אין לו שום ניסיון פוליטי, אבל פניו מוכרות כמעט בכל בית באוקראינה. קבלו את ולדימיר זלנסקי, 41, שחקן טלוויזיה והמועמד המוביל בבחירות לנשיאות באוקראינה. ולא, לא טעיתם. לזלנסקי, כפי שאפשר להסיק משמו, יש שורשים יהודיים.
ב־31 במארס ייערכו באוקראינה בחירות לנשיאות. לאוקראינים יש מעט מאוד סיבות לצחוק בימים אלה. רמת החיים נמוכה, שיעורי האבטלה גבוהים, והדבר היחיד שמשגשג במדינה הוא השחיתות. החיים מתנהלים בצילה המאיים של רוסיה, השכנה הגדולה ממזרח שלפני חמש שנים כבשה את חצי האי קרים, ומאז מנהלת גם מלחמה היברידית במחוזות הבדלניים הפרו־רוסיים במזרח אוקראינה. עשרת אלפים איש נהרגו במלחמה הזו, ושני מיליון נעקרו מבתיהם.
הצרות של אוקראינה אינן שלה בלבד, והבחירות לנשיאות שם בעוד שלושה שבועות אינן עוד סבב בחירות. אלה בחירות אסטרטגיות בעלות השלכות גלובליות. אוקראינה, מדינה גדולה עם יותר מ־50 מיליון תושבים, היא היום קלף מרכזי במאבק בין רוסיה למערב. מאז כיבוש חצי האי קרים הטיל המערב סנקציות כלכליות כבדות על רוסיה. מצב העניינים העגום הזה, שביסודו הוא חסר פתרון מדיני, מכתיב את יחסיה של רוסיה עם וושינגטון ועם האיחוד האירופי, אך משפיע גם על מדיניות הקרמלין במזרח התיכון כלפי איראן, סוריה וישראל. בהצבעות במועצת הביטחון של האו"ם מוצאת ישראל את עצמה נקרעת בין מחויבותה לארה"ב, המובילה את המאבק בזירה הבינלאומית נגד כיבוש חצי האי קרים, ובין הצורך המתמיד לשמור על יחסים תקינים עם הקרמלין, במיוחד בכל הקשור לנוכחות הרוסית בסוריה.
במאבק הזה, האיש שתמיכת המערב נתונה לו הוא פטרו פורושנקו, הנשיא המכהן של אוקראינה, שהאמריקנים מנהלים עימו דיאלוג מתמשך. אולם על פי סדרת סקרים שנערכו בחודשים האחרונים, המועמד המוביל בבחירות הוא ולדימיר זלנסקי, הפנים החדשות והצעירות של הפוליטיקה האוקראינית. זלנסקי מוביל בסקרים בפער ניכר גם על פני פורושנקו, הידוע בכינויו "אוליגרך השוקולד", וגם על יריבתו הפוליטית הוותיקה יוליה טימושנקו, הידועה בכינויה "נסיכת הגז".
זלנסקי הוא קומיקאי ידוע, הבעלים של 'אולפני רובע 95', אימפריית הפקות לטלוויזיה ולקולנוע המעסיקה יותר ממאה כותבים. תוצריה פופולריים בעיקר במדינות חבר העמים, אך גם מחוץ להן. באתר האינטרנט של 'רובע 95' מתגאים כי "אנו מצחיקים שישית מתושבי כדור הארץ". ב־11 השנים האחרונות מפיק זלנסקי את 'רובע הערב', תוכנית הומור וסאטירה פופולרית במיוחד באוקראינה.
