תושבי וושינגטון די־סי, הבירה השלטונית של מעצמת העל האמריקנית, רגילים לשפע האירועים, הוועידות וההפגנות המתקיימים דרך קבע בעירם, ולרוב אינם טורחים להתעניין במה מדובר הפעם. אבל המחזה שנגלה לעיניהם בתחילת השבוע, לרגל הוועידה השנתית של איפא"ק, היה נדיר ומסקרן אפילו בעבורם. בסביבת מרכז הקונגרסים רחב הידיים, לא הרחק מהבית הלבן, נצפו המוני יהודים חובשי כיפות (אגב, כולל פה ושם נשים שבחרו לכסות את ראשן בדרך זו), שגרמו לעוברים ולשבים לשאול זה את זה בסקרנות "איזה כנס מתקיים פה השבוע". אכן, במרבית השנים כיפות לא היו מחזה נפוץ בוועידותיה של איפא"ק, אך בשנים האחרונות המציאות הזו משתנה, באופן שמבטא תהליכים דמוגרפיים ואידאולוגיים ביהדות ארה"ב.
18 אלף איש מרחבי ארה"ב השתתפו בראשית השבוע הנוכחי בוועידת איפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית החזקה והמשפיעה. רוב המשתתפים היו יהודים, שהביעו בדרך זו את תמיכתם העמוקה במדינת ישראל, אך היו בהם גם אוהבי ישראל לא־יהודים. בעידן שבו נשמעת ביקורת על כך שישראל מאבדת את התמיכה הדו־מפלגתית בזירה הפוליטית האמריקנית, וכאשר משולי המפלגה הדמוקרטית נשמעים קולות אנטי־ישראליים צורמים, השתתפותם של יהודים משפיעים מכל הזרמים בוועידת איפא"ק היא אמירה חזקה ומשמעותית.
איפא"ק ("הוועד האמריקני־ישראלי לענייני ציבור"), היא שדולה פרו־ישראלית שהוקמה בשנת 1951, וחברים בה בעיקר יהודים אמריקנים. השדולה עוסקת בלובינג בבתי הקונגרס ובמסדרונות הממשל לקידום שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב, ולחיזוק הסיוע האמריקני למדינת היהודים. איפא"ק נחשבת אחת השדולות החזקות והמשפיעות בארה"ב, השנייה בעוצמתה לאחר NRA – שדולת יצרני הנשק הקל.
"בעבר הציעו אולי אוכל כשר בחלק מאירועי הוועידה, אבל בוודאי לא הייתה מציאות כמו עכשיו שכל הכנס כשר", אומר סטיב רבינוביץ, יועץ תקשורת לארגונים יהודיים, ששימש אסטרטג פוליטי בבית הלבן של ביל קלינטון. רבינוביץ עובד בעיקר עם גופים המשתייכים לצד השמאלי של המפה הפוליטית והיהודית, ובעבר ייעץ למפלגת העבודה בישראל. "עד לפני כמה שנים לא יכולת לקנות סנדוויץ' כשר כשהגעת לאיפא"ק, והקהל עצמו היה גלוי ראש כמעט לחלוטין, ללא כיפות", מתאר רבינוביץ, המשתתף זה כמה עשורים בוועידה השנתית של הארגון, ולפיכך יש לו זווית ראייה רחבה על השינויים שהתרחשו בה במהלך השנים. אספקת מזון כשר לרבבות באי הכנס, בעשרות מוקדים ברחבי מרכז הקונגרסים ובמלונות הצמודים, מצריכה עבודה לוגיסטית מורכבת. דרישת הכשרות משפיעה גם על מחירי המזון המוצע לאורחי הוועידה, שהתייקרו באופן משמעותי. הדבר מדגיש את חשיבות הנושא עבור מנהיגי איפא"ק, שלמרות הקשיים הללו קידמו את השינוי המדובר.
לדברי רבינוביץ, הפנייה של איפא"ק למגזר האורתודוקסי החלה לפני מעט יותר מעשור, כאשר נבחר לראשונה נשיא חובש כיפה לשדולה – הווארד פרידמן. "עד אז, באופן היסטורי נשיאי השדולה היו תמיד יהודים קונסרבטיבים, אולי כי הרפורמים הם מעט פחות ציוניים בהגדרה, ועוסקים יותר בנושאים של צדק חברתי. איפא"ק תמיד הייתה קצת שמרנית מדי עבור הרפורמים".
