חשבנו שהיא מתה, נקברה קבורת חמור, עברה מן העולם. אבל לא. עלילת הדם, אחת התופעות הקשות והכאובות בהיסטוריה של העם היהודי, שבה ומרימה את ראשה המכוער. שמו האב טיחון שבקונוב והוא ה"דוחובניק" – הכומר המוודה של נשיא רוסיה. הוא עצמו מעולם לא אישר או הכחיש זאת, אך בין השניים שוררים יחסי קרבה מיוחדים כבר כמעט עשרים שנה. לכאורה, מדובר באיש שמחזיק בידיו את סודותיו הכמוסים ביותר של ולדימיר פוטין. אמנם, קצת קשה לדמיין את סוכן הקג"ב לשעבר, פוטין, חושף את נבכי נפשו בפני כומר, ועדיין, בין השניים נוצר קשר יוצא דופן, שכעת, חודשיים בלבד לפני הבחירות לנשיאות רוסיה, הגיע הזמן לתהות על קנקנו קצת יותר לעומק.
האב שבקונוב, הוא לא רק ראש מנזר סרטנסקי העתיק בן 600 השנים ויועצו הרוחני של נשיא רוסיה. כחבר המועצה הנשיאותית לתרבות, מופקד האב שבקונוב גם על פרויקט התעמולה מספר אחד של הקרמלין, המכונה "רוסיה – ההיסטוריה שלי". במסגרת הפרויקט אחראי שבקונוב להקמת רשת מרכזי מולטימדיה להיסטוריה פטריוטית ברחבי רוסיה, שמטרתה לייצר גישה מאוחדת להיסטוריה הרוסית ולחזק ערכים רוסיים מסורתיים. על החשיבות שמייחס פוטין לפרויקט בעיצוב דמותה העתידית של רוסיה תעיד העובדה שהסניף המוסקבאי של הרשת הוא גם המקום שבו בחר פוטין להכריז רשמית על התמודדותו לבחירות לנשיאות 2018.
זה לא פרויקט התעמולה הראשון של שבקונוב. קדמו לו תערוכות שהפיק בחסות הקרמלין, המפארות את עברה האימפריאלי של רוסיה. ובכלל זה תערוכה בכיכר מאנייז' הסמוכה לקרמלין, שהציגה נרטיב צאריסטי-סובייטי כתבנית השלטונית המומלצת לרוסיה העתידית.
ללא ספק מדובר באיש בעל כישורים תקשורתיים יוצאי דופן. בטרם פנה לקריירה כנסייתית היה האב שבקונוב סטודנט לקולנוע עם נטייה לעיסוק בתורת הנסתר. הוא החליט להצטרף לכנסייה בגיל 24, בעקבות ערב סיאנס טראומטי שבו הועלתה רוחו של גוגול. המשתתפים בסיאנס קיבלו הוראה מרוחו של הסופר הדגול להתאבד. שבקונוב ההמום החליט בתגובה להשיל מעליו את הבלי העולם הזה ולהצטרף לכנסייה. מאז עשה דרך ארוכה.
כיום הוא לא רק אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בכנסיה הרוסית. הוא מוכר למיליונים כמחבר רב המכר "קדושים של חיי יום יום -וסיפורים אחרים", שבו הוא מתאר את חייהם של דמויות נערצות בכנסיה הרוסית אורתודוקסית ומאבקן בשלטון הסובייטי האתאיסטי. הספר, שהיה להצלחה מסחררת, נמכר ברוסיה במספר עותקים רב יותר אף מ"חמישים גוונים של אפור". בעקבותיו הפך שבקונוב לא רק לאחד האנשים המשפיעים ברוסיה, אלא גם לסופר נערץ. לכן, הזעזוע היה כה עמוק כאשר דווקא האב טיחון שבקונוב, הודיע בשם הכנסייה הרוסית האורתודוקסית כי על פי ממצאי הוועדה לחקירת רצח הצאר ניקולאי השני, מבית משפחת רומנוב, היה "רצח פולחני".
השבוע מלאו בדיוק חודשיים להודעה השערורייתית. ב-27 בנובמבר נפתח במנזר סרטנסקי במוסקבה כנס מיוחד שבו הוצגו מסקנות הוועדה הממשלתית לחקירת רצח הצאר ניקולאי. בכנס שנפתח במעמד ראש הכנסייה, הפטריארך קיריל , הציג שבקונוב גם את ממצאיה של ועדה מקבילה של הכנסייה החוקרת את הרצח מאז 2015. "הוועדה בחרה כמה תיאוריות", אמר שבקונוב לבאי הכנס, "ואנו סבורים כי רצח בני משפחת רומנוב, הצאר, אשתו וילדיו היה רצח פולחני. לרוב חברי הוועדה אין כלל ספק כי זה מה שקרה".