למעבר של זלנסקי מההומור לזירה הפוליטית אחראית סדרת קומדיה עכשווית, 'משָרת העם' שמה. בסדרה, המשודרת כבר יותר משלוש שנים, מגלם זלנסקי את וסילי פטרוביץ־חולובורדקו, מורה להיסטוריה בשנות השלושים לחייו, המפרסם ברשת החברתית פוסט ויראלי על השחיתות במדינה. הפוסט הופך את חייו של המורה האלמוני בן־לילה, ומזניק אותו ממסדרונות בית הספר המשמימים לצמרת הפוליטית. וסילי פטרוביץ עושה את הלא ייאמן, ומנצח בבחירות לנשיאות אוקראינה. הוא מגיע לתפקיד חסר כל ניסיון פוליטי, אך בדרכו לניקוי האורוות עומדים לצידו בני משפחתו המורחבת, כולל אביו שהופך לראש הממשלה, ואשתו לשעבר שמתמנה לנגידת הבנק המרכזי.
המציאות התגלתה כהזויה לא פחות מהעלילה שרקם זלנסקי. שלוש שנים אחרי, במעבר שגבולותיו מטושטשים לחלוטין, יצא זלנסקי ממסך הטלוויזיה והכריז על עצמו כמועמד במרוץ האמיתי לנשיאות אוקראינה. למפלגה שהקים קוראים, ניחשתם נכון, "משרת העם". לא הרבה ידוע על דעותיו הפוליטיות של זלנסקי. בראיונות הוא לא יורד לפרטים אלא מתאר את עצמו כ"ליברל גדול", ומבטיח לדבר עם ולדימיר פוטין בגובה העיניים כדי לנסות לפתור את בעיותיה של אוקראינה עם שכנתה הגדולה. גם זה סוג של בדיחה, שכן זלנסקי ופוטין שניהם נמוכי קומה. אולם המצביעים הפוטנציאליים של זלנסקי, מתברר, בהחלט מסתפקים בכך. הם לא מגלים עניין של ממש במצעו הפוליטי; מבחינתם זלנסקי הפוליטיקאי הוא המשך ישיר של וסילי פטרוביץ מסדרת הטלוויזיה שאהבו לראות.
מפילוח של הסקרים באוקראינה עולה כי רוב התומכים בזלנסקי הם בני שכבות הגיל הצעירות. המבוגרים יותר תומכים בנשיא המכהן פורושנקו, או ביריבתו יוליה טימושנקו.
האם זלנסקי הוא אכן הפנים החדשות בפוליטיקה האוקראינית, מי שיפיח רוח רעננה וישנה את המציאות העכורה? התשובה מורכבת. זלנסקי הוא ללא ספק תופעה שיש לה משמעות רחבה הרבה יותר ממסע הבחירות שלו לנשיאות אוקראינה. הוא מסמל את טשטוש הגבולות ההולך ומתפשט בין תעשיית הבידור, העיתונות והפוליטיקה. הנציג הבולט ביותר של התופעה הזו הוא כמובן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שעיקר פרסומו הגיע מתוכנית 'המתמחה' שהנחה ברשת NBC האמריקנית. ואכן, כאשר זלנסקי נשאל אם הוא רואה את עצמו נושא ונותן עם טראמפ, השיב: "מדוע לא, ככלות הכול אנחנו מגיעים מאותה תעשייה".
טשטוש הגבולות איננו נובע רק מכך שהקומיקאי הצעיר זלנסקי אימץ את דמותו מהסדרה במרוץ לנשיאות. באופן מוזר לאוזניים מערביות, הסדרה בכיכובו ממשיכה להיות משודרת בטלוויזיה, במקביל להתמודדות הפוליטית הממשית. בתחילת החודש אף נפתחה עונה חדשה של 'משרת העם'. בדמוקרטיה הצעירה והמבולבלת של אוקראינה אין כנראה ועדת בחירות ושופטים כמו חנן מלצר שיעשו סדר ויקבעו מה יכול להיות משודר ומה לא, מה נחשב תעמולת בחירות אסורה ומה לא.