אתה יכול להצביע על סיבה מסוימת להיעדרותם בעבר של יהודים אורתודוקסים באיפא"ק?
"אני לא יודע אם הייתה סיבה מובהקת כזו. אולי זה קרה פשוט כי איפא"ק לא פנתה אליהם אף פעם בצורה מסודרת, והם לא ראו את החברים שלהם כאן. אבל לפני חמש שנים שמתי לב לזינוק הדרמטי במספר היהודים האורתודוקסים שמגיעים לכאן, ושכמובן קל לזהות אותם באמצעות הכיפה שלראשם".
ואכן, כאשר אנו יושבים בלובי של מרכז הקונגרסים וצופים לעבר המדרגות הנעות, בתוך כמה שניות אנו סופרים יותר ממניין של חובשי כיפה. "רובם לא חרדים אלא אורתודוקסים־מודרנים", מאבחן רבינוביץ. "בעיניי המצב הזה היה צריך לקרות כבר לפני שנים, ואני שמח שאנחנו במקום הזה. עם זאת, חשוב להבין שיש כאן באופן משמעותי יותר אורתודוקסים מאשר הייצוג שלהם בקהילה היהודית האמריקנית. השדולה מתאימה ליהודים אורתודוקסים כיוון שלרוב הם ימניים יותר בדעותיהם הפוליטיות. איפא"ק מאז ומתמיד הייתה מרכז־ימין. איפא"ק אמנם אומרת תמיד שהיא מייצגת את האינטרסים של הממשלה הישראלית הנבחרת, אבל זה לא היה כך תמיד כשבישראל היו ממשלות מרכז־שמאל".
כיצד העלייה במספר האורתודוקסים משפיעה על מדיניות איפא"ק?
"בעיניי זה לא משפיע. איפא"ק תמיד הייתה שמרנית יותר מרוב היהודים האמריקנים, שנמצאים במרכז־שמאל. אולי כי הם רוצים להיות מיושרים עם הממשלה הנבחרת בישראל, או מסיבות אחרות. היהודי האמריקני הממוצע בדרך כלל יותר ליברלי מאיפא"ק. רוב היהודים בארה"ב היו מתחברים יותר למנהיגים ישראלים כמו יצחק רבין או שמעון פרס, ואילו באיפא"ק בנימין נתניהו מקבל תמיכה בלתי מעורערת. במובן הזה, משתתפי הוועידה אינם מיקרוקוסמוס של החברה היהודית האמריקנית".
יידיש בגבעת הקפיטול
לדברי גורם בכיר בארגון אורתודוקסי גדול, באיפא"ק קיבלו החלטה מושכלת לפנות לקהל האורתודוקסי ולגרום לו להרגיש בבית. "בכל שנה אני רואה יותר ויותר חובשי כיפות בוועידה", הוא מעיד, ומותח ביקורת על ארגונים יהודיים הנוקטים גישה אחרת. "ב־GA, הכנס השנתי של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, יהודים אורתודוקסים לא מרגישים שייכים או רצויים. זה קשור לכך שהחליטו שם למשל להיות קולניים מאוד סביב נושאים כמו מתווה הכותל. כך הם הרחיקו את הזרם היהודי שמתרבה בקצב הגדול ביותר, ושהיה יכול להיות אחד מעמודי התווך שלהם. באיפא"ק מבינים שאם אתה רוצה שיהודים אורתודוקסים יגיעו זה אומר לדאוג לצרכים ולאינטרסים שלהם, וגם לא לעסוק בנושאים שלא מוסכמים על כולם. ב־GA נראה שיש רצון לקדם נושאים השנויים במחלוקת עם מדינת ישראל, ואילו באיפא"ק רוצים לגרום חיבור רגשי עמוק לישראל".
הרב לוי שם־טוב, שליח חב"ד בוושינגטון, מזהה גם הוא את השינוי שעבר על הוועידה. "לדעתי, באותה שנה שבה השיקו את 'כיפת ברזל', באיפא"ק זו הייתה שנת 'כיפות הזמש' בוועידה", הוא אומר בחיוך. שם־טוב, הנהנה מקשרים טובים בדרגים הגבוהים ביותר של הממשלים השונים, רואה את ההשתתפות הפעילה של יהודים אורתודוקסים באיפא"ק כחלק ממעורבותם הגוברת בזירה הפוליטית האמריקנית בכלל.