בצמד המילים "רצח פולחני", אין לטעות, הכוונה שמבצעיו יהודים. כלומר, מדובר בעלילת דם עכשווית. כן, אחת התופעות הקשות והכואבות בהיסטוריה של העם היהודי, שנדמה היה כי פסה מן העולם, מתה ונקברה קבורת חמור שבה ומרימה כעת את ראשה המכוער. והאיש, שאמר את המילים האלו אינו עוד חבר עלום בקבוצה קיקיונית של ימין רדיקלי אנטישמי, אלא אחד האנשים הקרובים ביותר לפוטין. יועצו הרוחני והכומר המוודה שלו. אין דרך בעולם שכנס כזה נערך במנזר סרטנסקי במוסקבה בנוכחות ראש הכנסייה ובצמרת הקרמלין לא היו מודעים לו.
בכך מצטרף האב שבקונוב לרצף ההיסטורי של כמאתיים עלילות דם, שהחל באנגליה הימי-בייניימית בעיר נוריץ' ועד עלילת בייליס בראשית המאה ה-20. גם מקומה של רוסיה הצארית לא נפקד מן ההיסטוריה הזו. במאה ה-19 הציף את רוסיה גל של עלילות דם. יהודים רבים נאסרו ועונו במשך שנים בבתי הסוהר.
המקרה הידוע ביותר התרחש בעיר וליז', שבה הואשמו 43 יהודים ברצח פולחני. המסר הגיע מלמעלה. היה זה הצאר ניקולאי הראשון, שהכריז כי לדעתו ישנם בקרב היהודים קיצונים, אשר זקוקים לדם נוצרי לביצוע המצוות היהודיות. כעת, לאחר כמעט 200 שנה, שתי מלחמות עולם, שואה, רדיפה וגולאגים, העלילה חוזרת. הכנסייה הרוסית, שבתקופת השלטון הסובייטי הייתה בעצמה קורבן לרדיפות, אך כעת היא חלק בלתי נפרד מהשלטון ברוסיה, שבה ומציגה לראווה את אותו פן אפל בתולדותיה, שנדמה היה כי נעלם מדפי ההיסטוריה.
קמפיין בחירות מסוכן
הזעזוע בקהילה היהודית ברוסיה גדול. "מדובר בהאשמה פרועה המזכירה זמנים אפלים", אמר נשיא פדרציית הקהילות היהודיות, ברוך גורין. לודמילה נארוסובה, חברת מועצת הפדרציה הרוסית ואמה של העיתונאית קסניה סובצ'ק, המתמודדת מול פוטין במירוץ לנשיאות 2018, הגיבה אף היא בחריפות: "המילים האלו עלולות להצית לא רק שנאה אתנית, הן מצביעות על שיבה לחתרנות ומלחמה בקדמה".
אז מה בדיוק קרה כאן. עד כה היה זה מן המקובלות לחשוב שפוטין טוב ליהודים. יש לו קשר קרוב עם הרב הראשי לרוסיה, ברל לזר. הוא ביקר פעמיים בישראל ובשנתיים האחרונות נפגש עם ראש ממשלתה יותר מאשר עם כל ראש ממשלה אחר. השניים מדברים בטלפון לעיתים תכופות, בעיקר בכל הקשור בעניינים אזוריים.
התשובה מורכבת. פוטין אדם מורכב. מאוד מורכב. בראש סדר היום העכשווי שלו עומד הצורך לזכות ויהי מה בכהונה רביעית וככל הנראה גם אחרונה בנשיאות. למרות הפופולריות הרבה שלו דומה כי שעון החול שלו הולך ואוזל. לרבים מבני הדור הצעיר ברוסיה, בעיקר בערים הגדולות, פשוט נמאס ממנו ומן השחיתות השלטונית. הם גם לא פוחדים מן השלטון כמו הדורות שקדמו להם. הם מתוחכמים הרבה יותר טכנולוגית ושוחים היטב באינטרנט וברשתות החברתיות.