חתונה מפוארת באילת
אם לא די בכל זה, מי שמשדר את 'משרת העם' ומקדם אותה הוא ערוץ 1+1, הערוץ המרכזי באוקראינה, המצוי בבעלותו של האוליגרך איגור קולומויסקי, שהוא גם יריבו המר של נשיא אוקראינה פורושנקו, מתחרהו של זלנסקי. ואם השם איגור קולומויסקי נשמע לכם מוכר, לא טעיתם.
קולומויסקי, 56, הוא יליד דניפרופטרובסק שבמזרח אוקראינה ובעל אזרחות משולשת – אוקראינית, שווייצרית וישראלית. כמו רוב האוליגרכים הוא בנה את עצמו במקביל להתפרקות בריה"מ, על ידי רכישת מפעלים ממשלתיים. בשיאה חבקה אימפריית הענק שלו מפעלים פטרוכימיים, חברת תעופה וחברת תקשורת שכללה שמונה ערוצי טלוויזיה, בהם ערוץ 1+1 הנחשב למרכזי באוקראינה. בהמשך רכש קולומויסקי גם את הבנק הגדול ביותר באוקראינה, 'פריבט בנק'.
הוא גם מעורב בפעילות יהודית. עו"ד מרדכי ציבין, איש חב"ד הפועל רבות בחבר המדינות, מתאר את קולומויסקי כ"יהודי גאה, אחד התורמים הגדולים לכל עניין יהודי באוקראינה, שיש לו חלק ניכר בהתחדשות היהדות כאן". קולומויסקי הקים מרכז תרבות יהודי ענק בדניפרופטרובסק, ותרם בין השאר גם ל'יד ושם' ולשיקום בית הכנסת 'החורבה' בירושלים. גורמים המקורבים לו אומרים כי הוא אמנם יהודי גאה אך מעדיף תיאורים קצת פחות מעונבים. הוא נהנה שמתייחסים אליו כאל בנדיט, ולא מומלץ ליפול לפה שלו.
הקשר של קולומויסקי לישראל נוצר בראשית שנות האלפיים, כך לדברי מקורביו. אך בניגוד לאוליגרכים אחרים, לא עם פוליטיקאים אלא עם גורמים ביטחוניים דווקא. הוא גם לא הרבה לשהות בישראל. אך ב־2011 כיכב בתקשורת המקומית, בעקבות חתונת בתו במסיבה מפוארת באילת שעלותה הוערכה ב־10 מיליון שקל. באתר ynet דווח אז כי באותו סוף שבוע של חגיגות נחתו עשרה מטוסים פרטיים בנמלי התעופה באילת ובעובדה, ו־95 סוויטות, כולל הסוויטה הנשיאותית וחדרים דה־לוקס, נשכרו במלון 'הרודס' לכבוד האורחים. החתונה עצמה נערכה בפארק תמנע, שנסגר למבקרים לכבוד האירוע בעלות של כשני מיליוני דולרים. האירוע תוכנן כנשף בסגנון אירופי־קלאסי בלב המדבר. האורחים התבקשו לבוא בחליפות ושמלות ערב, ובאגם תמנע שייטו סירות שיובאו במיוחד מחו"ל.
עיקר פרסומו של קולומויסקי הגיע בעקבות הירתמותו למאבק בכיבוש הרוסי במזרח אוקראינה, אבל גם בזכות הפה הגדול שלו. ב־2014 הוא מונה בידי נשיא אוקראינה דאז, אלכסנדר טורצ'ינוב, למושל דניפרופטרובסק, המחוז השני בגודלו באוקראינה. ההנחה הייתה שבזכות אופיו ושיטותיו הכוחניות, קולומויסקי יֵדע להתמודד עם הרוסים ויצליח לייצב את הגבול עימם. ואכן, בקרמלין מאוד לא אהבו את המינוי. כשהידיעה הגיעה לאוזניו של נשיא רוסיה פוטין, הוא כיבד את קולומויסקי בתואר "נוכל". קולומויסקי לא נבהל, וכינה את פוטין בחזרה "סכיזופרן נמוך קומה" ו"משוגע".