"החל מאמצע שנות התשעים", אומר שם־טוב, "היהודים האורתודוקסים גילו את הפוליטיקה האקטיבית. לא רק לעשות לובינג, אלא להיות חלק בלתי נפרד מהממשל". שם־טוב מציע הסבר פשוט לשינוי הזה: הגידול הדמוגרפי של הזרם האורתודוקסי, בעיקר כתוצאה מריבוי טבעי, לעומת התמעטות הזרמים הפרוגרסיביים והיהודים שאינם מעורבים. "האורתודוקסים גדלו מעשרות אלפים למאות אלפים, וכשיש לך יותר משקל אלקטורלי, פוליטיקאים מבינים את החשיבות של הקהל שלך", הוא מסביר. "בניו־יורק רבתי יש כעת מיליון יהודים אורתודוקסים, וזה משנה את כל אופי הפנייה של פוליטיקאים לקהילה היהודית. יהודים אורתודוקסים הופכים מצופים פסיביים לשחקנים במשחק, וזה מבורך. יש יותר רגישות לצרכים של כל הקהילה היהודית".
המעורבות הפוליטית החדשה של היהדות האורתודוקסית, מספר שם־טוב, באה לידי ביטוי גם ב"עלייה לרגל" ובסיורים לימודיים שמקיימים מוסדות חינוך חסידיים בגבעת הקפיטול. "אני עצמי נפגשתי עם יותר ממאה קבוצות של בתי ספר חסידיים שהגיעו ללמוד על חקיקה, ביידיש. זה דבר שלא היה לפני כמה שנים", מתאר שם־טוב. "וכן, השינוי הזה ניכר גם באיפא"ק. לפני 25 שנה לאף אחד לא היה אכפת אם היינו מבקשים אוכל כשר, וכיום כל הוועידה כשרה. זו התפתחות מדהימה".
סקוט לסנסקי, ששימש כיועץ מדיני בממשל אובמה, סבור שהעלייה במספר המשתתפים האורתודוקסים בוועידה קשורה בראש ובראשונה לגידול במספר המשתתפים בכלל: "אני מגיע לאיפא"ק כבר עשרים שנה", הוא מספר. "עד לפני כמה שנים הוועידה הייתה נערכת בקומת המרתף של מלון הילטון, והיו כמה אלפי משתתפים. היום יש קרוב ל־20 אלף. אם יש יותר משתתפים יהודים, אך טבעי שיפנו לקהלים אחרים. פתאום יש מניינים כל בוקר, בתי ספר אורתודוקסיים שמגיעים עם תלמידים. זו נוכחות שלא הייתה בעבר. במידה מסוימת גם האג'נדה של איפא"ק מתאימה לאורתודוקסים יותר מאשר ליהודים הפרוגרסיביים. באיפא"ק מצאו את נוסחת הקסם שמאפשרת ליהודים חילונים פרו־ישראלים, אנשי הון ויהודים אורתודוקסים, שלא בהכרח היו מבלים יחד במהלך השנה, לשבת יחד כדי להזדהות עם מדינת ישראל".
מחלוקות בצד
אחד הארגונים המרכזיים שמביא אלפי משתתפים לאיפא"ק מדי שנה הוא ה־OU, ההתאחדות האורתודוקסית בצפון אמריקה. מנכ"ל הארגון בישראל, הרב אבי ברמן, משתתף בוועידה כבר יותר מעשור. "מאז שאני משתתף בוועידה יש בה גם אוכל כשר, אבל לא כמו היום שהכול כשר למהדרין", הוא אומר. "זה הבדל עצום, שאני יכול רק לברך עליו. איפא"ק פשוט הלכה וגדלה עם השנים. בשנה הראשונה שבה השתתפתי היו כ־5,000 אנשים. אם אתה רוצה שיגיעו 18 אלף איש, אתה חייב לפנות לרבנים מכל הקהילות והזרמים, ולבקש מהם לעזור בהבאת חברי הקהילות שלהם לוועידה".
לפני כעשור, מספר ברמן, התקבלה באיפא"ק החלטה אסטרטגית לפנות באופן ישיר לרבני הקהילות מהזרמים השונים, ומאז קיימת תופעה של רבנים המגיעים לוועידה בראש קבוצה מבית הכנסת שלהם. "זה לא אומר שרבנים אורתודוקסים מסכימים עם עמיתיהם הרפורמים", מבהיר ברמן בחיוך, "אבל בהחלט ישנה הבנה שיש פה מטרה משותפת – לעמוד לצד ישראל".
