה התעופה ידועה כאמור, אך העיתוי נראה מעניין במיוחד. בדיוק ערב פרסום הידיעה הזו הסתיים ביקור של משלחת צבאית מישראל במוסקבה, לצורך המשך התיאום הצבאי בין ישראל לרוסיה בשמי סוריה. בגלי צה"ל דיווחו כי בשיחות דנו "בקידום ושיפור המנגנונים למניעת חיכוך בין שני הצבאות בגזרה הצפונית, בה פועל צה"ל למנוע את התבססות איראן בסוריה וחימוש החיזבאללה". השיחות, כך על פי הדיווח, היו מקצועיות ומועילות ונערכו ברוח טובה, מה שמצביע במפורש על שיפור באווירה המתוחה שהשתררה בין ישראל לרוסיה מאז הפלת מטוס הביון הרוסי מעל שמי סוריה לפני כארבעה חודשים. כזכור, המטוס הופל אמנם על ידי טיל סורי, אולם הרוסים האשימו את ישראל בביצוע מהלך הטעיה מחוכם שגרם לכוחות הנ"מ הסורים לירות על מטוסם.
אם לסכם: למתקפה הישראלית השבוע קדם ביקור מוצלח במוסקבה של תיאום צבאי, דיווח בגל"צ בעקבותיו שבו הודגשו המשך הפעילות הישראלית נגד הנוכחות האיראנית בסוריה, וראו זה פלא, אזהרה רוסית לישראל המתפרסמת בעיתון ערבי בינלאומי ודורשת לא להפציץ את שדה התעופה בדמשק. אבל אז קורה בדיוק ההפך. יומיים אחרי, מדווח כי ישראל מפציצה את המתקנים האיראניים בשדה התעופה בדמשק, והפעם הטונים אינם בוטים כמו קודם. הרוסים נמנעים מגינוי מיידי וחריף. למשרד החוץ הרוסי לוקח יומיים תמימים להוציא הודעה הקוראת לישראל "להפסיק את התקפותיה השרירותיות בסוריה". במקביל, משרד ההגנה הרוסי מספק באתר האינטרנט שלו תיאור מאופק של המתקפה, כולל חידוש אחד מעניין. הפעם הרוסים מוסיפים לדיווח מידע שלפיו המתקפה הישראלית הסבה נזק לשדה עצמו. הד לכך מגיע בהודעה שמנפק שדה התעופה של דמשק, ולפיה מסלול C1 המוביל לאזור המטענים, יהיה מושבת בשלושת החודשים הקרובים. אפשר לנחש שהרוסים לא מוטרדים במיוחד מהנזק הזה, שיפריע בעיקר לפעילות האיראנית.
במקביל, לאיראנים יש סיבה להתחיל לחשוד שאולי משהו כאן אינו מריח טוב מבחינתם. באתר 'אל־מנאר', השופר של חיזבאללה ואיראן בלבנון, התפרסמה כתבה שהניחה את השאלה על השולחן: מדוע לא הופעלו סוללות ה־300־S במהלך המתקפה הישראלית השבוע? בעיתון הרוסי 'קומרסאנט' כבר נשאלה השאלה וגם ניתנה התשובה. הסוללות עדיין אינן מבצעיות, נאמר שם, וההיערכות תגיע לסיומה במארס הקרוב. מה שאומר, אגב, שאם יש לישראל חלון פעילות נוח יחסית בסוריה, הוא ככל הנראה עד אז. המאמר מספק גם ציטוט של מקורות במשרד החוץ הרוסי, שלפיו אין שאלה של הפעלת הסוללות אם וכאשר. אך ככל שמדובר במתקפה השבוע, אמרו המקורות, ישראל לא חצתה את הקווים האדומים של המחויבות הרוסית לסוריה וביטחונה, ואלה אינם כוללים את המאבק האיראני מול ישראל, שכלפיו רוסיה מעדיפה להישאר בחוץ. ייתכן שהפסקת מדיניות העמימות מצד ישראל וההכרזות המפורשות של ראש הממשלה בנושא הכריחו את הרוסים להגיב בפומבי, אך גם אז הגינוי שלהם מרוסן יחסית.
הדינמיקה הזו של פרופיל גינוי רוסי נמוך לישראל, היא חלק בלתי נפרד ממה שמתרחש במעגלים נרחבים יותר סביב סוריה. בשבועות האחרונים מסתמנת מגמה איטית אך בטוחה של שובה של סוריה לחיק העולם הערבי. המגמה הזו נובעת מההכרה בניצחונו של בשאר, אך גם מן החשש מהסתלקותה של ארה"ב מן המזרח התיכון, ובעיקר מהרצון לעצור את מגמת ההשתלטות האיראנית על סוריה. כל זה בסך הכול תואם למדי את האינטרס הרוסי.
חלוצות המגמה הזו הן עומאן, איחוד האמירויות ובחריין, ששיגרו שליחים לדמשק. איחוד האמירויות ובחריין כבר הספיקו לפתוח מחדש את שגרירויותיהן בשכונת אבו־רומנה עטורת הדקלים, ברובע הדיפלומטי של דמשק. אולם ההנחה היא שלא מדובר ביוזמה של הנסיכויות הקטנות בלבד, אלא במהלך מפרצי רחב־יריעה שאותו מנהיגה מאחורי הקלעים סעודיה, מהלך שנועד לחסום את ההשתלטות האיראנית על סוריה ולמזער את התנהלותה הכוחנית של טורקיה.
