אנשי הביטחון בשגרירות אורוגוואי בלימה הופתעו לפני חודשים אחדים, כשבשעת לילה מאוחרת הגיעה אל שער השגרירות מכונית שחורה ובה הנשיא לשעבר אלן גרסיה.
ביקור של אישיות בדרג כזה כרוך לרוב בפרוטוקול מיוחד. נשיאים, מכהנים או לשעבר, אינם מידפקים על דלתות באמצע הלילה. אך גרסיה לא בא לביקור ממלכתי. ברגע שהשערים נפתחו ולאנשי הביטחון הנדהמים התברר מיהו האורח, החלה אחת הדרמות הגדולות בתולדות פרו. אם תרצו, טלנובלה דרום אמריקנית מרתקת. גרסיה, שניצב לפני מעצר ומשפט מתוקשר בגין האשמות חמורות בשחיתות ושוחד, הפך לעבריין נמלט. בהגיעו לשגרירות ביקש כי אורוגוואי תעניק לו מקלט מדיני.
פרו דרשה את הסגרתו המיידית, אבל כמו בדרום אמריקה, שום דבר לא הולך לפי הספר, במיוחד כשהדברים נוגעים לפוליטיקה, שחיתות ומה שביניהן. ליתר דיוק: אין הרבה מרחק ביניהן. במשך כמה שבועות ניהל גרסיה משא ומתן עם שלטונות החוק מתוך בניין השגרירות, באמצעות פרקליטיו, כדי להגיע לעסקת טיעון. בהמשך הוא יצא מהשגרירות ללא עסקה. הפרשה הגיעה לסיומה הדרמטי והמפתיע ביום רביעי שעבר: הנשיא לשעבר ירה בראשו בשעה שהשוטרים באו לעוצרו. הוא הובהל לבית החולים, אך מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו.
גרסיה, בן 69 במותו, כיהן כנשיא פרו בשתי קדנציות נפרדות – הראשונה בשנות השמונים, והשנייה מ־2006 עד 2011. כהונתו השנייה זכורה בעיקר בגלל האינפלציה הגבוהה והשחיתות. הוא נחשד באחת מפרשות השחיתות הגדולות בדרום אמריקה, שזרועותיה פרוסות על פני רוב מדינות היבשת. התברר שחברת התשתיות הברזילאית "אודברכט" שיחדה כמעט כל מי שזז במדינות אלה כדי לזכות במכרזים בהיקף של מיליארדי דולרים. החשד נגד גרסיה נוגע לשוחד ששולם לכאורה במהלך עבודות הבנייה של הרכבת התחתית בלימה, במהלך כהונתו השנייה.
ב־2011 חנך גרסיה את אחד מסמליה של לימה: פסל ענק של ישו פורש את כפיו, המתנשא לגובה 37 מטרים וניצב על גבעה רמה מול האוקיינוס. הפסל, חיקוי לפסל ישו הגואל המפורסם בריו דה־ז'ניירו בברזיל, נבנה בתרומה של 800 אלף דולר שהעניקה אודברכט. מאז שנודעו מעללי החברה מכונה הפסל בפי העם "פסל השחיתות"; בין השאר התברר כי החברה שילמה 29 מיליון דולר כשוחד לשלושה נשיאים שונים כדי להשיג חוזים בפרו. בעליה, מרסלו אודברכט, מרצה עונש מאסר של 19 שנה.
"אף שגרסיה לא היה אהוד במיוחד, התאבדותו גרמה לזעזוע גדול במדינה", מספר לנו שגריר ישראל בפרו אסף איכילביץ. "עכשיו רבים אומרים שיש לעשות חשבון נפש בנוגע לאופי ההליך הפלילי בפרו, המתיר לרשויות החוק לבצע מעצרי מנע לתקופה של שלוש שנים לפני משפט. גם הנשיא הקודם, פדרו פבלו קוצ'ינסקי, עומד להיכנס למעצר דומה בשל חשדות בשחיתות. מערכת המשפט שומרת על עצמאותה, והוויכוח הוא במסגרת המלחמה בין הרשויות. הנשיא הנוכחי מרטין ויסקארה הכריז כי יש לשנות את השיטה, אבל הצהיר כי כל עוד היא קיימת – אין הוא יכול למנוע אותה. הוא אמר כי "יש להפעיל מעצר מסוג זה רק במקרים קיצוניים, ונראה שהם באמת מגזימים עם השימוש בכלי הזה".
למרות החשדות נגדו, גרסיה קיבל את כל הכיבודים המוענקים לנשיא לשעבר במותו. אמנם לבקשת המשפחה לא התקיימה הלוויה ממלכתית והקבורה נערכה בצנעה, אך הוכרזו שלושה ימי אבל לאומיים ומפלגתו קיימה עצרות זיכרון.
