נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו בטוח שדונלד טראמפ מנסה לחסל אותו, פיזית. החוק האמריקני אוסר כידוע חיסולים פוליטיים, אבל אם תשאלו את מדורו, זה לא מה שיעצור את טראמפ. בריאיון לסוכנות הידיעות הרוסית הממלכתית RIA טען מדורו השבוע שטראמפ הורה לממשלת קולומביה ולמאפיה להתנקש בחייו. "אם יקרה לי משהו, האשמים הם נשיא ארה"ב ונשיא קולומביה", אמר.
הריאיון עם מדורו משרת בעיקר את צורכי תעמולת־הפנים של פוטין והקרמלין, ואילו במערב הערך שלו מוגבל למדי. ולא רק בגלל אופיו האוטוריטרי הגובל בדיקטטורה של משטר מדורו. ההאשמות של מדורו כאילו טראמפ שלח את המאפיה לחסלו מעלות גיחוך. בממשלתו הקלפטוקרטית של מדורו מכהנים נציגים המזוהים עם המאפיה המקומית בוונצואלה.
גם העיתוי ברור. ההאשמות של מדורו כאילו טראמפ זומם לחסלו מגיעות לאחר שבראשית השבוע נפוצו שמועות שלפיהן רוסיה שלחה בחשאי שכירי חרב לוונצואלה להגן עליו. זאת, לאחר שנשיא הפרלמנט חואן גואיידו בן ה־35 קרא תיגר על שלטון מדורו, בפני קהל אלפים של האופוזיציה ברחובות קראקס הבירה והכריז על עצמו נשיא זמני. ההכרה של ארה"ב וקנדה בגואיידו, שאליהן הצטרפו מדינות נוספות כולל ישראל, מגבירות מאוד את החשש של מדורו מאובדן שלטונו.
רוסיה מושקעת בצורה כבדה בכלכלת ונצואלה המתמוטטת, ואם מדורו יודח עלולות השקעותיה לעלות בעשן. יש סיכוי לא קטן שהאופוזיציה לא תכיר בחוקיותן של ההשקעות האלה. הרוסים זועמים על המהלך האמריקני, אבל בינתיים מנסים להבטיח את השקעותיהם בלי לשבור את הכלים. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב הגדיר את המהלך האמריקני "בלתי אחראי" והציע לתווך בין מדורו לאופוזיציה. עד כה ללא הצלחה. ובינתיים, כדי לגבות בפועל את ההשקעות בוונצואלה שלח הקרמלין את שכירי החרב שלו להגן על נכסיו, ובראשם מדורו עצמו. ככל הנראה מדובר בשכירי חרב של חברת 'וגנר', בבעלותו של דמיטרי פריגוזין, מקורבו של הנשיא פוטין, המכונה גם "השף של הקרמלין".
הפעילות של אנשי 'וגנר', בדרך כלל יוצאי יחידות עילית של הצבא הרוסי, מוכרת היטב. בשנים האחרונות הם פעלו במשימות באוקראינה ובסוריה מטעם הקרמלין. אולם נוכחותם בשטח כמדיניות תמיד הוכחשה. באחד המקרים היותר ידועים, נחשפה נוכחותם במהלך קרבות על שדה נפט גדול בדיר א־זור שבצפון סוריה. שם אמור היה הקרמלין לקבל רבע מההכנסות העתידיות של השדה תמורת כיבושו.
כעת מגיעים אנשי 'וגנר' לזירת העימות העכשווית בין ארה"ב לרוסיה, ונצואלה. וממה שידוע עד כה, מדובר בכוח של כ־350 שכירי חרב רוסים, שהיו מוצבים ביעדים שונים ברחבי העולם. בסוף השבוע שעבר, ככל הנראה בעקבות המצב השברירי בקראקס, קיבלו אנשי 'וגנר' הוראה להתייצב מיידית בקובה, ומשם המריאו בשתי טיסות מסחריות סדירות לקראקס. מדורו הוא "האיש" של הרוסים בוונצואלה. נכון לעכשיו, הצבא וכוחות הביטחון עדיין עומדים לצידו, אולם בקרמלין חוששים כי הזעם נגדו חלחל גם אל שורות הצבא. הנוכחות של 'וגנר' נועדה קרוב לוודאי להקדים רפואה למכה ולתגבר את השמירה הפיזית על מדורו, מחשש שאנשי צבא תומכי אופוזיציה, הנמצאים בקרבתו, ינסו לעוצרו ולמסור אותו לידי האופוזיציה.
