על הנייר, מדובר במפגש פסגה טלוויזיוני שאמור לייצר ניצוצות. מהצד האחד של הזירה ניצב לו דייויד לטרמן, מוותיקי וחשובי המנחים בארה"ב בעשורים האחרונים, לראשונה אחרי שלוש שנים של ניתוק כמעט מוחלט מהמדיה. מהעבר השני – הנשיא ה-44 של ארה"ב, ברק אובמה, בראיון מצולם ראשון אחרי עזיבת הבית הלבן לפני שנה בדיוק. מה צריך יותר מזה? אחרי כמעט שעה של ראיון התשובה פשוטה: רוח חיים.
תכניתו החדשה של דייויד לטרמן היא הפקה מקורית של נטפליקס. אחת לחודש הוא ייפגש עם מרואיין אחד וישוחח אתו במשך כשעה. ראיון ארוך, מעמיק. בלי להקה, בלי פינות, בלי רשימות הומוריסטיות שהפכו לאחד מהמאפיינים של ה"לייט שואו", תכניתו בגלגול הקודם. אפס תפאורה.
שתי כורסאות בסגנון שבת תרבות במתנ"ס, באולם גדול אל מול קהל של מאות. המסר של לטרמן ברור: אני לא צריך את כל הקישוטים והתוספות האלה מסביב בשביל לנהל שיח מעניין של שעה עם מישהו שכולכם מכירים. לכך גם מרמז שם התכנית, שבינתיים מסתמן כהברקה היחידה בקונספט – "את האורח הבא אין צורך להציג".
אלא שהתוצאה הסופית מזכירה יותר את הפרקים המשעממים של "חיים שכאלה". חלק ניכר מהשיחה הוקדש למחזור הביוגרפיה הכה-טחונה של הנשיא לשעבר, כולל שחזור מסלול חייו מהוואי לאינדונזיה ובחזרה. שוב תמונה של האבא שנעלם, שוב תמונה של האמא שהיוותה לו השראה, משל השנה היא 2003 ויש צורך להציג בפנינו את הכוכב החדש, סנאטור שחור מאילינוי שאולי פעם יצליח להיות הנשיא הראשון של ארה"ב.
התייחסות אקטואלית? ברור לחלוטין כי השניים קיבלו החלטה אסטרטגית שלא לדבר על טראמפ. כל כך סופיסטיקייטד מצדם. אז על מה כן מדברים – כי בכל זאת המורשת שלך ספגה בעיטה הגונה בישבן לא ממש מזמן כשהבוחר האמריקאי שלח את ממשיכתך לתהום הנשייה של ההיסטוריה והמליך את מי שטען במשך שנים שאינך ראוי להיות נשיא כי נולדת מחוץ לארה"ב?
נושאים הרצאה קלישאתית על עידן הרשתות החברתיות. כמו מרצה ביום עיון בינוני למורים בתיכון, אובמה גילה את אמריקה ואמר שהרשתות מכניסות אותנו לבועה אידיאולוגית שמהדהדת שוב ושוב את דעותינו ומחזקת אותן. ולטרמן? הוא כמובן מהנהן בהערצה למשמע התובנה השחוקה הזו. בכלל, הנהונים והסכמות היה חלק מרכזי בשעה המביכה הזו. לטרמן מעריץ את עפר רגליו של אובמה, אובמה מתחנף בחזרה ושואל אותו האם הוא לא קם בכל בוקר ומרגיש שהוא בר מזל, והדבש ניגר מהבמה ומאיים להדביק את הצופים באולם לכיסאותיהם לשארית חייהם.
צילומי החוץ עם חבר הקונגרס ג'ון לואיס באלבמה – עוד מעריץ של הנשיא לשעבר כי באמת היה חסר קצת קיטש – לפחות הביאו את לטרמן לשאול כמה שאלות שהזכירו במשהו את המנחה החד ההוא מלפני שלוש שנים. אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
בסוף הצפייה אמרתי לעצמי שאולי התרגלתי מדי לעידן טראמפ, שבו כל הופעה תקשורתית הופכת מיד לפריק שואו מעניין ותזזיתי. אולי סף הגירוי שלנו כל כך עלה, עד שאפילו שעה עם אובמה הכריזמטי כבר לא מספיקה. אז חזרתי בעזרת יוטיוב לכמה ראיונות שלו אצל לטרמן כנשיא. לא, טראמפ לא אשם. אובמה פשוט נהיה סב מטיף ומתיש. ולטרמן? חוץ מזקן עבות לא ברור, לא מצליח להביא לתכנית החדשה שום חידוש מרענן. את האורח הבא שלו אולי אין צורך להציג, בינתיים לפחות גם אין ממש סיבה.
