מעצמות המערב מסתייגות מלסייע לשיקום סוריה לאחר מלחמת האזרחים בגלל שהן סבורות כי הצד הלא נכון ניצח. רוסיה ואיראן שיחקו תפקיד מרכזי בהשגת התוצאה הזאת – אבל הן לא יכולות להרשות לעצמן תשלום חשבון שמגיע לסף של כמעט 250 מיליארד דולר. האם לחלל הזה נכנסת סין?
שין יונג, סגן נשיא 'אגודת הסחר הסינית-ערבית', אמר כי הוא רואה עניין גובר בקרב חברות סיניות להיכנס לעובי הקורה הזאת. "אנחנו מקבלים בקשות טלפוניות בכל יום", הוא סיפר, "הם רואים פוטנציאל עסקי ענק שם, בגלל שצריך לשקם את כל המדינה". ההתלהבות הזאת זוכה למענה גם בצד הסורי, ציין שין, "הם אומרים: 'מדוע שתבואו מחר? תבואו כבר הלילה'".
בזמן שהמלחמה בת שש השנים וחצי דועכת וכשבשאר אל-אסד עוד מחזיק בשלטון, הקרב על ההשפעה בסוריה עבר לזירה הדיפלומטית. השיקום, שלדברי האו"ם עשוי לעלות 250 מיליארד דולר, הוא חלק מרכזי בו.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז על ניצחון במבצע הצבאי לתמיכה באסד, שארך שנתיים, וכעת הוא מבקש לקבל כספים בינלאומיים. במסיבת העיתונאים השנתית שלו ב-14 בדצמבר הפגין פוטין סימני תסכול. הוא אמר שסוריה, שהסכסוך שבה עורר את משבר הפליטים החמור באירופה מאז מלחמת העולם השנייה, תמשיך להיות קרקע פורייה לקבוצות קיצוניות כגון דאעש אם לא ישתפרו תנאי המחיה בה. "כל האנשים עם רצון טוב בכל רחבי העולם צריכים להבין שאם לא נפתור זאת יחדיו, זו תמשיך להיות הבעיה גם שלהם", הוא טען.
ארה"ב ובעלות הברית שלה באירופה ובמפרץ הפרסי, שתמכו במורדים הסורים, אמרו כי הבעיה נוצרה בעיקר בגלל פוטין ואסד. הן הרגיעו מעט את הקריאות שלהן לעזיבתו המיידית של המנהיג הסורי, אבל ממשיכות להתעקש שהוא אינו יכול לייצב את המדינה וכי אין לו עתיד ארוך טווח. מניעת הכסף לשיקום היא אחד הקלפים האחרונים שנותרו להן לשחק בהם.
בשונה מעיראק, ששאבה בערך 2 מיליון חביות נפט בכל יום אפילו בשנים הטראומטיות שלאחר הפלישה האמריקנית ב-2003, לסוריה יש יכולת מועטה בלבד לייצר כסף בכוחות עצמה כדי לשלם על שיקומה. דיפלומטים במוסקבה אומרים כי רוסיה חזרה ולחצה על ממשלות האיחוד האירופי לסייע בתשלום השיקום. בה בעת, רוסיה הדפה את הקריאות לאסד לעזוב את תפקידו לבסוף, וממשלתו הראתה סימנים מועטים לכך שהיא מוכנה לחלוק את השלטון עם גורמים אחרים.
האיחוד האירופי, מדינות ערב וארה"ב הקצו 9.7 מיליארד דולר באפריל לסיוע הומניטארי בסוריה ושיקום המדינה. אבל בספטמבר ציין שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון כי הקואליציה נגד אסד לא תתמוך בשיקום ללא חילופי גברי פוליטיים.
בארה"ב הציגו נציגים בבית הנבחרים משתי המפלגות הצעת חקיקה שכינו "חוק אין סיוע לאסד", במטרה לנתב כל סיוע אמריקני לחלקים של סוריה שעודם מחוץ לשליטת הממשלה. לוחמים כורדים שארה"ב תומכת בהם מחזיקים עדיין במרבית צפון-מזרח סוריה.
"העניינים הגיעו למבוי סתום", אמר אלכסנדר שומילין, ראש 'המרכז לניתוח סכסוכים במזרח התיכון' במוסקבה, "הניצחון הצבאי של רוסיה בסוריה לא קירב את השגתו של ההסדר הפוליטי".