לרוסים, המתחרים עם האיראנים על המשך ההשפעה על המשטר בדמשק, זה בהחלט מתאים. שיבה מבוקרת של מדינות ערביות לסוריה, תוך שבירת בידודו האזורי של המשטר, תאפשר למדינות המפרץ העשירות להזרים כסף שיניע את גלגלי תהליך השיקום בסוריה, מה שיאפשר בהמשך לרוסיה לקצור את פירות המלחמה. מאחר שלרוסיה אין כסף וגם לא רצון להשקיע משאבים משלה בסוריה, מדינות המפרץ הן אופציה רצויה. ניסיון קודם של רוסיה לפתות את מדינות אירופה להשקיע בסוריה, בתמורה להחזרת הפליטים לשטחה, נחל כישלון חרוץ.
קו החוף
אבל הרוסים, כאמור, אינם מתייאשים. ויש להם גם סיבה טובה. במאבק על פירות המלחמה, במיוחד בכל הקשור בעתודות הגז והנפט של סוריה, הרוסים הוכיחו עד כה עליונות מוחלטת. חמש חברות רוסיות ממשלתיות – שלוש חברות אנרגיה, חברה למחקר גיאולוגי וחברת הנדסת קידוחים – כבר פועלות בשטח לממש הסכם לחיפושי גז עם סוריה שנחתם ב־2016. התצורה הגיאולוגית לחופי סוריה היא חלק בלתי נפרד ממה שמכונה "האגן הלבנטיני", שלו שייכים גם שדה לוויתן הישראלי ושדה הענק המצרי זוהר. כך שלרוסים יש בהחלט למה לצפות. בהסכמים בין סוריה לרוסיה מוקצים לרוסים 25 אחוזים מהרווחים העתידיים בשדות הגז שצפויים להתגלות. והעניינים זזים במהירות. ביולי האחרון כבר הודיע שר הנפט הסורי עלי ג'אנם באופן רשמי על התחלת חיפושי גז ונפט לחופי סוריה.
בסיפור הזה יש טוויסט אחד מעניין במיוחד. כחלק מאסטרטגיה אזורית ארוכת טווח, החל הקרמלין לייצר ציר חדש בים התיכון בין סוריה לחצי האי קרים. לציר הזה יש היגיון גיאוגרפי וכלכלי, ופוטנציאל לשנות את המציאות הכלכלית והאסטרטגית לחופי הים התיכון. בתור התחלה, ראש ממשלת קרים, סרגיי אקסיונוב, הודיע בחודש שעבר כי אסדות קידוח במים עמוקים של חברת צ'ורנומור־נפטוגז, החברה הממשלתית לקידוחי נפט בים השחור, יגיעו בקרוב לחופי סוריה. האם בישראל מוכנים לנוכחות הרוסית הזו בחופי סוריה? ללא ספק תהיה לה השפעה על שיתופי הפעולה שישראל בנתה בעמל רב עם מדינות האזור, במיוחד עם מצרים, קפריסין ויוון. וזה רק חלק מהפאזל ההולך ונבנה. כי לחברת נובטק הרוסית, שבבעלות אחד מידידיו הקרובים של ולדימיר פוטין, יש חזקה גם על בלוק תשע המפורסם מול חופי לבנון. אותו שטח בים שחיזבאללה התחייב להגן עליו.
היקף ההשפעה הרוסית על עתיד קידוחי הגז במזרח התיכון תלוי אמנם במידה רבה במה שיתגלה לחופי סוריה, אבל ללא ספק תהיה השפעה ניכרת. פרט לישראל, מצרים, קפריסין, יוון ולבנון, נמצאת במשוואה הזו גם טורקיה, שדורשת את חלקה בשדות הגז העשירים לחופי קפריסין. בעבור רוסיה זוהי הזדמנות לייצר פלטפורמה חדשה של משחקי כוח בים התיכון, הרבה מעבר לסוריה.
וכאן אנו חוזרים לתעלומת הידיעה שהופיעה ב'אל־קודס אל־ערבי' יומיים לפני הפצצת שדה התעופה בדמשק. האם ייתכן שמישהו ידע או צפה את הפעולה הישראלית, או שמדובר בצירוף מקרים? מה שבטוח הוא שלאיראנים זה כבר גרם לחשוד. אפשר רק לנסות לשער מי המקורות הרוסיים של 'אל־קודס אל־ערבי'. התשובה הקרובה ביותר שאפשר לתת היא סוכנות הידיעות הרוסית טא"ס, שכיסתה ביקור של משלחת משקיעים רוסיים בדמשק בתחילת השבוע שעבר. המשקיעים התעניינו ספציפית בהשקעות בשדה התעופה של דמשק. אחד מהם היה חבר הדומא, דמיטרי בליק מסבסטופול, שסיפר כי על סדר היום של המשלחת הרוסית היה ייסוד קו טיסות ישירות בין סוריה לקרים. מהלך מבריק, שיוציא את חצי האי מהבידוד הבינלאומי שנכפה עליו בארבע השנים האחרונות בעקבות ההשתלטות הרוסית. מסתבר שבמהלך הביקור הבטיח בשאר אסד למשלחת להגיע לביקור בסבסטופול. נחת גדולה לוולדימיר פוטין. מה שאומר שאם כבר מפציצים את האיראנים בשדה התעופה בדמשק, אז בבקשה בעדינות.