אבל מי שסיים את הקריירה של קולומויסקי כמושל היה דווקא פטרו פורושנקו, ולא ולדימיר פוטין. פורושנקו, שמונה בינתיים לנשיא אוקראינה, החליט להדיחו בעקבות מאבק שליטה אלים על חברת הנפט הלאומית האוקראינית, שהייתה בבעלותו החלקית של קולומויסקי. זה היה רק הקדימון. שיאה של היריבות בין קולומויסקי לפורושנקו הגיע בסוף 2016, כאשר ממשלת אוקראינה הודיעה כי תלאים את 'פריבט בנק', הבנק הפרטי הגדול באוקראינה שהיה אז בבעלותו של קולומויסקי, כדי למנוע את התפרקותה של הכלכלה האוקראינית ואת קריסת המערכת הבנקאית. בעקבות זאת הזרימה קרן המטבע הבינלאומית חמישה מיליארדי דולרים לאוקראינה.
מאז קולומויסקי ממשיך לנהל את עסקיו המסועפים ונאבק על 'פריבט בנק', אך מבלה את רוב זמנו מחוץ לאוקראינה. יש לו וילה גדולה בשווייץ, וגם בהרצליה פיתוח. שם, אומר אחד ממקורביו, הוא מבלה לא מעט על חוף הים. ישראל היא עיר מקלט מבחינתו, מקום להניח את הראש כשהוא זקוק לשקט. המבקרים המעטים שעולים אליו לרגל באים בעיקר לבקש תרומות. אבל השקט מטעה. לדברי המקורב, בשלט רחוק מתנהל משא ומתן בין אנשי קשר של קולומויסקי ופורושנקו, בניסיון לסיים את היריבות ביניהם בעקבות הלאמת 'פריבט בנק'. הדיאלוג הזה התעצם ככל שמועד הבחירות לנשיאות התקרב. פורושנקו רצה בעיקר שקולומויסקי יוותר על השליטה בחלק מערוצי התקשורת המשפיעים שלו באוקראינה. קולומויסקי מצידו חיפש דרכים להשיב לעצמו את השליטה בחלק מנכסיו. בינתיים מתנהלות חקירות בניסיון לאיתור הנכסים.
עד כמה הניסיונות האלה עבדו? לפני חודש וחצי הגיע נשיא אוקראינה לבקר בישראל. הביקור הקודם שלו כאן נערך לפני יותר משלוש שנים. לביקור הנוכחי נלוותה משלחת גדולה, כולל חברי פרלמנט ובכירי הקהילה היהודית, ופורושנקו ונתניהו חתמו על הסכם סחר חופשי. זה היה סוג של תיקון, לאחר שלפני שלוש שנים הורה נתניהו על ביטול ביקורו של ראש ממשלת אוקראינה דאז, ולדימיר גרויסמן, בעקבות תמיכתה של אוקראינה בהחלטה 2334 במועצת הביטחון, שקבעה כי ההתנחלויות אינן חוקיות. אולם לדברי מקורות שליוו את ביקורו של פורושנקו מקרוב, דיברו שם לא רק על הסכם סחר או על יחסי ישראל־אוקראינה. במהלך הביקור ניסו גורמים במשלחת האוקראינית למשש את הדופק כאן ביחס לקולומויסקי.
האם בסאגה הזו זלנסקי הוא חוד החנית במאבקו של קולומויסקי נגד ידו הארוכה של פורושנקו? הבחירות לנשיאות באוקראינה מתנהלות בשני סבבים. קולומויסקי אמר שלפחות בסיבוב הראשון, הגישה שלו היא "כולם חוץ מפורושנקו". הסקרים האחרונים מראים שבסיבוב השני זלנסקי מנצח הן את פורושנקו והן את טימושנקו. האם הניסוי האוקראיני בטשטוש גבולות בין פוליטיקה לשואו־ביזנס יוכיח את עצמו? בעוד שלושה שבועות נדע.