המצב הזה מרחיק את החברות האירופיות. לבתי עסק גרמניים למשל "יש ידע, מוצרים ומוטיבציה לשקם את התשתיות והתעשייה הסוריות", הסביר פיליפ אנדרי, מנהל אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה ב'אגודת לשכות המסחר והתעשייה הגרמניות'. זה לא יכול לקרות ללא "הסכם שלום המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית", הוא הוסיף. כך למשל, יצרנית הפלדה 'טיסנקרופ' "תיכנס מחדש לשוק" רק ברגע שסוריה תתייצב, הצהיר דובר החברה, טים פרול-גרווה.
עשירי סוריה ישלמו את המחיר?
טורקיה, שתעשיית הבניין שלה פעילה בכל רחבי האזור, משוועת לעסקים. "טורקיה וערב הסעודית יהיו אלה שישקמו את סוריה", אמר בפברואר לעיתון הטורקי "סבאח" יושב ראש לשכות המסחר הסעודי, עבד-אלרחמן עבדאללה אל-זמיל. עם זאת, שתי המדינות תמכו באופוזיציה הסורית. אסד מתעקש שמדינות כאלה לא ישחקו תפקיד בשיקום המדינה, אפילו אם ירצו לעשות כן.
עבד-אלקאדר עזוז, יועץ לממשל אסד, ציין כי ניתן למצוא כסף אצל סורים עשירים, קבוצות הכלכלות המתפתחות של קבוצת BRICS ומלווים רב-לאומיים שאינם נשלטים על ידי המערב. עד כה נחתמו מעט עסקאות: בשנה שעברה הודיעה סוריה כי הסכימה לחוזים בשווי 850 מיליון אירו עם רוסיה לבניין התשתיות שלה. בספטמבר דיווח אתר 'פרס טי-וי' שאיראן חתמה על חוזים בשווי "מאות מיליוני אירו" לתיקון קווי החשמל.
רוסיה אומרת כי הובטחו לה חוזים נוספים לבניית מתקני החשמל בסוריה. המעורבות המערבית בעניין אינה חיונית, טען השליח הבכיר של פוטין לסוריה, אלכסנדר לברנטייב, בריאיון שהעניק באנקרה: "ישנן רוסיה, איראן, סין, הודו ומדינות אחרות". ובכל זאת, הוא הודה שצורכי הכלכלה של סוריה אחרי המלחמה "ענקיים".
סין, בעלת ברית קרובה של רוסיה, לא תוכל לספק את כולם. האיגוד של קין מעריך כי בשלב זה יוכלו להימצא השקעות בסכוך של 2 מיליארד דולר. לדברי שין, החברות שליווה לדמשק, חומס וטרטוס – כולל חברת המשאיות הכבדות הלאומית של סין, שהענף שלה בהונג-קונג רשום כ'סינוטורק' – שמו את עיניהן על בניית כבישים, גשרים, שדות תעופה ובתי חולים, וכן על החזרת קווי התקשורת והחשמל.
זו עשויה להיות רק ההתחלה, שכן סוריה נופלת היטב בתוך האסטרטגיה הסינית. המדינה הייתה חוליה מרכזית בדרך המשי העתיקה – ותהיה כזו גם בתוכנית השאפתנית ביותר של הנשיא הסיני שי ג'ינפינג לבנות דרך מסחרית חדשה: יוזמת החגורה והכביש, שעלותה מיליארדי דולרים, ומטרתה לטוות רשת סינית של מסחר ותחבורה המקשרת את אירו-אסיה ואת אפריקה. שר החוץ וונג יי, שפגש את מקבילו הסורי וליד מועלם בניו-יורק בספטמבר, הסביר כי תהיה זו "אפשרות חשובה לשיתוף פעולה רב-צדדי בעתיד".
אך לטענת שין, אל מול כל החזונות הגדולים הללו יש מכשול מיידי לעסקים הסיניים בסוריה: עסקאות בדולרים ובאירו אסורות במדינה, בגלל העיצומים האמריקניים והאירופיים שנועדו לחסום את משטרו של אסד מכלכלת העולם.
זהו רק סימן אחד לכך שללא פשרה על עתידו של אסד, סוריה ככל הנראה תישאר בהריסותיה בשנים הבאות – לפחות באופן חלקי. רוברט פורד, שהיה שגריר ארה"ב בדמשק במהלך שנות המלחמה המוקדמות וכעת הוא חבר בכיר ב'מכון המזרח התיכון' בוושינגטון ומרצה בייל, הסביר כי העסקאות שנחתמו עד כה מהוות טיפה בים.
"אנחנו מדברים על מאות מיליוני דולרים", אמר פורד, "סוריה זקוקה למיליארדים. זה הולך להיות הרבה פחות ממה שדרוש בשביל לשקם את המדינה – ומשמעות הדבר היא שסוריה לא תיבנה מחדש מהר מאוד".