במהלך הכנס עלו לבמה בהזדמנויות שונות רבנים משלושת הזרמים והפגינו אחדות, מחזה נדיר בישראל, שבה קשה למצוא רבנים משלושת הזרמים שיהיו מוכנים לשבת יחד, ודאי לא בפומבי. "גם בנושאים הקשורים למדינת ישראל לא כולם בדיוק מסכימים", מחדד ברמן, "לאורתודוקסים יש הסתכלות אחרת על ישראל מזו של הרפורמים, אבל פה מניחים את חילוקי הדעות בצד ומפגינים אחדות מרשימה. בקרב הזרמים הפרוגרסיביים נמתחת לעיתים ביקורת על כך שאיפא"ק לא מתבטאת במפורש בסוגיות של ביטול מתווה הכותל וחוק הגיור. אבל כאן באיפא"ק 99 אחוז מהדיבור הוא על ביטחון, כך שלא משנה אם זה יישוב חילוני או דתי בעוטף עזה – אף אחד לא שואל מה הרקע של היהודי שנפגע מטיל של חמאס. מה שחשוב לנו זה ביטחון מדינת ישראל ועיסוק בטכנולוגיה ישראלית. לנושאים המורכבים לא מגיעים בכוונה תחילה".
לא רק המזון הכשר מבטא את השינוי בהרכב הקהל שמגיע לוועידת איפא"ק. הוועידה נפתחת באופן מסורתי בבוקר יום ראשון, מה שיוצר קושי עבור יהודים שומרי שבת להגיע בזמן לאירוע הפתיחה, בייחוד אם הם מתגוררים בחוף המערבי, בקצה השני של ארה"ב. בעקבות זאת נוסד לפני כמה שנים אירוע ה'שבתון', שהוא סוף־שבוע מקדים לקראת הכנס, המאפשר לשומרי השבת להגיע כבר ביום שישי. בשנה הראשונה לקיומו של השבתון השתתפו בו כ־250 איש, אך השנה המספר גדל לכ־1,600. בעיני ברמן, "זו אמירה ברורה ששומרי תורה ומצוות מוזמנים להיות חלק מהוועידה, ושנעשה כל מה שאפשר כדי לגרום להם להרגיש בנוח".
במהלך ימי הוועידה התקיימו מדי בוקר עשרות מניינים לתפילת שחרית במרכז הקונגרסים, וגם במשך היום נצפו בכל פינה מנייני מנחה וערבית: "מדהים לראות מאות אנשים משכימים קום ומגיעים למניין בשעה שש בבוקר, כדי שיספיקו לעבור את האבטחה הקפדנית לקראת נאום סגן הנשיא מייק פנס", מתמוגג הרב ברמן. "יש מניינים גם בבתי המלון בסביבה, לא רק במרכז הקונגרסים, ולכל מניין מביאים גם ספרי תורה. אני הגעתי בבוקר ולא היה מספיק מקום, ונאלצו להתחיל עוד כמה וכמה מניינים מחוץ לאולם שהוקצה לכך". לדברי ברמן, השתתפותם של האורתודוקסים, כמה עשורים מאוחר מדי לטעמו, מביאה לכך ש"איפא"ק מייצגת כעת בצורה נכונה יותר את כל רבדי הקהילה היהודית האמריקנית. כעת הם יכולים לבוא לסנאט או לקונגרס ולומר 'כל היהודים תומכים בנו, כל הזרמים'. זו אמירה הרבה יותר חזקה".
האחדות הזו היא משימה ששני הצדדים אחראים לה ונדרשים לבצע ויתורים למענה, סבור הרב ברמן. ""לא אגיד לך שכל רב מה־OU מרגיש בנוח עם כל מה שקורה כאן. יש למשל שירת נשים, או נשים שעולות לבמה בלבוש לא צנוע. אבל כל צד עושה את הוויתורים שלו. כמו שאני מבקש שהמזון יהיה כשר, עניין שמייקר את האוכל עבור כולם, כך האורתודוקסים יגיעו יומיים מוקדם יותר כדי להשתתף בשבתון ולא ידרשו שהכנס יתחיל ביום שני".