לשחיתות הפרואנית יש גם קשר ישראלי: אליאנה קרפ, רעייתו של נשיא פרו לשעבר אלחנדרו טולדו, היא בכירה לשעבר בבנק לאומי וחברת קיבוץ, בת לניצולי שואה וג'ינג'ית בעלת מזג סוער שהתאהבה בבן שבט האינקה. חברת השומר הצעיר, שגדלה בקיבוץ הקומוניסטי יד־חנה, שימשה בין 2001 ל־2006 כגברת הראשונה הדומיננטית של פרו. מי שהכיר בין השניים הוא איש העסקים יוסי מימן, חבר קרוב של טולדו.
טולדו ורעייתו הואשמו בהלבנת הון ובעסקאות נדל"ן מפוקפקות שנרשמו על שם אמה של קרפ. את התחקירים העיתונאיים נגד בני הזוג הוביל איש העסקים ברוך איבצ'ר, ישראלי לשעבר גם הוא. איבצ'ר החזיק בבעלותו כמה מערוצי הטלוויזיה הפופולריים במדינה, והשתמש בהם כדי לחשוף את מעללי הזוג הנשיאותי. פרואנים רבים האמינו שהגברת הראשונה נשלחה על ידי אלי האינקה להציל אותם מעוני ומחרפת רעב. אחרים ראו בה אימלדה מרקוס הפרואנית. היא חיה בעושר רב ובבזבזנות מופלגת, נהגה לערוך מסעות קניות בעולם ולרכוש כמויות בלתי נתפסות של נעליים, בגדים ותכשיטים. החשדות המיוחסים לה מדברים על 15 מיליון דולר שנעלמו מקרן סיוע לנפגעי רעידות האדמה, שהועברו לחבריה ולקרוביה.
למרבה האירוניה, טולדו ורעייתו הובילו את ההפגנות נגד הנשיא המושחת הקודם, אלברטו פוג'ימורי, המרצה כיום עונש של 25 שנות מאסר. הם הבטיחו שינוי ותקווה, ונתפסו בציבור כמי שיצילו את המדינה השוקעת. היום תלויה נגדם בקשת הסגרה מארה"ב, שבה הם שוהים בשנים האחרונות כמרצים בסטנפורד. לפני כמה שנים ביקשו לנצל את ישראליותה של אליאנה ו"לעשות עלייה", אך הממשלה סירבה לאשר זאת.
תזוזות בזירת האו"ם
במשך עשרות שנים, מאז השתחררה המדינה מעול הכיבוש הספרדי ב־1824, ידעה פרו מהפכות, מלחמות, ממשלים צבאיים וממשלות מושחתות. גם היום הכלכלה השחורה מקיפה שיעור ניכר מפעילותה, ונשיאיה אינם תורמים לשיפור המצב. "כשהגעתי ללימה נדהמתי לקרוא בכל יום על פרשייה חדשה", מספר השגריר איכילביץ. "העובדות הן שארבעת הנשיאים האחרונים נחקרו והואשמו במעשי שחיתות חמורים". הנשיא לשעבר פוג'ימורי יושב כאמור בכלא. בתו, קייקו, שנאבקה על הנשיאות, נמצאת אף היא במעצר מונע של שלוש שנים. טולדו שוהה כאמור בגלות בארה"ב. אחד משופטי בית המשפט העליון, שהרגיש כי טבעת החנק מתהדקת סביב צווארו, נמלט לאקוודור ומשם לספרד. נשיאה הקודם של פרו, קוצ'ינסקי, ממוצא יהודי, נאלץ להתפטר בגלל חשדות דומים בנוגע לשוחד מאודברכט. מי שמכהן היום כנשיא הוא סגנו ויסקארה.
הממשלה הנוכחית מציבה את המאבק בשחיתות כנושא ראשון במעלה, וגם העיתונות מתגייסת לחשיפת השחיתויות. בנקודה הזו נכנסת ישראל לתמונה. "יש חברות ישראליות העוסקות בייעוץ ובפיתוח אמצעים של מאבק בפשע המאורגן, שבפרו הוא ברמה גבוהה במיוחד", מספר השגריר. "הסחר הכללי עם פרו נמוך – לא יותר מ־100 מיליון דולר בשנה. פועלות כאן חברות ישראליות בתחום ההשקיה ותקשורת לוויינים, ואנחנו מוכרים להם גם מערכות ואמצעים מורכבים וחדשניים למלחמה בפשיעה.