כדי לזכות שוב בנשיאות מבלי להנדס יותר מדי את הבחירות ולחשוף את עצמו לגל בלתי נשלט של האשמות בזיוף הבחירות, פוטין מבין שעליו לגייס הפעם לפעולה את צבא בוחריו עד האחרון שבהם. קאדר המצביעים הבלתי ממומש הזה נמצא ברחבי רוסיה, באזורים המרוחקים מן המרכז והוא ברובו שמרני ומאמין וגם אנטישמי. על פי האינדקס של הליגה נגד השמצה, שליש מאוכלוסיית רוסיה נושאים קרבם רגשות אנטישמיים ברמה כלשהי. העלאה באוב של רצח הצאר ניקולאי ובני משפחתו, אחרוני שושלת הרומנובים נושאת פוטנציאל אלקטורלי עצום, שיכול להוציא גם את אחרוני האיכרים בכפרים הנדחים של סיביר לקלפי. עבורו תהיה לא רק חובה אזרחית אלא חובה קדושה.
בשורה התחתונה, מבחינת העם הרוסי מדובר בסיפור בלתי פתור. רצח הצאר ניקולאי השני ומשפחתו לא מניח לנפש הרוסית כבר יותר ממאה שנים. מדובר בתעלומה. ביולי 1918 נרצחו הצאר ניקולאי, אשתו, ילדיו, רופא המשפחה ומשרתיהם במרתף אפל באחוזת איפטייב, שם הוחזקו קרוב לארבעה חודשים בידי אנשי הצ'קה, הזרוע הצבאית של המפלגה הבולשביקית, לכאורה בהמתנה למשפט העם. אך בלילה שבין ה-16 ל-17 ביולי הם נורו בידי שומריהם בהוראת צמרת המפלגה הבולשביקית במוסקבה. גופותיהם הועברו למכרה נטוש בקרבת העיר ונשרפו במטרה להעלים ראיות. רק כעבור שמונה שנים הודה השלטון הסובייטי באחריותו לרצח, אך שרידי הגופות נעלמו. בהיעדר עדויות וראיות חותכות לרצח, התרבו התהיות מה באמת התרחש באותו לילה.
הדרך לאיתור וזיהוי הגופות הייתה ארוכה. שרידים ראשונים של גופות בני משפחת הצאר נמצאו לראשונה ב-1979 בחפירות שבוצעו בהוראות השלטונות הסובייטים. הן חודשו ב-1991 זמן קצר לאחר נפילת ברית המועצות, אך הושלמו רק ב-2007. שנה לאחר מכן אף נערכו בדיקות גנטיות, שהוכיחו כי אכן מדובר בשרידיהם של בני משפחת הצאר. בכך לא תמה הסאגה. לפני כשלוש שנים הורה פוטין ל"וועדה החוקרת של הפדרציה הרוסית", הגוף המקביל ל-FBI, לחקור את רצח הצאר. בד בבד, החלה ועדה מקבילה של הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית לחקור אף היא את הרצח, ואת מסקנותיה כאמור הגישה בסוף חודש נובמבר אשתקד. התאריך, ערב פתיחת הקמפיין לנשיאות, כנראה לא היה מיקרי.
מדוע היה זה האב שבקונוב, שנטל עליו את המשימה? כדי לנסות להבין את ההקשר צריך לחזור לעבר. בבוקר בהיר אחד בשלהי 1999 נפתחו שעריו הרחבים של מנזר סרטנסקי. אל חצר המנזר החליקה מכונית השרד של פוטין ששימש אז ראש ה-FSB, סוכנות הביטחון הרוסית הפדרלית. את פניו קיבל שבקונוב. איש אינו יודע מה הביא את סוכן הקג"ב לשעבר שהיה לראש סוכנות הביון הרוסית אל שערי המנזר העתיק. האם היה זה מצפון טורדני? מועקה אישית שמקורה בעברו כמרגל? או אולי כבר אז ידע פוטין כי הנשיא ילצין מייעד אותו לתפקיד ראש הממשלה ורצה להכין את עצמו לתפקיד.
בכל מקרה, המפגש בין השניים היה ככל הנראה מוצלח, כיוון שמאז השניים לא נפרדו. האב הפך ליועצו הרוחני הצמוד של פוטין ואף נלווה אליו במסעותיו בחו"ל. בראיון שנתן בעת מסע ליוון, שבה שולטת הכנסייה היוונית האורתודוקסית, הקרובה מאד לכנסייה הרוסית, אמר שבקונוב כי "פוטין אינו רק נוצרי אורתודוקסי מאמין על פי דתו, אלא גם מקיים את מצוות לחם הקודש ומצוות הווידוי, מבין את כלפי השליחות הקדושה שהוטלה עליו ומשמעותה כלפי נשמתו ואחריותו כלפי האל".
