לעוינות השוודית כלפי ישראל יש שורשים עמוקים, שנמשכים משנות השישים של המאה הקודמת. אולוף פלמה, ראש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית השלטת בפוליטיקה השוודית זה עשורים, היה המנהיג הראשון במערב שהזמין את יאסר ערפאת לביקור רשמי בשנות השבעים והשמונים, ובאופן כללי ניהל מערכת יחסי חוץ שהלכה ונטתה לכיוון הערבי והתרחקה מישראל. הדבר העיקרי שהשתנה בשוודיה מאז הוא גידול ניכר באוכלוסייה המוסלמית, המונה כיום כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה.
הסוציאל־דמוקרטים רואים במוסלמים בעלי ברית פוליטיים, ומעצימים את הרטוריקה האנטי־ישראלית כדי לשמר את כוחם. למשל, כשחזרה המפלגה לשלטון אחרי הפסקה קצרה בשנת 2014, החליט ראש הממשלה מטעמה, סטפן לופבן, להכיר במדינה פלסטינית. הצעד התקדימי גרר אחריו פרלמנטים אחרים ברחבי אירופה. שרת החוץ השוודית מרגוט ולסטרם נחשבת לאחת מהדמויות הפוליטיות העוינות ביותר לישראל באירופה, ובצקלונה כמה וכמה התבטאויות, מקצתן על גבול האנטישמיות.
נוכח האווירה האנטי־ישראלית הקשה הזאת הגיעו אתמול (ג'), ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, שלושה חיילי מילואים מארגון "האמת שלי" לבניין הפרלמנט השוודי בשטוקהולם כדי לספר את האמת שלהם. אביחי שורשן, מייסד הארגון, נכנס עם אלי בוגדן וגלעד סגל לגוב האריות, ובאולם קטן במבנה הפרלמנט העצום ניסו להכניס אצבע בסכר. שגריר ישראל בשוודיה אילן בן־דב פתח את האירוע ואמר לחברי הפרלמנט כי לשלושה יש משימה פשוטה מאוד – לספר את האמת – אלא שבשוודיה של היום האמת לגבי המתרחש במזרח התיכון נעדרת. חברי הפרלמנט שמעו את העדויות, הנהנו בראשם בנימוס שוודי, ורק העתיד יספר אם ועד כמה הושפעו מהחיילים הישראלים העומדים מול קהל אירופי ואינם משמיצים את מדינתם, אלא מנסים לשפר את תדמיתה.
יומיים קודם לכן, בנמל התעופה של גטבורג, העיר השנייה בגודלה בשוודיה, קיבל את פנינו הרב עוזי לויאן, שהגיע לפני כשנה עם רעייתו ליאורה לשליחות בעיר. הקהילה היהודית קטנטנה והקהילה הישראלית קטנה עוד יותר, אך הזוג לויאן מנסה לקבץ יחדיו את מי שאפשר. לפני כמה ימים נערך באחד מפרברי העיר מצעד ניאו־נאצי; בדצמבר 2017 הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בית הכנסת. "קשה להיות יהודי" הוא לא רק שמו של מחזה ישן מאת שלום עליכם, אלא המציאות בגטבורג.
גם בישראל לא קל להיות יהודי. הידיעות על מטחי הרקטות לעבר הדרום ועל הרוגים ישראלים זרמו אלינו כשהגענו עם אביחי שורשן לביתה של משפחת לויאן, לארוחת צהריים עם כמה מחברי הקהילה הישראלית. גם הם כבר היו מעורים כמובן בנעשה בארץ, והארוחה הנעימה הפכה מדי פעם לזירת התגוששות מילולית בסגנון הישראלי המוכר והבלתי מכופתר. שאלות קשות נשאלו, ובשביל שורשן זו הייתה הכנה לא רעה לדיונים דומים בהמשך עם הקהל השוודי.