אז על מה בדיוק מגינים הרוסים בוונצואלה? במילה אחת, נפט. ונצואלה היא מעצמת נפט ובעבר גם הייתה המדינה העשירה ביותר ביבשת הלטינית. היחסים בין רוסיה לוונצואלה לא היו קרובים במיוחד לאורך ההיסטוריה, אולם ב־15 השנים האחרונות הם התהדקו מאוד. תחילה בתקופת שלטונו של הוגו צ'אבס, ובהמשך גם עם מדורו. תחת המטרייה האנטי־אמריקנית המשותפת נוצרה משוואת יחסים שבה רוסיה סיפקה לוונצואלה ווונשק והלוותה לה כספים תמורת חזקה הולכת וגדלה על נכסיה האטרקטיביים של חברת הנפט הלאומית של ונצואלה. עם הזמן הפכה הממשלה בקראקס ללקוחה חשובה במערך הייצוא הביטחוני של רוסיה. הרכישות הצבאיות, מקלצ'ניקובים ועד מטוסי סוחוי, שירתו היטב את הקרמלין ואפשרו לו להקרין כלפי חוץ את מעמדה של רוסיה כמעצמה – גם בחצר האחורית של ארה"ב. ומה שהחל כעסקה ביטחונית גרידא ב־2006, קפץ מדרגה.
ונצואלה מוגדרת כעת ברוסיה בת ברית. מי שמנהל את העניינים בשטח אינו משרד החוץ הרוסי אלא איגור סצ'ין – אחד האנשים החזקים ביותר ברוסיה, יד ימינו של פוטין ונשיא חברת הנפט הלאומית הרוסית 'רוסנפט'. רוסנפט אף הלוותה כספים לחברת הנפט הלאומית של ונצואלה תמורת נפט ומתקני נפט של החברה. לרוסנפט יש כעת שורה של פרויקטים בוונצואלה בהיקפים של מיליארדי דולרים. סצ'ין נוהג להגיע לוונצואלה לפחות פעמיים בשנה לפקח על העניינים מקרוב.
המעורבות של רוסיה בכלכלת ונצואלה גדלה מאוד בנובמבר 2017, אז הסכימה רוסיה להלוות לוונצואלה יותר משלושה מיליארדי דולרים לתקופה של 10 שנים כדי לכסות את חובה החיצוני. זאת, אף על פי שרוסיה עצמה נתונה בלחץ כלכלי כבד בעקבות הסנקציות הבינלאומיות. וזו הסיבה שבקרמלין לא ייתנו להפיל את מדורו, לא לפני שיגיעו להסכם כלשהו עם יורשו על המשך הבטחת נכסיהם בוונצואלה.
זה יהיה מאוד לא פשוט. ונצואלה נמצאת בתהליך של קריסה כלכלית מתמשכת. בין תומכי מדורו לבין מתנגדי המשטר מימין, המאשימים את מדורו בשחיתות, בטרור ובניהול כלכלי כושל, שורר מתח מתמיד. המאבק בין תומכי הצ'אביזמו לבין הניאו־ליברלים מן האופוזיציה אינו נראה כמשהו שניתן לגישור. המצב הכלכלי מעולם לא היה גרוע יותר. האינפלציה בוונצואלה מכפילה את עצמה בכל 20 יום. מוצרי יסוד כמו ביצים ונייר טואלט נעלמו מן השוק כבר לפני חודשים ארוכים, והשוק השחור של התרופות פורח. תושבי ונצואלה עברו לסחר חליפין בקמח ובאורז תמורת מוצרי יסוד, ושני מיליון איש כבר עזבו לקולומביה השכנה.
המהלך של נשיא הפרלמנט חואן גואיידו, שבו הכריז על עצמו כנשיא זמני והבטיח להעביר את תפקידו למנצח בבחירות מסודרות, הוא המהלך המסוכן ביותר עד כה להמשך שלטונו של מדורו. ככל הנראה לא מדובר בהתפתחות ספונטנית אלא במהלך בינלאומי נרחב, שנרקם מתחת לפני השטח זמן רב. בין השאר בתמיכתו של נשיא קנדה ג'סטין טרודו. למדורו יש זמן עד 3 בפברואר לומר אם בכוונתו להכריז על בחירות חדשות. זה הדד־ליין שהקציבה למדורו קבוצת מדינות אמריקה המכונה קבוצת לימה, שאותה יארח טרודו ב־4 בפברואר. אם עד אז מדורו לא יתעשת, יצטרפו להכרה בגואיידו גם בריטניה, צרפת וספרד.
המשחק הבינלאומי מורכב מאוד. מקסיקו למשל עדיין לא החליטה אם לתמוך במהלך. אבל המדינה המסקרנת ביותר היא סין, והיא שומרת בינתיים על שתיקה. לסין יש מערך השקעות נרחב עוד יותר מזה של רוסיה בוונצואלה. גם סין מנהלת קשר קרוב עם מדורו, אולם בניגוד לרוסיה, מעמדה הכלכלי והבינלאומי מאפשר לה בבוא העת להעביר את תמיכתה לאופוזיציה. לכן, לטווח הארוך המנצחים הגדולים הם הסינים, ולא מן הנמנע שגם המהלך של טרודו לאורך זמן הוא סוג של נקמה בטראמפ ובמדיניותו הכלכלית הלא מאוד ידידותית לקנדה.