"פרו היא מדינה ידידותית מאוד לישראל", אומר השגריר. "הם אינם מתעניינים בסכסוך הישראלי־ערבי, ומביטים עלינו כעל מודל לחיקוי מבחינות רבות. בעיקר הם מתרשמים מיכולתנו להפריח את השממה ומהישגינו בתחום החקלאות והמים, שכן פרו עצמה היא שממה ברובה. הם יוצאים מגדרם כדי לומר עד כמה הם מתלהבים מהישגי ישראל, גם כמדינה ביטחונית חזקה הנלחמת נגד אויביה".
ועדיין, כאשר זה מגיע להצבעות באו"ם למשל, קשה לומר שפרו מגלה ידידות רבה.
"זו נקודה בעייתית. פרו שייכת זה שנים לגוש המדינות הבלתי מזדהות, והשינויים מתרחשים לאט. היום היא חברה במועצת הביטחון והצטרפה גם למועצת זכויות האדם של האו"ם. בנושא הפלסטיני ההצבעה שלהם אוטומטית, כמו מדינות רבות אחרות. נכון שהיינו רוצים לראות דפוס הצבעה שונה. בשנים האחרונות אנחנו מנסים להזיז אותם קצת, ועכשיו יש לנו גם שעת רצון מהכיוון האמריקני, מה שמסייע לכך".
האם פרו מדברת גם על העברת השגרירות לירושלים?
"בינתיים לא. הם לא יהיו הראשונים, אבל הם בהחלט מחכים לראות מה תעשה ברזיל, ואז לא מן הנמנע שילכו בעקבותיה – אבל לא ברור אם ימהרו לעשות כן. זו תמיד הייתה גישתם, לשמור על קשרים עם כולם ולא להרגיז את המדינות המוסלמיות".
מן הסתם, פרו לא תזדרז להכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן.
"קשה להאמין שבמישור הבינלאומי היא תבצע מהפך מושלם ותתמוך בכל הצעדים לטובת ישראל. לדעתי המבחן יהיה בנובמבר, שבו תעלה שוב לעצרת האו"ם, כמו בכל שנה, הצעה הקוראת לישראל לסגת מרמת הגולן. בשנים האחרונות הייתה התקדמות רבה, כאשר מתמיכה בהצעה היא עברה להימנעות. עכשיו אנחנו אומרים להם 'תפסיקו להימנע ותתחילו להתנגד'. לא מזמן רשמנו שינוי חיובי קטן, כאשר פרו נענתה ליוזמה האמריקנית לגנות את חמאס והצביעה יחד איתנו. שר החוץ אמר לי 'אנחנו למודי ניסיון בכל הקשור לטרור'. שנים רבות פעלה בפרו מחתרת טרור קומוניסטית המכונה 'הנתיב הזוהר'".
מה מידת ההשפעה הפלסטינית כאן?
"לא רבה. יש כאן קהילה פלסטינית של 30 אלף איש. היו כמה חברי פרלמנט ופובליציסטים בעיתונות. יש להם נציג שמגדיר עצמו שגריר, אבל הם לא פעילים במיוחד. אגב, יש להם קשרים טובים מאוד, גם עסקיים, עם הקהילה היהודית. זה נובע בעיקר מכך שרוב הפלסטינים כאן הם נוצרים שאבותיהם היגרו לכאן בשנות העשרים, הרבה לפני קום המדינה".
פרו מעולם לא עלתה על מפת הביקורים של ראשי ממשלת ישראל. שמעון פרס ביקר בה פעם אחת בהיותו נשיא, וכך גם שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן. "יכול להיות שזה קשור לזעזועים הפוליטיים כאן, אבל העניין נמצא באג'נדה שלנו", אומר איכילביץ. "רציתי ששר החוץ של פרו יבקר קודם לכן בישראל".
לדברי השגריר, מדובר במדינה סובלנית שאין בה כמעט גילויי אנטישמיות. "היה מקרה חריג שבו איש שמאל קיצוני ומושל מחוז, ולדימיר סרון, הכריז שהשמאל בפרו צריך להתאחד נגד הכוח היהודי־פרואני שמשתלט על הכלכלה. הקהילה היהודית הביעה זעזוע, ובתקשורת קרעו אותו לגזרים. הוא שלח מכתב התנצלות לקהילה, שרק סיבך את מצבו יותר, אחרי שכתב שלא התכוון לפגוע מבחינה דתית אלא רק לדבר על המצב הכלכלי. אנחנו מנסים ליצור דיאלוג עם אנשי שמאל מתונים, שחלקם גם ביקרו בארץ".
פרו, אומר איכילביץ, היא מדינה מגוונת תרבותית. "מיליון יפנים וסינים הגיעו הנה בסוף המאה ה־19, ויש חברי פרלמנט אוונגליסטים שאוהדים מאוד את ישראל. ביום השואה הבינלאומי ערכנו טקס והזמנו כמה ניצולי שואה. אחת הניצולות הכריזה שהיא נולדה בפולין וישראל קרובה לליבה, 'אבל המולדת שלי היא פרו, כי היא נתנה לי מקלט ופה בניתי את משפחתי'".
