מתסכל לקרוא מחקר תזונה שנראה כסותר מחקרים שקדמו לו – כמו למשל בידיעת סוכנות AP באמצע מארס שכותרתה "האם ביצים טובות או רעות בשבילך? מחקר חדש מעורר שוב את הדיון הציבורי". נראה שמדעי התזונה משתנים בכל יום.
נתמקד באחד הנושאים התזונתיים המבעיתים ביותר: שומן רווי. יש מחקרים הטוענים שהוא מגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ומחקרים שמעידים שזה אינו המצב. מדוע הסתירה לכאורה?
"מחקרי תזונה אינם ממומנים היטב", אומר דייויד ג'נקינס מאוניברסיטת טורונטו ובית החולים סנט־מייקל בעיר. "בגלל עלותם והמימון הדל, למחקרים בתחום יש בדרך כלל רק 70 עד 120 נבדקים. כשאין לך מספרים גדולים דיים, דברים יכולים להתהפך".
מחקרים קטנים אינם מספקים תוצאות חזקות, ולכן חוקרים חוזרים על אותו מחקר קטן פעמים רבות, ולאחר מכן מקבצים מחקרים דומים יחד, במה שמכונה מטא־אנליזה. "אנחנו אוגרים נתונים ומגיעים עם מחקר גדול למדי ותוצאה אמינה", אומר ג'נקינס. "בלי מטא־אנליזה, יש לנו רק טענות לא מאומתות".
צוות מחקר עשוי לגלות משהו שמנוגד למדע המקובל, וכאשר המחקר שלהם מאוגד במטא־אנליזה הוא לא באמת מטה את התוצאות. אבל כאשר הוא מדווח כמחקר עצמאי, זה עשוי לייצר כותרות סנציוניות, בלי להתחשב במשקלו האמיתי. יש לבסס אפוא החלטות תזונה על משקל הראיות, ולא על מה שפורסם זה עתה.
הדבר נכון גם בדיון על שומן רווי. יש מחקרים טובים המציינים שאין קשר בין שומן רווי למחלות לב, אך הרוב המכריע של הראיות עדיין תומכות בקשר, ולכן ג'נקינס ממליץ לבחור מזונות המבוססים על צמחים, ולהפחית את צריכת השומן הרווי ממוצרי בעלי חיים.
ג'ייסון ריס, פסיכולוג קוגניטיבי וחוקר בכיר במיזם "שינוי התנהגות לחיוב" בבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה, אומר שההימור הטוב ביותר הוא ללכת תמיד בעקבות דעתם של רוב המומחים. קל יותר להבין את המחקר התזונתי כאשר אתם יודעים יותר על סוגי המחקרים האפשריים.
תקן הזהב להערכת סיבה ותוצאה (לדוגמה, במחקר שבודק אם השומן הרווי גורם למחלות לב), הוא מבחן הבקרה האקראי (RCT), שבו המשתתפים מחולקים באופן אקראי לקבוצות נפרדות העוברות טיפולים שונים. לא תמיד אפשר לעשות מבחנים כאלו, קל וחומר בתחום התזונה, כי הם יקרים וכי לאנשים קשה לעקוב אחר הוראות דיאטה קפדניות לאורך זמן.
במקום זאת, חוקרים מסתמכים לעתים קרובות על מחקרי קורלציה, שאינם מראים סיבה ותוצאה אלא מספרים לנו אם שני דברים קשורים בדרך כלשהי. בעיה גדולה במחקר הזה היא שליטה על משתנים מחוץ למה שנלמד. במקרה של שומן רווי למשל, החוקרים מנסים לשלוט על גורמים אחרים כמו הכנסה או פעילות גופנית, אבל לא יכולים להסביר את כל המשתנים.
מחקרי קורלציה משאירים יותר מקום לפרשנות – וכאשר טבע האדם נכנס לפעולה, המסקנות משתנות לעיתים מחוקר לחוקר. "גם כשהמדענים מנסים להיות אובייקטיביים, האמונות שלהם יכולות להפריע", אומר ריס. ההטיה האישית, מקורות המימון או הלחץ להצליח יכולים לחדור מבלי משים לעבודתו של חוקר, ולהשפיע על תוצאות.
השפעה אפשרית נוספת היא הקונפורמיות החברתית. הצורך להשתלב הוא חזק: מחקרים מראים שנידוי מקבוצת עמיתים מפעיל את החלק במוח שחווה כאב פיזי. "חוקרים אוהבים לדבר על האמת בתחום ההתמחות שלהם, אבל הם גם חוששים מהערכת חבריהם והקהל שלהם", אומר ריס. "הם חוששים שייראו מטופשים אם יוותרו או יודו שהם טועים".
חוקרים יכולים להתגבר על כך באמצעות שיח פתוח עם עמיתים, כדי לראות אם יש נקודות שכל הצדדים יכולים להסכים עליהן. ריס מדבר על סוג חדש יותר של מחקר שנקרא "שיתוף פעולה של יריבים", שבו חוקרים בעלי השקפות מנוגדות פותחים יחד במחקר המעמת שתי השערות סותרות, ומסכימים על כל המשתנים.
בדיוק כמו שמדענים חייבים למצוא דרך להתמודד עם ההטיות שלהם במחקר תזונתי, גם הציבור חייב לעשות זאת. אם אתם מאמינים שרעיון מסוים הוא נכון – נניח, ששומן רווי הוא בריא – סביר להניח שאתם מחפשים באופן לא מודע מידע שמתאים לנקודת המבט שלכם. ייתכן גם שתושפעו מייעוץ תזונתי של חברים, משפחה ורשתות חברתיות. אפשר לנסות להתגבר על נטיות כאלו על ידי קריאת פרשנויות שונות והקשבה לטיעונים מכל נקודות המבט. "אם אתם באמת הולכים לנסות להבין את המדע, אתם צריך להמשיך לחשוב עליו, לקרוא עדויות חדשות, לדבר עם אנשים נוספים, ולהיות מוכנים לעדכן את האמונות שלכם", אומר ריס.
בפעם הבאה שתראו כותרת על מחקר חדש שנראה שסותר נורמות תזונתיות, זכרו כי אלו המחקרים שתופסים את תשומת הלב התקשורתית. הרוב המכריע של המחקר התזונתי מעולם לא יוצא מכתבי העת רפואיים. סקרו את הסיפור בקפידה. בדקו אם המחקר מבוקר או שהוא מחקר קורלציה, והאם הוא עומד לבדו או שהוא מטא־אנליזה. חפשו הטיות אפשריות מצד החוקרים ומצד עצמכם, ושקלו אם המחקר נערך על ידי מוסד מכובד והופיע בכתב עת בעל ביקורת עמיתים.
לבסוף, התעלמו מ"מומחים" הטוענים שהם בטוחים במאה אחוז בעמדתם. "לא צריך להיות אכפת לכם שמומחה אינו בטוח בעצמו, כל עוד הוא יכול לומר 'לעת עתה אין לנו מחקר מוחלט, אבל הראיות הזמינות מחזקות את הביטחון לכ־80 אחוזים', אומר ריס. "המדע הוא תהליך, לא תוצאה".
תרגום: אלחנן שפייזר