רספוטין עכשווי
קרבתו לפוטין אינה ניתנת לערעור. הרמז המשמעותי ביותר למה שאולי הצית את הברית הארוכה בין השניים נמצא בחצר מנזר סרטנסקי. זהו צלב אבן צנוע, שלמרגלותיו שלט נחושת שעליו נכתב "לזכרן של נשמות הנוצרים האורתודוקסים הנאמנים, שעונו ונרצחו בשנים הסוערות". "השנים הסוערות" הן הביטוי המכובס לשנים שבהן הקג"ב עסק ברדיפה שיטתית אחרי הכנסייה הרוסית, עקב, כלא, חקר ועינה אלפי מאמינים, כמרים ואנשי כנסייה. פוטין היה חלק בלתי נפרד מן המנגנון הזה – גם אם לא עסק בפועל ברדיפת כמרים. הדי הפעילות הזו מן הסתם הגיעו עד הלוביאנקה, מקום מושבו של הקג"ב. עוד לפני הקג"ב הייתה זו הצ'קה, המשטרה החשאית והזרוע הצבאית של המפלגה הבולשביקית שעסקה ברדיפה דתית וברצח בשם האתאיזם הרשמי שהוכרז על ידה ברוסיה ב-1917. שנה אחרי זה, כאמור, גם רצחו אנשי הצ'קה את הצאר ובני משפחתו.
זו אולי נקודת החיבור להצהרתו של האב שבקונוב כי רצח הצאר ובני משפחתו היה "רצח פולחני". בכך בעצם מנקה ההיסטוריה את הצ'קה ואת סוכנויות המודיעין הרוסיות שעסקו ברדיפה דתית ומטיל את האשם על היהודים. מבלי לנקוב בשמם, אך השימוש במילים "רצח פולחני" וההקשר הנלווה אליו הרי ידועים מאליהם.
האם האב שבקונוב מאמין בכך? אין זה משנה. הוא כבר אמר כי רוב חברי הוועדה שחקרה את הרצח מאמינים בכך. האם ולדימיר פוטין מאמין בכך? קשה לדעת. לכאורה, הרקורד שלו אומר אחרת. אך במרוץ לנשיאות רוסיה, הכול הולך. במבט לאחור אפשר לראות שהחלטות קודמות של פוטין לקדם את החקירה היו תמיד בתאריכים גורליים סמוך לערב בחירות. הפעם הזו כנראה אינה שונה. לא עוד קמפיין פוליטי נטו אלא מסע צלב. לנקות את הבולשביקים ולגשר על הפער ההיסטורי בינם לבין הכנסייה.
באחרונה הופיע פוטין בתוכנית טלוויזיה דוקומנטרית לרגל השלמת שיפוץ מנזר על גבול פינלנד, שם הסביר כי "האמונה תמיד הייתה חלק מאתנו, גם בזמנים הקשים של המלחמה באל. אך אותם סובייטים שהשמידו כנסיות והרגו כמרים בראו דת חדשה. בעצם האידיאולוגיה הקומוניסטית דומה מאד לנצרות. גם הקומוניזם וגם הנצרות תומכים ברעיון של חירות, אחווה ושוויון. גם לנין, הוסיף, שוכב במאוזוליאום, שבעצמו אינו מאוד שונה מקבר בו מוצגים שרידי קדוש נוצרי".
ואם כך, האם האב שבקונוב, הסטודנט לקולנוע לשעבר, הסופר, אלוף התעמולה וכנראה הכומר המוודה של פוטין הוא גלגול רספוטין עכשווי. כך או כך, הכנסייה והקרמלין כעת קרובים מתמיד. יהודי רוסיה רואים את הקולות, והם לא אדישים. העלייה לישראל גדלה בשנים האחרונות. עוד לפני ההכרזה השערורייתית של שבקונוב כבר אפשר היה לראות סימנים קטנים בשטח. למשל, גירושו של אריה אדלקופף, הרב הראשי של סוצ'י, מרוסיה באמתלה של "סכנה לביטחון הלאומי". כעת זה עבר לפסים של רצח פולחני. והשאלה היא אם במפגש בין בנימין נתניהו לוולדימיר פוטין ב-29 בינואר, בין אם בסוצ'י או במוסקבה יניח ראש ממשלת ישראל את העניין על השולחן וידרוש תשובה.