בנתיב החומוס
בתחילת דרכו היה איכילביץ, יליד הרצליה, מורה להיסטוריה בתיכון. את שליחותו הדיפלומטית עשה בהונגריה, ואחר כך שהה בגרמניה כיועץ מדיני לשגריר בהיותו דובר גרמנית שוטפת. כיום הוא שולט היטב גם בספרדית. זוהי כהונתו הראשונה כשגריר.
בשביל רבבות התרמילאים הישראלים, פרו היא גן עדן של ממש. רבים עולים לרגל לעיר האינקה המפורסמת מאצ'ו־פיצ'ו וצועדים בנתיב האינקה או בשביל בן אלפי הקילומטרים המתחיל בצ'ילה ומסתיים בפרו, שאף זכה לכינוי "נתיב החומוס". "בנתיב הזה צועדים גם סוחרי הסמים הישראלים", קובל השגריר. "כמה בלדרים נשפטו לתקופה של עשרות שנים. אמנם לא הפכנו לקולומביה, אבל אנחנו נאלצים לטפל בישראלים שכלואים בפרו ומשתדלים להביא לכך שירצו את עונשם בישראל". הקהילה היהודית מונה כ־2,500 איש, רובם תושבי לימה. בית חב"ד בקוסקו הוא הגדול ביותר בדרום אמריקה, וגם הגבוה ביותר; הוא שוכן ברום 3,400 מטר מעל פני הים.
לפרו תדמית של מדינה ענייה, אך 30 אחוזים מאוכלוסייתה משתייכים לשכבה העשירה. העניים מתגוררים בתנאים קשים, במיוחד תושבי מורדות ההרים המקיפים את העיר, מעין פאבלות. הם חיים בצריפים, פחונים ובתי בוץ חומים שאין בהם מים זורמים, ונאלצים לסחוב את מי השתייה שלהם במעלה המדרגות, לעיתים לגובה של מאות מטרים, ממכלית המגיעה לתחתית ההר. שיעור האלימות ומעשי הרצח כלפי נשים גבוה במיוחד בהשוואה עולמית.
כ־700 אלף פליטים הגיעו לפרו מוונצואלה, ויש נוקבים במספר מיליון. הדבר מכביד על שוק העבודה, אם כי שיעור האבטלה אינו גבוה ועומד על כ־10 אחוזים. הבעיה היא הכלכלה השחורה. "אנשים אינם משלמים מיסים, בוודאי לא באזורים המרוחקים מהבירה, ורמת השירותים בהתאם. לא לכולם יש חשמל או מים זורמים. בפסגות הגבוהות של האנדים קופאים מקור".
לדברי השגריר, המשק הולך ומשתחרר מהתנהלות של עולם שלישי: "השכר הממוצע עולה, אם כי הוא עדיין נמוך ומגיע לכאלף סול לחודש", או קצת יותר מאלף שקל. "עד לאחרונה רבע מהאוכלוסייה השתכרה פחות מדולר ליום, עכשיו רק 10 אחוזים. הממשלות הצליחו לקדם את המדינה באיטיות. פרו הפכה לאחת מיצואניות הנחושת הגדולות בעולם. יש בה מרבצי זהב, אבץ וליתיום, אבל באמריקה הלטינית חלוקת המשאבים אינה שוויונית וההון מרוכז בידי מעטים".
רעידות אדמה מתרחשות לעיתים קרובות. באזורי הגבעות מתרחשות מפולות בוץ הסוחפות את בתי התושבים וגובות חיי אדם. בכל שנה יש אזור אסון אחר. "פרו מבקשת ללמוד מאיתנו כיצד להיערך למקרי אסון", אומר השגריר. פרו היא בעלת עושר אקלימי – מרצועת החוף המדברית, דרך הרי האנדים ועד יערות האמזונס – המאפשר לגדל ולייצא מגוון פירות טרופיים וירקות אקזוטיים. "לישראל יש הרבה מה לתרום בתחום הטכנולוגיות החקלאיות, והם מצפים שחברות ישראליות יבואו להשקיע", אומר איכילביץ.
השגריר שולף את הטלפון ומראה לי סרטון שבו מכלית ניקוי עוברת ברחובות ומציפה אותם במים. "חלק גדול מהמדינה הוא מדבר, אבל היחס הבזבזני שלהם למים הדהים אותי. ל־48 אחוז אין גישה למים זורמים, ואת המים מביאים להם במכליות, שעליהם הם משלמים הרבה יותר".