לאירוע שהתקיים בערב בבניין הקהילה היהודית בגטבורג הגיעו למעלה ממאה אנשים, חלקם יהודים וחלקם נוצרים. שורשן הציג את ארגונו, שקם בעקבות פוסט שכתב בפייסבוק עם פרסומם של כמה דו"חות אנטי־ישראליים על מבצע צוק איתן ב־2014. מאז משמש הארגון כאחד מקווי ההגנה וההסברה הישראליים, והוא מביא בגוף ראשון את חוויותיהם של חיילי צה"ל אל מול אויב פלסטיני חסר כל מעצורים, שמשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגינים אישיים כדי להשיג את מטרותיו. שורשן הוא גם בן שכול: בהיותו בן שבע נרצח אביו, דורון שורשן, בדרך מהשדה שעיבד לביתו שבכפר־דרום.
אחרי ההרצאה הגיע שלב השאלות, שהתארך הרבה מעל למצופה. ניכר בשוודים כי למרות שטף המידע הם מעוניינים לשמוע את הדברים ממקור ראשון, מאנשים שחוו בשטח את המציאות. בעידן של פייק ניוז ושל תעמולה במסווה של חדשות, גם בשוודיה יש צימאון לאמת בסיסית ונטולת פילטרים, גם אם היא מובאת באנגלית במבטא ישראלי.
למחרת יצאנו לשטוקהולם. כדי לא לפספס את יום הזיכרון בישראל, הלו"ז היה צפוף ואימתני. בבירת שוודיה חיכו לנו בבניין הקהילה היהודית כ־150 בני אדם – יהודים ונוצרים – המעוניינים לשמוע את החיילים הישראלים שבאו מרחוק להשמיע את דברם. הקהל צמא לסיפוריהם של אביחי, אלי וגלעד מהשירות הצבאי, ומחיאות כפיים קטעו את דבריהם שוב ושוב כשסיפרו על האופן המאופק שבו פועלים חיילי צה"ל לעומת אכזריות הטרור הפלסטיני.
באירוע השתתפו גם השגריר הישראלי, וכן לארס אדקטוסון, יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל־שוודיה. הוא חבר הפרלמנט השוודי מטעם מפלגת הנוצרים הדמוקרטים השייכת לגוש הימין העיקרי, שלא הצליח בבחירות בספטמבר שעבר להשיג רוב שיאפשר את הפלתה של ממשלת השמאל.
שאלתי אותו כיצד ומדוע הפכה שוודיה לסמן הקיצוני ביותר של אנטי־ישראליות באירופה. הוא הודה שבחמש השנים האחרונות הממשלה הייתה עוינת מאוד לישראל, והיחסים בין המדינות הידרדרו בגלל המדיניות הזאת. "אני מצטער על כך. הייתי שמח לו הייתה לי תשובה מלאה לשאלה שלך. יש כמה גורמים – אחד מהם הוא מסורת של ביקורת חריפה על ישראל שהחלה עוד באמצע המאה הקודמת, ואחר הוא אינטרסים פוליטיים בתוך שוודיה".
אתה מתכוון גם לקריצה למיעוט המוסלמי?
"ודאי שיש קשר בין ההחרפה הרטורית נגד ישראל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ובין ההגירה המוסלמית, וזו בעיה גדולה. אנשים שהגיעו לכאן כפליטים ממדינות במזרח התיכון גדלו על ברכי תעמולה אנטישמית, ומביאים אותה לכאן".
זה נשמע לא מבטיח מבחינת עתיד היחסים בין שתי המדינות.
"מבחינת ההגירה המוסלמית, אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר בחינוך בבתי הספר ובאינטגרציה, ועלינו להיות הרבה יותר ממוקדים בהנחלת ערכי הדמוקרטיה הבסיסיים. שוודיה לא לקחה עד עכשיו את הנושא הזה ברצינות מספקת, וצריך לשנות את זה. לגבי היחס לישראל – אני חייב לציין שלא הכול שחור, יש חברים רבים לישראל בשוודיה, והממשלה ממש לא מייצגת את כל השוודים. שוודים רבים אוהדים את ישראל ודורשים יחס פוליטי מאוזן יותר. בספטמבר היו בחירות לפרלמנט – לצערנו לא הצליח גוש הימין־מרכז לגרוף רוב, אבל התוצאות היו צמודות מאוד. יש תקווה לשינוי פוליטי בשוודיה, שישפיע על היחסים עם ישראל וישפר אותם".
