בין אם היא מובילה את המאמצים לבודד את צפון־קוריאה ובין אם היא מנחיתה קיצוצים על תקציב האו"ם, ניקי היילי ממשיכה לספק את הסחורה בשביל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. עמיתיה השגרירים באו"ם ומומחים למדיניות חוץ תוהים אם מושלת דרום־קרוליינה לשעבר בת ה־43 מניחה את היסודות לירושת הבוס שלה בחדר הסגלגל.
שגרירים באו"ם מקבלים כמובנות מאליהן את "השאיפות הפוליטיות הברורות" של היילי, מסביר ריצ'רד גואן, מומחה לאו"ם ב'מועצה האירופית ליחסים בינלאומיים'. "רוב הנציגים הזרים מוכנים להתעלם מעמדותיה הקיצוניות על ישראל ותקציב האו"ם, שכן זהו המיצוב הפוליטי הדרוש לה".
ההשערות על תוכניותיה העתידיות של היילי התגברו לאחר נאומה בעצרת הכללית של האו"ם בחודש שעבר, זמן קצר לפני שהארגון הבינלאומי גינה ברוב של 128 נגד תשע מדינות את החלטת הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה מתל־אביב את השגרירות האמריקנית. היילי ערכה קבלת פנים מתריסה כדי להוקיר תודה לקבוצת המדינות הקטנה שהצביעה יחד עם ארה"ב, ולמי שנמנעו או לא הגיעו להצבעה.
אין זה משנה שמרבית העולם ראה בהצבעה דחייה של מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ. זה לא היה הקהל של היילי. לטענת דיפלומט במועצת הביטחון, המייצג מדינה שהיא בעלת ברית של ארה"ב וביקש לא להזדהות בשמו, דבריה של היילי נדמו כמכוונים יותר לטראמפ ולמצביעים הרפובליקנים מאשר לדיפלומטים.
"היילי אומרת את שעל ליבה", מסביר קיטון דוסון, מנהיג המפלגה הרפובליקנית בדרום־קרוליינה בשנים 2002־2009. "יש לה אינסטינקטים פוליטיים טובים". הוא לא שוחח עם היילי על שאיפותיה הפוליטיות, אבל "ניקי היא סחורה פוליטית חמה, זה מה שהיא". ממשרד השגרירה נמסר שהיא "מתעלמת מההשערות הפוליטיות, וממוקדת בעבודתה באו"ם".
בשנת 2017 הדגימה היילי כיצד להשתמש בבמת האו"ם לטובתה. ביומה הראשון במטה הארגון הזהירה שארה"ב "תרשום את שמות" המדינות שיצביעו נגד האינטרסים של וושינגטון. הסגנון הזה נמשך עד 24 בדצמבר, כשפרסמה הצהרה המדגישה את תפקידה בקיצוץ יותר מ־285 מיליון דולרים מתקציב האו"ם בן 5.4 מיליארד הדולרים, ואף רמזה שקיצוצים נוספים עשויים להיערך בעתיד. "לא נניח עוד לנצל את נדיבות העם האמריקני ללא ביקורת", אמרה היילי. במשא ומתן עתידי, היא הוסיפה, "אתם יכולים להיות בטוחים שנמשיך לבדוק דרכים להגדיל את יעילות האו"ם, ובה בעת להגן על האינטרסים שלנו".
אמנם לא סביר שההצהרה הזאת תחבב אותה על הקהילה הדיפלומטית, שהיא עדיין זקוקה לה כדי לגייס את העולם לתמיכה בעמדות האמריקניות בסוגיות כגון איראן וצפון־קוריאה, אך היא יכולה לזכות אותה בתשואות בקרב בסיס הבוחרים הרפובליקנים, שרואים בארגון הבינלאומי גוף אנטי־אמריקני.
"אני מרגיש שהיא מוטרדת יותר מהג'וב הבא מאשר מהג'וב הנוכחי", אומר ג'פרי לואיס, מנהל תוכנית אי־הפצת נשק במזרח אסיה של מכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי, קליפורניה. "תהיה לה עמדה טובה מאוד בבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית".
אם היילי אכן תתמודד על הנשיאות, היא תוכל לסייע למשוך נשים בחזרה למפלגה הרפובליקנית אחרי שערקו ממנה ב־2016, ואף להציע "חזון כור היתוך" כבתם של מהגרים מהודו. "אם המפלגה הרפובליקנית רוצה להיות בשנים הקרובות מפלגה לאומית חיונית, היא חייבת להיות יותר מביתם של הגברים הזקנים והמדוכאים. זה המקום שבו אנשים כמו השגרירה היילי, מרקו רוביו או טים סקוט נכנסים למשחק", טוען רוב גודפרי, דוברה לשעבר של היילי בימי קמפיין הבחירות.
דבר אחד שמתנגדיה ותומכיה מסכימים עליו הוא שהיילי הוכיחה שיש לה הצלעות החזקות הדרושות כדי לשגשג בלחץ הגבוה באו"ם. "הצלחתה כאחת הנשים הראשונות וכאחד האנשים הצעירים ביותר שמשלו במדינה דרומית, צריכה לספר לנו שיש לה עוז הרוח הדרוש לעשיית דברים רבים", אומר דוסון.
הצבתה בניו־יורק מעניקה להיילי איזון בין גישה מיידית לנשיא ובין מרחק בטוח מהמאבקים הפנימיים בבית הלבן. כשנשאלה ביום ראשון בתוכנית "השבוע" של רשת ABC על הספר "אש וזעם", שבו נטען כי רבים מאנשי צוותו של טראמפ מפקפקים ביציבותו הנפשית, דחתה היילי את הקביעה הזאת. "אני נמצאת שם פעם בשבוע, ואני שוהה שם למשך כל היום לצורך פגישות בבית הלבן ודברים נוספים. איש אינו מפקפק ביציבותו הנפשית של הנשיא", קבעה. היילי הוכיחה שהיא "חברה יעילה בקבינט של טראמפ – וזו אחת המחמאות הנדירות ביותר בוושינגטון כעת", מציין גודפרי.
